|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מאי לאו דכלאים? לא דבוץ – פשתה תרבותית
"תני רמי בר חמא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר להעלות נר תמיד. הוא תני לה והוא אמר לה: כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר. תנן: מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מפקיעין, ומהן מדליקין! שמחת בית השואבה שאני. תא שמע, דתני רבה בר מתנה: בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותן, ומהן היו עושין פתילות למקדש. מאי לאו דכלאים? לא, דבוץ" (שבת, כא ע"א).פירוש: תני [שנה] רמי בר חמא ברייתא: אותם פתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהם אף במקדש, משום שנאמר במנורת המקדש "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". הוא רמי בר חמא תני לה [שנה אותה] ברייתא, והוא גם אמר לה [אותה] כלומר, את פירושה; מה היא הראייה מן הכתוב שיש בדרש הכתוב כדי לחייב שתהא שלהבת הנר עולה מאיליה, ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר, על ידי תיקון והטייה של הפתילה מאוחר יותר. תנן [שנינו במשנה]: מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם {חגורותיהם} היו מפקיעין (מתירים חוטים) לעשות מהם פתילות, ומהן, מאותן פתילות, היו מדליקין בשמחת בית השואבה. ומאחר שבאבנטים היה גם צמר, שהרי נאמר שהיו עשויים בין השאר מתכלת, ותכלת האמור במקרא הוא צמר צבוע, והרי שמדליקים בדבר שיש בו תערובת פתיל שאינו ראוי לדלוק! ומשיבים: שמחת בית השואבה שאני [שונה] שבשמחה זו לא הדליקו את מנורת המקדש, אלא פנסים מיוחדים שנעשו לצורך זה, ובהם לא הקפידו על סוג הפתילות. תא שמע [בוא ושמע] שאלה על כך ממה דתני [ששנה] רבה בר מתנה: בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותם לחוטים, ומהן היו עושין פתילות למקדש. מאי לאו [האם לא] שהשתמשו גם בבגדים שהם כלאים, וכגון אבנטי הכהנים העשויים צמר ופשתים (כלאיים) יחד! ומשיבים: לא, את הפתילות הללו היו עושים רק מבגדי בוץ (פשתן) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
המשנה במסכת שבת (פ"ב מ"א) פותחת בשאלות "במה מדליקין ובמה אין מדליקין" ומתייחסת לפסול הפתילות ולפסול השמנים. לגבי פסול הפתילות נאמר: "אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים" ולגבי השמנים "ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב וכו'". הגמרא מציינת את הגבול בין שתי הקבוצות ואומרת: "תנא: עד כאן פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים". מפרש רש"י: "עד כאן - עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות. מכאן ואילך פסול שמנים - שלא יתן חתיכת זפת או שעוה בנר במקום שמן". במשנה הבאה ניתן מענה מפורט לשאלה "במה מדליקין"? רק לגבי השמנים: "... וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד". למעשה כמעט ואין התייחסות לפתילות המותרות. במשנה ג' נאמר היתר פתילת פשתן באופן עקיף: "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכו'". בסוגייתנו אנו לומדים שפתילת פשתן ("בוץ"(1)) היא באיכות מעולה ולכן שלהבת הנר עולה מאליה בלי תיקון. בגמרא (שבת, כ ע"ב) אנו מוצאים סוג נוסף של פתילה מותרת והיא השעוה: "... עד כאן פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים. פשיטא? שעוה איצטריכא ליה, מהו דתימא: לפתילות נמי לא חזיא, קא משמע לן"(2). מפרש רש"י: "שעוה איצטריכא ליה - לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה, כמו שאנו עושין. מהו דתימא לפתילה נמי - קאסר לה". בתוס' אנו מוצאים הסבר שונה לדברי הגמרא המשליך על הפסיקה ביחס לנר שעוה:
שאלה שניתן לכאורה לשאול היא מדוע לא מנתה המשנה בפירוט גם את הפתילות המותרות להדלקה. מתוך כך הסיק ה"פני יהושע" (שם): "... ומכיון דמפרש פתילות הפסולות ממילא שמעינן דשאר פתילות כשרים וכו'". עדיין עומדת השאלה במקומה מדוע טרחה המשנה לפרט את השמנים המותרים ואילו לגבי הפתילות ניתנה רשות הפסיקה לכל אדם. על קושי זה עמד ה"פני יהושע" (שבת, כ ע"ב):
ייתכן והתשובה לשאלה טמונה בטעם איסור הפתילות שמנתה המשנה. "אמר רבה: פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת בהן" (שם, כא ע"א). מפרש רש"י: "מסכסכת - כמין סכין פגומה מסכסכת בבשר, אנמילי"ד בלעז (ד"ר מ. קטן: משמעה לסבך, לבלבל) שאין אורו זקוף ונוח במקום אחד, אלא נדעך וקופץ, לישנא אחרינא: מסכסכת בהן אינה נכנסת תוך הפתילה, אלא סביב מבחוץ, כמו סיכסכה אבניו, ברואט"ש בלעז (ד"ר מ. קטן: משמעה צולה. ביטוי לחריכה מבחוץ)". ניתן לשער שהמשנה הותירה את בחירת הפתילה לכל אדם משום שניתן לקבוע בקלות ומיד עם נסיון ההדלקה האם פתילה מסויימת ראויה לשימוש. בניגוד לפתילה הרי שפסול השמנים נובע ממקור שונה וכדברי רבה: "שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה". לאדם המדליק קשה להבחין ולהבדיל מראש בין שמנים ראויים להדלקה ושאינם ראויים. גם השמנים שאינם ראויים עלולים לדלוק זמן מסויים ורק לאחר זמן אורם יחלש וקיים חשש שמא יבוא להטות את הנר (רש"י: "שאין נמשכין - ואתי להטות").
(1) ראו במאמר "אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים דברי הכל של בוץ" (יומא, יב ע"ב).
|
