טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים – רוזמרין רפואי

 

"אמר רב גידל אמר רב: האי סמלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. אמר מר זוטרא: מאי קראה? והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (ברכות, מג ע"ב).

פירוש: אמר רב גידל אמר רב: סמלק שהוא עשב ריחני מברכין עלויה [עליו] "בורא עצי בשמים". אמר רב חננאל אמר רב: חלפי דימא שהוא עשב בושם הגדל ליד הים מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עצי בשמים". אמר מר זוטרא: מאי קראה [מה הכתוב] ממנו הוכחה לכך שקוראים "עץ" לדבר שיש בו רק גבעולים רכים למדי "והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (יהושע ב, ו), הרי שאף גבעולי הפשתן נקראים "עץ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: רוזמרין רפואי   שם באנגלית: Rosemary   שם מדעי: Rosmarinus officinalis 

שם נרדף במקורות: חלפי דימא?


הנושא המרכזי: מהם "חלפי דימא"?

 

מתוך המקורות ניתן לשאוב רק מעט רמזים לזהותם של הצמחים הנקראים "חלפי דימא". מהסוגייה בברכות ניתן להסיק בוודאות שמדובר בצמח בושם. צמח זה מוזכר גם במסכת גיטין (סח ע"ב) כמרכיב בשיקוי לטיפול בכאב ראש: "לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא, וזיתא וחילפא, וחילפי דימא ויבלא, ולישלוקינהו בהדי הדדי וכו'"(1). מסורת הזיהוי הקדומה ביותר בספרות התורנית נמצאת בדבריהם של רב פלטוי גאון ורב עמרם גאון שזיהו את "חלפי דימא" עם צמח הנקרא בערבית קדומה "קרנפל". בשם זה או בשם אטפר נקרא התבלין צפורן. בציטוט בספר הנר (ברכות, מג ע"א) אנו מוצאים: "בתשובות רב פלטוי חילפי ימא קורין אותו קרנפ"ל. מאוחר יותר כתב רב האי גאון: "חלפי ימא. הכא לא ידעינן להו". ברוח זו כתב גם הערוך (ערך "חלף") בתחילת דבריו: "... ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי ננהו וקיימא לן כי הא מתניתא דכל שתחילת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה". הרמב"ם (הלכות ברכות, פ"ט הל' ו') כינה את "חלפי דימא" בשם "חלפי המים" ולא הביא את שמו בערבית. עובדה זו מסבירה את שפע הזיהויים שניתנו לצמח זה.

רבי סעדיה גאון תירגם בפירושו למסכת ברכות את "חילפא דימא" לשם "אללינופר". שם ערבי זה מתייחס לשני צמחי מים צפים: נופר (תמונה 1) (نينوفر) ונימפיאה (תמונה 2) (نيلوفر) (2). לאור העובדה שרק לנימפיאה ריח נעים עז כנראה שרס"ג זיהה דווקא אותה כ"חילפי דימא" אך לא ניתן לשלול לגמרי את האפשרות שהכוונה גם לנופר המפיץ ריח של ברנדי.

  

ברש"י אנו מוצאים שני פירושים:

א. בברכות (מג ע"ב) פירש: "חלפי דימא - בושם שקורין אשפי"ג, והוא שבולת נרד, ועשוי כעין גבעולי פשתן, דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ" (ראו במאמר "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו"). ד"ר מ. קטן(3) מתרגם אישפי"ג (espig) לאזוביון (לבנדר) (תמונה 3) סוג ממשפחת השפתניים. החידוש בדברי רב הוא שלמרות שגבעוליהם של "חלפי דימא" אינם מעוצים מברכים עליהם "בורא עצי בשמים". בלשונו של הערוך (ערך "חלף"): "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". זיהוי הנרד כאזוביון אפשרי משום שמבנה תפרחת האזוביון אכן דומה לשיבולת אך אין לכך תימוכין במקורות. רש"י (שמות, ל ל"ד) כתב: "... שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת וכו'". מעניין לציין שעל פי הטקסונומיה המודרנית אחת מקבוצות המינים בסוג אזוביון נקראת Spica בדומה לשם המופיע במקורות ביחס לנרד. המין הידוע בסוג הוא אזוביון רפואי (Lavandula angustifolia) (תמונה 4) שממנו מופק שמן אתרי המשמש לצרכים קוסמטיים ורפואיים (ראו עוד במאמרים "כמה ככרין דנרד למרי דיכי", "ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי").

 

ב. בגיטין (סח ע"ב) פירש רש"י: "לדמא דרישא - חולי כאב הראש הבא מחמת דם ... חילפא - צפצפה עץ ששמו פופליי"ר. וחילפי ימא - גירופל"א". זיהוי זה מופיע גם בספר הרוקח (הלכות ברכות, סי' שמ"ב): "... וחילפי דימא הוא גרופלא וכו'". ד"ר מ. קטן מאיית את לעז זה girofle ומתרגם קרפול שהוא שמו של פרח(4). הוא לא ציין את שמו של הפרח אך Girofle בצרפתית הוא שמו של התבלין ציפורן העשוי מכפתורי פרחים מיובשים (תמונה 5) של עץ טרופי בשם אוגניית הציפורן (Syzygium aromaticum) (תמונה 6). אחדים משמותיו הנרדפים של העץ הם Caryophyllon plinii ו - Eugenia caryophyllatum. בערבית נקרא התבלין קרנפל או אטפר (צפורן).

לענ"ד ב"ספר המנוחה" (סוף פרק שביעי) מכונה הציפורן בשם "מסמרות הכפר" בגלל צורת כפתורי הפרחים. בתיאור הכנת החרוסת כתב המחבר הרב מנוח בן יעקב מנארבונה: "... ומתבלין אותם בתבלין כגון זנגביל וקנה בשם ותבן מישא הנקראת אשקננט ובמסמרות הכפר ומעט משבולת נרד הוא הנקרא אשפיק נרדי אחרי שחיקתן". הציפורן היה ידוע כתרופה למחלות רבות. הרמב"ם, למשל, המליץ על הציפורן ("ג'ירופלי") כתרופה להיסטריה, מחלת הנפילה ודפיקות לב. הרמב"ם טען שהנחת אבקת ציפורן כתושה על קדמת הראש בסתיו עשויה למנוע "נזלים" כלומר התקררות ונזלת(5). יש המזהים את קרנפל עם הצמח הנקרא במשנה "כופר" (ראו במאמר "הורד והכופר והלטום והקטף").

אמנם זיהוי "חלפי דימא" כציפורן מתאים לעובדה שמדובר בבושם המשמש גם כתרופה אך לא ברור הקשר לים משום שאוגניית הציפורן איננה צמח המוגבל לחופי ים. הסבר אפשרי הוא שהשם קשור למוצאו של העץ באיי מאלוקו (אינדונזיה) כאשר התואר "דימא" מקביל לביטוי "איי הים" המוענק לאיים רחוקים. קושי נוסף העומד בפני זיהוי זה הוא ההשוואה שעורך מר זוטרא לפשתי עץ. ענפי העץ אוגניית הציפורן, שגובהו מגיע ל – 10-12 מ' אינם דומים לגבעולי פשתן אלא מעוצים ואין ספק שמעמדם כשל עץ.

  

"ופירשו הראשונים הני חילפא דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיי"ל כי הא מתנית' דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא על כן כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עלייהו. ואומר ששמו בלע"ז ראזמארין. וכן כתב רבינו אלפס דקיי"ל כי הא מתניתא דכל שתחלת בריאתו מוציא עלין מין ירק הוא וכל שתחלתו ברייתו מוציא עץ אילן הוא".

השם רוזמרין (rosemary) נגזר מהמילים הלטיניות ros-roris = טל ו – marinus = ים ומשמעותו "טל הים". הוא נקרא על ידי היוונים antos שמשמעותו "הפרח" או libanotis שפירושו "לבונה" משום שריחו נחשב כדומה לריח הלבונה או משום ששימש להקטרת קטורת. ח. י. קאהוט (ערך "חלף") טען שהשם "חלפי דימא" זהה ל"טל הים" משום ש"חלפי" (حلاب – hilab) פירושו בערבית טל. לצערי לא הצלחתי לאשר את טענתו. אמת היא שרוזמרין (תמונה 7) גדל בקווי גובה נמוכים ולכן גם קרוב לים אך הוא איננו אופייני לחופי ים. הוא איננו עמיד לרסס הגלים שעשוי היה לכאורה להיקרא "טל הים". ייתכן והשם "טל הים" איננו מתייחס לבית הגידול של הרוזמרין אלא לצבע הפרחים המזכיר את כחול הים.

התפוצה הטבעית של הרוזמרין היא ים-תיכונית ובעבר (לפני כאלפיים שנה) הוא הוכנס לארצות אירופאיות כבריטניה, יוון ואיטליה שם האמינו שהוא ממריץ ומחזק את הזיכרון. אנתרופולוגים וארכיאולוגים מצאו הוכחות לשימוש בצמח ארומטי זה במזון, רפואה, קוסמטיקה במצרים העתיקה, סין, הודו ומסופוטמיה. הוא שימש כגידול חקלאי ובהמשך, בזכות ריחו הנעים, חדר לחלקים רבים בעולם כצמח גינון נפוץ. הרוזמרין הוא שיח מעוצה בעל ענפים גמישים וייתכן ומכאן הגישות השונות ביחס להיותו קשה או רך. הרוזמרין ידוע ברפואה המסורתית כמשקיט כאבי ראש כאמור בשיקוי המתואר בגמרא בגיטין (לעיל). זיהוי "חילפי דימא" עם הרוזמרין נדחה על ידי ע. לעף (פלורה, ב' עמ' 102) אך לא מצאתי בדבריו נימוק לכך.

קצה חוט לזיהוי "חילפי דימא" עשוי היה להיות ההשוואה שערך מר זוטרא בינם לבין גבעולי הפשתן. על פי הערוך (ערך "חלף") גבעולי "חלפי דימא" רכים: "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב) כתב באופן דומה: "וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים. ויש מפרשים דחילפי דימא הוא הנקרא אישפליג"ו בלעז וכו'". בספר כפתור ופרח (פרק נו) מובאת השוואה לגבעול החציל:

"אמר רב חננאל אמר רב, הני חלפי דימא מברכינן עליו בורא עצי בשמים. אמר רב זוטרא מאי קראה והיא העלתם הגגה ותטמנתם בפשתי העץ, כיון דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש וכריך כותיהו, אינהו נמי עץ נינהו. ואלו עץ אל בדאנגאן חזק תקיף ולא כריך".

ניתן לשער שהקביעה שגבעוליהם רכים מתייחסת רק לשלבי הגידול המוקדמים או רק לחלקו של הצמח משום שלאחר מכן הם מתקשים כפי שמשתמע מדברי המאירי (ברכות, מג ע"ב):

"ובתוספתא אמרו לענין זה כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא, וכל שמוציאן מעצו אילן הוא. ומכל מקום יש מפרשים שאפילו עשב, כל שהוא מתקשה כעץ, מברכין עליו עצי בשמים ומייתו לה מפשתי העץ, וכדקאמר מאי קראה דכל מידי דעולה בקנה אקרי עץ וכו'. ויש מפרשים חלפי דימא שהוא עץ שעליו דומין לגבעולי פשתן והשרש שלו גלנגאר שפירושו אשפיק וכו'" (אזוביון).

מדברי הרשב"א (ברכות, מג ע"א) ניתן להבין שהקביעה שרוזמרין מוגדר כעץ נובעת מעצם העובדה שבמקביל לענפים הרכים יש גם ענפים קשים. בכך הוא חולק על המאירי המסביר שהסיבה להגדרה כעץ היא משום שהענפים רכים מתקשים מאוחר יותר.

"מתיבי אין מברכין עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית קיסר ועל אפרסמון של בית רבי ועל ההדס שבכל מקום, יש ספרים דגרסי תיובתא, וכתב רב האי גאון ז"ל דמתוך גירסא זו היה נוהג מר שמואל ראש כלה רביה דרב אחא משבחא נ"ע שלא לברך עצי בשמים אלא על ההדס בלבד, וכתב הגאון ז"ל עוד: והשתא לא קא חזינא אדם במתיבתא דמסיק בהא שמעתא תיובתא אלא כלהו בגרסיהו מפרקי לה הדס וכל דדמו ליה, ונקטין מלתא מן סמלק (יסמין) וחלפי ימא ונרקוס דגינותא (נרקיס מצוי) ומאי דהוא כיוצא בהן מברכין עליה עצי בשמים, ואף על גב דאית בהו מאי דרכיך אמרי לך לא אכפת לן כדמוציא עלין מעצו כדפרשינן לעיל דהא חלפי ימא הכין אינון, והיינו דקאמר מר זוטרא מאי קראה דכתיב ותטמנם בפשתי העץ, והא פשתן דרכיך ואיקרי עץ וכו'".
 

 

הרחבה

לכאורה ניתן היה להסיק מדברי רב ש"חלפי דימא" הוא עץ (אילן) שהרי פסק שיש לברך עליו "עצי בשמים" אך למעשה אין בנושא זה תמימות דעים ויש הסבורים שברכת "עצי בשמים" היא גם על שיחים מעוצים ואפילו עשבים. הצורך של גמרא להוכיח מפסוק שהם נחשבים "עץ" מצביע על כך שענפיהם שונים מענפי עץ רגיל אך השוני נתון למחלוקת מפרשים (להלן). על מבנה הצמח עשוי לכאורה להעיד גם השימוש במונח "חלפי" אך גם דבר זה לא ברור. "חלפי" עשויים להיות גבעולים או עלים ואפילו חלקים תת-קרקעיים (ראו במאמר "ולחפי תרדין וקולחי כרוב").

רמז אחר לזהות "חילפי דימא" עשוי להיות ההשוואה שערך מר זוטרא בינם לבין גבעולי הפשתן אלא שגם נושא זה לא מוחלט. על פי הבה"ג (מהדורת מכון ירושלים עמ' עג) ובעקבותיו הערוך (ערך "חלף") גבעולי "חלפי דימא" רכים: "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב) כתב באופן דומה: "וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים. ויש מפרשים דחילפי דימא הוא הנקרא אישפליג"ו בלעז וכו'". כך גם בספר כפתור ופרח (פרק נו): "אמר רב חננאל אמר רב, הני חלפי דימא מברכינן עליו בורא עצי בשמים. אמר רב זוטרא מאי קראה והיא העלתם הגגה ותטמנתם בפשתי העץ, כיון דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש וכריך כותיהו, אינהו נמי עץ נינהו".

מאידך גיסא עומדים הסבורים שגבעולי "חילפא דימא" קשים:

"וסמלק וחלפי דימא. הם עשבים בעלי ריח בגופן ואינם רכים כמו עשבים אלא קשין כמו עץ וגדלין על גבי קרקע. ואי הוו להו פירא בודאי בורא פרי האדמה הוו מברכינן עלייהו ולא בורא פרי העץ משום דעץ הנזכר בבורא פרי העץ רוצה לומר אילן והני לאו אילן נינהו. אבל מכל מקום כל דבר שהוא קשה נקרא בלשון העולם עץ. וההוא אינו רוצה לומר אילן אלא דבר קשה. וכיון דכן הני נמי שהן קשין ואית להו ריח טוב בגופן לענין גופן עץ מקרי ומברכין עלייהו בורא עצי בשמים. ומייתי ראיה דאפילו מידי דלאו אילן משום דקשה מקרי עץ מדכתיב ותטמנם בפשתי העץ ובודאי פשתים אינו אילן וקרי ליה עץ" (שיטה מקובצת, ברכות, מג ע"ב).

ייתכן ולמעשה לא קיימת מחלוקת וניתן ליישב את ההבדל בין הגישות בכמה אופנים. א. הסבורים שענפי "חילפי דימא" רכים מתייחסים לגמישותם ואילו הטוענים שהם קשים מתייחסים להיותם מעוצים. אכן דבר זה משתמע מההבחנה שעורך ה"שיטה מקובצת" בין "אילן" ל"דבר קשה". ב. הקביעה שגבעולי "חילפי דימא" רכים מתייחסת רק לשלבי הגידול המוקדמים משום שלאחר מכן הם מתקשים כפי שמשתמע מדברי המאירי (ברכות, מג ע"ב):

"ובתוספתא אמרו לענין זה כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא, וכל שמוציאן מעצו אילן הוא. ומכל מקום יש מפרשים שאפילו עשב, כל שהוא מתקשה כעץ, מברכין עליו עצי בשמים ומייתו לה מפשתי העץ, וכדקאמר מאי קראה דכל מידי דעולה בקנה אקרי עץ וכו'".

אפשרות נוספת היא שמדובר בצמח המכיל חלקים קשים ורכים בו זמנית והשאלה היתה לאיזה מהם להתייחס בעת קביעת ההלכה? ב"אוצר הגאונים" (ברכות) אנו מוצאים: "וכתב הגאון ... ונקטינן מלתא מן סמלק וחלפי ימא ונרקום דגינוניתא ומאי דהוא כיוצא בהן מברכינן עליה עצי בשמים, ואע"ג דאית בהו מאי דרכיך אמרי לך לא עכפת (אכפת) לן כדמוציא עלין מעצו כדפרשינן לעילא דהא חלפי ימא הכין אינון והינו דקאמר מר זוטרא מאי קראה דכתיב ותטמנם בפשתי העץ, והוא פשתן דרכיך ואקרי עץ".
 

זיהויים נוספים

"חלפי דימא" = לימונית עשבונית

הזיהוי הקדום ביותר המובא במילונאות הסורית-ערבית שם תורגם השם "חלפא דימא" ל"אלאד'ח'ר"(6) שהוא לימונית עשבונית (Cymbopogon schoenathus) (תמונה 8). בספר 'מצות זמניות'(7) (עמ' תק"כ) מזוהה "חלפא דמיא" כ"חלפא אל באר" (حَلْفَا بر) שהוא אחד מהשמות הערביים של הצמח "לימונית עשבונית" (Cymbopogon schoenanthus) ממשפחת הדגניים. זיהוי זה הוצע גם על ידי ע. לעף (פלורה, א' 695) שהתבסס על המילון של בר בהלול שתרגומו הוא כנראה הקדום ביותר הידוע לנו. לדבריו "חלפא דימא" הוא סכיניתוס (ביוונית עתיקה סכוינוס). ללימונית עלווה ריחנית. על פי הרפואה העממית לצמח סגולות מרפא: תה מעלי עשב הלימון מקובל כמשמש להרגעת מערכת העיכול, להרגעת כאבים ונגד נדודי שינה. מאחד ממיני עשב הלימון (Cymopogon nardus) מפיקים את שמן הציטרונלה הנחשב למחטא ומשמש ליצור חומר דוחה יתושים. שמנים אלה משמשים גם בתעשיית הסבונים והבשמים. ייתכן והשם Cymopogon nardus הביא למחשבה שמדובר ב"שיבולת נרד" שזוהתה כ"חלפי דימא". ראו עוד במאמר "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו".

זיהוי "חלפא דימא" עם הלימונית משתלב היטב בפירוש רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב טז ח"ב קמד טור א'): "חלפי דימא הוא שבלת נרד והוא עשוי כמין תבן והוא בושם". הביטוי "עשוי כמין תבן" רומז על צמח עשבוני ממשפחת הדגניים בדומה ללימונית העשבונית. מאידך גיסא זיהוי זה איננו אפשרי לדעתם של הסבורים של"חלפי דימא" גבעולים קשים. קושי נוסף נובע מתפוצתו הטבעית של המין C. schoenanthus המאכלס בתי גידול יובשניים בדרום אסיה וצפון אפריקה כך שלא ברור הקשר שלו לים. הסבר מסופק מאד ניתן לקבל מניתוח שם הסוג Cymbopogon המורכב מהמילים היווניות κύμβη (kymbe) שפירושה סירה ו- πώγων (pogon) שפירושו זקן. השם מתייחס לעובדה שלרוב המינים בסוג שיבוליות שעירות המזדקרות מתוך גלומות https://en.wikipedia.org/wiki/Glume בעלות צורת סירה (???).
 

"... וכמדומה שהוא מין חילף שנאמר במסכת סוכה (כ ע"א) מחצלת של קנים ושל חילף(9), והוא הנקרא טרינקלי בלעז (המהדיר מזהה אותו כג'ינג'ר) והשורש שלו כעין בשמים, ונותנין אותו ביין מפוטם, והוא גדל על המים, והענף שלו גדול וחזק, ועושין ממנו מחצלות, על כן נקרא חילפי דימא. ושמעתי כי אותו שהוא מעבר לים, השורש שלו הוא גלנגר הבא משם לכאן, והוא אחד ממיני המרקחות".

הראב"ד (על פי המהדיר) מזהה את "חלפי דימא" עם הג'ינג'ר (זנגביל (תמונה 9). ראו עוד במאמר "הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא") אמנם כדבריו השתמשו בעלי הצמח לקלוע מחצלות ובשורשיו לבשם יין אך שאר המאפיינים לא ברורים לי. ראשית לא מצאתי מקור לכך שהשם "טרינקלי" בלעז הוא ג'ינג'ר. בנוסף לכך הג'ינג'ר אינו "גדל על המים" והענף שלו איננו "גדול וחזק" אלא אם כן הכוונה לקנה השורש המעובה.

קיימים מינים שונים של ג'ינג'ר שאחד מהם הוא ה"גלנגר" שאליו מתייחס הראב"ד בסוף דבריו. גם המאירי (ברכות, מג ע"ב) הזכיר את מין זה: "ויש מפרשים חלפי דימא שהוא עץ שעליו דומין לגבעולי פשתן והשרש שלו גלנגאר שפירושו אשפיק וכו'". למעשה "גלנגר" (תמונה 10) הוא שם של אחד מארבעה מינים במשפחת הזנגבילאים. גם במינים אלו השימוש העיקרי הוא בקנה השורש. אחד ממינים אלו הנקרא גלנגל נחות (Alpinia officinarum) היה בשימוש נרחב באירופה בימי הביניים לתיבול מאכלים ואף משקאות אלכוהוליים וחומץ. הקושי בזיהוי זה הוא בעובדה שאין מדובר בצמח מים כך שהשם "חלפי דימא" איננו מתאים לו.
 

תודתי נתונה לרב חנוך ולדנברג על הערותיו הרבות ששוקעו במאמר זה.  

 

---

(1) פירוש: בענין סגולות ורפואות שונות: התרופה לדמא דרישא [לדם שבראש], כאב ראש הבא מחמת רוב דם ליתי שורבינא [יביא ארז] ובינא [וערבה] ואסא דרא [והדס לח], וזיתא [וזית] וחילפא [צפצפה], וחילפי דימא [ערבות ים], ויבלא {מין עשב}, ולישלוקינהו בהדי הדדי [ויבשל אותם יחד] וכו'".
(2) על פי מאמרו של א. נ. צ. רות "מבית מדרשם של הגאונים מגנזי קויפמן" בקובץ "תורתן של גאונים". הוא ציטט מתוך "אוצר הגאונים למס' ברכות" (חלק הפירושים עמ' 113). הסתירה בין זיהויי הגאונים הביאה אותו להצעה מסופקת שאולי יש ל"חלפא דימא" שני שמות. לאור העובדה ש"קרנפל" ואללינופר" מזוהים היטב כשני צמחים שונים ניתן לשער שאין ממש בהצעתו.
(3) ב"אוצר לעזי רש"י".
(4) ד"ר קטן העיר שבכל כתבי היד המילה נכתבת ב"ג". לפי שיטת הכתיב של לעזי רש"י צריך להסיק מכך שיש לקרוא guirofle (מלטינית-יוונית caryophyllon, איטלקית garofola ומכאן נגזר השם "קרפול"). לחלופין מציע ד"ר קטן שכל הגרסאות טעונות תיקון ויש לגרוס יירופל"א jirofle (ראו שם הצעה שלישית).
(5) "מתוך א. א. שמש, "חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי-הביניים והעת החדשה" בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 252-253.
(6) שם זה קיים גם בערבית המודרנית (الإذخر).
(7) ישראל בן יוסף, מטולדו תלמיד הרא"ש.
(8) לרבי מאיר בן רבי שמעון המעילי.
(9) הגירסה שלפנינו ולמעשה בכל כתבי היד המובאים באתר "פרידברג" היא "מחצלת של קנים ושל חילת (או הילת)".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)