שלוחו של אדם כמותו
בבא מציעא צו ע"א
"אמר ליה רבינא לרב אשי: האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי, מהו? בעליו ממש בעינא - וליכא, או דלמא: שלוחו של אדם כמותו, ואיכא? אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: ... שליח, פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה; דתניא: האומר לאפוטרופוס: כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני - הפר לה, והפיר לה, יכול יהו מופרין - תלמוד לומר אישה יקימנו ואישה יפרנו, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו.
אמר ליה רב עיליש לרבא: האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי, מהו? תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם כמותו, תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם אינו כמותו. תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם כמותו - הני מילי שליח דבר מצוה הוא, אבל עבד דלאו בר מצוה - לא, או דלמא: אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו - הני מילי שליח, אבל עבד - יד עבד כיד רבו דמיא? - אמר ליה: מסתברא, יד עבד כיד רבו דמיא".
ראה בקישור זה.
וקשה על דברי רב עיליש: "תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם כמותו, תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם אינו כמותו". ממהלך הגמרא עולה שהדברים נסובים על דברי רב אחא בריה דרב אויא דלעיל שמחלוקת רבי יונתן ורבי יאשיה אם שלוחו של אדם אינו כמותו שייכת גם בסוגיית בעליו עמו. אלא שרב עיליש קדם בשתי דורות לרב אחא בריה דרב אויא, וכיצד יכל להתבסס על דבריו?
אלא צריך לומר שכל הפיסקה: "תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם כמותו - הני מילי שליח דבר מצוה הוא, אבל עבד דלאו בר מצוה - לא; או דלמא: אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו - הני מילי שליח, אבל עבד - יד עבד כיד רבו דמיא", אינה משאלת רב עיליש את רבא, אלא תוספת ביאור לשאלתו שנוספה בדור מאוחר יותר, לאחר חידושו של רב אחא בריה דרב אויא.
