|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
פול המצרי שזרעו לזרע – לוביה תרבותית
"רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי שמעון שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע, מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו אחר ראש השנה אין תורמין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, כיצד יעשה? צובר גרנו לתוכו, ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו" (מנחות, ל ע"ב).פירוש: שר' יוסי בן כיפר אמר משום ר' שמעון שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע, כלומר, לא לאכילתו כירק אלא לצורך אכילת וזריעת זרעיו, מקצתו של הפול השריש לפני ראש השנה, ומקצתו השריש לאחר ראש השנה אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. כיצד הוא עושה בהפרשת המעשרות שלא יבוא לטעות ולהפריש שלא כראוי צובר גורנו לתוכו שמניח ובולל יחד הכול במקום אחד, ומפריש ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
מאפייני הפול המצרי
|
 |
 |
|
| תמונה 1. לוביה (שעועית העין השחורה) צילם: HeraldDesa |
תמונה 2. לוביה תרבותית באדיבות: יעל רענן |
פול מצרי = נלומבו נאכל
הצעה נוספת לזיהוי הפול המצרי מובאת בעבודתו של חצ"י אלבוים (המקור מובא להלן) שריכז את המפרשים המתרגמים את הפול המצרי ל – "אלבאקלא אלמצרי" לקבוצה שייתכן וסוברת שהפול המצרי הוא הצמח נלומבו נאכל (Nelumbo nucifera) (תמונות 3-6). למשל הרמב"ם בפיהמ"ש (נדרים פ"ז מ"ב): "ופול המצרי מין ממיני הקטניות (נ"א הזרעונים) אינו נמצא אלא בארץ מצרים, וכן קוראין אותו הרופאים הפול המצרי ואינו הפול הידוע אצל ההמון. והלכה כחכמים". צמח זה נקרא בעבר בערבית פול מצרי (الفول المصري).
 |
 |
|
| תמונה 3. נלומבו נאכל | תמונה 4. נימפיאה לבנה |
 |
 |
|
| תמונה 5. נלומבו נאכל – פרי ומתוכו מבצבצים הזרעים. לעיתים קרובות משתמשים בפרי היבש לצורך סידורי פרחים. צילם: Peripitus .jpg |
תמונה 6. מאכל מקובל באסיה הוא שורשי נלומבו מאודים וחתוכים. westwind |
הרחבה
תאור המינים
לוביה תרבותית
הלוביה היא אחת מבין מינים רבים מבוייתים של סוג הנכלל במשפחת הקטניות ותת משפחת הפרפרניים. אחד מקרוביה הוא צמח בר מטפס בשם לוביה מצרית (לוביית הנילוס) הנפוץ לאורך גדות נחלים ומעיינות (ראה בתמונות 7-8). הלוביה היא אחת מבין מיני הקטניות החשובות באיזורים יובשניים למחצה באסיה, אפריקה, דרום אירופה ומרכז ודרום ארה"ב. הלוביה יכולה להתפתח באיזורים בהם כמות המשקעים איננה מספיקה לגידול קטניות מאכל אחרות והיא מותאמת לקרקעות דלות. הלוביה מתפתחת היטב גם בצל לכן ניתן לגדלה במעורב עם צמחים גבוהים יותר כמו סורגום, כותנה ועוד. הלוביה דומה לשעועית (Phaseolus vulgaris) אלא שתרמיליה מאורכים ודקים יותר.
 |
 |
|
| תמונה 7. לוביה מצרית – פרח | תמונה 8. לוביה מצרית - ניתן לראות את התפתלות הגבעולים ויצירת "צמות" |
נלומבו נאכל
הנלומבו הנאכל הנקרא גם לוטוס הודי או פול הודי הוא צמח שמעמדו הסיסטמטי שנוי במחלוקת. יש המשייכים אותו למשפחת הנופריים ויש הטוענים שהוא שייך למשפחה עצמאית. שמו הלטיני הנוכחי הוא Nelumbo nucifera ובעבר נקרא Nelumbium speciosum או Nymphaea nelumbo. הנלומבו הנאכל הוא צמח מים רב שנתי בעל פרחים בצבעים מלבן עד וורוד עמוק. תפוצתו הטבעית באסיה הטרופית ובקוויזלנד באוסטרליה. היום מגדלים את הנלומבו בגינות מים בכל רחבי העולם. בתנאים מתאימים זרעיו נשמרים חיוניים במשך שנים רבות כאשר הזרעים העתיקים ביותר הם זרעים בני 1,300 שנה שנמצאו בחפירות שנערכו בסין בקרקעית אגם שהתייבש (4). טעות נפוצה היא לבלבל בין הנלומבו לבין הנימפיאה (תמונה 4) שאף היא שייכת לאותה משפחה אלא שחסרה את המבנה במרכז הפרח (איברי הרביה) שבסופו של דבר מתפתח ל"תרמיל" נושא הזרעים של הנלומבו הנאכל.
שורשי הנלומבו נאחזים בקרקע האגם או הנחל ואילו העלים צפים על פני המים. הפרחים ממוקמים על גבעולים עבים המורמים מספר ס"מ מעל פני המים. גובה הצמח הוא בדרך כלל 150 ס"מ ומתפשטים באופן אופקי כ – 3 מ'. אורך העלים כ – 60 ס"מ וקוטר הפרח המרהיב כ – 20 ס"מ. הנלומבו מסוגל לווסת את הטמפרטורה של פרחיו כבעלי חיים הומותרמיים (בעלי חום גוף קבוע כיונקים ועופות). במחקר נמצא שפרחים שמרו על טמפרטורה של 30-35 מעלות צלזיוס אפילו כאשר טמפרטורת הסביבה היתה 10 מעלות. משערים שיתרון בחימום הפרח הוא במשיכת חרקים מאביקים. תופעה דומה קיימת גם במשפחת הלופיים.
הפירות דמויי זרבובית משפך נמכרים למטרות דקורטיביות כמו סידורי פרחים מיובשים. הפרחים, הזרעים, עלים צעירים והריזואידים (שלוחות דמויות שורש המשמשות לעיגון צמחי מים) אכילים. באסיה משמשים עלי הכותרת לעיטור ואילו העלים הגדולים משמשים כעטיפה למזון אך בדרך כלל אינם נאכלים. בקוריאה עלי הכותרת והעלים משמשים להכנת תה. גבעולים צעירים משמשים כמרכיב בסלט. השורשים עשירים בסיבים תזונתיים, ויטמין C, ויטמין B, אשלגן ועוד. בזרעים ניתן להשתמש למגוון מטרות וניתן לאוכלם חיים או יבשים לאחר התפחה כפופקורן. ניתן לרככם על ידי בישול ולהכין מהם ממרח. מאכל מקובל באסיה הוא שורשי נלומבו מאודים וחתוכים. לנלומבו שימושים פרמקולוגיים חשובים ולפחות בהיבט זה קיימת התאמה לדברי הרמב"ם "וכן קוראין אותו הרופאים".
דיון
ח. צ. אלבוים מתחבט לגבי הזיהוי שכנראה מתבסס על תרגומו של דיוסקורידס. מחד גיסא הוא מסתייג מזיהוי זה משום שצמח זה איננו קטנית ומאידך גיסא מוצא בריחוק הסיסטמטי של הנלומבו מהקטניות דווקא התאמה להדגשה של הרמב"ם "ואינו הפול הידוע אצל ההמון". אלבוים מוסיף הסתייגות לזיהוי זה בכך שאין הוא מתאים לנאמר במשנה בכלאים (פ"א מ"ב): "... ופול המצרי והחרוב אינם כלאים זה בזה". החרוב מזוהה כפול החרוב וקשה להניח שאם הפול המצרי הוא הנלומבו הנאכל אין הוא כלאים עם אחד ממיני הפול. משתמע מדברי אלבוים שהוא משאיר על כנו את אפשרות הזיהוי על פי דיוסקורידס ומטיל ספק גדול על האפשרות לזהות באופן זה גם בכלאים.
לענ"ד גם ממשניות אחרות עולה בבירור שאין כל אפשרות לזהות את הפול המצרי כנלומבו. למשל המשנה בשביעית (פ"ב מ"ט): "הבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרים בשביעית ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה ושל בעל שמנע מהם מים שתי עונות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים שלש". קשה להניח שצמח מים מובהק כל כך היה זקוק להשקייה או שגידלו אותו כגידול בעל. משנה נוספת בכלאים (פ"ג מ"ד): "הנוטע שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דלועים, שתי שורות של פול המצרי מותר וכו'". המשנה עוסקת בשדה שבה מגדלים במעורב קישואים, דלועים ופול המצרי ולא ייתכן שכל גידולים אלו צמחו בבית גידול מימי.
קושי נוסף עומד לפני זיהוי הפול המצרי עם הנלומבו הנאכל והוא צורת הפרי המשתמעת מתוספתא בשביעית העוסקת בפול מצרי (ליברמן, פ"ב הל' ו"): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא, על מה נחלקו על התורמל, שבית שמיי אומרים לשעבר ובית הלל אומרים לעתיד לבא. נמצאת אומר שלש מדות בירק: פול המצרי שזרעו לירק אף על פי שהשריש לפני ראש השנה ולקטו לאחר שנה מתעשר, ובשעת לקיטתו עישורו, ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. אם עשה קצוצים גמורין לפני ראש שנה זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו". ה"תורמל" הוא כנראה תרמיל וכפי שאנו מוצאים בערוך (ערך "תרמל"): "... בפרק ב' בשביעית אפונין הגמלונין שתרמילו פי' שהקשו ועשו כמין כיס כמו תרמיל. ירושלמי עבדין קנקולין". בעל "מוסף הערוך" (שם) כתב: "פי' בלשון רומי כיס גדול של רועים". מעיר ח.י. קאהוט: "אין זה לשון רומי כי אם ארמי וסורי וכו'".
בהמשך התוספתא מוזכר מבנה הנקרא "קצוצים". מפרש "פני משה" על הירושלמי (שביעית, פ"ב): "מתעשר לשעבר וירקו מתעשר להבא כשעת לקיטתו וזה דוקא אם כולו עשה קצוצין גמורין לפי שנראה וניכר כולו הוא והזרע לחוד והירק לחוד וכו'". בפירוש "חזון יחזקאל" על התוספתא (שם) כתב: "פירש הכ"מ בשם הר"י קורקס שנתמלא הנרתיק שבו גדלים הפולין כל צרכו והוא יותר מתורמל". מקור נוסף ממנו משתמע ש"קצוצים" הם תרמילים הוא דברי הירושלמי בכלאים (פ"א דף כז טור א /ה"ב): "והחרוב. אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצצויי דמיין לחרובה". מפרש "פני משה": "והחרוב. בגמרא מפרש מין פול המצרי פרסי הוא, וקצוותיו הן התרמילין שהזרע בתוכו דקין ועקומין כחרוב" . מסתבר, אם כן, שהתוספתא מתייחסת לשלבים שונים בהתפתחות תרמילים דבר המאפיין קטניות בדומה ללוביה אך איננו קיים בנלומבו.
ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "פול", הערה 21) גרס בירושלמי "קצוצי" שהן הקליפות אך קרוב לוודאי שבמונח קליפות כוונתו למבנה התרמילים. במילון סוקולוף (לארמית הירושלמית ערך "קצץ") מתורגמת המילה "קצוצי" לתרמיל או קליפה. ייתכן והשם "קציצה" שניתן לבתי התפילין קשור לתפקידם באחסון הפרשיות הדומה לתרמיל.
משנה נוספת בכלאים (פ"ב מי"א) עשוייה לתמוך בזיהוי הפול המצרי עם הלוביה ובו זמנית לשלול את האפשרות שהכוונה לנלומבו נאכל. אומרת המשנה: "תבואה נוטה על גבי תבואה, וירק על גבי ירק, תבואה על גבי ירק, ירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יונית. ר' מאיר אומר: אף הקשות ופול המצרי, ורואה אני את דבריהן מדברי". המשנה מתירה לקיים שני מינים שנטו זה על גבי זה אם מלכתחילה הרחיק אותם כראוי. יוצאת מן הכלל היא הדלעת היוונית ולפי רבי מאיר אף הקשות ופול המצרי משום שהם מתפשטים ומסתבכים בשכניהם ונראים ככלאים. התופעה של ההתפשטות וההסתבכות בולטת מאד בלוביה המצרית (ראה בתמונה ) וסביר להניח שתכונה זו נשמרה גם בלוביה התרבותית שבוייתה ממנה.
באם ימצא שאכן הזיהוי מוטעה ייתכן והדבר נבע מכך שהשם לוטוס ביוון כלל בתוכו צמחים מקבוצות סיסטמטיות שונות בנוסף לנלומבו. בשם זה נכללה נימפיאה וגם צמחי מספוא ממשפחת הקטניות. מיני תלתן, גרגרנית יוונית ומינים מהסוג דבשה (Melilotus). מין של אפרסמון שנקרא Diospyros lotus, מין ממשפחת האשחריים בשם (Ziziphus lotus) והמין מיש דרומי ממשפחת המישיים (Ulmaceae). דיוסקורידס היווני או מתרגמיו לא הבחינו בין הפול המצרי שהוא קטנית לבין הנלמבו משום ששניהם נכללו בשם המשותף לוטוס.
משמעות השם "פסולי"
בעזרת ההצעה שעלתה לעיל לראות בשם "פסולי" שם כללי לפולים יבשים של קטניות ניתן יהיה להאיר את דברי הערוך (ערך "פול") המתרגם הן את השעועית והן את הפול המצרי באופן דומה: "... שעועית פסילתא. אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעים ... פול המצרי פסול"י וכו'". ה"פסילתא" היא אולי שעועית הנאכלת כגרגירים (פולים) יבשים ולכן "מהלכת את בני מעים". על פי הערוך יהיה עלינו להניח ששעועית איננה שם נרדף לפול המצרי ומדובר במיני קטניות שונים שנאכלו כגרגירים יבשים שאם לא כן מדוע הם נקראו בשמות שונים (שעועית ופול המצרי). כנראה שמקור השם המדעי של הסוג ה"אמריקאי" - Phaseolus - נגזר מהשם היווני הקדום.
ראיה מסויימת לכך שהמונח "פסול"י" איננו מתייחס למין ספציפי נוכל למצוא גם בפירוש הריבמ"ץ (כלאים, פ"א מ"ב): "והחרוב – אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצצוי דמיין לחרובה. חרוב לשון יון אגריא ופסולין". כאן אין ספק בכך שהמונח "פסולין" מתאר מין שונה של קטנית – ה"חרוב". הרב קאהוט (שם בהערה 22) גורס בדברי הריבמ"ץ "אגריא פסילין" (Φασόλι αγρια) שפירושו ביוונית הוא שעועית בר. על פי הסבר זה ייתכן וה"חרוב" הוא אחד ממני הבר בסוג לוביה כמו למשל לוביה מצרית (Vigna luteola) המשמשת במקומות רבים בעולם כצמח מספוא המועדף על ידי הבהמות.
שאלה שיש לתת עליה את הדעת כיצד ייתכן והשעועית איננה הפאסול"י שהרי זה שמה הלטיני ושמה בשפות שונות. התשובה לשאלה זו נעוצה בגלגולים שעברה הטקסונומיה של הסוג שעועית במהלך התקופות. בעבר השם הלטיני Phaseolus (שעועית) היה שמו של הפול המצרי = לוביה ואולי גם מינים קרובים נוספים. לאחר שהשעועית הגיעה לאירופה נכללה אף היא בסוג זה בגלל הדמיון המורפולוגי הרב בינה לבין המינים האחרים שכבר נכללו בסוג זה. במשך הזמן חל תהליך של העתקת השם שעועית מהמין או המינים העתיקים למינים החדשים שתפשו את מקום קודמיהם בשדות בגלל ערכם הגבוה יותר. לבסוף, ולאחר שמחקרים גנטיים מאוחרים זיהו חלוקת משנה בתוך הסוג Phaseolus (שעועית), פוצל הסוג לשני סוגים נפרדים ודווקא הלוביה, שמלכתחילה נקרא הסוג שעועית על שמה, "נדחקה" לסוג אחר בשם לוביה (Vigna)(5).
ד"ר משה קטן מביא ב"אוצר לעזי רש"י" (עירובין, כח ע"ב) דעת בלשנים העשויה ליישב את הקושי באופן אחר. הלע"ז המובא שם ברש"י לתרגום שעועית פיישול"ש לא נגזר במישרין מהשם הלטיני של השעועית כלומר phaseolus אלא הושפע משתי מילים קרובות במשמעותן fabeolus "פול קטן" וגם pisellum "אפונה קטנה".
(1) ייתכן והמשנה בכלאים (פ"א מ"ב) מתייחסת לשנים מבין המינים בסוג: " ... ופול מצרי והחרוב אינם כלאים זה בזה". מתוך מכלול הלכות כלאים ניתן להסיק שהפול המצרי והחרוב אינם כלאים זה בזה בגלל הדמיון ביניהם ולכן עלינו להניח שהחרוב איננו העץ המוכר לנו בשם זה אלא מין קטנית. אכן כך מפרש הרמב"ם בפיהמ"ש (שם): "החרוב, אינו החרובין, אלא הוא מין ממיני הפול המצרי נקרא חרוב וכן פירש התלמוד. ואין הלכה כר' יהודה". כנראה שכוונת הרמב"ם לדברי הירושלמי בכלאים (פ"א דף כז טור א /ה"ב): "אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצצויי דמיין לחרובה". הביטוי "מין ממיני הפול המצרי" ביחס לחרוב עשוי להצביע על דמיון רב בין המינים, אולי ברמה של תת מינים.
(2) תודה לר' יוסי אביב"י על מלאכת התרגום מיוונית המלווה את מאמר זה.
(3) דברי הירושלמי סותרים לכאורה את שנים מהמאפיינים בהם פתחתי. עובדה היא שסוגייתנו מכנה את הצמח המשתרג ("שראכא") בשם פול המצרי וכן המשנה בנדרים מתארת אותו כצמח הנאכל גם כאשר הוא עדיין ירוק.
(4) כדאי להזכיר שבקבוץ קטורה גדל עץ תמר שנבט מזרע בן 1,900 שנה. על ספור זה תוכל לקרוא במאמר המרתק: "בקרוב נדע: האם התמרים מהמקרא היו מתוקים".
(5) C. J. Lambrides and I.D. Godwin, 2007 in: Pulses, Sugar and Tuber Crops (Ed) C. Kole (pp 70)
מקורות עיקריים:
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 118).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 28).
לעיון נוסף:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 168). הרחבה בזיהוי השעועית.
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 92-95).
לוביה מצרית באתר צמח השדה
גרגרנית ערבית באתר צמח השדה
C. J. Lambrides and I.D. Godwin, 2007 in: Pulses, Sugar and Tuber Crops (Ed) C. Kole (pp 70
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.