סקר
הפרק שהיה לי הכי מאתגר במס' חולין:






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו – חזיר הבית 

 

"ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה" (סוטה, מט ע"ב).

 

שם עברי: חזיר הבית          שם באנגלית: Pig           שם מדעי: Sus domestica

שם נרדף במקורות: "דבר אחר"          שמות בשפות אחרות: ערבית – ח'נזיר (خنزير)


הנושא המרכזי: מבנה פרסת החזיר

 

ראו במאמר "אם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר" (חולין, נט ע"א). לקריאה הקש/י כאן.

 

ראו עוד במאמר מהן פרסות סדוקות ופרסות קלוטות ומה מקור הפועל קלוטה? "הא פרסותיה סדוקות, והא פרסותיה קלוטות" (בכורות, ו ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
 

לריכוז המאמרים שנכתבו על חזיר הבית וקישוריות הקש\י כאן.


 


שרטוט 1. עצמות הרגל הקדמית הימנית בשסועי פרסה בהשוואה למפריטי פרסה (הפרא).    
               מקור:  Encyclopædia Britannica
c = cuneiform, l = lunar, s = Scaphoid, u = Unciform, m = Magnum, 
td = Trapezoid

 

 

 

תמונה 1. פרסת חזיר                                                 תמונה 2. רגלי אייל הכרמל  

נוצר על ידי  Gemini (Google)                                   צילם: von Joachim Bäcker

 

 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   


 

תקציר: על פי המפרשים הזנגבילא הוא הצמח זנגביל ((Zingiber. הזנגביל, המכונה גם ג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי היוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח כלפי מעלה גבעולים זקופים דמויי קנים המגיעים עד לגובה של כמטר . העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים.

 

החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה. ייתכן שטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה. הזנגביל נזכר גם כצמח רפואה (פסחים, מב ע"ב). צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו.

 

מעניין לעיין בדברי הריטב"א על הזנגביל בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז), לפיהם למרות שחלקו העל-קרקעי של הזנגביל עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול, העובדה שקנה השורש ממשיך משנה לשנה מגדירה את הזגביל כ"אילן". הלכה זו עשויה להקרין על הפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שבגלל שפקעת הבננה רב-שנתית, הבננה נחשבת "אילן" ולכן ברכתה צריכה להיות - 'פרי העץ'.


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

המקורות מספקים כמה מדדים להכ

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר