טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
חיישינן שמא שוה פרוטה במדי – תמר מצוי
"אמר שמואל: קידשה בתמרה, אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. והא אנן תנן, ב"ה אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה? לא קשיא: הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק" (קידושין, יב ע"א).
פירוש: אמר שמואל: קידשה את האשה בתמרה אחת אפילו עומד (שווה) כור תמרים בדינר ואם כן תמרה אחת שווה הרבה פחות מפרוטה מקודשת. וטעם הדבר חיישינן [חוששים אנו] אף שכאן ערכה מועט שמא שוה פרוטה במדי או במקום רחוק אחר ששם הן יקרות והרי היא מקודשת גם כאן. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: בית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה ולא פחות! ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שנאמר במשנה מדובר בקידושי ודאי שבפרוטה ובשווה פרוטה היא ודאי מקודשת, הא [זה] שאמר שמואל הרי זה בקידושי ספק, שאפילו בפחות מפרוטה יש לחשוש לקידושין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
נושא מרכזי: האם יש בסיס ריאלי לחשש שערך תמרה במדי גדול מאשר בבבל?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
מפירוש ה"תלמוד המבואר" ניתן להבין שאין מדובר בידע מסויים אלא בהשערה מסופקת שאולי קיים מקום אחר בעולם שם התמרים יקרות יותר: בלשון הפירוש: "... אף שכאן ערכה מועט שמא שוה פרוטה במדי או במקום רחוק אחר ששם הן יקרות". פירוש זה משתמע ממקורות אחרים שבהם מסמלת מדי מקום רחוק. במשנה בבבא קמא (פ"ט מ"ה) נאמר: "הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי וכו'". מדי מוזכרת גם על משקל "הרוצה לשקר ירחיק עדותו": "אמרי אינשי: גמלא במדי אקבא רקדא, הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא"(1). (יבמות, מה ע"א).
מתוך דברי רש"י ניתן ללמוד באופן ברור שהחשש שמא ערך התמרה במדי גבוה יותר מבוסס על שיקול כלכלי מובהק. מפרש רש"י: "במדי - כלומר במקום שאין תמרים מצויין". בניגוד לבבל שבה חקלאות התמרים היתה מפותחת (ראו במאמר "חזי מלא צנא דתמרי בזוזא" (תענית, ט ע"ב)) הרי שבמדי (Medes) היא בלתי אפשרית. טענה זו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנאים הסביבתיים בהם ניתן לגדל תמרים. מדי הייתה ממלכה שהתקיימה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה ברמה המרכזית של אירן המודרנית ובצפון מזרחה. רוב שטחה הררי ויבש (תמונות 1-2). על אף עמידותו של התמר ליובש הוא גידול שלחין מובהק. אמנם התמר גדל באקלים חם מאד אך רק סמוך למקורות מים כמו מעיינות, מי תהום גבוהים או נהרות. התמר זקוק לכמויות המים הגדולות ביותר מבין עצי הפרי.
אזורי גידול התמר הם במקומות בהם הטמפרטורות גבוהות רוב ימי השנה (ממוצע שנתי של 30 מעלות) והפרשי הטמפרטורה בין יום ולילה אינם גדולים. האקלים בשטחה המשוער של "מדי" יבשתי קיצוני שבו קיץ חם מאד וחורף קר. הטמפרטורות בחורף נמוכות מסף הרגישות של התמרים. אמנם העץ יכול לגדול באזור הררי בגובה של עד 1,500 מ' אך שם איננו נושא פירות. רמז לתנאים הסביבתיים של מדי ניתן לקבל מהעובדה שהיא מהווה מקום גידול מתאים לאגוז המלך: "... ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים וכו'" (שבת, כו ע"א) (ראו במאמר "ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים" (שבת, כו ע"א). התנאים המתאימים לגידול אגוז המלך אינם מאפשרים גידול מסחרי של תמרים.
יוקרם של התמרים במדי עשוי להסביר את ייחודו של השיכר המדי שהוכן בעיקר מדגנים ולא מתמרים כבבבל. נאמר במשנה (פסחים, פ"ג מ"א): "אלו עוברין בפסח: כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים. זה הכלל כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת". מפרש הרמב"ם: "ושכר, כל דבר המשכר, ויש שעושין משקאות המשכרין ממשרת חטים ושעורים וכיוצא בהן. וכך היה שכר של אנשי מדי, כלומר עשוי ממשרת פת כמו "אלמזר" שעושים במצרים היום". רע"ב פירש: "שכר המדי - שכר שהיו עושין במדי מחטים או שעורים שרויים במים"(2).. בניגוד לשיכר הבבלי המקובל שהוכן מתמרים לחים, שערכם הכלכלי היה נמוך מאד (ראו במאמר "מטילין שכר במועד לצורך המועד" (מועד קטן, יב ע"ב)), העלות הגבוהה של התמרים במדי הכתיבה את הכנתו מדגנים ובעיקר שעורה.
מאפיין ביולוגי אחר של מדי הוא תפוצתם הרבה של הכינים: "עשרה קבים כנים ירדו לעולם, תשעה נטלה מדי כו'" (קידושין, מט ע"ב). אין בידי הסבר ריאלי לתופעה ואודה לכל מי שיעלה בפני רעיון מתאים.
 |
|
 |
|
תמונה 3. תמר - זן חלוואי צילמה: יעל י. |
|
תמונה 4. תמר - זן מג'הול צילמה: יעל י. |
(1) פירוש: אמרי אינשי [אומרים אנשים] בפתגם מקובל: גּמלא במדי אקבא רקדא [גמל במדי בתוך קב קטן הוא רוקד]. שאנשים מספרים לפעמים סיפורי גוזמאות על דבר המתרחש במקום רחוק, אולם: הא קבא, והא גמלא, והא מדי ולא רקדא [הרי הקב, והרי הגמל, והרי מדי ואינו רוקד].
(2) תפארת ישראל: "ושכר המדי. עשוי משכר תמרים ששרו בהם שעורים, דהו"ל נמי חמץ גמור שע"י תערובות, אבל שכר שלנו שכל עיקרו משעורים, לרוב פוסקים חייב כרת על שתייתו [כרא"ש כאן, וח"י תמ"ב סקט"ו, ואשל רסתמ"ב] וא"כ האיך סיים כאן במשנה ואין בהם כרת [ונ"ל דשכר שלנו אף שמעורב עם הרבה מים, לא מחשבי קרטי חמץ שבו כחמץ שע"י תערובות, דנ"ל דכל המים שנצרכים לחימוצו, הן הן כהחמץ ממש, ודומה לבשר וחלב דכל חדא וכו' ובהדדי אסור, וה"נ הגרעינין והמים ודו"ק, ואעפ"כ צ"ע לע"ד בשכר שלנו אם הוא בכרת, כשאין בו שום ממשות מהשמרים, ועי' באשל רסתמ"ב ודו"ק]".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
