סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא – צדפת הפנינים 

 

"שמע מינה אפילו שתה, שמעת מינה אפילו פחות מדינר. אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה?" (בבא בתרא, קמו ע"א).

פירוש: שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שאֲפִילּוּ שָׁתָה אין הסבלונות נגבים. ומציעים: האם שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ [למד אתה ממנה] שאינם נגבים גם אֲפִילּוּ אכל או שתה פָּחוֹת מִדִּינָר? שהרי אין כוס חמין שווה דינר. ודוחים, אָמַר רַב אַשִׁי: מַאן לֵימָא לָן [מי יאמר לנו] שלֹא שָׁחְקִי לֵיהּ מַרְגָּנִיתָא דְּשַׁוְיָא אַלְפָא זוּזֵי וְאַשְׁקְיֵהּ [שחקו לו מרגלית ששוה אלף זוז לתוך כוס החמין והשקו אותו]? ואין איפוא להוכיח מכאן לגבי פחות מדינר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: פנינה   שם באנגלית: Pearl    השם  במקורות: מרגלית, מרגניתא 

נושא מרכזי: מהי המרגניתא ומדוע כדאי לשחוק אותה לצורך שתייה?


את המרגניתא או המרגליתא אנו פוגשים בתלמוד פעמים רבות כשמה של אבן יקרה. בשנים מהאיזכורים למדנו על מציאת אבן יקרה זו במעי דג. כך קרה לבנו של יוסף בן יועזר כאשר קנה דג לאשתו וליוסף מוקיר שבת כשכר מצווה (ראה בערך ביניתא). מקור המעיד באופן חד משמעי על יוקרה של אבן החן מרגלית הוא שאלת הגמרא בירושלמי (שקלים, וילנא, פ"ב הל' א'): "מתניתין: מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך ... גמרא: ויעשו אותן מרגליות שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד וכו'". מפרש "פני משה": "גמ' ויעשו אותן מרגליות. יצרף השקלים ויקנה מרגליות שהיא יותר קלה להקל משאוי הדרך". משמע אם כן שערכן של המרגליות גבוה בהרבה משל השקלים. בפירוש "קרבן העדה" יש אולי רמז לכך שהובלת השקלים היתה כרוכה בתשלום או מכס: "גמ' ופריך ויעשו אותן מרגליות. כלומר יקנו מרגליות בעד השקלים ולא יצטרכו להוצאת הדרכים".

מרובם של האיזכורים לא ניתן ללמוד על מהותה של האבן והפרט היחיד שניתן לומר עליה בוודאות שהיא אבן יקרה. מקובל לומר שמרגניתא היא הפנינה (Peal) וייתכן שנוכל לאושש סברא זו מסוגייתנו וסוגיות נוספות. המרגניתא מוזכרת בהקשרים ימיים דבר שמוביל אותנו אל הפנינים המופקות מרכיכות ימיות ובעיקר הסוג של צדפת הפנינים. מספרת הגמרא על שלושה נמלים שבשנים מהם הוציאו מקרקעית הים אלמוגים ואילו בשלישי העלו מהים מרגניתא כלומר פנינים. "תלת פרוותא הויין, תרתי בי ארמאי, וחדא דבי פרסאי. דבי ארמאי מסקן כסיתא, דבי פרסאי מסקן מרגנייתא, ומקרייא פרוותא דמשמהיג" (ראש השנה, כ"ג ע"א). רש"י במקום: "מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים, על ידי בר אמוראי". בתאור מרכיבי הנוסחה הכימית להעברת כתמים במסכת נדה מצאנו: "ואשלג: אמר שמואל, שאלתינהו לנחותי ימא, ואמרו אשלגא שמיה, ומשתכח ביני נקבי מרגניתא, ומפקי לה ברמצא דפרזל" (נדה ס"ב ע"א). גם כאן ברור ההקשר הימי אם כי לא ברור מהו האשלגא. גם מסוגייתנו ניתן לדלות מידע על אופי הפנינה אך נקדים רקע ביולוגי.

את הפנינים מייצרות רכיכות שונות אך המקור העיקרי לפנינים בעלות ערך מסחרי הוא בכמה מינים של צדפות מהסוג Pinctada. סוג זה חי בעיקר במי ים טרופיים. אחד המינים שחצה את תעלת סואץ מים סוף מאכלס גם את הים התיכון. המינים החשובים הם: צדפת הפנינים הפרסית, צדפת הפנינים שחורת השפה, צדפת הפנינים לבנת השפה ועוד. לצדפות אלו יש ציפוי קשה ומבריק על הקשוות (בניגוד לחלזונות בעלות הקונכייה היחידה הרי ש"קונכיית" הצדפות בנוייה משני חלקים שביניהם נמצא גופה הרך של הצדפה. חלקי הקונכייה נקראים קשוות) הנקרא "דר" או גם "אם הפנינה".

הדר המצפה את הקשוות הוא גם חומר המוצא לייצור הפנינים על ידי הצדפות. הן מייצרות את הפנינה כתוצאה מגרוי על ידי עצם החודר לתוכן כמו למשל בעל חיים טפיל או גרגיר חול. ההפרשה משמשת כדרך לנטרל את השפעת העצם הזר על ידי עטיפתו בדר. בתמונת צדפת הפנינים ניתן לראות שצידה הפנימי של קשוות הצדפה מבריק כפנינה. חומר זה הוא גיר בהרכב מינרלי של קלציט וארגוניט המעורב בחלבון קרני קשה הנקרא קונכיולין. ההפרשות נערמות זו על זו בשכבות ויוצרות במשך הזמן כדור מבריק בגוונים שונים כמעט בכל צבעי הקשת.

המינים השונים מייצרים פנינים בצבע ובגודל מקסימלי שונה, כתלות בגודל מין הצדפה וצבעו הטבעי של הדר שהיא מייצרת. לברק הבוקע מפני שטח הפנינה יש חשיבות רבה בקביעת ערכה. הפנינים המובחרות הן המבריקות והזוהרות דמויות הראי ואילו לעמומות בעלות המראה הגירני ערך נמוך. הצבע הוא, כמובן, עניין של טעם אך ככלל ניתן לומר שהצבעים הנדירים ביותר הם גם המבוקשים והיקרים ביותר. הצבעים השכיחים ביותר הם: לבן, כסף, וצבע קרם. הצבעים הנדירים יותר: זהב, שמפניה, ורוד, אפרסק, צבע קוניאק ושחור.

 

 צילם:  Dr. John Supan, Louisiana State University

 


צדפת הפנינים


בעת העתיקה היה איסוף הפנינים כרוך בצלילה לפרקי זמן ממושכים ללא אמצעי עזר. צלילה זו פגעה באופן קשה בתוחלת החיים של העוסקים בה. גם לאחר העלאת הצדפות הרי שהפנינים נמצאו רק באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. גם היום יש עדיין מקומות בעולם בהם מתקיים האיסוף בשיטה קדומה זו. לעזרת הצולל בן ימינו באים אמצעי עזר שונים ובעיקר צלילת המכשירים. גם כך הקושי גדול וההצלחה מוגבלת ולמעשה רוב הייצור היום מתבצע בעזרת גידול צדפות בשיטות של חקלאות ימית. מגדלים צדפות בחוות ימיות כאשר פרטים רבים חרוזים על חוטים ארוכים. מגרים את הצדפות לגדל פנינים באופן מלאכותי. פותחים בזהירות את שריון הצדפה ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם פיסה קטנה של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בים במשך שנתיים עד שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול מלאכותי מגיע לכ-50%. פנינים "מלאכותיות" אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר.

בסוגייתנו מועלת האפשרות שמשפחת הכלה השקתה את חתנה במשקה (חמין) שהיה יקר מאשר דינר משום ששחקו לתוכו "מרגניתא" שהיא לדעתנו פנינה. במבט ראשון נראית שחיקת המרגניתא כאפשרות תיאורטית בלבד אך רבינו גרשום מפרש במקום: "דהכי רגילי אינשי, לשחוק מרגניתא במשקה משום רפואה". באופן מעט שונה מפרש הרשב"ם: "מאן לימא לן דלא שחיקי ליה מרגניתא - בכוס החמין שכן דרך השרים שותין אותו לרפואה". לפי שני הפירושים שתיית המרגנית היא לרפואה אך הרשב"ם מייחס אותה לשרים ולא לבני אדם מן השורה. כמובן שהפנינים היו יקרות מאד ורק עתירי ממון יכלו להרשות לעצמם תרופה מעין זו.

מענייין לקרוא תאור של שתיית פנינה בתקופה קדומה לחתימת התלמוד. תאור זה נכתב על ידי חוקר הטבע והמצביא פליניוס הזקן שהיה בן זמנו וחבירו של טיטוס:

"לעולם היו שתי מרגליות גדולות; שתיהן בידי קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים, אשר מלכי המזרח הורישון לה. אנטוניוס סעד במשתאות שלה יום-יום לשובע, אבל נישאה גאוותנותו וחוצפתו, כי זלזלה היא בפזרנותו ובהודו; לכן שאל אותה, במה תוכל להוסיף לגדולתה - היא השיבה, שתוך ארוחה אחת תכלה עשרה מיליון ססטרטיוס. אנטוניוס ביקש להיווכח על כך, אבל לא חשב, שזה ייתכן. לפיכך התערבו ולמחרת הוכרע הדבר. הוגשה לו ארוחה מפוארת אך לא יוצאת דופן. הוא חייך ודרש את החשבון. אז אמרה היא, שזהו עדיין לא כלום ותוכיח, שהארוחה תשווה את מחירה, עשרה מיליון ססטרטיוס, ולאחר זאת ציוותה להביא לפני גביע משקה חמוץ, אשר חריפותו וכוחו ממיסים את המרגליות. היא ענדה אז באזניה איזה אוצר טבע מיוחד במינו. אנטוניוס התבונן באשר עתיד להיעשות, ואז הורידה היא מרגלית אחת, טבלתה ומשנמסה גמעה את המשקה. ל' פלנקוס, שופט ההתערבות, הושיט את ידו לעבר השנייה, כי התכוננה היא לכלותה באותו אורח, והכריז את אנטוניוס מנוצח לכל הדעות וכו'" (על אוצרות הים, גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, נד-נט C. Plinius Secundus, Naturalis Historia, ix.54-59 - תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש).

פירוש הרשב"ם מאיר את מעשה קליאופטרה באור מעט שונה. אין בשתיית הפנינה משום טירוף יוצא דופן אלא כך היא "דרך השרים". ניתן אולי להתפלא על אנטוניוס שלא העלה בדעתו את אפשרות זו לפני ההתערבות. רבינו בחיי בפירושו לפרשת "תצוה" מתאר בפרוטרוט את אבני החושן וסגולותיהן הרפואיות והנפשיות בהסתמכו על "ספרי חכמת הטבע". בחלק מהן השימוש היה חיצוני בלבד על ידי תלייה או העברה על איבר מאיברי הגוף אך את חלקן ניתן היה לשחוק ולשתות או לאכול. גם היום מקובלת ענידת אבן אודם כסגולה ללידה קלה.

תאורו של פליניוס מחזק את הזיקה בין השם מרגלית או מרגניתא לפנינה דווקא, בניגוד לאבני חן אחרות בעלות הרכב מינרלי אחר. כך ניתן להסיק מתיאור הנוזלים החומציים שבהם השתמשה קליאופטרה על מנת להמיס את הפנינה. חומצה ממיסה בקלות גיר וכפי שנאמר לעיל המינרלים הקשים בפנינה הם ארגוניט וקלציט שהם למעשה גיר. גם בימינו משווקים תכשירים שונים, כמו קרמים לטיפול בעור, המבוססים על אבקת פנינים. אבקה זו מכילה 15 חומצות אמיניות שונות ומעל 10 יסודות קורט. השאלות האם אכן פנינים מתמוססות בחומץ והאם סיפור ההמסה על ידי קליאופטרה ריאלי עמדו במוקד ויכוח בין חוקרים. תצפיות מאוחרות יותר מצביעות על כך שאכן חומץ ממיס פנינים אלא שהתהליך נמשך כמה ימים. ראו כאן הצעות להסבר הסיפור.

כמה קוראים בקשו לדעת האם אין בשתיית הפנינה איסור שהרי מקורה בבעל חיים טמא. סוגייתנו עוסקת באנשים שנהגו על פי דין תורה שהרי ביקשו לדעת מה דינם של הסבלונות ואם כן בוודאי הקפידו גם על דיני כשרות. לא ניתן לתרץ את מעשיהם בכך שמדובר בתרופה שניתנה במצב של פיקוח נפש משום שהחתן הגיע רכוב על סוסו לבית ארוסתו בשמחה. הצגתי את השאלה לרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה, ותשובתו מצ"ב כלשונה:

"דבר שאיננו ראוי לאכילה איננו בכלל איסור מאכלות כגון עצמות,קשות קרניים, צפורניים וכדומה. יתירה מזו במקרה תערובת ההלכה אומרת שעצמות הנבלה מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור שנפל להיתר. גם היוצא מהטמא אם איננו ראוי לאכילה לא יהיה כמובן חמור יותר מהנבלה עצמה שדבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא מותר. ביוצא מהטמא יש גם כלל של פירשא שאיננה אסורה כמו שליה ודברים מאוסים אחרים שלא נאסרים כי נחשבים כפירשא בעלמא".


 

רשימת מקורות:

פנינים – אתר מגזין ים

Pearl From Wikipedia, the free encyclopedia
 

לעיון נוסף:

מקורות נוספים העוסקים בפנינה ודיון בכשרותה לאכילה ולמצווה ראה במאמרו של שלמה משה שיינמן.

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר