טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אזלינא ושדינא כיתנא, וגדילנא נישבי – פשתה תרבותית

"אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. מאי עבידנא? אזלינא ושדינא כיתנא, וגדילנא נישבי, וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי, וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי, ואמרנא להו: עד דהדרנא ואתינא - אקרו אהדדי ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל. היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא" (בבא מציעא, פה ע"ב).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' חִיָּיא לְר' חֲנִינָא: בַּהֲדֵי דִּידִי קָא מִינְצֵית [עמי את רב]? דַּעֲבַדִי [שעשיתי] לַתּוֹרָה שלֹא תִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל. מַאי עָבֵידְנָא [מה אני עושה] אָזְלִינָא וְשָׁדֵינָא כִּיתָּנָא וְגָדְלֵינָא נִישְׁבֵּי, וְצָיִידְנָא טָבֵי וּמַאֲכִילְנָא בִּשְׂרַיְיהוּ לְיַתְמֵי [אני הולך וזורע פשתן ושוזר ממנו רשתות, וצד צבאים ומאכיל בשרם ליתומים] וַאֲרִיכְנָא מְגִילָתָא וּכְתַבְנָא [ועושה אני מגילות מעורם וכותב] חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תורה עליהם, וְסָלֵיקְנָא לְמָתָא וּמַקְרֵינָא [ואני הולך לעיר ומלמד] לחֲמִשָּׁה יָנוּקֵי [תינוקות] בַּחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תורה, לכל אחד מהם חומש אחד, וּמַתְנֵינָא שִׁיתָּא יָנוּקֵי שִׁיתָּא סִדְרֵי [ומלמד אני משנה לששה תינוקות ששה סדרים] וַאֲמַרְנָא לְהוּ [ואני אומר להם]: עַד דְּהָדַרְנָא וְאָתֵינָא אַקְרוּ אַהֲדָדֵי וְאַתְנוּ אַהֲדָדֵי [שאחזור ואבוא לכאן למדו מקרא זה לזה ולמדו משנה זה לזה] ועל ידי כך עֲבַדִי [עושה אני] לַתּוֹרָה שלֹא תִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל. ומעירים, הַיְינוּ [וזהו] שאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי חִיָּיא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: פשתה תרבותית   שם באנגלית: Flax   שם מדעי: Linum usitatissimum

שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ


נושא מרכזי: יתרונות הפשתן כחומר גלם לשזירת חבלים.

לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.

מפרשים רבים תמהו מדוע נאלץ רבי חייא לטרוח כל כך בהכנת הספרים בהם השתמש להנחלת לימוד התורה ולא רכש אותם מן המוכן? כמה תשובות לשאלה הובאו במאמר "ומגדלנא נישבי וציידנא טביא". בהמשך לשאלה העקרונית מדוע רבי חייא לא הסתפק ברכישת הדרוש לו ובחר בדרך של "עשה זאת בעצמך" ניתן לשאול שאלות ממוקדות יותר. מדוע הכין את היריעות לכתיבה מעור צבי ולא השתמש בעור בהמות הזמין יותר. באופן דומה ניתן לשאול מדוע בחר לזרוע פשתן (על עיבוד הפשתן ראו במאמר "אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור") לצורך קליעת הרשתות ולא השתמש בצמר שעיבודו פשוט ומהיר יותר או סיבים אחרים כמו משי, כותנה וקנבוס. דוגמה לשימוש בחוטי צמר לקשירה אנו מוצאים במשנה בכלים (י"א ח'): "... קטלה שחוליות שלה של מתכות בחוט של פשתן או של צמר נפסק החוט החוליות טמאות שכל אחת ואחת כלי בפני עצמה וכו'".

ביחס למשי התשובה לשאלה שהצגתי פשוטה. אמנם סיבי המשי חזקים די הצורך (עד לעת האחרונה יוצרו מצנחים מחוטי משי) אך הם יובאו מהמזרח ושימשו להכנת בגדים יוקרתיים במיוחד ("שקלה כרכה בשיראי ואותביה בסיפטא"). לגבי שאר חומרי הגלם ניתן לשער שאיכותם כחומר גלם לייצור חוטים או חבלים פחותה מזו של הפשתן. רמז לאיכותו של הפשתן כחומר גלם ליצור חוטים ניתן למצוא בכך שרב חידש (מגילה, יט ע"א) שאפילו חוטי פשתן פסולים לתפירת יריעות מגילה: "ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר - שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה וכו'". ניתן להניח שהתפירה בחוט של פשתן היתה האיכותית ביותר וקרובה לאיכות תפירה על ידי גידים ולכן היוותה אפשרות מעשית סבירה שדרשה התייחסות הלכתית. 

לסיבי הפשתן יש כמה יתרונות בהשוואה לצמר כבשים וסיבים ממקורות צמחיים אחרים (למשל צמר גפן – כותנה בלשון ימינו) והוא נחשב לסיב הטבעי החזק ביותר. חוזק סיבים כולל כמה פרמטרים אך אסתפק בהשוואת עמידותם של הסיבים הטבעיים הנפוצים לכוחות מתיחה (tensile) משום שרשתות לציד בעלי חיים צריכות להיות חזקות די הצורך על מנת שלא תקרענה במהלך ניסיונות ההימלטות שלהם. הנתונים הבאים מבטאים את עוצמת כוח המתיחה, שיש להפעיל עד קריעת הסיב, ביחידות Grams per denier) gr/den: 

צמר: יבש: 1.0-1.7 
         לח: 0.8-1.6
כותנה:      3.5-5.0 
פשתן:       5.5-6.5 

יתרון חשוב נוסף של סיבי הפשתן הוא אורכם הגדול יחסית (מסיבה זו גם המשי בעל הסיבים הארוכים עמיד לכוחות מתיחה). סיבי הכותנה קצרים משום שהם אינם סיבי גבעול אלא סיבים המלווים את זרעי הפרי ומשמשים כאמצעי הפצה על ידי הרוח (ראו בתמונה). סיבים ארוכים קלים לטוויה ואינם נפרמים בקלות. חוט השזור מסיבים ארוכים חזק בהרבה ועמיד למתיחה (גם כאשר חומר הסיב איננו חזק) משום שסיביו חופפים זה לזה על פני קטע ארוך ולכן קשורים זה לזה באופן הדוק, בניגוד לסיבים קצרים החופפים רק בקצוותיהם. חוטים השזורים מסיבים קצרים ניכרים במראה "פרום" המזכיר צמר. חסרון זה קיים גם בצמר כבשים בנוסף לכך שהם אינם עמידים לכוחות מתיחה כפשתן.
 

תמונה 1. חתך רוחב בפשתה המראה את מיקום הרקמות השונות: Ep= אפידרמיס, C= קליפה, BF= סיבי שיפה, P= שיפה, X= עצה, Pi= ליבה            צילם: Ryan R. McKenzie		תמונה 2. קנבוס - הפרדת הסיבים מליבת הגבעול         מקור

תמונה 3. שדה כותנה ליד אופקים		תמונה 4.  הלקטים בשלים של צמר גפן - כותנה

לעיון נוסף:

והם מתאוים לכלי פשתן – פורטל הדף היומי
פשתה תרבותית – צמח השדה





א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.