טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

פירות כוורת נוטל ג' נחילים ומסרס – דבורת הדבש

 

"מתניתין. הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה; פירות כוורת נוטל ג' נחילים ומסרס; חלות דבש מניח ב' חלות; זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות" (בבא בתרא, פ ע"א).

שם עברי: דבורת הדבש   שם באנגלית: Honeybee   שם מדעי: Apis mellifera

שמות נרדפים במקורות: צרעה, זיבורתא


נושא מרכזי: מהו נחיל? מהו סירוס כוורת ומה מטרתו?

 

לנושאים נוספים העוסקים בדבורת הדבש - הקש/י כאן.

תקציר: באביב אוכלוסיית הדבורים הולכת וגדלה בכוורת. הצפיפות הגוברת מגרה את המלכה ליצור תנאים מתאימים להתפתחות מלכות חדשות. סמוך למועד גיחתן של המלכות הצעירות מתחיל תהליך של התנחלות - נחיל דבורים עוזב את הכוורת ומייסד כוורת חדשה. ההתנחלות מתרחשת בדרך כלל במרווחי זמן של שבועיים עד שלושה, אולם התנחלויות אקראיות עשויות להתרחש במהלך כל עונת הרבייה. הנחיל הראשון היוצא מן הכוורת, מובל על ידי המלכה הזקנה של הכוורת, אליה מצטרפות כ-60% מן הפועלות. נחילים מאוחרים הם בדרך כלל קטנים יותר, ומלווים במלכה או כמה מלכות צעירות שטרם הופרו. לעיתים כוורות עלולות "לייצא" נחילים ברצף עד שהן כמעט מתרוקנות מפועלות.

לוקח "פירות כוורת" הוא הרוכש וולדות כוורת, שהם כנראה נחילי דבורים הנוטשים את המושבה. נחילים אלו משמשים ליסוד כוורות חדשות. בניגוד למקובל בימינו הרי שבעת העתיקה הדבוראים לא מנעו את יציאת הנחילים וכתוצאה מכך קטן מספר העמלות ("פועלות") בכוורת והתבטא ביבול דבש מצומצם. המשנה מגבילה את המכירה לשלושה נחילים, משום שאם ימכור יותר לא יוותרו בכוורת מספיק דבורים. הנזק הוא הן בכמות הדבש המיוצר בכוורת והן בהעמדת המושבה בסכנת חיסול בגלל מיעוט עמלות. 

בתלמוד ישנם שני הסברים מהו הסירוס. לפי הסבר אחד, סירוס הוא כמו 'סירוג' (מגילה פ"ב מ"ב), כלומר במקוטע, לא ברצף. הכוורת ממשיכה להוציא נחילי דבורים אלא שרק חלקם מועבר לקונה באופן מסורג. לפי ההסבר האחר, ה'סירוס' הוא פעולה שנועדה להתערב במנגנון רביית המלכות הצעירות, כדי למנוע יציאת נחילים נוספים, על ידי האכלת העמלות בחרדל. ומסבירים שם כי החרדל החריף גורם לדבורים לאכול את דובשן. ואכן כאשר כמות הדבש בכוורת קטנה, הגירויים ההורמונליים שמקבלת המלכה מהעמלות, והגירויים שהן משדרות זו לזו, מאותתים שעדיין לא הגיעה העת לפצל את המושבה. סירוס זה אומנם מגביל יציאה של נחילים מן הכוורת, אך אינו גורם למלכה להפסיק להטיל ביצים מהן בוקעות עמלות (סיכמה: שרה שקל).

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

משנתנו (בבא בתרא, פ"ה מ"ג) מופיעה בפרק הדן בשאלה מהם הדברים הנכללים במכירה של חפץ או נכס מסוים כאשר לא הותנה במפורש מה נכלל בה. לדוגמה: "המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין" (בבא בתרא, פ"ה מ"א). לגבי כוורת ושובך אומרת המשנה (שם, מ"ג): "מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר יונים וכו'". המשך המשנה עוסק בצורך לשמר אמצעי ייצור אם רק תוצרתו נמכרה: "... הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה, פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס, חלות דבש מניח שתי חלות, זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות". בדוגמה של קונה חלות דבש עליו להשאיר בכוורת שתי חלות על מנת להבטיח את קיומה גם בתקופת החורף כאשר אין פריחה ואין אפשרות לאסוף צוף. בקניית "פירות כוורת" כלומר ולדות היוצאים ממנה (בדומה ל"פירות שובך") הקנייה צריכה להתבצע באופן המבטיח את המשך קיומה התקין של מושבת הדבורים בכוורת. על פי המשנה קיימים שני תנאים המבטיחים את הדבר: נטילת שלושה נחילים ולאחר מכן סירוס. נפנה למפרשים ולדבוראים בני זמננו על מנת להבין את משמעות תנאים אלו.
 

נחיל דבורים

באביב אוכלוסיית הדבורים בכוורת הולכת וגדלה. הצפיפות הגוברת מגרה את הפועלות לבנות מלכונים שהם תאים מיוחדים שבהם מתפתחות המלכות. בניגוד לתאים המשושים שבהם מתפתחות הפועלות המלכונים אינם משושים. מספרם קטן, הם בנויים בשולי המושבה ופתחם פונה כלפי מטה. המלכות מתפתחות מביצים מופרות שהרימות הבוקעות מהן מוזנות רק ב"מזון מלכות" ובמזון רב יותר (1). סמוך למועד גיחתן של המלכות הצעירות מתחיל תהליך של התנחלות. המלכה הזקנה נוטשת את הכוורת ואליה מצטרפות חלק מן הפועלות ויוצרות נחיל (תמונה 1). בנחיל העיקרי כ – 60% של הפועלות נוטשות את הכוורת. הנחיל הזה עשוי להכיל אלפים עד עשרות אלפים של פועלות. ההתנחלות מתרחשת בדרך כלל במרווחי זמן של שבועיים עד שלושה כתלות באזור אולם התנחלויות אקראיות עשויות להתרחש במהלך כל עונת הרבייה. בנוסף תתכנה התנחלויות משניות (נחיל היוצא מתוך נחיל קודם) אך הן נדירות. נחילים מאוחרים בדרך כלל קטנים יותר ומלווים במלכה או כמה מלכות לא מופרות. לעיתים כוורות עלולות "לייצא" נחילים ברצף עד שהן כמעט מתרוקנות מפועלות. תוס' יו"ט (שם) מפרש: "פירות כוורת נוטל ג' נחילים - כי מט' ימים לט' ימים יוצא מן כוורת נחיל של דבורים. ויושבין על ענף אילן. ומביא כוורת חדשה ומכניסן לתוכה".

בדרך כלל מתיישב הנחיל הפורש באופן ארעי על ענף של עץ סמוך בצורת אשכול דבורים המגן על המלכה. בלשון הרמב"ם בפיהמ"ש (בבא קמא, פ"י מ"ב): "ונחיל, נקרא עדת דבורים הנאספים סביב מלך כפי שזה ידוע ומפורסם וכו'". כאמור מדובר במלכה ולא במלך ואכן כך כתב בעל "תפארת ישראל": "וכן נחיל של דבורים. [בינענשווארם] [שנמשכים כנחל זה אל זה למקום שתעוף שם מלכת הדבורים] וכו'". מן האשכול יוצאות פועלות המסיירות בסביבה כדי למצוא מקום מתאים למשכן קבע: חלל בגודל מתאים שפתחו צר והוא מוגן מגשם ומרוח, מבודד משינויי טמפרטורה קיצוניים, כתוצאה מקרינת שמש. הסיירות החוזרות לנחיל "מדווחות" על המקומות שגילו, ותוך יום-יומיים יוצא כל הנחיל אל משכן הקבע. לנחילים אלו חשיבות לדבוראים משום שבעזרתם הם מייסדים כוורות חדשות. ניתן לקצוץ את הענף שעליו התיישב הנחיל ולהכניסו לכוורת ריקה או לדחוק אותו בעזרת מברשת לתוך כוורת המוצבת בסמוך אליו.
 

נוטל ג' נחילים

לוקח "פירות כוורת" הוא הרוכש וולדות כוורת כנראה נחילי דבורים הנוטשים את המושבה. נחילים אלו משמשים ליסוד כוורות חדשות. בניגוד למקובל בימינו הרי שבעת העתיקה הדבוראים לא מנעו את יציאת הנחילים וכתוצאה מכך קטן מספר העמלות ("פועלות") בכוורת והתבטא ביבול דבש מצומצם. בימינו כוורת חזקה עשויה להכיל כ - 70,000 דבורים ואם נניח שכל עמלה מביאה כ – 1 גרם דבש הרי שיתקבלו בכוורת 70 ק"ג דבש. לעומת זאת אם יצאו מהכוורת נחילים בני אלפי דבורים (ייתכנו כ – 8 נחילים) יוותרו, למשל, בכוורת רק כ – 10,000 דבורים וניתן יהיה להפיק ממנה רק 10 ק"ג דבש. על פי פשט המשנה המוכר פירות כוורת מוכר רק 3 נחילים משום שאם ימכור יותר לא יוותרו בכוורת מספיק דבורים. הנזק הוא הן בכמות הדבש המיוצר בכוורת והן בהעמדת המושבה בסכנת חיסול בגלל מיעוט עמלות. לאחר שמכר 3 נחילים בעל הכוורת מונע יצירת נחילים נוספים על ידי "סירוס" שעליו נרחיב בהמשך. חשוב להדגיש שגם לאחר מניעת ההתנחלות המלכה ממשיכה להטיל ביצים שמהן בוקעות עמלות. משמעות מכירת הנחילים מתוארת בדברי הרשב"ם:

"נוטל ג' נחילים - ג' חבורות הנולדות ראשונה בג' זמנים מט' ימים או י' ימים זה אחר זה שכן דרך הכוורת בתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות שילדו האמהות ויושבין על ענף האילן ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו וכן לסוף ט' או י' ימים יוצא נחיל של דבורים אחר ומביא כוורת אחרת ריקנית ומכניסן לתוכו וכן השלישי וקורין לו טירציל. ויש שעושין עד ז' וח' פעמים במלכות יון. ובמלכות זו רובן עושין ג' פעמים והשלישי גרוע מכולן דאחרון אחרון גרוע הלכך די בג' נחילין ראשונים שהן חשובין".
 

"סירוס"

כאמור, על פי פשט דברי המשנה לאחר לקיחת 3 נחילים המוכר "מסרס" כנראה על מנת למנוע נזק לכוורת אך נשאלת השאלה מהו אותו "סירוס": "... פירות כוורת - נוטל ג' נחילין ומסרס. במה מסרסן? אמר רב יהודה אמר שמואל: בחרדל. אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר חנינא: לא חרדל מסרסן, אלא מתוך שפיהן חד, חוזרות ואוכלות את דובשנן. רבי יוחנן אמר: נוטל שלשה נחילין בסירוס. במתניתא תנא: נוטל ג' נחילין בזה אחר זה, מכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת". מדברי הגמרא משתמע שקיימות שתי שיטות לצמצום הנזק לבעל הכוורת. לשמואל ורבי יוסי בר חנינא ה"סירוס" נועד למנוע יציאת נחילים נוספים. שיטה זו הולמת טוב יותר את המקובל בימינו על הדבוראים ומטרתה למנוע את ההפחתה ביבול הדבש של הכוורת. לעומת זאת לרבי יוחנן והברייתא הכוורת ממשיכה להוציא נחילי דבורים אלא שרק חלקם מועבר לקונה באופן מסורג. 
 

"סירוס" = לסירוגין

על פי שיטה זאת מטרת ה"סירוס" איננה למנוע יציאת נחילים אלא להשאיר את חלקם ברשות המוכר לצורך ייצור כוורות נוספות(2). נקודת המחלוקת בין רבי יוחנן והברייתא היא בשאלה האם הקונה מקבל בסופו של תהליך יותר מאשר 3 נחילים. מפרש הרשב"ם את שיטת רב יוחנן:

"ור' יוחנן - לאו אסירוס של זכרות מיירי כלל אלא האי סירוס לשון דילוג הוא כמו קראה סירוסין במסכת מגילה ירושלמית. והכי קאמר מתניתין: נוטל ג' נחילין ע"י דילוג ראשון שלישי וחמישי והמוכר יטול השאר שיהיה לשניהן מן הטובים ומן הכחושין שכן דרך סתם מוכרי כוורת". 

ברמב"ם בפיהמ"ש, המתייחס לשיטת הברייתא, מקור המילה "סירוס" שונה אך גם כאן הכוונה ל"סירוגין": 

"ונחיל, ולדות הדבורים שלוקחין אותו ובונים לו כוורות אחרות, אמר שלוקח שלשה נחילים זה אחר זה, ואחר כך לוקח פעם את הולדות ומניח ולדי פעם שניה שיגדלו ויצטרפו לאבותם, וכך לעולם, והוא ענין מסרס נגזר מן סרוס כלומר הכריתה. וחלות דבש הם ככרות של דבש, והם התאים שעושים מן הדונג ומצניעות בהן את הדבש". 

באופן דומה מפרש גם רע"ב:

"פירות כוורת - דבורים הנולדים מן הכוורת זאת השנה. נוטל הלוקח שלשה נחילים, שלשה חבורות מוולדות הדבורים הראשונים היוצאים מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו. שהראשונים הם חשובים, ואחרון אחרון גרוע. ומשם ואילך מסרס, כלומר נוטל אחת ומניח אחת למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי שתתיישב הכוורת. וכן לעולם".

רע"ב מתייחס גם לידוע לנו היום על הירידה באיכות הנחילים המאוחרים. תוס' יו"ט מנמק את התועלת במכירה לסירוגין:

"ומסרס - מפני שמשלשה הראשונים ואילך הם גרועים. מכל מקום יקח מהם המוכר בסירוס לצורך כוורתו כדי שלא ישאר ריקן ויפסד ולכן ישארו לו גם מן הטובים קצת. ולא יטול כל הכחושים והגרועים. ולפיכך נוטל בסירוס כי הנחיל היוצא אחר חבירו גרוע מחבירו. נ"י. ומ"ש הר"ב כדי שתתישב הכוורת. לפי שהוא לא מכר לו כוורת. כדלקמן. ומ"ש הר"ב וכן לעולם". 
 

"סירוס" = מניעת יצירת נחילים

הדבוראים בני זמננו נלחמים בהתנחלות על מנת שהכוורת לא תדלדל מעמלות וכך מקבלים כמויות גדולות של דבש. הדבר מתבצע על ידי קטימת כנפי המלכות או על ידי דיכוי הדחף ליצירת הנחילים. כאשר כנף המלכה נקטעת היא אינה יכולה לעוף ולכן הנחיל המתהווה מתרכז בפתח הכוורת משם קל לאסוף אותו חזרה. דיכוי הדחף להתנחלות מבוסס על ניטרול התנאים בכוורת המעודדים את התפתחותו. אחת השיטות היא הגדלת נפח הכוורת ותוספת מקום לאגירת צוף על ידי הוספת תיבות (super). כאשר הכוורת גדולה יותר הגירויים ההורמונאליים שמקבלת המלכה מהעמלות והגירויים שהן משדרות זו לזו מבוססים על כמות דבש קטנה באופן יחסי ומאותתים שעדיין לא הגיעה העת לפצל את המושבה.

למעשה גם הפחתת כמות הדבש בכוורת עשוייה לגרום לתוצאה דומה. הפחתה זו עשויה להגרם מהוצאת דבש על ידי הדבוראי אך גם כתוצאה מאכילת דבש מוגברת על ידי הדבורים עצמן. לענ"ד דברי רבי יוסי בר חנינא במשמעותם הפשוטה רומזים על מנגנון זה: "... לא חרדל מסרסן, אלא מתוך שפיהן חד, חוזרות ואוכלות את דובשנן". לכאורה לא ברור מדבריו מה הקשר בין אכילת הדבש והפסקת יצירת הנחילים? ייתכן אם כן שה"חרדל" (שאין אנו יודעים בדיוק מהו) מכיל תרכובות חריפות ("חד") הגורמות לדבורים לצרוך דבש בכמויות מוגברות ובכך לרוקן את תאי הדבש. פעולה זאת מקבילה לשיטה הנהוגה על ידי הדבוראים המגדילים את הנפח הפנוי לאחסון צוף על מנת לדכא את דחף ההתנחלות. דרך נוספת למניעת התפתחות נחילים חוסמת את התהליך כבר בראשיתו והיא מניעת התפתחות מלכות צעירות. אמנם בשלב זה המלכה הזקנה "משחררת" את מנגנון העיכוב אך הדבוראי יכול לחסל את המלכות הצעירות או את המלכונים כבר בעת בנייתם.

בראשונים אנו מוצאים כמה הסברים שפרטים רבים בהם אינם עולים בקנה אחד עם הידוע לנו היום. פרט מידע שלא היה בידיהם הוא העובדה שרק המלכה מטילה ביצים ולא כל העמלות. בנוסף לכך הם ראו ביציאת הנחיל ביטוי ישיר של רבייה ולא התנהגות נפרדת. מכאן נבע המתאם ההפוך שהציעו הראשונים בין רבייה וייצור דבש. ב"שיטה מקובצת" אנו מוצאים:

"וזה לשון הרא"ם ז"ל: פירות כוורת נוטל שלשה נחילין. פירוש הלוקח מחברו כוורת שהם בני הדבורים נוטל שלשה נחילין כמו שאתה אומר שלש בריכות הן הנקראים אלאערא"ד ומסרס אחר כך כדי שלא יתעסקו בלידה ויתעסקו בעשיית הדבש. אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא לא חרדל מסרסן אלא כשאוכלין את החרדל מתוך שפיהן חד מהחרדל חוזרים ואוכלים אותו הדבש שיש בכוורת וכיון שאכלו הדבש חוזרין ומתעסקין בעשיית הדבש. לפי שדרכן של דבורים כשיש בכוורת דבש אין עוסקים בעשיית הדבש אלא בלידה הן עסוקין וכשכלה להם הדבש יוצאין ורועין בחוץ ובאין ועושין דבש וממלאים הכוורת מן הדבש וכו'".

ייתכן והמקור לתפיסה שהרבייה נובעת משפע דבש קשורה לכך שהנחילים נוצרים בעיקר באביב בעקבות הצטברות דבש רב בכוורת. למעשה הצטברות הדבש מאותתת למלכה שיש לאפשר התפתחות מלכות צעירות ובעקבות כך עזיבת הכוורת עם נחיל. באופן דומה אנו מוצאים גם ברשב"ם:

"ומסרס - כלומר מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן ולא יעשו עוד פירות כדי שיהו טרודין ועסוקין לעשות דבש וכל זמן שעושין דבש אין עושין ולדות. והדבש של מוכר הוא שכן דרך הכוורת לאחר שיצאו כל הנחילין עושה דבש ויש שהורגין אותן ולוקחין הדבש ויש שמריקין אותן לכוורת ריקנית ... במה מסרסן - דלשון סירוס זכרות משמע פשוטה של משנה. בחרדל - להאכילן חרדל כדמפרש לקמיה. לא חרדל מסרסן אלא - גרמא בעלמא קגרים להו כדמפרש. חד - מר. ואוכלות את דובשנן - ומתוך שביעותן בטילות מפריה ורביה וחוזרות ועושות דבש ורבינו חננאל פירש אוכלות דבש שבנקבי החלות וחוזרות ומגדלות בנקבים ואיכא למימר דלשנה הבאה יולדו אותן הדבורים ויהיו של מוכר".

רבינו חננאל מציע קשר שונה בין כמות הדבש בכוורת והרבייה. לדעתו אכילת הדבש "מפנה מקום" בתאים לצורך הטלה וכך מגדילה את מספר הפרטים בכוורת. הסבר זה לא ברור לי שהרי הדבש נאגר גם בתאים המיועדים אך ורק לצורך זה.

"פירות כוורת נוטל שלשה נחילים ומסרס. פירוש דרך הדבורים לבנות בכוורת חלות חלות נקובות. ובאותן הנקבים הדבורים. וכשמתגדלין ופורחין ממלאין הדבורים אותן הנקבים דבש. ועוד אוכלות הדבש ומגדלות בהן דבורים. ופירש שמואל מסרס ששנינו במשנה כך הוא, מאכיל הדבורים חרדל, וכח החרדל מקהה שיני הדבורים ואינן יכולין לרעות בשדה, וחוזרות ואוכלות הדבש שבנקבים שעל החלות. וכיון שמתפנין הנקבים מן הדבש חוזרות הדבורים ומגדלות בהן דבורים". 

חידושי הרשב"א:

"פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרסן. פר"ח ז"ל דרך הדבורים לבנות בכוורות חלות נקובות ובאותן הנקבים הדבורים מולידין, וכשמתגדלין ופורחין ממלאין הדבורים אותן הנקבים דבש, ועוד אוכלות הדבש ומגדלין בהן דבורים, ופי' שמואל מסרס ששנינו במשנה כך הוא, מאכיל הדבורים חרדל וכח החרדל מקהה שני הדבורים ואינן יכולות לרעות בשדה וחוזרות ואוכלות הדבש שבנקבים שעל החלות, וכיון שמתפנים הנקבים מן הדבש חוזרות הדבורים ומגדלות בהן דבורים, וזהו פירוש מסרס, ור' יוחנן אמר נוטל שלשה נחילים במסרס, פי' נוטל אחד ומניח אחד".
 

תמונה 1. נחיל דבורים שהתמקם על סלע בסמוך לכוורת		תמונה 2.  חלות דבש על ענף        צילם: חנוך פלסר

 
הרחבה 

איסור סירוס

הרמב"ם (הלכות מכירה, פכ"ג הל' יג) פסק כדעת הברייתא בסוגייתנו: "הלוקח פירות כוורת מחבירו נוטל שלשה נחילים זה אחר זה מכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי ליישב את הכוורת". כן פסק הטור (חו"מ, הלכות מקח וממכר, סי' רכ כ'): "... אבל אם מכר סתם פירות הכוורת לא מיבעיא שלא מכר הכוורת אלא אף הדבורים לא מכר כולם אלא יקח הלוקח ג' נחילים הראשונים ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי שתתיישב הכוורת". על פי פסיקה זו ה"סירוס" בסוגייתנו הוא "דילוג" או לסירוגין". לעומת זאת להסברם של שמואל ורבי יוסי בר רב עשויים להיות, לפחות לכאורה, השלכות בנוגע לאיסור סירוס. אמנם אין ההלכה כמותם אך עצם ההצעה מצביעה על כך שאין איסור ב"סירוס" מסוג זה. לשיטתם תהייה חשיבות להגדרה מדוייקת של אופן "סירוס" הדבורים שבו עוסקת המשנה. ייתכן ולכך התכוון הרשב"ם בפירושו לפועל "ומסרס":  

"כלומר מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן ולא יעשו עוד פירות כדי שיהו טרודין ועסוקין לעשות דבש, וכל זמן שעושין דבש אין עושין ולדות. והדבש של מוכר הוא שכן דרך הכוורת לאחר שיצאו כל הנחילין עושה דבש. ויש שהורגין אותן ולוקחין הדבש ויש שמריקין אותן לכוורת ריקנית".

ייתכן והוא הדגיש את העובדה שהדבורים מסתרסים מאליהם על מנת לנמק מדוע הדבר מותר. על פי הסברנו לעיל הטיפול בכוורת איננו כרוך בהגבלת הרבייה אפילו באופן עקיף אלא רק בעזיבת הנחיל ואם כן בוודאי שהוא מותר.
 

ביולוגיה

הפועלות מייצרות מלכונים (תאים בחלת הדבש המיועדים להתפתחות מלכות) במהלך כל השנה. כאשר הכוורת מוכנה להתנחלות המלכה מטילה ביצים במלכונים ובהם גדלות מלכות חדשות. נחיל יעזוב את הכוורת לאחר חתימת המלכונים ולפני בקיעת המלכות הבתולות מהם. באופן כללי ניתן לקבוע שמושבות דבורים חלשות אינן מוציאות נחילים עד שנוצרות אוכלוסיות דבורים גדולות. מושבות חלשות הן תוצאה של מחסור במזון, מחלות או קצב הטלה נמוך של המלכה. מלכה מטילה כבדה מכדי לעוף ולכן לקראת תאריך העזיבה הפועלות מפסיקות להאכיל אותה והיא מפסיקה להטיל ביצים. ההתנחלות גורמת להפסקה במחזור הרבייה של המושבה המקורית. במשך ההתכוננות לעזיבה דבורים סיירות מאתרות מקום קרוב שבו הנחיל יוכל להתאסף. כאשר הנחיל יוצא מהכוורת הוא אינו מתרחק אלא מתאסף לפרקי זמן קצרים, סביב המלכה, בתוך עץ או על ענף במרחק של מטרים בודדים מהכוורת. לאחר מכן הנחיל שולח 20 – 50 סיירות על מנת למצוא מקום לכוורת קבועה. רק לעיתים נדירות הנחיל שוהה באתר הזמני יותר משלושה ימים.

במקרים נדירים יש שיציאת הנחיל למקום הקבוע מתעכבת, ואז בונות הפועלות חלות על הענף החשוף (תמונה 2). ל"כוורת" כזו אין סיכוי לשרוד בתנאי החורף הקשים. בינתיים מגיחה בכוורת הישנה מלכה צעירה, והורגת את שאר המלכות הצעירות העומדות להגיח. תוך כשבוע ימים מוכנה המלכה לצאת למעוף כלולות, בימים חמים היא עפה מהכוורת ומתרוממת לגובה. זכרים רבים, רודפים אחריה. אחד מצליח להזדווג אתה. הוא מעביר אליה את מטען תאי הזרע הנקלט בכיס הזרע שלה. המלכה יכולה להיות מופרית על-ידי זכרים אחדים, במעוף כלולות אחד או יותר. לבסוף היא חוזרת לקן, ולאחר מעוף אחד או יותר היא מתחילה להטיל. מעתה היא נשארת בכוורת, ועוסקת בהטלת הביצים בלבד. מלכה פורייה מטילה כ-2000 ביצים ביום במשך כארבע שנים(3). אם אין המלכה מזדווגת בשבועיים הראשונים לחייה, היא מאבדת את היכולת להזדווג ומטילה רק ביצים לא מופרות שמהן יתפתחו זכרים.

התנחלות יוצרת פרק זמן פגיע בחיי דבורת הדבש. המזון הנמצא ברשות הדבורים בנחיל הוא הצוף או הדבש שהן נושאות בקיבתן. הנחיל צפוי למוות ברעב אם לא ימצא במהירות מקום להתיישב ומאגרי צוף נוספים. תופעה זו מתרחשת בעיקר בנחילים מוקדמים העוזבים את הכוורת באביב ביום חם שלאחריו יום קר או גשום. המושבה המקורית הנותרת לאחר עזיבת נחיל אחד או יותר עשירה בדרך כלל במזון אבל המלכה הצעירה עלולה להיטרף במהלך מעוף הכלולות או שמזג אוויר גרוע עלול למנוע את הפרייתה. במקרה זה אין בכוורת ביצים מופרות על מנת לגדל מלכות נוספות והיא לא שורדת. נחילים מאוחרים מכילים בדרך כלל מלכה צעירה בתולה. הנטייה להתנחל שונה בהשוואה בין זני דבורים. דבורים אפריקאיות ידועות כנוטות מאד להתנחל או לנטוש את הכוורת. נטישה היא תופעה בה המושבה אינה מתחלקת אלא עוזבת כולה את הכוורת. בהיותן טרופיות הדבורים האפריקאיות נוטות להתנחל או לנטוש בכל זמן שזמינות המזון יורדת וכך הן הופכות לפגיעות במקומות קרים. מושבות הדבורה האפריקאית מושמדות לעיתים קרובות בחורף בקווי רוחב גבוהים בעיקר בגלל מאגרי מזון לא מספיקים.

במהלך השנה המלכה מונעת התפתחות מלכות מתחרות אבל באביב כאשר יש שפע מזון היא מאפשרת את הדבר. בכך היא "תורמת" לדור הבא על ידי הגדלת מספר הכוורות והגדלת ההסתברות להעמדת צאצאים פוריים. לעזיבת המלכה הזקנה יש יתרון נוסף משום שהיא מותירה בכוורת מלכה צעירה ופוריה יותר. הנחיל השני שיוצא כולל בתוכו כמה מלכות הנלחמות אחת בשניה ובסופו של דבר נותרת מלכה אחת. בדרך כלל המלכה לא יכולה לעוף משום שהיא כבדה. מסיבה זו 3 ימים לפני ההתנחלות היא מפסיקה להטיל, העמלות מפסיקות להאכיל אותה והיא מצטמקת. לאחר יציאתה נשארות בכוורת הביצים האחרונות שהיא הטילה. אם ביום מסוים המלכה יצאה עם הנחיל משמעות הדבר היא שההטלה האחרונה הייתה 4 ימים קודם לכן וביום זה בוקעות הרימות. בשלושת הימים הראשונים לחיי הרימות כולן מוזנות ב"מזון מלכות" ורק ביום ה – 4 חלה הפרדה בין העמלות והעתידות להיות מלכות.
 

תודות לרב אליעזר רייכמן על הערותיו החשובות ששוקעו במאמר זה.
 

---

(1) כל הרימות ניזונות בשלושת הימים הראשונים לחייהן ממזון מלכות אלא שבניגוד לרימות המתפתחות לעמלות הרי שרימות המתפתחות למלכות ממשיכות לקבל מזון מלכות גם בימים הבאים. תפריט העמלות מתחלף והן מקבלות תערובת של מזון מלכות, אבקת פרחים ודבש. הבדל נוסף בין הרימות הוא בכמות המזון. רימות המתפתחות למלכות מקבלות שפע מזון כבר החל מהיום הראשון. הרימות מכפילות את גודלן במשך כמה שעות.
(2) אני מסופק אם ניתן להחזיר נחיל לכוורת לאחר שהוא עזב אותה.
(3) בדרך כלל מקובל להחליף את המלכה כל שנה על מנת להבטיח הטלה בקצב מקסימלי.

 

מקורות עיקריים:  

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 370).

לעיון נוסף:

מצגת על יערת הדבש מאת חנוך פלסר משדה אליהו.

סרטון המציג העברת נחיל לתוך כוורת. ראו כאן.  


 
 
 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)