סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

איצטדינין, מהו?– בקר הבית

 

"בעי רבי ירמיה: כשיר, מהו? כשורה מהו? איצטדינין, מהו? דרך עקלתון, מהו? תיקו" (בבא בתרא, קג ע"ב).

פירוש: בָּעֵי [שאל] ר' יִרְמְיָה: היו הסלעים הללו ברובה של השדה, אבל היו מפוזרים כְּשֵׁיר (כטבעת), מַהוּ? או שהיו עומדים כְּשׁוּרָה, מַהוּ? וכן אם היו מפוזרים בצורת אִיצְטָדִינִין כעין זוית, מַהוּ? בצורת דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן (בקו בלתי ישר, מפותל) מַהוּ? על כל אחת מן השאלות הללו לא נמצא פתרון ולכן תֵּיקוּ [תעמוד] במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: בקר הבית         שם באנגלית: Cattle         שם מדעי: Bos taurus

שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.


נושא מרכזי: מהו איצטדינין ומהי צורת קרניו?


רבי ירמיה הסתפק מה ההלכה בדגמי פיזור שונים של הסלעים בשדה ואחד מהם הוא "איצטדינין". מפרש הרשב"ם: "איצטדינין - דלא מזדרע שפיר כמו שורה מהו? אם ברובה של שדה מפוזרין כעין קרני שור האיצטדין כזה? וכן כולן אחרון אחרון לא מזדרע שפיר כראשון". את "שור האיצטדין" אנו פוגשים בגמרא בבא קמא (לט ע"א): "שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר: כי יגח, ולא שיגיחוהו וכו'".

במפגש ראשון עם המונח "שור האצטדין" אנו מדמיינים לעצמנו שהכוונה לשור ששימש למלחמות אדם בשוורים כפי שהיה נהוג בספרד עד לעת האחרונה. קרוב לוודאי שאכן הכוונה לשוורים אלו אך בפירוש הרמב"ם אנו מוצאים תאור מלחמות שוורים בסגנון אחר: "ואצטדין, המהמרים, והוא ששולח זה שורו וזה שורו ורומז לו בקול שכבר הרגילו בכך להתגרות בשור השני לראות איזה מהם יתגבר על חברו, וזה ברצון בעליהם, והרבה עושין כך טפשי בני אדם במינים מסויימים מן הבהמות והעופות" (בבא קמא, פ"ד מ"ד). לאמיתו של דבר בתקופת המשנה היוו קרבות בעלי חיים זה בזה ובאדם צורת בילוי מקובלת בתרבות הרומאית. השוורים ששימשו לקרבות אלו עברו אימונים מיוחדים כי שפירש רש"י: "שור האצטדין - שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך" ומסיבה זו אין הם חייבים מיתה אם הרגו. צחוק הגורל הוא ששעות ספורות לאחר שמאמר זה הועלה למרשתת (ד' תמוז תשע"ו) דווח על הריגתו של מטאדור על ידי השור בו נלחם. לסרט (קשה לצפייה) המתאר את האירוע לחץ כאן.

אם השרטוט של הקרניים המופיע בדפוס שלפנינו (תמונה 1) הועתק באופן מדוייק מכתב היד המקורי של הרשב"ם (1) הרי שנוכל להשוות אותו למבנה הקרניים של שוורי קרב כפי שהוא משתקף מתיאורים גרפיים שונים (ציורי קיר, תחריטים, פסיפסים, פסלונים ועוד) מהעת העתיקה. בדרך כלל קרני שוורי הקרב ממוקמות משני צידי הראש, מופנות קדימה ומתעקלות בחלקן הקיצוני פנימה (תמונות 2-3) ואילו בשרטוט המובא בדפוס הקרניים צמודות בבסיסן ופונות החוצה. צורת קרניים זו קיימת לעיתים בבקר הבית אך אינה מתאימה לנגיחה קטלנית. 
 

              
תמונה 1.  שרטוט קרני שור האצטדין   תמונה 2.  שור - פסיפס בית הכנסת בחמת גדר

 

הרחבה

"שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך"

חלקו של האדם בטיפוח ההתנהגות התוקפנית של "שור האצטדין" קשור לשני תחומים עיקריים:

א. ברירה של זן חזק ותוקפני במיוחד. התכונות התוקפניות של שור הקרב טופחו לאורך הדורות על ידי המגדלים בתהליך של ברירה מלאכותית לצורך שימוש במלחמות השוורים שהיו מקובלות בתרבות האזור. בגיל שנתיים מועברים העגלים לתהליך בחינה. הזכרים נבחנים לבדיקת ההתאמה על פי תגובה תוקפנית כלפי סוס בזירה. מחקרים בזני בקר מוצאים בשור הקרב עקבות גנטיים של שור הבר מחצי האי האיברי אשר שימשו לקרבות ראווה גם בתקופת האימפריה הרומית. המחקר הגנטי המודרני מצא כי המאגר הגנטי של הזן הוא עתיק יומין ומשותף בחלקו גם עם זני בקר שמוצאם באפריקה. עם הכיבושים הספרדיים באמריקה הלטינית הועברו גם לשם שוורים מזן זה. מבנה הגוף של שור הקרב אופייני ומדגיש את חלקו השרירי הקידמי במיוחד באזור הצוואר והכתפיים אשר מקנים לו עוצמה וכוח רב בתנועת הנגיחה של הקרניים. הקרניים ארוכות לעומת זנים אחרים של בקר ומאפיינות הן זכרים והן נקבות. הן יוצאות משני צידי המצח, וצורתן האופיינית היא צמיחה קדימה במקביל לקו הגו והכתפיים, ולאחר כמחצית אורכן הן מתעקלות בכיוון מעלה. מבנה זה הופך את שוורי הקרב למסוכנים במיוחד.

ב. אימון. לא מצאתי חומר כתוב המתאר את שיטות האימון של שוורי הקרב אך אני מניח שהן כוללות בנוסף לתרגילים המיועדים לחיזוק השרירים ושיפור השימוש בקרניים גם טיפוח התנהגות תוקפנית. הדבר עשוי להתבצע בעזרת התנייה (conditioning) בין גירוי מסויים ובין תחושות כאב המעוררות את זעמו של השור. למשל בעזרת דקירת השור כאשר מנפנפים לפניו ב"סדין אדום". כידוע שוורים אינם מבחינים בצבעים משום שראייתם היא דיכרומטית ולאמונה הרווחת שעל פיה הבד האדום המתנפנף מול עיני השור בזירה מגרה אותו לתוקפנות היא חסרת בסיס. הגורם שמעורר את תגובת השור הוא כנראה התנועה הגלית של הבד ואילו לצבע האדום יש משמעות סמלית בלבד. כאמור, ייתכן ובתהליך האילוף גורמים לשור תחושות כאב בעת שמנפנפים לפניו בבד. תנאי ההחזקה של שוורי הקרב בבידוד מחזקים את ההתנהגות התוקפנית. על רגישותו של השור להצקה ויכולתו להגיב באופן סלקטיבי ניתן לעמוד מתוך תופעה פחות קיצונית. חנוך פלסר מקיבוץ שדה אליהו מספר על תגובת הפרות לאחד מהחולבים ברפת שאיננו "נחמד" לפרות. לדבריו הפרות מזהות אותו וממאנות להכנס לחליבה ורבות מהן בועטות במהלכה בניגוד ליחסן לאנשי צוות אחרים. תופעה זו מסבירה את הספציפיות הנדרשת לצורך הפיכת שור תם למועד. "מתניתין. שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו, מועד לאדם ואינו מועד לבהמה, מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים ... אמרו לפני רבי יהודה: הרי זה מועד לשבתות ואינו מועד לחול? וכו'" (בבא קמא, לז ע"א). יש שפירשו שההבדל בין ימי החול והשבת הוא בבגדי השבת המהודרים יותר.


תמונה 3. שור קרב              צילם:  Manuel González Olaechea y Franco
 

מלחמות שוורים

מלחמות שוורים נתפסות כחלק בלתי נפרד מהתרבות הספרדית ושלוחותיה בעולם (פורטוגל, דרום צרפת וארצות אמריקה הלטינית) אך כנראה ששורשיהן קדומים בהרבה. שורשי התופעה זוהו כבר במסופוטמיה ואיזור הים התיכון כחלק מפולחנים. התיאור הראשון של מלחמת שוורים נמצא בעלילות גילגמש המתוארכים בשנת 2100 לפנה"ס בערך. מסופר שם על קרב שעורכים גילגמש ואנכידו עם "פר השמים" ובו מוטיב המזכיר מלחמת שוורים בעת החדשה. מסופר על קרב קשה שהוכרע על ידי ריקוד לפני הפר ופיתויו בעזרת גלימה וכלי נשק נוצצים. ההריגה של שור מקודש (tauroctony) היתה מוטיב מרכזי בדת רומאית מיסתורית (Mithras) והונצחה בפיסול בכל מקום שהוצבו חיילים רומאים. התיאורים העתיקים ביותר של קרב בין שור ואדם נמצאו בספרד על מצבה קלטיבריאנית בעיר קלוניה שהיתה פרובינציה רומית וציור מערה.

מלחמות שוורים במבנה וההקשר הנוכחי מיוחסות בדרך כלל לרומאים כחלק מתרבות של מלחמות אדם בבעלי חיים. אירועים אלו היו במסגרת תחרויות ומופעי שעשועים שנקראו בלטינית venatio. משחקי ציד אלו התפשטו לאפריקה, אירופה ואסיה בתקופה הרומאית. קיימות תיאוריות המייחסות את הכנסת מלחמות השוורים לספרד לקיסר קלאודיוס כתחליף לגלדיאטורים כאשר הטיל במשך תקופה קצרה חרם על קרבות אלו. 
 


(1) בגמרא במהדורת שוטנשטיין (הערה 2) מוטל ספק בקשר לאוטנטיות השרטוטים המובאים ברשב"ם ביחס למונחים אחרים בסוגיה.

 

 

מקורות עיקריים:

 ויקיפדיה: "שור הקרב".


  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר