טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אין מסננין את החרדל במסננת שלו – חרדל
"תנו רבנן: אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל? אמר ליה: התם לא מיחזי כבורר, הכא מיחזי כבורר. ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת! לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ" (שבת, קלד ע"א).
פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים] בעבודת יום טוב: אין מסננין את החרדל במסננת שלו, ואין ממתקין אותו בגחלת. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן [במה שונה דבר זה מזה ששנינו במשנה]: נותנים בשבת ביצה במסננת של חרדל כדי שתסתנן? אמר ליה [לו] רב יוסף: יש לחלק בין הדברים ולומר כי התם [שם] לא מיחזי [אינו נראה] כבורר, ואילו הכא [כאן] מיחזי [נראה] כבורר. שכן הביצה אינה מסתננת ממש ואין מתבררים חלקים ממנה בתוך המסננת כמו החרדל. מקודם שנינו שאין ממתקין אותו, את החרדל, בגחלת. ושואלי ם: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ממתקין אותו בגחלת! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה], וניתן לחלק ולומר כי כאן שהתירו מדובר בגחלת של מתכת, שאין בכיבויה איסור מן התורה, ואילו כאן שנאסר הדבר הרי זה בגחלת של עץ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חרדל לבן שם באנגלית: Mustard שם מדעי: Sinapsis alba
שמות בשפות אחרות: ערבית - חרדלא
נושא מרכזי: סינון במסננת חרדל
לריכוז המאמרים שנכתבו על החרדל הקש/י כאן.
אין מסננין את החרדל במסננת שלו
מתוך המשנה בכלים (פי"ד מ"ח) ומפרשיה נוכל לשאוב מעט מידע על מבנה מסננת החרדל שבה עוסקת סוגייתנו ועל תפקידה. נאמר במשנה: "... מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטן זה לתוך זה טהורה וכו'". מפרש הרמב"ם: "ומסננת של חרדל, משמרת של חרדל והיא של מתכת. אמר שאם נפרצו שלשה נקבים בתחתית המשמרת ונתחברו זה לזה כבר בטלה לפי שאינה משמרת אז כלום ולפיכך היא טהורה". הר"ש פירש: "מסננת של חרדל - כמין נפה של מתכת נקובה כנקבי הנפה והמים יוצאים מלמטה והחרדל נשאר מלמעלה וכאן נפרצו ג' נקבים ונעשו אחד יוצא מהם החרדל". לפירושו מטרת הסינון היא לאפשר את הפרדת גרגירי החרדל ממימי השרייתם ולכן חור בנפה הגדול מגודל הגרגירים פוסל אותה לשימוש. פירוש דומה מובא על ידי "תפארת ישראל" אלא שבמקום השרייה במים מדובר בחומץ: "מסננת של חרדל. הוא כמין נפה ממתכת שמסננין בו חרדל מהחומץ ששפכו עליו".
מפרשים אחרים מסבירים את תפקיד המסננת באופן שונה. לדעתם מטרת סינון החרדל היא להפריד את הגרגירים הקטנים (ראו במאמר "אבל מליאה חרדל חייב" (שבת, צא ע"ב)) מהגבעולים ומקליפות התרמילים שבהם הם נתונים. תהליך הפקת החרדל מתחיל באיסוף הצמחים לאחר שהתייבשו, כתישתם באופן עדין ולאחר מכן סינון. בלשון רש"י: "אין מסננין את החרדל - ביום טוב. במסננת שלו - טעמא מפרש לקמיה, דמיחזי כבורר, שמשליך הסובין שלו". סובין הם הקליפות העוטפות את הגרגירים שיש להפרידם בדומה לסובין העוטפים את גרגירי התבואה. באופן דומה מפרש רע"ב וגם לדעתו גרגירי החרדל הם המסתננים דרך הנפה ונותרת בה הפסולת: "מסננת של חרדל - כמין נפה של מתכת שהחרדל נתון בה ומסתנן וקולטת את הפסולת".
פירוש זה תמוה לאור כך שלדברי המשנה נפה שבה שלושה נקבים צמודים אינה ראויה לשימוש ולכן אין לה שם כלי לקבלת טומאה. ה"סובין" כלומר קליפות התרמילים והגבעולים גדולים בהרבה מגרגיר החרדל (ראו בתמונות 1-2) ואפילו יותר משלושה גרגירים. קרוב לוודאי שגם כאשר יש בנפה נקב בגודל שלושה גרגירים היא ראויה להפרדת החרדל מה"סובין" שלו(1).
מדברי כמה מהפוסקים ניתן להסיק שגם הקליפות ניתנות לאכילה אם כי איכותן פחותה. כתב המגן אברהם (סי' תק"י ה'): "אין מסננין - דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו. ובורר ממש לא הוי דגם הפסולת ראוי לאכילה (תו') ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול עס"ד". בערוך השולחן (או"ח, סי' תק"י): "... מיהו על כל פנים ברירה גמורה אסור גם ביום טוב ולכן אין מסננין את החרדל במסננת שלו. ולאו דווקא חרדל דהוא הדין כל הדברים אלא דקמ"ל רבותא בחרדל דאף על פי שגם הפסולת ראוי לאכילה ואם כן אין זה בורר גמור שיתחייב חטאת בשבת מכל מקום אסור ביום טוב כיון דבורר דרך ברירתו כדרכו במסננת".
ההסברים לשימוש במסננת החרדל בהם פתחנו מתייחסים לשלבים הקודמים לכתישת גרגירי החרדל אך בעל "תפארת ישראל" סבר שהכוונה לשלב מאוחר לכתישה:
"מלמטן. דבמסננת זו יש כמין ב' נפות זו על גבי זו. בעליון יש נקבים גסים כדי שישאר שם רק הפרורין הגסים שבחרדל הנכתש או שנטחן, ותחתיה יש שוב נפה עם נקבים דקין, כדי שישאר שם הקמח הדק של החרדל מסונן מהחומץ, להכי בנפרצו נקבים בנפה העליונה עדיין חזי לסינון, דעל כל פנים ישאר הקמח הדק של החרדל על הנפה התחתונה, אף שישאר מעורבים בו פרורים גסים מהחרדל, אפילו הכי ראוי לטבל בו, אבל בנפרצה הנפה התחתונה, אף על גב שינוקה בנפה העליונה מפרורים הגסים, אפילו הכי לא הועיל כלום, דעדיין ירד מתוך המסננת התחתונה החומץ מעורב עם החרדל דרך הפרצים".
ונותנין ביצה במסננת של חרדל
התמונה מסתבכת סביב פרשנות המשנה המובאת בקושייתו של אביי: "נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל וכו'" (שבת, פ"כ מ"ב). בעיון במפרשים והפוסקים מתגלות שתי אסכולות פרשנות שההבדל העיקרי ביניהן מתמצה בשאלה האם קיים קשר ענייני בין הביצה והחרדל או שמסננת חרדל היא רק דוגמה מקרית ולמעשה ההלכה תקפה גם למסננות אחרות. ייתכן ותחילתה של מחלוקת זו הוא במחלוקת הירושלמי (אם נבין אותו כפשוטו(2)) והבבלי ביחס למטרת הנחת ביצה במסננת חרדל.
נאמר בירושלמי (וילנא, שבת, פ"כ הל' ב'): "... נותנין ביצה במסננת של חרדל ... כיני מתניתין מפרדין ביצה במסננת של חרדל". אם נתייחס למשנה כפשוטה הרי שהכוונה רק להפרדה בין החלמון והחלבון שבביצה. כשמניחים ביצה במסננת שהנקבים שלה מתאימים לסינון ביצים החלבון הנוזלי מסתנן דרכה, ונשאר בה רק החלמון. המשנה מתירה לתת את הביצה במסננת של חרדל כדי להשתמש בחלמון ואין בכך משום בורר. על פי הסבר זה סינון הביצה איננו קשור לחרדל דווקא ומסננת החרדל היא רק דוגמה לאמצעי סינון. למעשה ניתן לסנן בעזרת כלים נוספים כדברי התוספתא (שבת, ליברמן, פט"ז הל' ב'): "מצננין את הביצה בסודרין ובכל דבר המטלטל. נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס, רבי ליעזר בן יעקב אומר אין מערין לכברה בשבת". מאידך גיסא בבבלי (שבת, קלט ע"א) אנו מוצאים: "ונותנין ביצה במסננת. תני יעקב קרחה: לפי שאין עושין אותה אלא לגוון" (שבת, קלט ע"ב). לפירוש זה קיימת זיקה בין נתינת הביצה במסננת ובין החרדל ומטרת השימוש בחלמון היא לגוון את החרדל. כך פירש גם רש"י (שבת, קלד ע"א): "נותנין ביצה במסננת של חרדל - ומסננה בתוכו, לייפות מראיתו". בהמשך הסוגיה (קמ ע"א) כתב: "לפי שאין עושין אלא לגוון - למראה, שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון, הלכך אידי ואידי אוכל הוא, ואין כאן ברירת פסולת מאוכל".
הסבר אחר לפשר הוספת ביצה למסננת חרדל מובא ברמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"כ מ"ב): "ודרך הבצים אם נטרפו בדברים העכורים מזככים אותם ומבדילין העבה מן הצלול". בפירוש "פני משה" (שבת, פ"כ הל' ב') נאמר: "נותנין ביצה במסננת של חרדל. שדרך ליתן ביצה טרופה לתוך דבר עכור כדי שיצלול. כיני מתני' מפרדין וכו'. הא דקתני נותנין ביצה כן צריך לפרש שמותר לפרד ולערב אותה במסננת של חרדל כדי שיצלול דאי בנתינת ביצה לחודה מאי קמ"ל". מדבריהם משתמע שאין מדובר בסינון הביצה שהרי מניחים במסננת ביצה טרופה. מטרת הוספת הביצה היא לערב אותה עם החרדל והנוזלים המסתננים במסננת ולסלק מהם חלקיקים הגורמים לעכירות. לא מצאתי עדות לשימוש בשיטה זו בייצור ממרח חרדל אך הוא ידוע בתעשיית היין. בייצור יינות מסוימים משתמשים בחלבוני ביצה על מנת לסנן את היין כדי לתת לו מראה צלול. מטרת תהליך ההצללה של היין היא לנקות אותו משיירי מוצקים הגורמים לעכירות ולעיתים הדבר משמש "לרכך" את היין על ידי השקעת חלק מהטאנינים וסילוק מולקולות מחומצנות. השימוש בחומרים שמקורם מן החי מהווה בעיה לטבעונים ולכן יצרני היין נדרשים לסמן יינות מסוג זה.
|
|
 |
 |
|
|
תמונה 1. חרדל לבן - תרמילים וגרגירים |
תמונה 2. חרדל לבן - גרגירים צילם: Sanjay Acharya
|
הרחבה
השפעת סינון ביצה במסננת חרדל
בתשובה לשאלת אביי מחלק רב יוסף בין סינון חרדל האסור ביום טוב לבין נתינת ביצה במסננת חרדל המותרת. לדבריו סינון חרדל נראה כברירה ולכן אסור ואילו סינון ביצה איננו נראה כברירה. כפי שראינו לעיל בדברי ה"מגן אברהם" סינון החרדל נראה כברירה אך איננו ברירה ממש משום שגם הפסולת ראויה למאכל. בסעיף הבא נדון בשאלה מהן תוצאות סינון ביצה ומדוע אין הוא נראה כברירה. להסברו של "פני משה" שהובא קודם אכן הביצה לא מופרדת ומדובר בביצה טרופה שכל חלקיה מסתננים לתוך החרדל.
מלשון רש"י (שבת, קלד ע"א) משתמע שכל הביצה יוצאת דרך המסננת ולכן אין כאן איסור בורר: "לא מיחזי כבורר - שכולה יוצאה דרך המסננת, ואין משתייר שם פסולת". כך פירש גם בפסקי רי"ד (שבת, קמ ע"א): "פיס'. ונותנין ביצה במסננת שלחרדל. תני רבי יעקב קרחה לפי שאין עושין אלא לגואן. פי' סינון הביצה אין בו משום בורר, אלא מסננין אותה על החרדל כדי ליתן לו דמות ומראה, וכדי שתרד מעט מעט ותתפשט בכל החרדל משימין אותה בתוך המסננת וכולה יורדת משם מעט מעט". דברי רש"י אלו סותרים את דבריו בהמשך הסוגיה (קלט, ע"ב): "ונותנין ביצה במסננת - שהחרדל נתון בה להסתנן, וקולטת את הפסולת, ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו, והוה ליה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה, ורבינו הלוי פירש: סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא, ולא לתוך חרדל, ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי, ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני, ומתלבן התבשיל". בניגוד לדבריו הראשונים בהם הוא מסביר ששני חלקי הביצה יוצאים בסינון הרי שבהמשך רש"י מבחין בין החלמון המסתנן והחלבון הנשאר למעלה. להסבר זה אין בסינון משום בורר משום ששני חלקי הביצה ראויים למאכל. יש להעיר שתצפיות מלמדות שדווקא החלבון נוזלי יותר ואכן חלק מהמפרשים מציינים שהחלמון הוא הנשאר בחלק העליון של המסננת.
הסבר דומה לשיטת רש"י המאוחרת אנו מוצאים בפירוש "קרבן העדה" לירושלמי פירוש זה מוציא את דברי הירושלמי מפשטם (כפי שהוסברו לעיל):
"ונותנין ביצה במסננת. שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסננן עמה והוי לחרדל למראה. והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון. הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל. מפרדין ביצה. מפרידין החלמון מן החלבון לפי שאינו אלא למראה בעלמא דהא תרווייהו אוכל וכדפירשתי במתני'".
פירוש זה עולה בקנה אחד עם דברי רבי יעקב קרחה בבבלי: "ונותנין ביצה במסננת. תני יעקב קרחה: לפי שאין עושין אותה אלא לגוון" (שבת, קלט ע"ב). לפירוש זה קיימת זיקה בין נתינת הביצה במסננת ובין החרדל בכך שמטרת השימוש בחלמון היא לגוון את החרדל. כאמור, פעולה זאת אינה ברירת פסולת מתוך אוכל משום שהן החלבון והן החלמון הם אוכל. בלשון תוספות (שבת, קלד ע"א) לגבי החרדל: "הכא מיחזי כבורר - מיהו בורר לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה ולא דמי למשמרת דריש תולין (לקמן ד' קלז:) דאיכא למ"ד חייב משום בורר". המאירי כתב: "ונותנין ביצה במסננת של חרדל ר"ל ביצה שהיא טרופה מאתמול ונותנים במסננת של חרדל והחלמון נוטף לתוך החרדל ומאדימו והחלבון מתוך שיש בו דבקות נשאר למעלה ואין כאן ברירה שאף החלבון אוכל גמור הוא וכו'".
את הסתירה בדברי רש"י תירץ בעל "לשון הזהב" (שם): "... על הא דקאמר הכא לא מיחזי כבורר משום שכולה יורדת היינו כמו שסיים ולא נשאר פסולת למעלה וכולה היינו כל החלמון, והחלבון הוא אוכל בפני עצמו וק"ל". לענ"ד תירוץ זה דחוק שהרי גם אם היה נשאר חלמון הוא איננו פסולת.
(1) ראשונים ואחרונים מתקשים מהו הביטוי "אפילו" לגבי החרדל שהרי מדאורייתא דם כלשהו מטמא. ראה סכום תשובות כאן בעמוד 4.
(2) פירוש: שנינו במשנה שקוּפָּה (סל) שֶׁהִיא מְלֵיאָה פירות אין חייבים עליה אלא אם כן הוציאוה כולה. ועל כך אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ דין זה אֶלָּא בְּקוּפָּה מְלֵיאָה קִישּׁוּאִין וּדְלוּעִין שהם ארוכים, שאף כשמוציא את רוב הקופה עדיין נשאר חלק מכל הפרי בפנים, אֲבָל אם היתה הקופה מְלֵיאָה זרעוני חַרְדָּל חַיָּיב, משום שהוציא כמות של גרגירי חרדל אל רשות הרבים .
(3) פירוש: אמר רבי יונתן, התורה העידה על כלי חרס שכל שבתוכו נטמא ואפילו הכלי מלא גרגרי חרדל, שרוב גרגרי החרדל אינם נוגעים בדפנותיו, ולמרות זאת הם נטמאים..
רשימת מקורות:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 66-67).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 86-87.
לעיון נוסף:
מתוך אתר צמח השדה: חרדל לבן, חרדל השדה, כרוב שחור.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
