|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם – צפרדע הנחלים
|
תמונה 1. צפרדע הנחלים צילם: אוריה לזר |
תמונה 2. צפרדע הנחלים – טורפת שפירית צילמה: עידית |
הצפרדע שייכת למחלקת הדו-חיים (Amphibia). מחלקה זו נחשבת כחוליית מעבר בין המים ליבשה, חוליה מקשרת בין הדגים והזוחלים. כל פרט עובר במהלך חייו את התהליך הזה בכך שהוא מתחיל את חייו במים ובבגרותו עובר ליבשה. בשורות הבאות אתאר את המאפיינים הקושרים את הדו-חיים לדגים ולאחר מכן את המאפיינים בעלי הזיקה היבשתית.
התאמה לחיים במים: לדו-חיים עור חדיר לחלוטין למים והוא לא מהווה מחסום לאיבוד מים. קצב התאדות המים מגוף הדו-חיים דומה לקצב התנדפות מים מכלי פתוח. חדירותו של העור מאפשרת לדו-חיים לנשום דרכו. העור עשיר בכלי דם והם קולטים בעזרתו חמצן מהמים ופולטים פחמן-דו-חמצני. מינים מעטים מסוגלים להתגונן מפני יובש בעזרת הפרשת ריר המתקשה על פני העור. בשלב הראשן מתבצעת הנשימה בעזרת זימים ותוך כדי הגלגול (מטמורפוזה) הזימים מתנוונים ומתפתחות הריאות (קיימים מינים שהזימים נשמרים אצלם גם בשלב הבוגר). התנועה דומה לתנועת דגים והיא מתבצעת בעזרת הזנב והסנפירים. בראשנים ובבוגרים של בעלי הזנב (Urodela) קיימת מערכת קו הצד הבנויה מטור תאים רגישים לתנודות מים בדומה לאיבר זה בדגים. צורת החיזור במינים השייכים לסדרת בעלי הזנב דומה לדגים כאשר הזכר שוחה מסביב לנקבה ומזרים לעברה מים בעזרת תנועות הסנפירים. הטלת הביצים מתרחשת בתוך המים והביצים רגישות להתייבשות.
התאמה ליבשה: תוך כדי הגלגול (מטמורפוזה) מתפתחות רגליים המשמשות לניתור ושחייה. הנשימה אצל הבוגר מתבצעת בעזרת ריאות. כאמור, גם העור משתתף בתהליך הנשימה בעזרת פעפוע (דיפוזיה) של חמצן מהמים. כאשר טמפרטורת המים נמוכה וריכוז החמצן גבוה הדו חיים יכולים להסתפק בנשימת עור בלבד. הריאות מאפשרות הזרמת אוויר למיתרי קול וכך הדו-חיים יכולים לקיים תקשורת קולית המבוססת על גלי קול באוויר.
הצפרדע והקרפדה נכללות בסדרת חסרי זנב (Anura) (הסלמנדרה והטריטון נכללים בסדרת בעלי הזנב). קיימים הבדלים רבים ביניהם אם כי האבחנה קשה לאנשים שאינם מנוסים. הבדלי המבנה נובעים מאורח החיים השונה של שני המינים. הצפרדע קשורה באופן חזק יותר למקווי מים ולכן היא מותאמת טוב יותר לשחייה. חרטומה חד יותר על מנת להקטין את התנגדות המים (ראה תמונה 3) ורגליה האחוריות ארוכות יותר ובעלות קרום שחייה מפותח יותר (ראו בתמונה 4). עור הצפרדע חלק ולעומתה לקרפדה יש עור מחוספס המכוסה גבשושיות. הדבר בולט בתמונת הקרפדה (5). גבשושיות אלו הן בלוטות המפרישות ריר וארס המגן על הקרפדה מהתייבשות ומטורפים. הצפרדע המימית יותר איננה זקוקה להפרשה זו. הקרפדה חסרת שיניים ואילו לצפרדע יש שיניים זעירות. הן שונות גם בצורת מטלי הביצים. הקרפדה מטילה שרוכי ביצים ארוכים ואילו הצפרדע מטילה את הביצים במבנה של גושים. מרחוק ניתן להבחין בין המינים על פי צבעם: לקרפדה גב אפור בעל טלאים ירקרקים ואילו לצפרדע יש גב ירוק בעל פסים וכתמים כהים.
הצפרדע והקרפדה נכללות בסדרת חסרי זנב (הסלמנדרה והטריטון נכללים בסדרת בעלי הזנב). קיימים הבדלים רבים ביניהם אם כי האבחנה קשה לאנשים שאינם מנוסים. הבדלי המבנה נובעים מאורח החיים השונה של שני המינים. הצפרדע קשורה באופן חזק יותר למקווי מים ולכן היא מותאמת טוב יותר לשחייה. חרטומה חד יותר על מנת להקטין את התנגדות המים (ראה תמונה 3) ורגליה האחוריות ארוכות יותר ובעלות קרום שחייה מפותח יותר (ראה בתמונה 4). עור הצפרדע חלק ולעומתה לקרפדה יש עור מחוספס המכוסה גבשושיות. הדבר בולט בתמונת הקרפדה (5). גבשושיות אלו הן בלוטות המפרישות ריר וארס המגן על הקרפדה מהתייבשות ומטורפים. הצפרדע המימית יותר איננה זקוקה להפרשה זו. הקרפדה חסרת שיניים ואילו לצפרדע יש שיניים זעירות. הן שונות גם בצורת מטלי הביצים. הקרפדה מטילה שרוכי ביצים ארוכים ואילו הצפרדע מטילה את הביצים במבנה של גושים. מרחוק ניתן להבחין בין המינים על פי צבעם: לקרפדה גב אפור בעל טלאים ירקרקים ואילו לצפרדע יש גב ירוק בעל פסים וכתמים כהים.
תמונה 3. צפרדע הנחלים - חרטום |
תמונה 4. צפרדע הנחלים – כף רגל אחורית |
תמונה 5. קרפדה ירוקה צילם: Richard Bartz
(1) רש"י פירש: "ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות ... ואף ותעל הצפרדע גרינוילייר"א בלעז. ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י": "קבוצת צפרדעים". הסיומת "לייר"א" מופיעה גם בלעז של הכינים (פידוליירא) ומכאן שמונח זה מתייחס לקבוצת פרטים. בכתבי יד אחדים מביאים צורה הנגזרת מהשם הלטיני של הצפרדע (rana) בתוספת "לייר"א" למשל "ריינולייר"א".
(2) רש"י: "שרצים - צב הדומה לצפרדע. הצב טמא והצפרדע טהור". במאמר "הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא" הצגתי גישה הסבורה שהצב והצפרדע הם מיני דוחיים הדומים זה לזה ולכן לא ידוע במי נגע. לחילופין ניתן להציע שגם למזהים את הצב כמין חרדון צב ייתכן וקיים דמיון בינו לבין תנין צעיר.
(3) לכאורה גם מסוגייתנו ניתן להגיע למסקנה דומה אלא שייתכן והאבחנה בין חלקי גוף ("חתיכות") של צפרדע ושרץ קשה יותר מאשר בין בעלי חיים שלמים.
(4) פירושּ: בָעֵי [שאל] רַב פַּפָּא: אם נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת טוּמְאָה, מַהוּ? האם גם על כך מתחייב קרבן עולה ויורד? ושואלים: הֵיכִי דָּמֵי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אִילֵימָא [אם תאמר] דְּלָא יָדַע [שאינו יודע] אִי [אם] שֶׁרֶץ טָמֵא אִי [אם] צְפַרְדֵּעַ טָמֵא זו אינה נקראת העלמה, זִיל קְרֵי בֵּי רַב הוּא [לך קרא מקרא בבית הרב הוא] שהדברים האלו כתובים וידועים לכל, ואין זו העלמה.
(5) לאור כך שהגדרת הצפרדע מבוססת יחסית נוכל להסיק ממנה על שנים מבין 8 השרצים שהגדרתם סבוכה (הצב והלטאה).
(6) שְׁמוּאֵל חַזְיֵיהּ לְהַהוּא קְרוֹקִיתָא דְעַקְרַבָּא יְתִיבָא עַל אַקְרוֹקְתָא וְעָבְרָה נַהֲרָאף טַרְקָא גַּבְרָא וּמָיֵית [ראה עקרב אחד יושב על צפרדע ועובר את הנהר, עקץ אדם בצד השני של הנהר ומת] אותו אדם. קָרֵי עֲלֵיהּ [קרא עליו] "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כי הכל עבדיך" שאפילו שרצים אלה הם עבדיו ושליחיו של הקדוש ברוך הוא, וכדי שייעקץ אותו אדם על ידי העקרב, שאינו יכול לעבור את המים, נזדמנה לעקרב צפרדע זו להעבירו.
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 5 (עמ' 208-209).
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 170).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.