טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

ברוש ברתי, תדהר שאגא, ותאשור שורבינא – אשוח קיליקי

"דאמר רבה בר רב הונא, אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר: אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו'; ארז ארזא, שיטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתי, תדהר שאגא, ותאשור שורבינא וכו'" (בבא בתרא, פ ע"ב).

פירוש: שאמר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמְרִי בֵּי [אומרים בבית מדרשו] של רַב: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיה מא, יט), "אֶרֶז" הוא הקרוי בארמית אַרְזָא, "שִׁיטָּה" קרויה בארמית תּוֹרְנִיתָא, "הֲדַס" אָסָא, "עֵץ שָׁמֶן" הוא אֲפַרְסְמָא [אפרסמון], "בְּרוֹשׁ" בְּרַתִּי, "תִּדְהָר" הוא הקרוי בארמית שָׁאגָא, "וּתְאַשׁוּר" שׁוּרְבִּינָא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: אשוח קיליקי שם באנגלית: Cilicia Fir שם מדעי: Abies cilicica

שם נרדף במקורות: אשוחי           שמות בשפות אחרות: ערבית – שוח (شوح)


הנושא המרכזי: לזיהוי התדהר.

לזיהוי האשוחי – "הכא בארזי ואשוחי עסקינן" (ביצה, ל ע"א).

את התדהר אנו פוגשים לראשונה במקרא כאחד ממיני העצים שיגדלו בעתיד במדבר ויבשרו את הגאולה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיהו, מא י"ט). עץ זה יובא על ידי העמים למקום המקדש (לבנייה או לנטיעה((1)): "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד" (ישעיהו, ס י"ג). לתדהר הוצעו כמה זיהויים שניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: א. עצים בעלי עלים רחבים. ב. עצים בעלי עלים מחטניים.
 

עצים בעלי עלים רגילים

בתרגום השבעים אנו מוצאים נוסחאות סותרות. על פי נוסח אחד תדהר הוא leyke שהוא המין צפצפה מכסיפה (תמונה 1) אך לפי נוסח אחר תדהר הוא peyke והכוונה לאחד ממיני האורן. במדרש תנחומא (תרומה, ט') תדהר מזוהה כאיספנדמון והכוונה לאחד ממיני האדר (maple) הנקרא ביוונית sfendamnos. בתנחומא הנדפס חל כנראה שיבוש ונכתב: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו, ברוש אלטין, תדהר איספו נרמוז וכו'". "איספו נרמוז" = איספנדמון. בארץ ישראל גדל בר המין אדר סורי (תמונה 2). מין זה ומינים נוספים מסוג זה גדלים בלבנון. י. פליקס דוחה את זיהויים אלו משום שלדעתו אין ייחוד הן באדר, שהוא עץ לא גדול, והן בצפצפה ולכן לא ניתן לציינם כ"כבוד הלבנון".

הגמרא מתרגמת את תדהר ל"שאגא". לדעת פליקס הכוונה לעץ טיק ענק (תמונה 3) המצטיין בעצה קשה ויפה אך זיהוי זה נראה לו שגוי משום שעץ זה גדל באיזורים טרופיים ואיננו יכול להכלל ב"כבוד הלבנון" (ראו עוד במאמר "שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא"). בתרגום יונתן אנו מוצאים שהתדהר זוהה כ"מורנא" או "מורנין" והכוונה כנראה לעץ המילה. בארץ גדלה בגדות נחלים בעמק דן ובעמק בית שאן המילה הסורית (תמונה 4) ואילו בלבנון גדלים מינים אחרים. למיני המילה גזעים זקופים ובעלי עצה טובה לבנייה. הצעה נוספת היא לזהות את תדהר ומורן שבתרגום עם מורן החורש (תמונה 5) אך קשה להניח שמין זה נחשב "כבוד הלבנון" משום שבדרך כלל מדובר בשיח ולא בעץ זקוף.
 

תמונה 1. צפצפה מכסיפה          צילמה: שרה גולד  צמח השדה.		תמונה 2.  אדר סורי

תמונה 3. טיק גדול - מטע         מקור:		תמונה 4.  מילה סורית     צילמה: שרה גולד  צמח השדה.

עצים מחטניים

קבוצת ההצעות השניה לזיהוי התדהר היא של עצים מחטניים הגדלים בלבנון. עצים אלו גבוהים ומרשימים, בעלי עצה טובה לבנייה, וקשורים למקומות קרירים בעלי כמות משקעים גבוהה. עצים בעלי מאפיינים אלו עשויים לסמל את הפרחת השממה ותפארת המקדש. בניגוד לזיהוי המובא בסוגייתנו הרי שיש מחז"ל שזיהו את התדהר עם "אדרא" או "אדארא" שם שזוהה עם עצי גפר שבמקרא ועם "קתרוס" שגם הם עצים מחטניים. "אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ברוש ברתא תדהר אדרא ותאשור פיקסינה וכו'" (ירושלמי, וילנא, כתובות, פ"ז הלכה ט'). "... ברוש ברתא, תדהר אדרא, תאשור פקסינון וכו'" בראשית רבה, וילנא, בראשית, פרשה ט"ו). 

לדעת י. פליקס חמישה מתוך שבעת המינים שמנה ישעיהו הם מחטניים ומתווספים אליהם רק השטה וההדס. לאור העובדה שלרוב מיני המחטניים בלבנון נקבעו כבר שמות מקראיים סביר להניח שהשם תדהר קשור לאשוח הקיליקי (תמונה 6) הנקרא בערבית "שוח". לדעתו לעץ זה התכוונה הגמרא בשבת (קנז ע"א) שמנתה אותו כעץ בנייה: "תא שמע: מתחילין בערימת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה! התם בארזי ואשוחי, דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה" (ראו עוד במאמר "הכא בארזי ואשוחי עסקינן").

 

תמונה 5.  מורן החורש		תמונה 6.  אשוח קיליקי         צילם:  Elie plus

(1) יש שהבינו את הפסוק כפשוטו שעצים אלו ינטעו במקום המקדש.


 

מקורות עיקריים:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 84-86).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (248-247).
 

לעיון נוסף: 

לריכוז המאמרים העוסקים במיני ה"ארזים" הקש/י כאן.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.