טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כד הוה נטיל עורבא בשרא – עורב 

"ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא, והוה נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי. ואמר ר' אלעזר: נהירנא כד הוה נטיל עורבא בשרא, ונגיד חוטא דמשחא מריש שורא ועד לארעא" (בבא בתרא, צא ע"ב).

פירוש: וְאָמַר ר' יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲוָה בָּצַע יְנוּקָא חֲרוּבָא, וַהֲוָה נְגִיד חוּטָא דְּדוּבְשָׁא עַל תְּרֵין דְּרָעוֹהִי [זוכר אני כאשר היה שובר ילד חרוב, והיה נמשך חוט דבש על שתי זרועותיו]. וְאָמַר ר' אֶלְעָזָר: נְהִירְנָא כַּד הֲוָה נָטֵיל עוּרְבָא בִּשְׂרָא, וּנְגִיד חוּטָא דְּמִשְׁחָא מֵרֵישׁ שׁוּרָא וְעַד לְאַרְעָא [זוכר אני כאשר היה עורב לוקח בשר, והיה נמשך חוט של שומן מראש החומה שעמד עליה ועד לארץ] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: עורב           שם באנגלית: Crow, raven           שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: העורב כ"גנב מועד" ומה הרקע להתנהגות זו?


במקרא ובספרות חז"ל אנו מוצאים מאפיינים "פסיכולוגיים" או התנהגותיים, המתארים בעלי חיים, שבזכותם הם משמשים כמשל או כמופת לאדם. מפורסמת היא המשנה באבות (פ"ה מי"ח): "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'". בגמרא (עירובין, ק ע"ב) למדנו: "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה". לתכונות בעלי החיים יש לעיתים השלכות על תדירות אזכורם ביחס לשאלות הלכתיות. עצם העובדה שבעלי חיים שוכנים בחצירו של האדם ובשדותיו מגדילה את הסכויים למעורבות בתרחישים שונים. העזים, למשל, מעורבות ב"מעשי משובה" של גרימת נזקים בגינה ובבית בגלל זריזותן ויכולת הטיפוס שלהן (ראה במאמר "ההוא גדיא ... דחזא חושלא"). העורב מועד לגנוב בשר ולהעבירו למקומות גבוהים. בסוגייתנו מספר רב אליעזר על מנהג עורבים להניח בשר על החומה. בבא בתרא (כז ע"ב) נאמר: "... אי ממתניתין הוה אמינא דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם, וסגיא בדחלולי בעלמא, קא משמע לן"(1). התנהגות זו של העורב עלולה לגרום לטומאה אך גם לטהרה. בגמרא בנידה (סא ע"א) אנו לומדים על חטיפת הבשר על ידי העורב כנימוק לטהרה: "בדקה אחת וכו'. למה ליה למתני למה זה דומה? הכי קאמר להו רבי מאיר לרבנן: מאי שנא בדם דלא פליגיתו, ומאי שנא בגל דפליגיתו? ורבנן, בשלמא התם אימא עורב נטלה, אלא הכא האי דם מהיכא אתא?"(2).

למעשה העורב איננו יחיד בהתנהגות זו ושותף לו גם העכבר. העורב והעכבר (או לעיתים החולדה) מעורבים לעיתים קרובות ב"גניבות" מחצר האדם. בגמרא בבכורות (כה ע"ב) נאמר: "ורבי אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבא? אמר לך: בשלמא גבי טומאה אימר בא עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה, אלא הכא בעל מום להיכא אזיל"(3) (בכורות, כה ע"ב). בעלי חיים אלה שייכים לקבוצת בעלי חיים הנקראים "אופורטוניסטים" (מנצלי הזדמנויות). בדרך כלל בעלי חיים אלו סתגלניים ובעלי כושר למידה טוב. לעורבים מיוחסת רמת אינטליגנציה גבוהה כולל הכנת כלים ושימוש בהם לצורך השגת מזון (ראה בסרטון כאן). מסיבה זו מתנחלות להקות עורבים סביב משחטות, מפעלי מזון, מצבורי אשפה וכד'. במקרים רבים ניתן לראות להקות עורבים סביב פחי האשפה של מאהלים צבאיים ארעיים. לעיתים קרובות אנו צופים בעורבים הניזונים מחיות דרוסות על כבישים. תכונת ה"חטיפה" טבועה עמוק בהתנהגותו של העורב והוא ידוע כגזלן מושבע של ביצים וגוזלים מקינים. בסוגיות רבות כמו גם בסוגייתנו מתואר העורב כמי שחוטף בשר ומתעופף איתו למקום בו יאכלנו. התנהגות זו אופיינית לעורבים גם בגלל שהותם סמוך למשכנות האדם.

גם העכברים מסתגלים במהירות לסביבתם ולומדים את דרכי הגישה למאגרי מזון ואת דרכי המילוט בשעת סכנה. נבירה בגל אבנים על מנת לחשוף בשר איננה משימה שהיא למעלה מיכולתם של עורבים. סקירת הדוגמאות השונות בגמרא מצביעה על כך שלעורבים יש זיקה חזקה לבשר (מכל סוג שהוא) ולדם ואילו העכברים נוטים ל"גנוב" מזון צמחוני או פריטים שאינם ראויים לאכילה כמו נייר (ראו במאמר "שומר שוברו מן העכברים").

(1) פירוש: שנינו במשנה, שר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קוצץ את כָּל ענפי הָאִילָן הנוטים לרשות הרבים כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת, מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. ומביאים כי על כך תָּנָא [שנה החכם]: מִפְּנֵי אהֶל הַטּוּמְאָה, שיאהיל על טומאה המצויה ברשות הרבים, ויטמא בכך את כל מה שמתחתיו. ותוהים: פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו] שזו הכוונה, ולשם מה היה צריך לומר לנו? הלא "מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה" תְּנַן [שנינו]! ומשיבים: אִי מִמַּתְנִיתִין, הֲוָה אָמִינָא [אם ממשנתנו לבד הייתי אומר] שהחשש הוא דִּלְמָא מַיְיתֵי [שמא יביא] עוֹרֵב טוּמְאָה ויעמוד על ענפי העץ וְשָׁדֵי הָתָם [וישליך שם], ומפני חשש אין מניחים את האילן לצמוח לעבר רשות הרבים, וְאולם אם היה זה הטעם הרי סַגְיָא בְּדַחְלוּלֵי בְּעָלְמָא [מספיק היה בדחליל בלבד], להבריח את העורבים, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שאין הדבר כן, והחשש הוא מפני אוהל הטומאה.
(2) פירוש: שנינו במשנתנו בשלוש נשים אלה שישנו במיטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן, שאם מייד לאחר מציאת הדם עמדה ובדקה אחת מהן את עצמה ונמצאה טהורה - היא טהורה, וחברותיה טמאות. ואם בדקו שתים ונמצאו טהורות - השלישית טמאה. ואולם אם בדקו שלושתן את עצמן. ונמצאו טהורות - שלושתן טמאות, ועל הלכה זו הביאו משל מגלי אבנים (הכוונה לגל אבנים טמא בגלל שכיסה כזית מהמת שהתערב בין שני גלים טהורים ואין ידוע מהו הגל הטמא). ותוהים: למה ליה למתני [לו, לתנא, לשנות] "למה זה דומה", הרי הלכה זו מובנת כשלעצמה, אף בלא משל? ומשיבים: הכי קאמר להו [כן הוא אומר להם] ר' מאיר לרבנן [לחכמים, מאי שנא [במה שונה] במקרה של רם הנמצא במיטה שישנו בה שלוש נשים, דלא פליגיתו [שאין אתם חולקים] עלי, ואף לדעתכם שלושתן טמאות. ומאי שנא [במה שונה] במקרה של גל דפליגיתו (שחולקים אתם], ולדעתכם אם נבדקו כל שלושת הגלים ונמצאו טהורים - שלושתם טהורים? ואילו לדעת רבנן [חכמים], אין להשוות בין דין גלי אכנים לדין הנשים. שכן בשלמא התם [זה נוח שם, בגלי אבנים, שפסקו ששלושתם טהורים] - אימא [אמור, יש מקום לומר] כי אמנם בתחילה היה כזית מן המת מונח תחת אחד הגלים, ואולם לאחר מכן עורב נטלה משם, ולכך כולם טהורים. אלא הכא [כאן, בשלוש נשים שבדקו עצמן ונמצאו טהורות] - ברור הוא שהאי [זה] הדם בא מאחת מהן. שאם לא כן, מהיכא אחא [מהיכ[ בא] הדם? אלא בהכרח יש לומר שאחת מהן טעתה בבדיקתה, והריהי טמאה. וכיון שאין אנו יודעים מי היא, יש לטמא את שלושתן מן הספק.
(3) פירוש: ושואלים: וְר' אַסִי שפירש כך בשם ר' יוחנן, מַאי טַעֲמָא [מה טעם] לֹא אָמַר כְּר' חִיָּיא בַּר אַבָּא, שנחלקו במחלוקת ר' מאיר וחכמים, בדין שדה שאבד בה קבר ולא נמצא? ומשיבים, אָמַר [יכול הוא לומר] לְךָ: בִּשְׁלָמָא [נניח] לגַּבֵּי טוּמְאָה, גם אם לא נמצאה הטומאה, אֵימַר [אמור] שבָּא עוֹרֵב וּנְטָלָהּ, או בָּא עַכְבָּר וּנְטָלָהּ, ולכן לדעת חכמים יש מקום להסתמך על הבדיקה. אֶלָּא הָכָא [כאן], כשנתערב בעל מום בבהמות כשרות בַּעַל מוּם לְהֵיכָא אָזֵיל [להיכן הלך]? ולכן אם בדק ולא מצא ודאי לא בדק כראוי, ואין להתיר את התערובת לדעת הכל.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.