טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
דקל נמי בדלא עביד פירא – תמר מצוי
" ... אלא למאן דאמר משום ישוב דארץ ישראל, דקל מי לית ביה משום ישוב דארץ ישראל? אמר לך: וליטעמיך, תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל? אלא מאי אית לך למימר, בתאנה דלא עבידא פירא, דקל נמי בדלא עביד פירא" (תמיד, כט ע"ב).
פירוש: אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] בטעם איסור עצי הזית ועצי הגפן שהוא משום ישוב ארץ ישראל, יש לשאול: מדוע התיר התנא הראשון את עצי הדקל לעצי המערכה, מי לית ביה [האם אין בו,בדקל] גם כן אותו טעם שלא יקצצוהו משום ישוב ארץ ישראל? אמר לך [יכול לומר, להשיב לך] רב אחא בר יעקב על שאלה זו בשאלה דומה: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] עד שאתה מקשה עלי כך מדברי הברייתא, אפשר לשאול בדומה לכך מדברי משנתנו, ששנינו בה שהיו רגילים להביא מענפי תאנה לעצי המערכה, ואפשר לשאול: וכי תאנה לית [אין] לאסור את השימוש בה לעצי המערכה משום ישוב ארץ ישראל, ומדוע אם כן לא אסרוה? אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר]? שמדובר בה בתאנה דלא עבידא פירא [שאינה עושה פירות], ומעתה בעצי דקל האמורים בברייתא נמי [גם כן] מדובר בדלא עביד פירא [בשאינם עושים פירות], ומשום כך מותרים לעצי המערכה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
נושא מרכזי: מהו תמר שאינו עושה פירות?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
על התאנה שאינה עושה פירות קראו במאמר "תני רב חנינא כבנות שוח לאדם".
התמר הוא צמח דו-ביתי כלומר בעל פרחים חד-מיניים, בהם לכל פרח יש איברים זכריים (אבקנים) (תמונה 1) או נקביים (שחלה ועלי) בלבד (תמונה 2), הנמצאים על פרטים שונים. לקבוצת צמחים מסוג זה שייכים החרוב, האלה ומהצמחים המיובאים הקיווי (תמונות 3-4). צורת חיים זו שונה מהצורה הנפוצה יותר שבה הפרחים נושאים את שני הזוויגים. צורת חיים נוספת היא צמחים חד-ביתיים בהם הפרחים אמנם חד-מיניים אך כל צמח נושא פרחים משני הזוויגים. דוגמאות לצמחים מסוג זה הם העצים אורן ואלון ומהחד שנתיים "יריקת החמור" (תמונות 5-6). בגלל היות התמר דו-ביתי יש צורך לגדל במטעי תמרים גם מספר מועט של עצי זכר שאינם נושאים פירות אך משמשים להאבקת עצי הנקבה. פליניוס כתב: "חורש תמרים שאין בו זכרים אין הנקבות טוענות פרי, וכל זכר יהיה מוקף במספר נקבות (על פי ע. לונדון עמ' 341). באופן טבעי מתפתחים מהזרעים עצי זכר ונקבה ביחס 1:1 אך עץ זכר אחד יכול להאביק עשרות עצי נקבה(1) ולכן רוב עצי הזכר במטעים, שנועדו לפרי, מיותרים. לאור כך שבדקלים לא ניתן להרכיב עצי נקבה כרוכבים על כנות עצי זכר (על ההרכבה במקורות קראו במאמר "ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה") לא היה צורך ברוב העצים הזכריים והם נכרתו על מנת לשמש בעיקר כקורות או לבעירה (ראו עוד במאמר "קוצץ אדם דקל במועד"). ניתן לשער שהדקל שאיננו עושה פירות המוזכר בגמרא הוא עץ זכר.
 |
|
 |
|
תמונה 1. תמר מצוי - פרחים זכריים |
|
תמונה 2. תמר מצוי - פרחים נקביים |
 |
|
 |
|
תמונה 3. קיווי - פרחי זכר (השחלות מנוונות) |
|
תמונה 4. קיווי - פרחי נקבה (האבקנים מנוונים) |
 |
|
 |
|
תמונה 5. יריקת החמור - פרח זכרי |
|
תמונה 6. יריקת החמור - פרח נקבי |
הרחבה
אחת מההתאמות החשובות והנפוצות עולם בעלי החיים והצמחים היא מנגנונים שונים המונעים "נישואי קרובים" ברמות שונות וזאת כאמצעי להגדיל את המגוון הגנטי. מגוון זה מהווה חומר הגלם להתמודדות עם תנאי סביבה משתנים וכאמצעי לרכישת תכונות חדשות המשפרות את ערכי הכשירות של האורגניזם (Fitness). בביטוי "נישואי קרובים" אני כולל גם למנגנונים המונעים הפרייה עצמית. בעולם הצמחים אנו מוצאים מנגנונים רבים המונעים האבקה (הפריה) עצמית בצמחים בעלי פרחים דו-מיניים:
א. הפרדה בעיתוי הבשלת גרגירי האבקה (החלק הזכרי) ורצפטיביות הביציות בשחלה. בדרך כלל מבשיל החלק הזכרי מוקדם יותר (ב – 97% מהצמחים).
ב. הפרדה בגובה האבקנים והצלקות באופן המונע את נפילת גרגירי האבקה על הצלקות. בפרחים זקופים האבקנים קצרים מהצלקת וגרגירי האבקה נושרים ומצטברים בבסיס הפרח אך אינם מגיעים לצלקת. בפרחים המוטים כלפי מטה כפעמון האבקנים ארוכים יותר והאבקה נושרת מחוץ לפרח ואינה מגיעה לצלקות (תמונות 7-8).
ג. הטרוסטיליה. אבקני הפרח ערוכים בשני דורים (קומות) והצלקת הנישאת על ידי עמוד העלי בקומה נוספת. באוכלוסייה קיימים שלושה טיפוסים הנבדלים זה מזה בסידור הדורים (תמונה 9). בפרחים שעמוד העלי שלהם גבוה דורי האבקנים בגובה בינוני או נמוך (תמונה 9 א'). בפרחים שעמוד העלי שלהם בינוני האבקנים גבוהים ונמוכים (תמונה 9 ב') ובפרחים שעמוד העלי שלהם קצר האבקנים גבוהים ובינוניים (תמונה 9 ג'). לעולם אין בפרח אחד (ואף בצמח אחד) עמוד עלי ואבקנים שקומתם שווה. ההאבקה אפשרית בדרך כלל רק בין אבקנים לבין צלקת שגובהם שווה. אבקתם של אבקנים גבוהים תנבוט על צלקותיהם של עמודי עלי גבוהים בלבד וכך גם בשאר הטיפוסים. סידור זה מונע ביעילות האבקה עצמית.
 |
|
 |
|
תמונה 7. פוקסיה צילם: Gold Bernard |
|
תמונה 8. פוקסית הכלאיים - חתך אורך |
תמונה 9. סכמה של מופעי אוכלוסייה הטרוסטילית שרטט: Ixitixel
(1) היחס המדויק בין עצי זכר ונקבה הנחוץ להאבקה מוצלחת לא מפורט במקורות אך בדיווח משנת 1977 נאמר שהיחס המקובל הוא 1:36.
מקורות עיקריים:
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
לעיון נוסף:
ע. לונדון, 'מטעי התמר בתקופת בית שני המשנה והתלמוד', עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן. לקריאה לחץ כאן.
באתר "צמח השדה": "תמר מצוי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
