טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא – בקר הבית
"שמן של בדדין ומחצלות של בדדין, רב אסר ושמואל שרי. הני כרכי דזוזי, רב אסר ושמואל שרי. אמר רב נחמן: עז לחלבה, ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה, ותורי דרידיא, ותמרי דעיסקא רב אסר, ושמואל אמר: מותר. וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון" (שבת, יט ע"ב).
פירוש: שמן של בדדין (בעלי בית הבד) ומחצלות של (שמשתמשים בהם) בדדין למלאכתם, רב אסר לטלטלם בשבת משום שהם מוקצים לצורך מסויים, ודבר שהוקצה והונח לשימוש מקצועי אסור לטלטלו בשבת. ושמואל שרי [התיר], שלדעת שמואל אין דין מוקצה שייך ברוב הדברים. ומעין מחלוקת זו נחלקו בהני כרכי דזוזי [אותן כריכות, מחצלות, העשויות לכסות בהן את המרכולת שמביאים בספינה], שרב אסר משום מוקצה, ושמואל שרי [התיר]. וכן אמר רב נחמן: עז שמגדלים אותה לחלבה, ורחל (כבשה) שמגדלים אותה לגיזתה, ותרנגולת שמגדלים אותה לביצתה, ותורי דרידיא [ושוורים של חרישה], שכל אלה לא הוכנו לצורך אכילה, וכן תמרי דעיסקא [תמרים שהוכנו לעסק מסחר] בכל אלה, רב אסר להשתמש בהם לאכילה, או לשוחטם אף ביום טוב מטעם מוקצה, כיון שאין דעתו מבעוד יום לאכול מהם, שהרי הכינם לצורך אחר. ושמואל אמר: מותר, שלדעתו אין דין מוקצה. ומעירים כי קמיפלגי בפלוגתא [חלוקים הם במחלוקת] התנאים ר' יהודה ור' שמעון בענין מוקצה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: מהו "שור חרישה"
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
רב נחמן מנה מינים שונים שאינם מיועדים למאכל ולכן לדעת רב הם אסורים ביום טוב. המיוחד במינים אלו שהם עשויים לשמש גם כמאכל אלא שגודלו למטרה שונה. ברשימה זו ניתן להבחין בשתי קבוצות השונות זו מזו באופן שקבע את ייעודן. בקבוצה הראשונה אנו מוצאים מינים שגודלו במכוון למטרה מיוחדת שהפקיעה אותם מלשמש בעצמם כמזון. "עז לחלבה, ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה". תוספת "ל" לפני שמו של המין פירושה "לשם" או "עבור". למשל "עז לחלבה" מתפרשת כגידול עז עבור חלב ולא עבור שחיטה ואכילת בשרה. הקבוצה השניה כוללת שני מינים שהם "שור חרישה" ו"תמרי דעיסקא". במינים אלו אנו לא מוצאים את ה"ל" משום שמעמדם נקבע באופן עצמאי ולא תלוי בכוונת המגדל. "תורי דרידיא" הם שוורים מסויימים המשמשים לחריש ולא שוורים שגודלו לשם מטרה זו. ייתכן שבאופן דומה "תמרי דעיסקא" הם תמרים המשמשים למסחר אך לא גודלו עבורו.
לאור העובדה ששוורים עשויים לשמש גם לשחיטה (לבשר ועבור עורם) עולה השאלה האם אכן קיימים שוורים שניתן לכנותם "תורי דרידיא"? בניסוח אחר: האם קיים מופע (אולי זן) שוורים מסויים המשמש לחרישה כתכונה משל עצמו גם כאשר אין כוונה מוקדמת של המגדל? כתשובה לשאלה ניתן להציע שאכן קיים מופע המיועד דווקא לחרישה כדברי רב חסדא (נזיר, לא ע"ב): "אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא, חיורא באוכמא לקיא ... רישא קשיא לרב חסדא! אמר לך רב חסדא: כי אמרי בתורא דקרמנאי. ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה, חיורא לרדיא. והאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא! כי אמרי בתורא דקרמונאי"(1). מפרש רש"י: "כי קאמרי - חיורא מעלי טפי בתורא דקרמנאי של חרישה חיורא מעלי טפי, אבל לבישרא אוכמא עדיף טפי מחיורא ומשום הכי אמרי ב"ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש דגריע טפי. אוכמא למשכא - מעלי טפי וסומקא לבישרא מעלי וחיורא מעלי לרדיא לחרישה". ייתכן אם כן שקיים זן או מופע הנקרא "תורא דקרמנאי" שבו יש עדיפות לצבע לבן. דבר זה נאמר במפורש בהערוך (ערך "קרמן"):
"... בנזיר בריש גמ' דפ' בית שמאי כי אמר בתוראי דקרמנאי פי' הם אנשים שהיו באותן השנים בבבל בארץ קירמאן(2) שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להן שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שוורים לבנים שהן לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורי מעלי חוץ מלחרישה בלבד".
ב"שיטה מקובצת" (שם) אנו מוצאים בשם הרב עזריאל טעם נוסף לשם קרמונאי: "והר' עזריאל ז"ל פירש וז"ל: קרמונאי לשון קרמיון ופוגה שם נהר שהשוורים רועים על שפת הנהר ולכן נקרא שמם קרמנאי. עד כאן". על פי פירוש אחר ברש"י (שבת, קלח אע"א) השם קרמונאי איננו קשור למקום מסויים: "כדקרמנאי - היינו גללניתא, שפורקה ומחזירה, והוא שם מקום, לשון אחר: קרמנאי - מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן".
בסוגייה בכתובות (צג ע"ב) אנו לומדים על כך ששוורים ניתנים לשימוש בשתי צורות – חרישה ושחיטה: "אמר רבה: מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו; ורב המנונא אמר: אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע. מיתיבי. שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע; מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה, ותיובתא דרבה! לא, בשור לחרישה ועומד לחרישה"(3).
כאשר למדתי את הסוגיה התעוררה בי השאלה מדוע רבה מתמקד רק בשני המקרים "שור לחרישה ועומד לחרישה" ו"שור לחרישה ועומד לטביחה" ואינו מתייחס גם להלכה לגבי "שור לטביחה ועומד לחרישה". לאחר חיפוש מצאתי שאכן השאלה לגיטימית שהרי נדרשו אליה מפרשים שהסיקו מכאן מסקנות למדניות (למשל ה"שיטה מקובצת" ו"הפלאה"). לענ"ד ניתן ליישב את הקושי גם לאור ההבדל הריאלי בין שוורים העומדים לחרישה ושחיטה. כפי שראינו המופע של השור לחרישה שונה מהשור לשחיטה. מתברר שההבדל איננו רק בצבע אלא גם בכוחם והתאמתם לחרישה. להבדל זה יש גם משמעות כלכלית שעליה אנו לומדים בגמרא בבבא בתרא (צב ע"א): "איתמר: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. וליחזי אי גברא דזבין לנכסתא לנכסתא, אי לרדיא לרדיא! בגברא דזבין להכי ולהכי. וליחזי דמי היכי נינהו! לא צריכא, דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא"(4). מפרש הרשב"ם: "דמי רדיא - יתירין הרבה על דמי שחיטה". לאור הבדלי המחיר בין שור לחרישה ולשחיטה נוכל להבין את השתרבבות המילה "ונצרכו" לתשובת הגאונים (הרכבי סי' פ"א): "אמר רבה מיסתברא דהכי קאמר שמואל בזמן שהטילו זה מנה וזה מאתים ולקחו שור שחורשין בו לבני אדם שהשכר שנוטלין לחרישתן בשור חולקין אותה בשוה, אבל לקחו שור לחרישה ונצרכו לטבוח אותו, ומצאו בו רוח זה נוטל מן הרוח לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו".
על פי קו מחשבה זה נוכל להבין מדוע לא התייחס רבה למקרה שהשותפים קנו שור לטביחה ובסופו של דבר הוא שימש לחרישה. שור שמיועד לשחיטה איננו מתאים לחרישה משום שהוא חלש בהשוואה ל"שור חריש" (קרמונאי). מאידך גיסא "שור חריש" שנחלש או הזדקן עשוי להפוך לשור לטביחה. זו הסיבה שבגללה נאלצו ("נצרכו") השותפים לוותר על "שור החריש" ולהשתמש בו כשור לטביחה.
לסיכום: המסקנה העולה מסוגיות הגמרא היא שלשוורים המיועדים לחריש יש זהות מובחנת משל עצמם ואינה תלויה בכוונת המגדל. בניגוד לעז, לרחל ולתרנגולת שמעמדם לעניין מוקצה תלוי בצורך למענו הם גודלו הרי ש"תורי דרדיא" הם מעצם מהותם.
חריש בבקר בהודו צילם: Prof tpms
(1) פירוש: ואגב שהוזכרו במשנה שור שחור ולמשכיה, מביאים מה שאָמַר רַב חִסְדָּא: שור אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא [שחור בין לבנים] לַקְיָא [ליקוי, חסרון, הוא] כי השוורים הלבנים הם המובחרים, חִיוָּרָא בָּאוּכָּמָא [כתם לבן בשור שחור] לַקְיָא [ליקוי, חסרון, הוא] ... ועל כל פנים רֵישָׁא קַשְׁיָא [מהתחלת המשנה קשה] לְרַב חִסְדָּא שלפי מה שאמרנו שמקדיש בעין רעה, נמצא ששור לבן פחות משחור! ומשיבים: אָמַר [יכול היה לומר] לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי אָמַרִי [כאשר אמרתי] שלבן מעולה יותר הרי זה דווקא בְּתוֹרָא דְּקַרְמנָאֵי [בשור של הקרמונאים] ובמין זה של שוורים הלבנים הם המובחרים, אבל בשאר מקומות שוורים שחורים הם המובחרים, ובזה עוסקת המשנה. ומביאים מה שאָמַר רַב חִסְדָּא עוד בענין של שוורים: אוּכָּמָא [שור שחור] טוב לְמַשְׁכֵיהּ [לעורו], סוּמְּקָא [שור אדום] לְבִשְׂרֵיהּ [לבשרו], חִיוָּרָא [שור לבן] לְרִדְיָא [לחרישה]. ומקשים: וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא [שחור בין הלבנים ליקוי, חסרון, הוא], משמע שהשחור גרוע בכל דבר! ומשיבים: יכול רב חסדא לומר: כִּי אָמַרִי בְּתוֹרָא דְּקַרְמוֹנָאֵי [כאשר אמרתי דבר זה דווקא בשור של קרמונאי], אבל באחרים לא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(2) ח. י קאהוט (ערך "קרמן") זיהה את קירמאן כ – Karmania. במאות ה – 18 וה – 19 שם זה ציין בפי הארופאים את החוף הדרומי של אנאטליה.
(3) פירוש: אמר רבה: מסתברא מילתיה [מסתברים דבריו] של שמואל בקנו שור לחרישה ועומד השור לחרישה, והם באים להתחלק בשכר שמקבלים עבור עבודת השור, שכיון שאין השור מתקיים ומביא רווחים אלא בצירוף החלקים של כולם, אין לומר שחלקו של אחד שווה פחות. אבל אם נשתתפו בשור לחרישה, ועומד כעת לטביחה ובאים להתחלק במה שקיבלו עבור בשרו זה נוטל לפי מעותיו, וזה נוטל לפי מעותיו. ורב המנונא אמר: אפילו אם נשתתפו בשור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בתוספתא: שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע. וכיון שנאמר הדבר כדין כללי, מאי לאו [האם לא] מדובר גם באופן שקנו שור לחרישה ועומד לטביחה, ואם כן תהא זו תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רבה. ודוחים לא, מדובר שם בשור לחרישה ועומד לחרישה.
(4) פירוש: איתמר [נאמר]: המוכר שור לחבירו, ונמצא השור נגחן ואינו יכול לעבוד בו, רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול המוכר לומר לו: לשחיטה מכרתיו לך. ושואלים על כך: וליחזי [ונראה] מה טיבו של הקונה, אי גברא דזבין לנכסתא [אם הוא אדם שקונה לשחיטה] כגון שהיה הקונה מוכר בשר ודאי קנה לנכסתא [לשחיטה], אי [אם] הוא אדם שקונה לרדיא [לחרישה] כגון חקלאי העובד בשדה ודאי קנה אותו לרדיא [לחרישה] לעבוד בו! ומשיבים: מדובר בגברא דזבין להכי ולהכי [באדם שקונה לכך ולכך]. ושואלים: וליחזי דמי היכי נינהו [ונראה את המחיר ששילם הקונה איך הוא], שמחיר שור לחרישה גדול יותר. ומשיבים: לא צריכא [נצרכה], דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא [שהתייקר הבשר ועמד בדמי שור לחרישה].
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
