מעשה בבתו של נחוניא
בבא קמא נ ע"א
"תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין (רש"י: לעולי רגלים בדרכים) שנפלה לבור הגדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו (ביבמות דף קכא ע"ב - דבר שהצדיק מתעסק בו) יכשל בו זרעו?!
אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: (תהלים נ, ג) וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. רבי נחוניא אמר, מהכא: (תהלים פט, ח) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו".
כתב תוספות:
"דבר שנצטער בו - וא"ת אכתי מנא ליה? הא מת בנו בצמא! וי"ל דמכל מקום באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל".
וצריך ביאור מה חילוק יש בין אם נענש "באותו דבר עצמו" או נענש בדבר הדומה לו? מה נפשך, אם צדיק גמור הוא – למה ייענש כלל! ואם חטא – למה לא ייענש באותו דבר עצמו?
אלא שאמרו (סוטה דף ח ע"ב; סנהדרין דף ק ע"א) "היה רבי מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו, שנאמר (ישעיהו כז, ח) בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה". אדם נענש מידה כנגד מידה למען יפיקו הבריות מוסר ממה להמנע ובמה להתחזק.
וכיון שנחוניא חופר שיחין, כל כך התאמץ במלאכת קדשו בחופרו בור לטובת הציבור, איך אפשר שיפיקו לקח לאמור אילו לא התאמץ כל כך ולא היה חופר בור זה לא היתה בתו נופלת שם!
ואילו צדיקים שהקדוש ברוך הוא מדקדק עמם כחוט השערה, מבואר במסכת עבודה זרה דף ד ע"א ובמקומות נוספים שהוא כגון שהיה בידם למחות ולא מיחו. הוי אומר שהיה לו לנחוניא חופר שיחין למחות בבנו ולעודדו יותר שיהא זריז במלאכת כריית הבורות כמותו. לפיכך מפיקים הבריות לקח לאמור, אילו התאמצו נחוניא ובנו יותר ואז רבים היו בורות המים, לא היה מת בנו בצמא.
וראה עוד בקישור זה.
