טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום – זית אירופי
"... מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל, מפני דרכי שלום, רבי יוסי אומר: גזל גמור; עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל, מפני דרכי שלום, רבי יוסי אומר: גזל גמור; אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה, מפני דרכי שלום" (גיטין, נט ע"ב – סא ע"א).
שם עברי: זית אירופי שם באנגלית: Olive שם מדעי: Olea europaea
נושא מרכזי: משמעות הפועל "מנקף" בזית
לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.
חלק מהמפרשים פירשו את הפועל "מנקף" כ"חתך" כלומר תלש בידו את הזיתים. למשל רש"י בסוגייתנו כתב: "המנקף - חותך כמו ונקף סבכי היער וכמו ונשאר בו עוללות כנוקף זית". כך פירש גם רע"ב (גיטין, פ"ה מ"ח): "המנקף - חותך. כמו ונקף סבכי היער". ייתכן ומקור פרשנות זו הוא בפסוק בישעיהו (י ל"ד): "ונקף סבכי היּער בברזל והלבנון באדּיר יפול". מפרש שם רש"י: "ונקף - אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל". "מצודת ציון" פירש: "ונקף - ענין כריתה כמו כנוקף זית". פסוק זה מייחס את הנקיפה לסבכי יער ולברזל ולכן המשמעות המתבקשת (אם כי לא הכרחית) היא קציצה או כריתה. מאידך גיסא פסוק אחר (ישעיהו, יז ו') מצביע על שיטת המסיק המקובלת היום כלומר השרת הזיתים על ידי חבטות: "ונשאר בו עוללת כנקף זִית שנים שלשה גרגרִים בראש אמִיר ארבעה חמשה בסעפיה פריּה נאם ה' אלהי ישראֵל". רש"י: "כנוקף זית - קוצץ זיתים ללוקטן מן האילן וכן ונקף בסבכי היער, ורבותינו דרשו ונשאר בו בהמון סנחריב אנשים מעט כנוקף זית כדאיתא באגדת חלק". בראש אמיר - בראש הענף. בסעיפיה - בענפיה, וכן וכלה סעיפיה וכן מסעף פארה". רש"י מזהה בין הפועל "נקף" לפעלים "חתך" או "כרת".
פרשנות זו מעוררת קושי שהרי אם העני תלש בידיו לכאורה כבר זכה בזיתים. היו שהסבירו שאכן מדובר כשתלש אך לא בידיו. תוי"ט כתב: "עני המנקף - פי' הר"ב חותך וכפירש"י. ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקט ונתן ביד הרי זה גזל גמור. וז"ל התוס' נראה דאיצטריך לאשמועינן בתולשן בידו ומפילן אף על פי שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן". הרשב"א מפרש: "אם נטל ונתן ביד הרי זה גזל גמור. ולאו נטל ביד במתכוין לזכות בהן קאמר דאם כן מאי למימרא, אלא במלקט ביד כדרכה קאמר ואף על פי כן זכה ויש בה משום גזל גמור, והכי איתא בגמ' דבני מערבא הדה דתימר בהן ברביה אבל בלוקט ביד זכתה לו ידו". באופן דומה הסביר "קרבן העדה" (ירושלמי, גיטין, פ"ה הל' ט'): "בדארעא. שנפלו לארץ מעצמן שלא ע"י עני המנקף בראשו. אבל. אם כבר לקחן ביד ונפלו אח"כ מידו או שלקחן מתוך ידו גזל גמור הוא".
מדברי רש"י נראה שהוא חולק על מפרשים אלו שהרי לשיטתו הנתינה המזכה את העני איננה על העץ אלא רק על הקרקע משום שהתלישה לא הייתה לצורך קנין אלא רק לצורך השלכת הזיתים ולכן כתב: "אם ליקט ונתן - על גבי קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא". "שיירי קרבן" (שם) התייחס למחלוקת בהרחבה:
"אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו. וכתב הרשב"א ולאו במתכוין לזכות בהן קאמר דא"כ מאי למימרא אלא במלקט ביד כדרכה קאמר וכן משמע בירושלמי ע"ש. ולפמ"ש בקונטרס אין ראיה מן הירושלמי. גם מלשון הרמב"ם פ"ו מה' גזלה לא משמע כן וז"ל עני המנקף בראש הזית זיתים של שכחה ובא עני אחר ונטלן מעל הארץ ה"ז גזל מדבריהם ואם היה העני מקבץ בידו בראש הזית ומשליך לארץ ה"ז גזל גמור שהרי הגיע ליד הזוכה בהן ע"כ. נראה שמחלק בין שקצצן בידו או ע"י דבר אחר. וזה דלא כמ"ש בקונט'. מיהו שמעינן מסוף דבריו דאיירי בשרוצה לזכות בהן. וקושית הרשב"א נ"ל דקמ"ל אף על פי שאינו רוצה לזכות בהן עתה אלא כשירד מן האילן וה"ל כנופל ע"ג לקט ושכחה דלא קני כדתנן במתני' אפ"ה ה"ל גזל גמור מדאורייתא. ותוס' כתבו דאיצטרך לאשמועינן בתלושין בידו ומפילן אף על פי שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן אבל רש"י פי' אם לקט ונתן ע"ג הקרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא. וגרסינן בסוגיין בבבלי האי גברא הוה שדי אופייא (ופירש"י מקלות) וקא נתרן תמרי אזל רב כהנא ומינקט ואכיל א"ל חזי מר דבידאי שדיתינהו. מהכא שמעינן דס"ל לרש"י דזיתים שקצץ העני והפיל לארץ גזל גמור הוא ומתני' באותן שנפלו מעצמן וכמ"ש בקונט' ודלא כהרמב"ם. ודברי רש"י כך פירושן אם לקט ביד ונתן ע"ג הקרקע אפי' מעצמן ה"ז גזל גמור וביד לאו דוקא אלא אפי' הפילן ע"י דבר אחר ולא אתי למעוטי אלא בשנפלו מעצמן ע"ג הקרקע וזה נוטה קצת לדעת תוס'".
לענ"ד דרך המלך לעיון בסוגייה זו מחייבת היכרות עם שיטת המסיק המסורתית. קטיף הזיתים הנקרא מסיק נעשה על ידי פריסת יריעות מסביב לעץ והכאתו בעזרת מוטות ארוכים. הזיתים היו נושרים על היריעות ולאחר מכן נאספים. כך הבינו ראשונים אחרים. הרי"ד (פסקים, גיטין, סא ע"א) למשל כתב:
"עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. פירוש עומד בראש הזית וחובט הזתים של פיאה שהניח שם בעל הבית, והזיתים נופלין לארץ, מן התורה אין בהן גזל לפי שלא באו לידו עדין, אלא מפני דרכי שלום תיקנו חכמים אם ליקט ונתן בידו הרי זה גזל גמור, אבל אם ליקטן בידו והשליכן בארץ זהו גזל גמור מן התורה שכבר קנאם בידו".
הריטב"א (קידושין, נט ע"א) פירש: "... והא דאמרינן בפרק הניזקין עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אף על גב דהוי הפקר, שאני התם דכיון שטרח בהן וחבטן ונקפן כדרך שבני אדם עושין סמכא דעתיה עליהו מה שאין כן בנפל לו עליה או פירש טליתו עליה שלא טרח בה ולא עשה כדרך מי שרוצה לזכות בה ולא זכה בה, וזו שיטתו של רבינו תם ז"ל והיא הנכונה" הראב"ן (גיטין, סא ע"א) התייחס באופן מפורש להכאה במקל: "ועני המנקף עוללות במקל בראש הזית ונפלו לארץ מה שנפל יש בו משום גזל מפני דרכי שלום ואין יוצא בדיינין, ואם נטלן העני בידו מן הזית והשליכן לארץ הוי גזל גמור ויוצא בדיינין". הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה, פ"ו הל' י"ג) מנגד בין ניקוף ובין אחיזה ביד: "... עני המנקף בראש הזית זיתים של שכחה ובא עני אחר ונטלן מעל הארץ הרי זה גזל ה מדבריהם מפני שעדיין לא הגיעו ליד הזוכה בהן, ואם היה העני מקבץ בידו בראש הזית ומשליך לארץ הרי זה גזל גמור שהרי הגיעו ליד הזוכה בהן".
פרשנות זו בפועל "נקף" משתמעת בברור מהפסוק בישעיהו בו נאמר "ונשאר בו עוללת כנקף זִית שנים שלשה גרגרִים בראש אמִיר וכו'". הפסוק עוסק בשיטת קטיף ייחודית לעץ הזית הנקראת "נקיפה". הזית הוא עץ הפרי היחיד שבו יש צורך לאסוף את הפירות הקטנים על ידי השרתם בעזרת חבטות על נוף העץ ואיסופם מהקרקע. כך ניתן להבין את פירוש הרד"ק (שם) המתאר את הנקיפה כפועלה הגורמת לנשירת זיתים ולא לקטיף: "וכנוקף זית - כמו אחר נקיפת זית שנשארים בזית גרגרים מעטים שלא נשרו בעת הנקיפה והם אשר בראש אמיר שלא תשיג יד המנקף להסירם, ואמיר נקרא הסעיף העליון, כן היא ירושלם שהיא גבוהה ומעולה שבארץ ישראל ואשר יהיו בתוכה לא תשיגם יד מלך אשור".
משמעות הפועל "נקף" כ"חבט" או "הכה" (ולא "חתך" או "כרת" כפי שסברו חלק מהמפרשים) עולה מתוך כמה מדרשי חז"ל. בגמרא בסוטה (כב ע"ב) נאמר: "ומכות פרושין וכו'. ת"ר, שבעה פרושין הן: פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מאהבה, פרוש מיראה. פרוש שיכמי - זה העושה מעשה שכם. פרוש נקפי - זה המנקיף את רגליו וכו'". מפרש רע"ב (סוטה, פ"ג מ"ד): "ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי". באוצר המדרשים (אייזנשטיין, רבינו הקדוש, עמ' 513) אנו מוצאים: "... פרוש נקפי זה המנקף רגליו באבנים ובא ואומר הלכתי היום למקום רחוק לעשות מצוה ומראה רגליו והוא לא הלך". בגמרא בחולין (ז ע"ב): "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (בבלי חולין ז ע"ב). מפרש רש"י: "נוקף - נוגף אישופיי"ר בלע"ז". ד"ר מ. קטן ב"אוצר לעזי רש"י תירגם "להיתקל, לקבל מכה". רבינו גרשום פירש: "נוקף אצבעו מלמטה. לשון ניקוף כשמכה אדם רגלו באבן ויוצא ממנו דם זהו ניקוף". כוונת הדברים היא שאין אדם פוצע את אצבעו אלא אם כן נגזר עליו כך מן השמים.
בעקבות פרשנות זאת לפועל "נקף" נוצרו בעברית החדשה ביטויים דוגמת לא נקף אצבע במשמעות "לא טרח אפילו טרחה מעטה", "ליבו נוקפו" או "נקיפות מצפון" משמעם רגשות אשמה. לפועל "נקף" משמעות נוספת בעברית והיא סיבוב. נקיפה (פרצסיה - Precession) היא שינוי של כיוון ציר הסיבוב של גוף מסתובב. בהקשר של זמן ומועד אנו פוגשים את הביטויים "נקפה שנה" או "נקפו יובלות" שמשמעותן שחלפו שנה או יובלות. בישעיהו (כט א') נאמר: "הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו". מפרש רש"י: "ספו שנה על שנה - ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית". רש"י קושר בין שתי משמעויות הפועל אך ייתכן שמדובר בשורשים שונים. ניקוף במשמעות סיבוב מופיע במדרש שכל טוב (בובר, בראשית, וישב פל"ט): "ויתנהו אל בית הסוהר. למה סהר, שהוא מנקף סביב כסהרון אשר עונק את צואר הגמל, ודומה לדבר שררך אגן הסהר".
ערן שחר ובנו "מנקפים" עצי זית בקמפוס ישיבת הר-עציון
.
לעיון נוסף:
זית אירופי בצמח השדה.
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
