טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אניגרון מיא דסילקי – סלק
"ואיבעית אימא קרא: שתיה בכלל אכילה, דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? שנאמר: ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך ותירושך, ותירוש חמרא הוא, וכתיב ואכלת. ודלמא על ידי אניגרון? דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקי, אכסיגרון מיא דכולהו שילקי" (שבועות כב ע"ב).
פירוש: אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא [ואם תרצה אמור מן הכתוב]: שְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה היא, שאמר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ" וְתִירוֹשׁ חַמְרָא [יין] הוּא, וּכְתִיב [ונאמר] "וְאָכַלְתָּ", משמע ששתיה היא בכלל אכילה. ומקשים: וְדִלְמָא [ושמא] מדובר באכילה ולא בשתיה של יין, והוא עַל יְדֵי אָנִיגְרוֹן (תבשיל ירקות ויין), שאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָנִיגְרוֹן הנזכר בברייתא הוא מַיָּא דְּסִילְקֵי [מים של סלק] כלומר, סלק מבושל, ואילו אָכְּסִיגְרוֹן מַיָּא דְּכוּלְּהוּ שילְקֵי [מים של כל מיני דברים שלוקים], ואם כן, אין זו שתיה אלא אכילה. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: סלק מצוי שם באנגלית: Chard, Garden Beet שם מדעי: Beta vulgaris
שם נרדף במקורות: סילקא, סילקי, תרדין שמות בשפות אחרות: ערבית – סלק, צוטלה
נושא מרכזי: מהו אניגרון?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הסלק לחץ כאן.
אניגרון - גארום (1)
נקדים לזיהוי הסילקי ותכונותיו הרפואיות תאור של האנגירון שהרי על פי דברי רבה בר שמואל מי סלק הם אניגרון (ואסיגרון הוא מי כל הירקות השלוקים). ראשית יש להבהיר שאניגרון איננו שם נרדף למי סלק אלא אחד ממרכיביו בלבד כפי שמשתמע מדברי הגמרא והמפרשים. אומרת הגמרא ביומא (עו ע"א): "שתיה בכלל אכילה היא. דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? שנאמר: ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. ממאי? ודילמא דאכליה על ידי אניגרון? דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסילקא, אכסיגרון מיא דכולהו שלקי". ברור אם כן שאחד ממרכיבי האניגרון הוא יין. מפרש רש"י (שם): "אניגרון - מין מאכל שנותנין בו יין, ובכמה מקומות שנינו בתוספתא אניגרון ואכסיגרון שנותנין בו יין ושמן". על תוספת שמן לאניגרון אנו לומדים בגמרא בברכות (לה ע"ב): "גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ ... היכי דמי? אילימא דקא שתי ליה אוזוקי מזיק ליה? דתניא: השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ... אלא: דקא שתי ליה על ידי אניגרון; דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסלקא, אנסיגרון מיא דכולהו שלקי" (ברכות, לה ע"ב). ובהמשך הסוגיה (לו ע"א): "דתניא: החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. פשיטא? מהו דתימא; כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל, קמשמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי".
האניגרון היה אחד מהתבלינים המרכזיים שהיו בשימוש ביוון העתיקה ורומא עד להעלמותו במאה ה – 11. תבלין זה הוכן בעיקר מציר דגים שנכבשו בשמש עם כמויות גדולות של מלח ותבלינים, בצירופים שונים, שהעניקו לו מגוון טעמים גדול. שמו הלטיני של התבלין היה גארוּם (Garum) וביוונית הוא נהגה "גָרוֹן". בגמרא הוא נקרא בכמה שמות: אניגרון, אוקסיגרון (אכסיגורין או איקסגורין) ובעיקר הוא מוזכר תחת השם מורייס או מורייסא. השמות השונים נובעים מתערובות שונות של הגארום כפי שמשתמע מדברי רבה בר שמואל. האניגרון הוא כנראה גארום מהול ביין שנקרא בלטינית Oenogarum. האניגרון היה רוטב מקובל במטבח הביזנטי. גארום מהול בחומץ נקראOxygarum (גם שמו של החמצן (Oxygen) נגזר מהמילה היוונית oxys שמשמעותה "חמוץ"). השם מורייס מקביל אולי ל"מוריה" מוצר דומה לגארום אך מאיכות ירודה ששימש בעיקר לשימור פירות, ירקות, זיתים ובשר ולא כרוטב בפני עצמו. ייתכן ובקרב המעמדות הנמוכים הוא שימש גם לתיבול.
על אופן הכנת המורייס ועל ערכו הרב עומד רש"י בעבודה זרה: (לא ע"ב): "ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים - צריך הכרת חותם ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר, מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים. ומורייס חיישינן איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב ביה אבל כותי לא חשיד לאחלופי, ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו, מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין דנפיש שומניה". ייצור הגארום והשימוש בו מתועד באופן נרחב בטקסטים מהעת העתיקה ובממצאים ארכיאולוגיים רבים מסביב לאגן הים התיכון ביניהם אמפורות שנמצאו במצדה. על פי שרידי הדגים (עצמות, קשקשים ועוד) נקבע שהדגים מהם הוכן הגארום של לוחמי מצדה היו כשרים. על חלק מהכלים ששימשו לאיחסון הגארום נמצאו כתובות הנוקבות בשמם של מיני הדגים (הכשרים) מהם הוא הוכן. בנושא זה ראו עוד בערכים בויקיפדיה: "גארום" ו"ציר דגים בתקופה הרומית במצדה".
פליניוס הזקן מדווח בספרו "תולדות הטבע" שגארום מהול במים (hydrogarum) שימש כתרופה לנגעים רבים בהם נשיכת כלב, דיזנטריה וכיבים מסוגים שונים. גארום מהול במים סופק לצבא הרומי למטרות רפואיות. ניתן לשער שגם לסלק שהוסף לגארום היתה תרומה לערכו הרפואי.
 |
|
 |
|
סלק מצוי
צילם: דרור מלמד - צמח השדה
|
|
סלק מצוי - תפרחת
צילם: דרור מלמד - צמח השדה
|
(1) תודה לר' יוסף אביב"י על ההפנייה לנושא זה ומקורותיו.
מקורות עיקריים:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 57-58).
ש. ליברמן, תוספתא כפשוטה, חלק א' (458-459).
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 174-175).
י. פליקס, 'הצומח והחי וכלי החקלאותבמשנה', (עמ' 173).
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 289-290).
נ. קריספיל, "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל".
לעיון נוסף:
סלק מצוי באתר צמח השדה.
בפורטל "הדף היומי":
מהו תרד בלשון חז"ל ומהם חלקיו? – "כתרדין עלי אדמה" (עירובין, נג ע"ב).
מה החשיבות הרפואית של סלקא/תרדין?- "אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח" (נדרים, מט ע"ב).
מהם חלפי תרדין? – "וחביות סתומות, וחלפי תרדין" (יבמות, פא ע"ב).
השפעת התרדין על מערכת העיכול – "אוכלין תרדין ושותין שכר" (סנהדרין, סד ע"א)
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
