טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא – כלב הבית

"והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא - משונה הוא, ולא מגבינן בבבל. והני מילי ברברבי, אבל בזוטרי אורחיה הוא. ואי תפס לא מפקינן מיניה ... ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד דמסלק הזיקא, מדרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ת"ל: לא תשים דמים בביתך" (בבא קמא, טו ע"ב).

פירוש: פירוש: וְהָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ פַּלְגָּא נִזְקָא קְנָסָא [ועכשיו שאומר אתה שחצי נזק קנס הוא], על כן הַאי כַּלְבָּא דַּאֲכַל אִימְרֵי [כלב זה שאכל טלאים] וְשׁוּנָרָא דַּאֲכָלָה תַּרְנְגוֹלָא [וחתול שאכל תרנגול] מְשׁוּנֶּה הוּא, שכיון שאין דרכם לאכול בעלי חיים גדולים כאלה אין זה נחשב נזק רגיל של אכילה, כתולדה של אב הנזיקין שן, אלא כעין נזק של קרן, שמשלמים עליו חצי נזק בתם, וְלכן לָא מַגְבִּינַן [אין אנו גובים] אותו בְּבָבֶל, לפי שאין דנים דיני קנסות בבבל. וְהָנֵי מִילֵּי [ודברים אלה] אמורים דווקא בְּשאכלו אלה תרנגולים או כבשים רַבְרְבֵי [גדולים], אֲבָל בְּזוּטְרֵי [בקטנים] אוֹרְחֵיהּ [דרכו] הוּא לטרוף, ואינו משונה, והרי זה ככל נזקי שן שמשלם נזק שלם וגובים אותו אף בבבל, כיון שהוא תשלום ממון. וְאף שאכלו בעלי חיים גדולים, שהוא קנס ואין גובים בבבל אִי [אם] תָּפַס הניזק מנכסיו של המזיק כדי הנזק לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ [אין אנו מוציאים ממנו], שהרי לעצם הענין צודק הוא ... וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בין שתבעו או שתפס ממנו, ובין שלא עשה כן, מְשַׁמְתִּינַן לֵיהּ [מנדים אנו אותו] עַד דִּמְסַלֵּק הֶזֵּיקָא [שיסלק את ההיזק המזיק שברשותו]. ודבר זה נעשה משום דברי ר' נָתָן. שכן שנינו בברייתא, ר' נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִין שֶׁלּא יְגַדֵּל אָדָם כֶּלֶב רַע הנושך אחרים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאַל יַעֲמִיד אדם סוּלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר: "ולֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח), שאסור לאדם להניח בביתו דבר שיש בו סכנה, וכל מי שיש ברשותו דבר המזיק לאחרים חובתו היא לסלק אותו, ולפיכך אם אינו עושה כן בית הדין כופה אותו על ידי נידוי לעשות כן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  מהו "כלב רע"".

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.

ממהלך הסוגיה הקושרת בין טריפת הטלאים על ידי הכלב ובין האיסור לגדל כלב רע ניתן להסיק לכאורה ש"כלב רע" הוא כלב בעל "עבר פלילי"(1). גם העובדה שמנדים את בעליו עד שיסלק את ההיזק מעידה על כך שאין זו תקנה קבועה המיועדת לכלל הכלבים ללא קשר לאופיים. ייתכן ומעשה הטריפה המשונה מעיד על נטיית הכלב לתוקפנות יתר. על פי דעה המובאת ב"שיטה מקובצת" גם טריפת טלאים קטנים היא התנהגות חריגה: "והני מילי ברברבי וכו'. יש אומרים שאין הפרש בין גדולים לקטנים אלא בתרנגולים אבל בכבשים לעולם אין דרך הכלבים בכך וכן דעת גדולי המחברים ז"ל. הרב המאירי ז"ל. ורש"י ז"ל חולק". מעניין לציין שגם על פי החוק "להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002" נחשב כלב מסוכן(2) כל כלב מעל גיל 3 חודשים שנשך ונשיכתו גרמה לחבלה (כלבים גזעים מסויימים נחשבים מסוכנים גם אם לא נשכו בעבר). לשיטת רש"י סילוק ההיזק הוא לא פחות מהריגת הכלב: "ובין כך ובין כך משמתינן ליה - להרוג את הכלב ואת החתול. עד דמסלק הזיקא – שיהרגם". שיטת רש"י צריכה עיון שהרי ניתן להחזיק בכלב כשהוא קשור בשלשלת כדברי המשנה: "... לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת וכו'" (בבא קמא, פ"ז מ"ז).

גישה שונה לסוגיה העשוייה ליישב את הקושי בדברי רש"י היא שאכן דברי רבי נתן האוסר לגדל "כלב רע" אינם מהווים המשך ישיר לסיפור הכלב הטורף אלא מגדירים את מצוות "לא תעשה" של "ולא תשים דמים בביתך" ביחס ל"כלב רע" כל זמן שאיננו קשור: "לא יגדל אדם את הכלב - בטור סימן ת"ט. וכן בשלחן ערוך העתיקו כלב רע. ונראה לי דמדרבי נתן הוציאו. דהכי גרסי לה בגמרא פ"ק דף ט"ו. וסוף פ"ה דף (מ"ז) (מ"ו) תניא א"ר נתן מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו'. וכן העתיק שם הרי"ף. ולישנא דמתניתין דתנן הכלב בה"א דייקא נמי הכי. ועוד ברייתא בגמרא דף פ' רבי שמעון בן אלעזר אומר מגדלין כלבים כופרים. אלא אם כן היה קשור בשלשלת - שכיון שקשור הוא אין מתיראין ממנו" (תוספות יום טוב, שם).

"כלב רע" איננו כלב נושך אלא כלב הנוהג לנבוח על העוברים והשבים בסביבתו. נביחות אלו גורמות לבהלה העלולה לגרום לנזק. דוגמה לנזק מובאת במסכת שבת (סג ע"ב): "ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה. אמר לה מרי דביתא, לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(3). כך כתב "ים של שלמה" (בבא קמא, פ"ז מה):

"דין כלב רע. לא יגדל אדם בתוך ביתו, אלא בקשירה מעולה, ומתירו בלילה, אם הוא מפני חשד גנבים. ולאו דוקא כלב רע, אלא סתם כלב שהוא מנבח בכל אדם קרוי רע, ודוקא כלבים קטנים לנוי הבית, או כה"ג, שידוע לכל שאינו מזיק מותר, אפילו בלא קשירה".

עולה מדבריו שגם כלב נובח נקרא רע ודי לקשור אותו. אמנם אין בדבריו התייחסות מפורשת לכלב טורף וייתכן והוא סובר כדעת רש"י שכלב כזה יש להמית. ייתכן והסיבה לצעד קיצוני זה היא החשש שמא הכלב לא יהיה קשור כראוי ויצליח להמלט ולהזיק. הפוסקים מעירים שגם חסימת פיו של כלב רע איננה מועילה אם איננו קשור משום שעצם נוכחותו מטילה אימה ואז הוא בגדר "כלב רע". אמנם האבחנה בין כלב שטרף ל"כלב רע" אינה משתמעת מפשט הסוגיה ומדברי היש"ש אך יש בה כדי ליישב את דעת רש"י הסובר שסלוק נזקו של הכלב הטורף היא בהמתה בלבד ולא בקשירה בשלשלת. בנוסף לכך קשה להניח שהיש"ש חלק באופן חזיתי על רש"י, מבלי לציין זאת, וסבר שסילוק הנזק היא בקשירה גם בכלב טורף.

נוסיף הערה ביחס למגדלי כלבים (שאנו איננו נמנים עליהם) וגם כאשר אינם קושרים אותם נדון אותם לכף זכות: "מנין שלא יגדל כלב רע וכו' ושלא יעמיד סולם רעוע וכו'. הוסיף בזה אף שכבר הזהיר הכתוב על המעקה, הוא מפני דרי בני ביתו שלא יפלו מן הגג, אבל לגדל כלב רע דודאי לא יגיע ההיזק לבני ביתו שהורגל כלב הרע עמהם אבל הוא מגדלו לשמירתו מן הגנבים בלילה וכן בסולם רעוע ידעו בו בני ביתו ואעפ"כ קאמר לא תשים וגו' וק"ל" (מהרש"א, חידושי אגדות). העובדה ש"הורגל כלב הרע עמהם" ו"דודאי לא יגיע ההיזק לבני ביתו" גורמת לכך שאין הם חשופים להתנפלות כלביהם ואינם מודעים לעוצמת האימה ואי הנוחות האוחזות באנשים שלא הורגלו בכלבים. 
  

כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב          צילם: Kirsten Dieks

הרחבה

במאמר "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים" עסקנו במוצאם של הכלבים ובמאפייניהם. כאמור, הכלבים בוייתו מהזאבים ועדיין נותרו בהם מאפיינים רבים של אבות המוצא הטורפים וכמעט בכל אחד מהם ניתן למצוא נטייה טבעית כזו או אחרת להתנהגות טריפה. הזאבים הם טורפים יעילים המסוגלים לצוד בחבורות בעלי חיים גדולים כאיילים ממינים שונים. לעומתם הכלבים השתנו במהלך ביותם והפכו לטורפים לא יעילים אם כי כמה מהם עדיין מסוגלים לצוד בהצלחה. לא מפתיע אם כן שלעיתים הכלבים מציגים את מורשתם הגנטית ותוקפים אפילו בני אדם.

למעשה, רוב הגזעים טופחו על ידי האדם בכיוון המדגיש רק חלק מסוים מרצף התנהגויות הטריפה שנברר בהתאמה לייעודו של הגזע. התנהגות הטריפה השלמה כוללת מרכיבים רבים כמו ראייה, מעקב, רדיפה, נשיכת אחיזה, נשיכת הריגה, ביתור ואכילה. למשל, "כלבי רוח" מצטיינים בראייתם החדה ובמהירותם. "כלבי ריח" דוגמת הביגל והבסט (basset) מצטיינים במעקב אחר שבילי ריח. גזע הטרייר מצטיין בלכידה והריגה של מזיקים לא רצויים כעכברים וחולדות.

בכלבים אנו מוצאים התנהגות חברתית בעלת כללים נוקשים של היררכיה בין מעמדות. הכלב מזהה את בעליו כזכר השליט ומפגין כלפיו מחוות כניעה. הוא מתקיף אנשים זרים הנתפסים כחודרים לטריטוריה שלו או מאיימים על מעמדו בלהקה (בבית). אצל הכלבים נשמר אינסטינקט הסתרת האוכל, ניקויו מחול (גם כאשר למעשה הוא נקי והכלב מבצע תנועות סרק בלבד), התפלשות בהפרשות גוף לצורך סימון טריטוריה, מרדף אחר "טרף" בורח כמו למשל מכונית, אופניים או אדם רץ ועוד. אחד מהמאפיינים ששרדו בכלבים הוא ציד להקתי בדומה לזאבים. כלבים משוטטים עלולים להתלהק ולנהל אורח חיים של ציד. במסגרת זו הם עלולים לתקוף אף בני אדם. קיימים מצבים בהם כלבים תוקפניים במיוחד עלולים לפגוע באדם המאיים, לכאורה, על "מעמדם החברתי" גם כאשר הם אינם בתוך להקה. מדי פעם מדווחים כלי התקשורת על מקרים טרגיים בהם כלב הרג אפילו בן משפחה. בחרתי בדוגמה אחת שהתפרסמה בהארץ ONLINE בתאריך ח' באייר תש"ע:  

להקת הכלבים שהרגה בני זוג בארה"ב, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם

מאת: שרון תיימר | אי-פי

בשבוע שעבר יצאו שני קשישים חביבים מג'ורג'יה לטיול ליד הבית. הם לא שבו אליו. חיות טרף רעבות חיסלו אותם: כלבים. ידידו הטוב ביותר של האדם מוכיח שוב - חברים יש רק באגד

להקת הכלבים שהרגה בשבוע שעבר בני זוג במדינת ג'ורג'יה, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם. אחרי הכל, העיקרון המרכזי שעומד בבסיס הברית הזאת הוא: "אנחנו נאכיל אתכם ואתם לא תהרגו אותנו". בתמורה, אנחנו אוהבים את הכלבים שלנו כמו בני משפחה, הופכים אותם לחלק בלתי נפרד מחיינו ומוכנים לשכוח שבעצם מדובר בחיה עם שיניים חדות, שעלולה להשתמש בהן אם פתאום מתעורר בה הדחף והדחף עלול להתעורר בקלות, אם לכלבים אין בעלים ואין ארוחות מסודרות. די מהר הם עלולים להפוך לדומים מאוד לאבותיהם, הזאבים, ולהתקבץ בלהקות כדי לצוד ולהתגונן ביחד. מבחוץ הם אולי נראים כמו חיות מחמד, אבל למעשה מדובר בחיות טרף. חוקרי המשטרה מאמינים שבני הזוג שוודר - שרי בת 65, ולותר בן 77 - הותקפו על ידי להקת כלבים משוטטים בדרך כפרית בצפון מזרח ג'ורג'יה בארצות הברית. לדברי החוקרים, הכלבים הרגו את שרי שיצאה לצעדת ערב, ופצעו אנושות את בעלה, שיצא לחפש אחריה. הרשויות המקומיות הרגו יותר מעשרה כלבים משוטטים, שככל הנראה היו חלק מהלהקה.

בארצות הברית כלבים הורגים בני אדם רק לעתים רחוקות. מחיר הדמים ל-2009 עומד כעת על מעט יותר מ-20 אמריקאים, פחות ממספר ההרוגים ממכת ברק. אולם נשיכות כלבים אינן נדירות. בכל שנה נושכים כלבים כ-4.5 מיליון בני אדם בארה"ב. לפי דיווחי המרכז לפיקוח על מחלות, כ-900 אלף מהם, מחציתם ילדים, נזקקים לטיפול רפואי, ויותר מ-31 אלף אמריקאים נזקקים לניתוחים פלסטיים לאחר תקיפות כלבים.

מנהל המרכז ליחסי בעלי החיים ובני האדם באוניברסיטת פנסילווניה, ג'יימס סרפל, אמר כי מספר נשיכות הכלבים נמוך ביותר, בהתחשב במערכת היחסים ההדוקה בין בני האדם לכלבים. "זה מפליא שהכלבים לא נושכים אותנו יותר", אמר. "כל כלב ינשוך אם יתגרו בו או יכאיבו לו. כל כלב יפגין תכונות של טורף, במיוחד אם יהיה רעב". ובכל זאת, הסטטיסטיקה מוכיחה שכלבים רבים נושכים את היד שמאכילה אותם. לפי המרכז האמריקאי לפיקוח ומניעת מחלות, אנשים המחזיקים בבתיהם שני כלבים או יותר, מסתכנים בתקיפה פי חמישה ממי שאין להם כלבים כלל.

בני משפחת הכלביים, פראיים או מבויתים, יכולים לתקוף בני אדם מסיבות שונות. הרצון להפוך את האדם למזון הוא רק אחת מהם. כלבים יכולים לתקוף בגלל בעיות רפואיות; בגלל תחושת בעלות על מזון או צעצועים; בשל פחדים - חלקם מולדים גנטית ואחרים הנובעים מחיברות גרוע עם בני אדם; בשל שינוי במטרת התקיפה - למשל כאשר כלב נלחם בכלב אחר ותוקף את האדם שמנסה להפריד ביניהם; או כאשר כלב מגן על טריטוריה מפני זרים.

עיקור או סירוס עשויים לעזור במקרים מסוימים, והם יפחיתו את האלימות כלפי כלבים אחרים, אולם לא ישנו את התנהגות הכלב כטורף כאשר מדובר, למשל, בלהקת כלבים התוקפים בני אדם, מסביר הווטרינר ד"ר ויין האנטהאוזן, שהיה בעבר יו"ר האגודה הווטרינרית לחקר התנהגות בעלי החיים. "העובדה שהכלב רואה באדם את מי שמספק לו את מזונו, אינה מספיקה כדי שייתן לו כבוד", הוא אומר. אדם שהתגורר בשכנות למשפחת שוודר שהותקפה בג'ורג'יה, סיפר שנהג להאכיל את הכלבים ומעולם לא נתקל בבעיה כלשהי. לדבריו, הוא לא מאמין שהם אחראים למותם של בני הזוג.

ד"ר בוני ביוור, לשעבר יו"ר אגודת הווטרינרים וראש צוות הפעולה בנושא תקיפות כלבים, אמרה כי לא הופתעה לשמוע שהכלבים לא תקפו את מי שהאכיל אותם אולם התנפלו על בני הזוג. "כלבים, גם בלהקות, מסתדרים עם מי שמאכילים אותם, אבל כשזרים נכנסים לטריטוריה שלהם או נועצים בהם מבטים, הסיפור שונה לחלוטין", אמרה. אחר כך הוסיפה, שלא היתה מופתעת לשמוע שהכלבים תקפו גם את מי שהאכיל אותם. "אני יכולה להביא אוכל למכלאת זאבים פעם אחר פעם, עד שמשהו משתבש, ואז - הלך עלי", אמרה ביוור.

חוקרים עדיין חלוקים בנוגע למועד שבו הכלבים בויתו. יש עדויות ודאיות לכך שהם נפרדו גנטית מהזאבים לפני כ-15 אלף שנה, אך ממצאים שונים מצמידים את הכלב לאדם בטווח שנע בין כמה עשרות אלפי שנים אחורה ועד לפני יותר מ-100 אלף שנה. ההבדל המרכזי לעומת הזאבים, הוא נכונותם של הכלבים להתרפק על בני האדם, אולם במובנים רבים הם קרובים מאוד לאבותיהם. אינסטינקט טריפה חזק היה המפתח להישרדותם של הכלבים כחיות בר. האנטהאוזן מסביר שככל שתכונה חשובה יותר להישרדותו של מין מסוים, כך קשה יותר לבטל אותה. בגזעים מסוימים - כלבי גישוש, כלבי ציד וכלבי רועים - הדחף לציד טופח ועוצב באמצעות הכלאות וזיווגים, כדי להשיג את ההתנהגות הרצויה לבני האדם.

הדחף לטרוף הוא אחת הסיבות שגורמות לכלבים לרדוף אחרי מכוניות, רוכבי אופניים ואנשים שיוצאים לריצה. ככל שמשהו נע מהר יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יעורר את יצר הטריפה, אומר הנטהאוזן. הוא ממליץ לילדים שנתקלים בכלבים לעשות בערך מה שמומלץ לעשות כשנתקלים בדוב גריזלי: לעמוד ללא תנועה כמו עץ, או להתכרבל ולא לזוז כמו אבן - לא לזוז ולא ליצור קשר עין. אולם, נגד כלבים אפשר לעשות משהו שלא עוזר נגד דובי גריזלי - לטפס על עץ או לברוח למקום מקלט בזמן סביר.

"מחקרים מראים שבאופן כללי, מספר התכונות הזאביות שיש לכלב תלוי במידת הדמיון החיצוני שלו לזאב", אומרת ביוור, וטרינרית ומרצה במחלקה לרפואה ולכירורגיה של חיות קטנות באוניברסיטה לחקלאות והנדסה של טקסס. כלבי האסקי סיביריים ומלאמוט אלסקיים, למשל, קרובים יותר מבחינה גנטית לזאבים מאשר צ'יואווה או פודל. ככלל, כלבים מבויתים קרובים יותר לגורי זאבים מאשר לזאבים בוגרים, היא אומרת. כמו גורי זאבים, כלבים נובחים הרבה ותלויים במנהיגם.

לו בני האדם היו נפטרים מהכלבים, חלקם היו מסוגלים לצוד בחבורות ולשרוד, אומר ג'יימס סרפל. הדורות הבאים יתחילו כנראה להיראות כמו כלבי דינגו, הכלבים המבויתים שהתפראו באוסטרליה, "אבל אני משער שרובם ימותו, אם בני האדם לא יטפלו בהם".
 
  

(1) מלשון הגמרא עולה בברור שהנידוי עד סילוק המזיק קשור לדברי רבי נתן: "... ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד דמסלק הזיקא, מדרבי נתן". מכאן משתמע ש"כלב רע" הוא כלב טורף או נושך ולא כפי שמקובל על רוב המפרשים הסבורים ש"כלב רע" הוא גם אם איננו נושך.
(2) לכלבים המוגדרים מסוכנים קיימות על פי חוק מגבלות ותקנות נוספות.
(3) פירוש: אשה אחת שהיתה הרה שנכנסה לאפות לחם בבית אחד נבח בה הכלב ונבהלה מאד. אמר לה בעליו של הכלב: אל תפחדי ממנו כי נטולות שיניו ואינו יכול לנשוך, אמרה לו: קח את טובתך וזרוק אותה לקוצים, כלומר, אין כבר תועלת בטובה זו שאתה מודיעני בה, שכן כבר נגרם נזק, וכבר נד ולד ממקומו, ועומדת אני להפיל. 

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.