טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה – בקר הבית
"תניא כוותיה דרבא: אם נהנית משלמת מה שנהנית, כיצד? אכלה קב או קביים, אין אומרים תשלם דמיהן, אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אף על פי שאינו רגיל, לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה" (בבא קמא, כ ע"א).
שם עברי: בקר הבית שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: מעמד החיטה כמזון לבקר
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
שם עברי: בקר הבית שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: מעמד החיטה כמזון לפרות
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
מלשון הברייתא "אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה" אנו לומדים שבהמה אינה נהנית מחיטה ומקבוצת מאכלים שרעים לה. ההפרדה של החיטה משאר הדברים הרעים רומזת על האפשרות שהיא איננה רעה אך למרות זאת הבהמה אינה נהנית מאכילתה. מפרש רש"י "אכלה חטים או כל דבר הרע לה - דלא נהנית פטורה ברשות הרבים". שאלה שעולה מתוך הדברים היא מדוע אין לבהמה הנאה מאכילת חיטה הנחשבת למזון משובח? מדברי הירושלמי (וילנא, בבא קמא, פ"ב הל' ד') אנו לומדים שלא רק שאין הנאה באכילת החיטה אלא היא אף מזיקה: "רב אמר אכלה שעורים משלם תבן והתני ר' חייה ופליג לפיכך אם אכלה חיטין שהן רעות לה הרי זו פטורה וכו'". מפרש "פני משה": "והתני ר' חייא. בתוספתא ופליג על רב דקתני על מתניתין משלם מה שנהנית לפיכך אם אכלה חיטין שהן רעות ומזיקות לה הרי זה פטורה שאינה ראויות להאכילה אלמא בדבר הראוי לה משערינן". גירסה שונה מן הקצה אל הקצה אנו מוצאים בתוספתא (בבא קמא, ליברמן, פ"א הל' ז'): "בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים נפלה לגנה וניזונת משלמת מה שנהנית, מצדי הרחבה ומתוך החנות משלמת מה שנהנית. כיצד משלמת מה שנהנית? אומרים כמה אדם רוצה להאכיל את בהמתו מה שאכלה היא אינו ראוי לאכילה לפיכך אם אכלה חיטין הראויות לה הרי זו פטורה וכו'". על פי גירסה זו וגרסאות נוספות (למשל כ"י ערפורט) החיטה ראויה למאכל לבהמה.
ייתכן ונוכל לקבוע מהי הגירסה הנכונה על פי הברייתא המובאת במסכתנו (מז ע"ב): "ת"ש: הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ואכל חטין והתריז ומת פטור, ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב". רש"י מפרש שהתריז הוא שילשל דבר שגרם למות השור. מכאן נוכל להסיק שהחיטה מזיקה לבקר. ברייתא זאת היא כנראה המקור להבנת רש"י בסוגיה בבבא מציעא (צ ע"א): "בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת, מהו? משום דמעלי לה הוא והא לא מעלי לה, או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא?"(1). מפרש שם רש"י: "ומתרזת - חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר (לשלשל(2)), מוציאה רעי צלול כמים, והחטין קשין לה". אמנם רב ששת לא הזכיר שמדובר דווקא באכילת חיטה אך רש"י הסיק זאת מתוך ההשוואה לברייתא בבבא קמא. ייתכן, אם כן, שדברי הירושלמי האומר שהחיטין רעות עולים בקנה אחד עם המשתמע גם מהבבלי. כך נפסק בלבוש (חו"מ, שצא סעיף ח'): "... וכיון שאינה משלם אלא מה שנהנית, אם אכלה דברים הרעים לה כגון חיטין פטורה, דלא נהנית אלא מזיקין לה". "ים של שלמה" (בבא קמא פ"ב) כתב:
"ומה שמסיק הלכך אכלה דבר שאינו ראוי לה כו'. כלומר מאחר שהכל תלוי כשיעור שראוי לה. א"כ האי דינא דמשלמת מה שנהנית בראוי לה קאמר. הלכך אכלה חיטין פטורה. וג"כ השמיע לנו התנא דוקא שאכלה חיטין, שאינו ראוי לה כלל. אבל אכלה שעורין וכה"ג הרבה עד שחלתה. אף על פי שרע לה, ואינה נהנית כלל, מ"מ משלמת מה שנהנית, כפי שיעור הראוי לה. דהא קודם שאכלה יותר מן הראוי לה מתחייבת לשלם, לפי שנהנית. ומה שאכלה אח"כ יותר מדי. איהי דאזקה אנפשה וכו'".
יש להעיר שהקביעה שאכילת חיטה מזיקה לבהמה מעוררת קושי שאם כן מדוע הופרדו החיטים משאר ה"דברים הרעים". מקור אחר תומך בגירסה שהחיטים "ראויות לה". במסכת מנחות (סט ע"א) מובא ספקו של רמי בר חמא: "חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה, מהו? למאי? אילימא לטמויי טומאת אוכלין, תנינא: חטין שברעי בקר ושעורין שבגללי בהמה, חישב עליהן לאכילה אין מטמא טומאת אוכלין, לקטן לאכילה מטמא טומאת אוכלין". מפרש רש"י: "בקר - דרכו לאכול חיטים ושאר בהמה כגון חמור וגמל דרכו לאכול שעורין".
מבין השורות של הסברו של ש. ליברמן ב"תוספתא כפשוטה" בבא קמא ניתן להציע דרך ליישב את הסתירה בין הסוגיה במסכת מנחות, ממנה משתמע שהחיטים הם מאכל ראוי לבקר לבין הגירסה בסוגייתנו שבה למדנו שחיטים הם דבר המזיק לה. את שם התואר "ראויות" ניתן להבין בשני הקשרים. כאשר נשאלת השאלה האם בקר עשוי לאכול חיטים התשובה חיובית. לא רק שהוא נאכל על ידי הבקר אלא שהוא גם להוט לאוכלו. מאידך מגדלי הבקר ימנעו מלהאכיל אותו בחיטים אפילו אם מחירם יהיה נמוך משום שבכמות גדולה הם גורמים לשילשול ואילו בכמות קטנה פחות מכדי שביעה היא מצטערת.
הרב מ. י. ל. ברמן מעמת בספרו "חק משה" את הסוגיות ובהסברו הראשון מנסה לחלק בין בקר לבהמות אחרות. הגמרא בבא קמא עוסקת בחמורים וגמלים שניזוקים מחיטים ואילו פרות רגילות לאכול אותם. הוא מוכיח מהגמרא בבא מציעא שפרות בריאות אוכלות חיטים ואינן ניזוקות אלא אם כן היו מתריזות. לשיטתו אכילת חיטים איננה הגורם לשלשול אך היא מזיקה במצב זה. הוא דחה את הסבר זה מתוך הכרותו את המציאות החקלאית שבימיו שבה לא נהגו להאכיל פרות בחיטים. הרב ברמן הציע הסבר חלופי לסתירה בין הסוגיות: "... וי"ל כוונת רש"י רק על מיעוט חטין זהו דרך ליתן לפעמים. ובב"ק שם מיירי דאכלה חטין הרבה זהו מזיק לה ושם בב"מ איירי במיעוט וכו'". בסיום דבריו הוא מתקשה מדוע רמי בר חמא נקט באופן מפורט את סוגי הגרגירים (חיטים לעומת שעורים) הנמצאים בגללי הבהמות (בקר לעומת בהמות) ולא הסתפק בתאור כללי של זרעונים שנמצאו בגללי בהמות. מעלה הרב ברמן השערה שאולי החידוש בצורת ניסוח זאת הוא שאם הגרגירים היו נמצאים באופן הפוך כלומר שעורים בגללי בקר וחיטים בגללי בהמה הם אינם ראויים לכלום ולכן אינם מקבלים טומאה. לענ"ד להסבר זה אין בסיס עובדתי. אמנם העיכול בבקר יעיל יותר אך קשה לשער שהוא יפגע באופן שונה בגרגירי שעורה וחיטה.
(1) פירוש: בעו מיניה [שאלו אותו] מרב ששת: היתה הבהמה אוכלת מן הדבר שדשה בו ומתרזת (משלשלת), מהו הדין? וצדדי השאלה, האם הטעם הוא משום דמעלי לה הוא [שטוב הדבר לפרה] שתאכל, והא לא מעלי [וזה הלא אינו טוב] לה, ולכן יש לחסום אותה כדי שלא תינזק. או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא [שמא מפני שהיא רואה ומצטערת כשאינה יכולה לאכול, והרי זו רואה ומצטערת]?
(2) על פי ד"ר מ. קטן ב"אוצר לעזי רש"י".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
