טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ליתי נפקי דכלבא חיורא וניגבול בנטפא – כלב הבית
"לברסם ליתי כי פיסתקא דנישדור, וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא, ומלי תרוודא דובשא חיורא, ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא, ונישלוקינהו בהדי הדדי, וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה ... ואי לא, ליתי נפקי דכלבא חיורא וניגבול בנטפא, וכמה דאפשר נפקא לא ניכול, דמפריק" (גיטין, סט ע"א).
פירוש: לחולי שקוראים ברסם ליתי כי פיסתקא דנישדור [יביא כשיעור אגוז של נשדור, אמוניה], וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא [וכשיעור אגוז של חלבנה מתוקה], ומלי תרוודא דובשא חיורא [ומלוא תרווד דבש לבן], ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא [ומלוא כלי של מחוזא יין צלול], ונישלוקינהו בהדי הדדי [ויבשל אותם יחד], וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה [וכאשר יתבשל הנשדור יתבשל לו הכל]. ... ואי לא ליתי נפקא דכלבא חיורא [יקח צואה של כלב לבן] וניגבול בנטפא [ויגבל, יערבב אותו בצרי], וכמה שאפשר נפקא [שצואה] לא ניכול [יאכל] משום דמפריק [שגורמת לפירוק איברים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
נושא מרכזי: גללי הכלב כתרופה
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.
השימוש בגללי כלב כאחד ממרכיבי תרופה ל"ברסם" (אולי דלקת המוח) נראה מוזר בעיני מי שנשען על שיטות הרפואה המודרנית. מסתבר שלמרות הסלידה הרבה מצואה ושתן, הפרשות של בעלי חיים שימשו ברפואה המסורתית במדינות רבות מאז אלפי שנים. לדוגמה, הרפואה הסינית העתיקה עשתה שימוש רב בגללי בעלי חיים ממינים שונים(1). בספרות הקלאסית היוונית והרומית אנו מוצאים מרשמים לתרופות לפגעים שונים שכללו גללים של מגוון בעלי חיים דוגמת עיזים, כבשים, כלבים, פרות, שוורים, עכברים, ברווזים, סנוניות, יונים ותרנגולות. חלק מתרופות אלו נמצאות בשימוש הרפואה המסורתית עד ימינו.
מעניין להתייחס למגוון הרב של תרופות המבוססות על הכלב ומוצריו לאורך ההיסטוריה. הקלטים קשרו בין כלבים והאלה סקואנה בכך שהקריבו להם קרבנות בתמורה לתרופות. בכתבי הסופרים הלטיניים הקלאסיים כמו פליניוס הזקן נוכל למצוא תרופות מבוססות כלבים לטיפול בכאבי אוזניים, חום וריפוי פצעים באמצעות הרוק שלהם. ככלל, השימוש הטיפולי בכלביים כמו שועלים, זאבים וכלבים השתרע מהעולם היווני-רומי ועד לימי הביניים, כפי שניתן לראות בספרות של המאה הארבע-עשרה.
אם נתייחס באופן ספציפי לכלב ובתקופות מאוחרות יותר הרי שהשימוש הרפואי בחלקי גופו (חי או מת) ובמוצרים שלו (שומן, שיער, צואה, ליקוק וכו') נסקר כבר על ידי ק. לינאוס בעבודת הדוקטורט שלו, והוא מוכר גם מהרפואה העממית האירופית והרפואה הרשמית. תרופות מבוססות כלבים מוזכרות בפרמקופאות אירופיות רבות במאה התשע עשרה וככל הנראה גם במאה העשרים. לדוגמה, Album Graecum הוא מונח ששימש את הרוקחים ביחס לגללים לבנים יבשים של כלבים שהיו עשירים במיוחד בפוספט כתוצאה מהאכלתם בתזונה עשירה בעצמות. מוצר זה שימש לפחות מאז המאה השש עשרה כמרכיב חשוב בהכנת משחות לטיפול בדלקת שקדים או בצורה של רטיה, כתרופה ספטית לייבוש גידולים קשים. שורינג, כתב בחיבורו Chylologia historico-medica (1725) בשם De Stercoribus Brutorum כי Album Graecum הטוב ביותר מתקבל מכלבים לבנים, כלבים שהאמינו שהם "בעלי אופי בריא יותר". ייתכן והדמיון לנאמר בסוגייתנו על "נפקי דכלבא חיורא" (רש"י: "צואה של כלב לבן") מעיד על קיומו של קשר בין המסורות ששרד למרות פער התקופות והתרבויות.
כאמור השתמשו בכלבים באופנים שונים מהם מוזרים מאד על מנת לטפל במחלות אך אנו נתרכז בשימוש בגללים. במחוז ריפולט https://en.wikipedia.org/wiki/Ripollet בקטלוניה הצמידו גללי כלב לצוואר נגד דיפטריה ושחפת. באיזור אחר גללי כלבים הושארו באוויר הפתוח למשך הלילה ולאחר מכן הורתחו במים. מים אלו עברו סינון וניתנו לשתיה לחזוק ילדים שסבלו מתת תזונה. בברטון במחוז soria נהגו לבשל גללי כלבים מיובשים ולשתות את המרק שנוצר כתרופה לשילשול. באותו מחוז נהגו לעצור דימומים מהאף על ידי החדרת גללי כלבים לנחיריים. באיים הקנריים טופלה עד לאמצע המאה ה - 20 עקיצת העכביש אלמנה שחורה, העלולה לגרום למוות, בעזרת אבקת צואת אדם יבשה. באם סוג צואה זה לא היה בנמצא השתמשו בגללי כלב בתנאי כשהם יבשים ונטו לצבע לבן.
בדרום איטליה, הניחו גללי כלבים באופן מקומי לטיפול בכוויות עור ואילו במזרח אלבניה הם שימשו לריפוי דלקת כבד. בטיפול זה הגללים עורבבו עם פרחים, נאפו ככיכר קטנה וניתנו למאכל לאדם שנפגע מבלי שהוא היה מודע לטיבו המדויק של ה"לחם". Ceríaco דיווח על שימוש בגללי כלבים קלויים וטחונים בפורטוגל כחומר לעצירת דימומים מפצעים. מחקרים מצפון-מזרח ברזיל בולטים בכך שהם מצאו שגללי כלבים תופסים חלק חשוב ומגוון ברפואה העממית המקומית (Ethnomedicine). הם מסייעים בטיפול במגוון רחב של מחלות כחליטה של גללים מדוללים ("תה גללים"). טיפול זה ניתן למחלות כגון אסטמה, חצבת, אבעבועות רוח, חזרת, אבעבועות שחורות וכאבי מחזור. דרך טיפול אחרת בגללים הוצעה עבור חצבת ואבעבועות רוח. הגללים יובשו ולאחר מכן מבושלו בתוך מטפחת. העיסה שנוצרה נמרחה על הכתמים האדומים שעל העור. מעניין שאותו נוהל התנהל לטיפול במחלות שונות רק משום ששתיהן התבטאו בפריחה.
כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב צילם: Kirsten Dieks
מקור עיקרי:
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
