טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין – אזובית פשוטה
"רבי מאיר אומר: אף עסווס, וטורא, ומר ירואר. אמר ליה רבי יוסי: עסווס וטורא אחד הוא, ומר זה הוא ירואר. תני דבי שמואל, אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין" (פסחים, לט ע"א).
פירוש: רבי מאיר אומר: אף הצמחים עסווס וטורא ומר ירואר. אמר ליה [לו] ר' יוסי: עסווס וטורא צמח אחד הוא ויש לו שני שמות. ומר זה הוא הקרוי ירואר, כלומר גם כאן יש שני שמות של צמח אחד. תני דבי [שנה חכם בית מדרשו] של ר' שמואל: אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין. רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין וחזרת גלין כיוצא בהן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אזובית פשוטה שם באנגלית: Oregano שם מדעי: Origanum vulgare
שם נרדף במקורות: חרגינין
הנושא המרכזי: מהו "חרגינין"?
לשם "חרגינין" המופיע בסוגייתנו גרסאות רבות בכתבי היד ובדפוסים. בערוך, למשל, נכתב "הרגינין". גרסאות נוספות האריגנם, הרדגנין, הרתגנין, הרגנין, אוריגנון ועוד. לדעת ח. י קאהוט (ערך "הרגינין") הכוונה לצמח אזובית פשוטה המכונה גם אורגנו. השם היווני הוא הריגנון, הלטיני origanum והסורי ארינגון. בערך "חרחבן" כתב שמגוון הגרסאות הוא שיבוש של השם oryngion. קאהוט מתאר את האזובית כ"עשב מר מאוד". ב"מוסף הערוך" נאמר: "פי' בל"י ורומ' עשב חם ויבש במעלה שלישית והוא כמו אזוב וטעמו חד". "טעם חד" הוא כנראה טעם חריף אך מלווה אותו גם טעם מר. ההשוואה לאזוב הולמת את האזובית הדומה מאד לאזוב במבנה העלים, הגבעול והפרחים.
האזובית היתה ידועה כצמח תבלין וכצמח מרפא כבר בקרב היוונים והרומאים. טעמה ארומטי, חם ומעט מריר. עוצמת טעמה משתנה בגידול באיזורים שונים. איכות טובה חזקה ומרדימה את הלשון, ואילו אזובית שהסתגלה לאקלים קר יותר היא בעלת טעם מתון יותר. בימי קדם נעשה בצמח שימוש נרחב לריפוי פצעים וחבלות וכן לריפוי של מחלות דרכי העיכול, מערכת הנשימה ולהרגעה. היוונים הקדמונים השתמשו באזובית להכנת רטיות לטיפול בפצעים ובכאבי שרירים. ברפואה הסינית המסורתית משתמשים בה להקלה על חום, הקאות, שלשול, צהבת וגירוד בעור.
במדרש שכל טוב (בובר, שמות, בא פי"ב) מופיע הלעז "[ובחרגינין] דהיינו גרדי פורציני בלע"ז" שלא הצלחתי לפענח אך לעזרתי בא ר' יוסף אביב"י. המדרש מיוחס לרבי מנחם בן שלמה שחי באיטליה והמפתח לזיהוי הלעז היה בהשוואה לאיטלקית. "גרדי פורציני" באיטלקית עתיקה הוא כנראה "שורש חזיר" (porcine באיטלקית משמעו – חזירי), כלומר חזרת בלשוננו. השם גרדי פורציני, שורש חזיר, מקביל לשם האנגלי של החזרת, horseradish. כנראה, השורשים המסיביים של החזרת העניקו לה את השמות 'שורש סוס' באנגלית או 'שורש חזיר' באיטלקית. ראו עוד על החזרת במאמר "אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא".
אזובית פשוטה צילם: ד"ר נועם בר-שי בגן הבוטני בירושלים
רשימת מקורות:
ויקפדיה ערך אורגנו.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
