טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין, והנחש מועד לעולם - נחש
" ... הזאב, והארי, והדוב, והנמר, והברדלס, והנחש הרי אלו מועדין; רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין, והנחש מועד לעולם ... אמר מר: רבי אלעזר אומר: אף הנחש. והא אנן תנן, רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים, והנחש מועד לעולם! תני: נחש" (בבא קמא, טו ע"ב).
פירוש: רבי אלעזר אומר: אף הנחש, ומשמע שגם הוא מסכים ששאר החיות מועדות הן, אלא שמוסיף עליהן את הנחש. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו] במשנתנו: רבי אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים, והנחש מועד לעולם, הרי שלדעת רבי אלעזר שאר החיות אינן מועדות! ומתרצים: תני [שנה] כך, רבי אלעזר אומר: נחש, כלומר, רק הנחש, הוא המועד לעולם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: נחש שם באנגלית: Snake שם מדעי: Serpentes
שם נרדף במקורות: חיויא, עכנאי
נושא מרכזי: מדוע הנחש מועד לעולם?
מדברי רבי אלעזר אנו לומדים שבניגוד למיני הטורפים שאינם מועדים כאשר הם "בני תרבות" הרי הנחש מועד לעולם. עלינו להניח שחז"ל התייחסו לנחשים ארסיים משום שרק הם עלולים לגרום לנזקים. את הביטוי "בני תרבות" מפרש תוי"ט (בבא קמא, פ"א מ"ד): "שגידלן אדם בביתו". בעל "תפארת ישראל" פירש: "והנחש מועד לעולם. אף כשהיא בעלת תרבות". ניתן להניח שאין די בכך שבעלי החיים גדלו בביתו של האדם אלא יש צורך לאלפם לפחות ברמה מסויימת. הקביעה שהנחש מועד לעולם יכולה להתפרש בשתי צורות: א. הנחש מועד גם אם הוא "בן תרבות". ב. הנחש מועד לעולם משום שנחשים אינם "בני תרבות". לענ"ד שתי החלופות אפשריות וייתכן והן קשורות זו לזו. גם אם הנחש יגודל בבית הוא נשאר מסוכן ומסיבה זו הוא גם איננו "בן תרבות" כלומר אנשים לא ינסו לביית אותו. בניגוד ליונקים שהם בעלי רמת "אינטליגנציה" גבוהה המאפשרת לאלף אותם הרי שמוח הזוחלים בכלל והנחשים קטן יותר.
אמנם מערכת העצבים של הזוחלים דומה באופן בסיסי לזאת של שאר החולייתנים, אך המוח הגדול והקטן שלהם קטן בהרבה מאלו של יונקים ועופות. המדד המשמש להערכת גודל המוח תוך שיקלול גודל הגוף נקרא "מנת מוחיות" (Encephalization Quotient). נמצא שמנת המוחיות האופיינית לזוחלים בני זמננו הוא כעשירית מזו של יונקים ועופות, כלומר לזוחל טיפוסי יש מוח קטן פי עשרה ממוח יונק או עוף באותו גודל גוף. מסיבה זו נחשבים הזוחלים לפחות אינטליגנטים מהיונקים והעופות. משערים שמוחם הקטן של הזוחלים נובע מהיותם "משני חום" (פויקילותרמיים) כלומר בעלי קצב חילוף חומרים איטי. אין בסוג חילוף חומרים זה כדי כדי לספק אנרגיה לרקמת העצבים הצורכת אנרגיה רבה ליחידת משקל יותר מכל שאר רקמות הגוף.
הסבר אחר שאינו מתחום הריאליה לבעייתיות באילוף נחשים אנו מוצאים בשו"ת רדב"ז (ח"ה סי' י"ד):
"... ומסתבר טעמייהו דר' אליעזר ור' עקיבא בנחש דבשלמא הארי והדוב וכו' איפשר להיותם בני תרבות כיון שאינם מזיקין אלא למצוא אוכל לנפשם דכתיב ארי טורף בדי גורותיו וגו' אבל הנחש אין הזיקו לתועלתו כדאמרינן אמרו לו לנחש כל החיות טורפות להנאתן אבל אתה מה הנאה יש לך אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון הדא הוא דכתיב ומה יתרון לבעל הלשון וכיון שאין עושה אלא לתכלית ההיזק אין התרבות מועיל ולפיכך מיתתו בכל אדם וכל הקודם בו זכה. והנלע"ד כתבתי".
חוסר היכולת לביית את הנחש מתבטאת לא רק במניעתו מלהזיק אלא גם באפשרות לשסות אותו להזיק. מסיבה זו נפסק שאדם המשסה נחש להכיש פטור ממיתת בית דין בניגוד למשסה בעלי חיים אחרים: "המשסה כלב בחבירו והרגו אין הכלב נסקל, וכן אם גירה בו בהמה או חיה והרגוהו, אבל אם שסה בו נחש ואפילו השיכו בו והרגו הנחש נסקל, שארס הנחש שהמית מעצמו הוא מקיאו, לפיכך זה האדם שהשיך בו הנחש פטור ממיתת בית דין" (רמב"ם, הלכות נזקי ממון, פ"י הל' ח').
אילוף יונקים גדולים ידוע כבר מהעת העתיקה וניתן להגיע איתם לרמות ביצוע משוכללות מאד. יונקים כמו האריות, הנמרים והדובים משמשים כחיות קרקס ואפילו כחיות מחמד. מאידך גיסא נחשים אינם ניתנים לאילוף. אמנם בהודו ובמדינות נוספות באסיה מקובלים מופעי רחוב של "היפנוט" נחשים, בעיקר קוברות, אך הם למעשה אחיזת עיניים. הנחשים נראים לקהל כ"מאולפים" או מהופנטים אך הקוברה חירש לחלוטין לצלילי חליל הפונגי שבו משתמש ה"מאלף" המנגן. הנחש מגיב לתנועה הבלתי פוסקת של החליל לצדדים הגורמת לו לעקוב אחריו. התנהגות זו נראית לצופה מהצד כמעין ריקוד אך למעשה הקוברה נערך להגנה מפני האיום לכאורה שבהתקרבות ה"מאלף" אליו. "מהפנטי" הנחשים נוקטים בצעדי זהירות נוספים ולכן במקרים רבים חולבים מראש את ארס הנחש או עוקרים את שיני הארס שלו. בנוסף לכך הם יושבים במרחק בטוח מטווח ההכשה של הנחש. יחד עם כל אמצעי הזהירות מתרחשים מדי פעם מקרי הכשה ומוות.
חובבי נחשים מגדלים נחשים שאינם ארסיים ובמשך הזמן מצליחים לגרום להם להתרגל לידי המטפל ולהקטין את התגובות האגרסיביות שלהם ובעיקר נשיכות. קשה לכנות את התופעה כאילוף אלא כהתרגלות. בדרך כלל הנחש מתרגל למגע המטפל הקבוע אך מגיב באגרסיביות למגע של אנשים אחרים.
העובדה שחז"ל התייחסו לנחש כ"מועד לעולם" מחייבת לברר מהי משמעות התואר "מועד" בהקשר לבעל חיים זה. הראשונים הבינו שהכוונה לכך שבעלי החיים המנויים במשנה רגילים להזיק באופן מסויים. מצאנו למשל בתוס' (בבא קמא, טז ע"א):
"והנחש הרי אלו מועדים - לאו בכל עניני היזק חשיבי מועדים אלא כל אחד במידי דאורחיה. כגון שבא זאב וטרף, ארי ודרס או טרף להניח, אבל במידי דלאו אורחיה כגון ארי שטרף ואכל וכן שאר הזיקות דלאו אורחייהו לא הוו מועדים אלא משלמים חצי נזק. ובמידי דאורחייהו דמשלם נזק שלם היינו דוקא בחצר הניזק אבל ברה"ר פטור דהוי שן ברה"ר כדאמר שמואל בגמרא ארי ברה"ר דרס ואכל פטור. ואפילו נחש שאין נהנה מנשיכתו כדאמרינן בפ"ק דתענית (דף ח.) שנתקבצו כל החיות אצל הנחש ואומרות לו מה הנאה יש לך מכל מקום כיון דאורחיה בהכי הוי כמו רגל ופטור ברה"ר ולא הוי כמו קרן בתר דאייעד אף על פי דמתכוין להזיק מדחשיב ליה גבי אחריני".
גישה שונה למשמעות התואר "מועד" בנחש הובאה על ידי הרב ד.י. ווייס בספרו "מגדים חדשים" (ברכות, לג ע"א). הוא אינו מקבל את הגדרת "מועד", לגבי נחש, כרגיל להזיק ולענ"ד דעתו עשוייה להתאים יותר להתנהגות נחשים ארסיים. הרמב"ם בפיהמ"ש (בבא קמא, פ"א מ"ד) כתב: "תם, כינוי לדבר המזיק בלי הרגל לכך ואין דרכו שיבואו ממנו אותם הנזקים אלא אירעו בדרך מקרה. ומועד נקרא הדבר שדרכו שתבוא ממנו אותה הפעולה תמיד או על הרוב". לפי הגדרה זו נחשים ארסיים אינם מועדים שהרי הם אינם ממהרים להכיש אלא אם כן מותקפים. התנהגותם מתאימה יותר להגדרת "תם" מאשר ל"מועד": כתב הרב ווייס:
"... ולענ"ד נראה לומר דשאני נחש מכל הני הזאב והארי וכו', דהא דהנחש הוי מועד אינו משום שרגיל להזיק כמו הזאב והארי וכו', דהנהו הוו מועדין מתחילתן משום שהן מועדין להזיק. אבל נחש אעפ"י שאין דרכו להזיק החמירו עליו שיהא מועד, משום שהוא ממית בנשיכתו ע"י הארס שבפיו, מה שאין כן בשאר בהמות וחיות. וגם שיותר קשה להזהר ממנו, והנחש נושך וממית אף שאין לו הנאה כלום, מה שאין כן שאר חיות טורפות רק כהן רעבות עיין תענית (ח א') ומדרש רבא פרשת חוקת (פי"ט ב'). לכך החמירו על בעליו שיהא מועד מתחילתו ... ולפי זה אתי שפיר מה שאמרו כאן גבי נחש לא יפסיק, אף שהנחש מועד מתחילתו כמו שהקשה השואל ומשיב. דבאמת אין הנחש מועד להזיק, אלא שחז"ל החמירו על בעליו לשמרו בתחילתו כמו מועד כנ"ל, ואם הזיק משלם כדין מועד, אבל באמת אינו מועד להזיק ואדרבא עפ"י הרוב אינו נושך".
לתמיכה בהגדרה זו מביא הרב ווייס את דברי הרמב"ם בהלכות נזקי ממון (פ"א הל' ו'): "חמשה מיני בהמה מועדין מתחלת ברייתן להזיק ואפילו הן תרבות, לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהן חייב נזק שלם, ואלו הן: הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס, וכן הנחש שנשך הרי זה מועד ואפילו היה תרבות". לדעתו היה על הרמב"ם לכתוב "ששה מיני מועדין" ולא לחלק את מיני הבהמות והנחש. מכאן הסיק שהנחש איננו מועד להזיק.
שאלה שאליה התייחס הרב ווייס היא מדוע העומד בתפילה לא יפסיק אפילו כשנחש כרוך על עקבו (ברכות, פ"א מ"א) הרי מסוגייתנו משתמע שהנחש מועד לעולם. לקושי זה התייחס בעל "שואל ומשיב" (שו"ת מהדו"ק סי' ו') ותירץ שאמנם הנחש הוא המסוכן בבעלי החיים ולכן גם נחש מאולף איננו תם. הנחש חושש מבני אדם ומכיש לצורך הגנה אבל כאשר האדם עומד הנחש איננו מאויים ואין לו צורך להתגונן על ידי הכשה.
"מאלפי נחשים" בהצגת רחוב ברג'יסטן צילם: ConyJaro
לעיון נוסף:
אנציקלופדיה הלכתית – חקלאית. ערך נחש.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
