טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כלבא בכפניה גללי מבלע – כלב הבית

"אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: כלבא בכפניה גללי מבלע? דכתיב: נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה כל מר מתוק" (בבא קמא, צב ע"ב).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִילְּתָא דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: כַּלְבָּא בְּכַפְנֵיהּ גְּלָלֵי מִבְלַע [כלב ברעבונו אפילו גללים הוא בולע]? אמר לו: דִּכְתִיב [שנאמר]: "נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נפֶת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק" (משלי כז, ז) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)

שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  מה משמעות המילה "גלל"?

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.

בפירוש רש"י מובאות שתי משמעויות למילה "גלל": "גללי - אבנים לשון מורי. לשון אחר גללים ממש. וראשון ישר דגללים ממש אורחיה הוא". הקשר בין "גלל" לאבנים לא ברור וייתכן ומקורו במונח "אבן גלל" המופיע בספר עזרא (ו ד'): "נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב". מפרש רש"י: "נדבכין - לשון כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל, גלל מרמר"א בלע"ז". ד"ר מ. קטן (1) מתרגם: marbee = שיש. אבן עזרא מפרש: "אבן גלל - שצריכה לגלגל אותה מרוב כבדותה". במקורות חז"ל ברור שאין הכוונה לאבנים שהרי פעמים רבות אנו מוצאים את הצירוף "כלי אבנים וכלי אדמה". למשל במשנה (כלים, פ"י מ"א): "אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס וכלי נתר עצמות הדג ועורו עצמות חיה שבים ועורה וכלי עץ הטהורים מצילים וכו'". על הקשר בין ה"גלל" והצואה כתב הרד"ק (ערך "גלל"): "ונקרא הדומן והצואה גלל לפי שהוא מתגלגל".

משני הפירושים המובאים ברש"י משתמע שכלבים אוכלים גללים אלא שלפירוש השני תופעה זו איננה קשורה דווקא למצב של רעב אלא תופעה קבועה: ייתכן ואין כאן "מחלוקת במציאות" אלא התייחסות לכלבים המטופלים באופן שונה, אזורים גיאוגרפיים שונים או זני כלבים שונים. כך או כך גם אכילת אבנים היא תופעה מוכרת היטב בכלבים ובקרובי משפחתם הזאב והקויוט. ב"תורת חיים" מובא הסבר מדוע נבחר דווקא הכלב להדגים את התופעה: "כלבא בכפניה גללי בלע. נקט כלבא לפי שהרעב מצוי בו הרבה כדאמרינן לית דעניא מכלבא וכתיב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה". ניתן להוסיף שמבין בעלי החיים שהיו מוכרים היטב לאדם התנהגות זו מצויה רק בכלב.

אכילת צואה נקראת בלועזית קופרופגיה (צואה - copro, אכילה - phagia), והינה תופעה נורמלית המתרחשת במינים רבים של בעלי חיים, החל מזבובים וכלה בפילים. התופעה מתחלקת למספר קטגוריות: א. אכילת צואה עצמית (אוטוקופרופאגיה - Autocoprophagia). ב. אכילת צואה של פרטים אחרים מאותו המין (קופרופאגיה אינטרא-ספציפית - Intraspecific Coprophagia). ג. אכילת צואה של מינים אחרים (קופרופאגיה אינטר-ספציפית - Inter-specific Coprophagia). בכלבים נפוצות כל שלושת הקטגוריות, ובעיקר אכילת גללים של חתולים ושל כלבים. אין עדיין הסבר מדעי חד-משמעי לפשר התופעה אך קיימות כמה הצעות שאחת מהן היא כאמור בסוגייתנו – רעב. אמנם אכילת גללים קיימת בימינו גם בכלבים המוזנים לכאורה היטב אך ייתכן ובאופן אינסטינקטיבי הם משלימים מינרלים חסרים. לפעמים אכילת גללים נגרמת כתוצאה מבעיות בריאות הגורמות לספיגה לקויה של מרכיבי המזון הנחוצים לכלב, אשר גורמות לו לתיאבון מוגבר ולרצון "להשלים חסרים" או לקבל קלוריות נוספות ע"י אכילת מזון מעוכל מראש (צואה).

השערה נוספת לאכילת גללים היא שמדובר בהתנהגות נלמדת הנובעת מחיקוי של הכלבה האם. כלבות המטפלות בגוריהן מלקקות את פי הטבעת של הגורים כדי לעודד אותם להתפנות ואוכלות את הצואה כדי לשמור על הנקיון או אולי גם כשריד מהתנהגות אב המוצא הזאב. סילוק ההפרשות מסתיר את נוכחות הגורים מפני טורפים. ייתכן והגורים הרואים את אמם אוכלת את הצואה, מחקים את התנהגותה. בדרך כלל התנהגות מסוג זה נעלמת עם התבגרות הגורים. כלב יכול גם ללמוד אכילת גללים כתוצאה מתצפית בכלב אחר הנמצא איתו ועושה זאת.
  

כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב          צילם: Kirsten Dieks

(1) ב"אוצר לעזי רש"י".


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.