סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

בשר שמן בככותבת, ולולבי גפנים בככותבת – לולבין ותמרות 

 

"מתקיף לה רבי זירא: וכל העולם כולו בככותבת, ועוג מלך הבשן בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה. מיהו, כולי עלמא טובא, ועוג מלך הבשן פורתא. מתקיף לה רבי זירא: בשר שמן בככותבת, ולולבי גפנים בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה. מיהו, בשר שמן טובא, לולבי גפנים פורתא'" (יומא, פ ע"ב). 

מיתיבי [מקשים על כך]: וכי הקינוח באבן כזו מותר? והרי אמרו חכמים: עשרה דברים מביאין את האדם לידי פירוש: מתקיף לה [מקשה עליה] ר' זירא באופן אחר: וכל העולם כולו מתיישבת דעתו בככותבת וגם עוג מלך הבשן בככותבת? ואם כן צריך להיות הבדל גם בשיעור אכילה! אמר ליה [לו] אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה [מוחזק להם לחכמים שבכך מתיישבת דעתו בפחות מכך לא מתיישבת דעתו], מיהו, כולי עלמא [לכל העולם], הרי זה ישוב דעת טובא [רב], ואילו לעוג מלך הבשן ברי זה ישוב הדעת פורתא [מעט], אבל מכל מקום יש בשיעור זה כדי ליישב את דעת כל אדם ולהפיג בכך את העינוי. מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא עוד: אם משום ישוב הדעת, אם אכל בשר שמן דעתו מתיישבת עליו בככותבת, ואם אכל לולבי גפנים (ענפים צעירים של גפנים) שראויים לאכילה, גם בהם מתיישבת דעתו בככותבת? והרי ודאי שאינם משביעים באותה מידה! אמר ליה [לו] אביי: קים להו לרבנן [מוחזק להם לחכמים] דבהכי [שבכך] מיתבא דעתיה [מתיישבת דעתו], אבל בציר מהכי [בפחות מכך] לא מיתבא דעתיה [מתיישבת דעתו]. מיהו [אולם] בבשר שמן יש בו ישוב הדעת טובא [רב], ואילו בלולבי גפנים ישוב הדעת באכילתם הוא פורתא [מעט] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


הנושא המרכזי: מהם לולבים ותמרות גפן? 


תקציר: לדעת רוב הראשונים (יוצאים מן הכלל הם רש"י והרמב"ם) קיימת זהות בין הלולבין והתמרות. על פי הנחה זאת קיימות שתי אפשרויות זיהוי. א. הלולבים הם קנוקנות הצמח הרכות הניתנות לאכילה. ב. הנצרים הצעירים והרכים בראש הגבעולים. הלולבים של צמחים רבים ראויים למאכל בעיקר על ידי "המתקה" כלומר כבישה. הזיהוי הראשון בעייתי משום שבמקורות מופיעים לולבים גם בהקשר של צמחים החסרים קנוקנות. לדעת רש"י התמרות הן גידולים על פני העלים וכנראה הכוונה לעפצים. הרמב"ם מזהה תמרות כניצני פרחי הצלף (הדעה המקובלת שהם נקראים קפריסין).

הלולבין בהם סוגייתנו עוסקת אינם כוללים את לולב התמר הניטל בחג הסוכות אך השם המשותף רומז על דמיון מסוים. ייתכן והדמיון הוא בכך שגם לולב התמר הוא מבנה ראשוני ממנו מתפתח העלה הפרוש בדומה לנצרים שמהם מתפתחים העלים והפרחים.  


-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
 

המאמר עודכן ומופיע במסכת בבא קמא (נט ע"א): "במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים". לקריאה לחץ כאן
 




תמונה 1. קנוקנת גפן - לולב על פי הגדרת רש"י לאחר שהתקשה והפך לעץ.
 

               
תמונה 2.  לולב על רקע עלה פרוש   תמונה 3.  צלף קוצני -  נצר צעיר בראש שיח

  
 

לעיון נוסף:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 136.

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר