סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא – חרדון צב
 

"ת"ר: הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא, וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה אומר: מה רבו מעשיך ה'! יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות; יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר, שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות, מה רבו מעשיך ה'" (חולין, קכז ע"א).


שם עברי: חרדון צב        שם באנגלית: Spiny-tailed lizards        שם מדעי: CarexUromastix spinipes

שם נרדף במקורות: צב        שם בשפות אחרות:  ערבית – ד'ב (ضب)

 
הנושא המרכזי:
לזיהוי הצב


את בעל החיים הנקרא "צב" אנו פוגשים במקרא פעם בודדת ברשימת שמונת השרצים בויקרא (יא כ"ט): "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ". במשמעות שונה מופיע ה"צב" כשמן של עגלות ששימשו למשא במשכן ונקראו "עגלות צב" (במדבר, ז ג'). כנראה שעל כלי רכב זה התנבא ישעיהו (סו כ'): "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת".

גם בספרות חז"ל הצב מוזכר רק פעמים בודדות והמידע שניתן לקבל עליו מועט. מהברייתא המובאת בסוגייתנו ניתן אולי להסיק שהצב הוא בעל חיים הדומה לסלמנדרה וזאת בהנחה שאנו מזהים אותה באופן נכון (על הסלמנדרה ראו במאמר "ומה סלמנדרא שתולדת אש היא"). מסקנה זו נובעת מתוך כך שהנפילים (רש"י: "וכן הנפילים - שרץ מין צב") והסלמנדרה הם "מין צב". על הסלמנדרה כתב רש"י: "וסלמנדרא - שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא". מקור נוסף הוא דברי רב הונא בסוגייתנו: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם, וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקדוש ברוך הוא הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי; והאמר מר: כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה, וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה! אמר רב: נס בתוך נס; האי פורענותא הוא! מאי נס בתוך נס? לפורענות". מפרש רש"י: "כרוך על הצב - כל שעה היה מצוי אצלו והיה נזקק עמו כדאמרינן בקדושין (דף עט:) בכרוכין אחריה ובבכורות (דף כד) חזיר שכרוך אחר רחל כלומר נמשך ושוכן אצלו תמיד". מאמר זה נראה מוזר, לאור הידע הביולוגי הנוכחי, שהרי הכלאה בין מינים שונים אינה פוריה, אך לפחות נוכל ללמוד ממנו שהצב דומה במידת מה לנחש(1).
 

"צב" – חרדון-צב

הצב המקראי מזוהה עם הזוחל הנקרא בימינו חרדון-צב (Uromastix aegyptius). זיהוי זה מבוסס על השם בערבית צ'ב (ضب) ובסורית עבא. בתרגום יונתן (ויקרא, יא כ"ט) הוא נקרא חרדונא ("וְדֵין לְכוֹן דִמְסָאַב דְמֵיהּ וּמַשְׁכֵיהּ ... וְחִיוְרָא וְחַדְרוֹנָא לִזְנוֹי" וכך גם בפשיטתא. בתרגום השומרוני הוא נקרא ערדונא. גם הרס"ג זיהה את הצב שבתורה עם "צ'ב" הערבי שפירושו לטאה(2). על פי השבעים והוולגטה הצב הוא תנין. השבעים מתרגמים Κροκόδειλος והוולגטה crocodiles. קשה להניח שאכן כוונתם לתנין משום שמדובר בבעל חיים גדול מאד וקשה להניח שהוא נכלל ברשימת השרצים. ייתכן ותרגום זה נובע מהדמיון הרב בין חרדון-צב ובין תנין. בוולגטה השם המלא הוא krokodelos chersaios שפירושו "תנין יבשה" אולי בעקבות המדרש המזהה את הצב עם הסלמנדרה שגם לה מבנה דמוי לטאה.

על הקשר בין "חרדונא" לחרדונים ניתן לעמוד מתוך דברי הירושלמי (וילנא, ברכות, פ"א הלכה ה') הדן בצורת הכריעה בתפילה: "... תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". מפרש "פני משה": "כהדין חרדונא - כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף". ירושלמי זה מובא בתוס' (ברכות, יב ע"ב): "כרע כחיזרא - ולקמן (ד' כח:) אמרינן עד שיראה איסר וכו' לא סגי בכריעה לבד וראשו זקוף אלא בעי נמי שיכוף הראש וכן איתא בירושלמי דפרקין ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד שלא יעשה כהדין חרדונא והיינו תרגום ירושלמי של צב (ויקרא יא) והצב כשהוא שוחה ראשו זקוף וכו'". התנהגות כריעה מאפיינת את החרדונים המשתמשים בצורות שונות שלה לצורך תקשורת תוך מינית. בהערה 33 לפירוש הרס"ג (שם) כתב הרב קאפח: "מכרסם (צ"ל זוחל) דומה לכוח, זנבו עשוי חוליות רבות, כשאינו מהלך זוקף ראשו וחצי גופו הקדמי ומנענע ראשו למעלה ולמטה כמשתחווה, ודרכו לצאת להתחמם בשמש". החרדונים כורעים תוך כדי כך שהראש נשאר זקוף כדברי הירושלמי. בגלל התנהגות זו החרדונים נרדפים על ידי מוסלמים על רקע האמונה שהם לועגים להם על כריעתם בשעת התפילה. אם נקבל את תרגום השם "צב" ל"חרדונא" הרי שברור שאין הכוונה לקרפדה או ל"צב השריון" (להלן). לקרפדה אין צוואר ולכן ראשה לא יכול להזדקף ואילו "צב השריון" איננו כורע.
 

"צב" – "צב השריון"

בימינו השם צב הוא שמו של "צב השריון" (Testudo graeca). שם זה מבוסס על אטימולוגיה מוטעית של השם צב שהושווה אל "עגלות צב" שעל פי המפרשים הן עגלות מחופות. רש"י, למשל, מפרש: "שש עגלת צב - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו, כ) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים". באחד מכתבי היד של רש"י מופיע הלעז "טורטוג"א" שהוא צב השריון. הכיסוי הקמור החופה את העגלה הזכיר את השריון המכסה את גוף הצב. בספרי זוטא (ז ג') נאמר: "שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנאמר בצבים ובפרדים (ישעיה סו כ) ר' שמעון אומר אין צב אלא צמודות שנאמר והביאו בניך בחצן (שם/ישעיה/ מט כב). רבי ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות רבי נחמיה אומר כצבעו של רקיע". ב"תפארת ישראל" (יבקש דעת י"ג) אנו מוצאים: "... שרץ כיצד? אין שום שרץ שבעולם מטמא חוץ מהח' שרצים שנזכרו בפרשת שמיני, ואלו הן. החולד [וויזעל בל"א]. ועכבר. והצב [שילדקרעט(3). וי"א לויב פראש(4) בלשון אשכנז], ומדכתיב בצב למינהו ש"מ שיש בו כמה מינים וכולם דינם כצב". הרמב"ם (פיהמ"ש בהקדמה למסכת כלים) כנראה לא קיבל את פירוש זה כפי שניתן להבין מדבריו: "ושאר השקצים והרמשים כגון הצפרדעים ומיני צב השריון והאפעה והנחשים ודומיהן הכל טהור ואינו מטמא" (על פי התרגום המובא בפרוייקט השו"ת). במהדורת "זכר חנוך" נכתב: "... ושאר השקצים והרמשים כמו הצפרדע והטרטוקא וכו'" (הטרטוקא הוא צב השריון. הרב קאפח תרגם באופן זה גם את השם הערבי שבפירוש המשניות המקורי).

זיהוי מוטעה זה החל להיות רווח רק במאתיים השנים האחרונות בספרים עבריים שיצאו באירופה ועסקו בענייני טבע כמו למשל תולדות הארץ לי' שינהאק (ורשא תר"א) וספרו של ש. אברמוביץ ("מנדלי מוכר ספרים") "תולדות הטבע" (הזוחלים, וילנא תרל"ג). י. פליקס כתב בספרו "החי של התנ"ך" (5): "בימינו מקובל השם צב לזוחל בעל השריון, אך מספרותינו הקדומה, וכן על פי השם הערבי, יש לזהותו עם חרדון הצב. "למינהו" כולל את משפחת החרדונים".
  

               
תמונה 1.  חרדון צב - צולם בחי רמון     צילם:  Dr. Avishai Teicher   תמונה 2.  צב יבשה מצוי       צילם: Richard Mayer 

  
"צב" – קרפדה

ל. לוויזון סבר (כנראה בעקבות רש"י) שהצב הוא קרפדה ומקור השם הוא בשורש "צבה" כלומר להתנפח. הוא מבסס את דבריו על המשנה בטהרות (פ"ה מ"ו) המונה את הצב כמין דומה לצפרדע אך בניגוד אליה הוא נכלל בין שמונת השרצים. לוויזון נימק את ההבדל בין הצפרדע לקרפדה בכך שרגלי הקרפדה קצרות יותר ולכן היא נחשבת לשרץ בניגוד לצפרדע בעלת הרגלים הארוכות(6).

לאמיתו של דבר המשנה בטהרות שציטט לוויזון איננה מזכירה צב אלא שרץ באופן כללי: "השרץ והצפרדע ברשות הרבים וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכו'". הקשר לצב נובע מדברי התוספתא המובאת בגמרא בכתובות (טו ע"א): "... אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם, ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור"(7). גם כאן לא מוזכר הצב אלא שרש"י מפרש: "אלא מתשעה צפרדעים כו' - תוספתא היא במס' טהרות תשעה צפרדעים מתים ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה לצפרדע ביניהם ונגע באחד מהן ספיקו טמא". ייתכן וכאן הוא המקור לפירוש רש"י ל"צב" משום שהוא הניח שהנוגע לא ידע במה נגע בגלל הדמיון בין ה"שרץ" וה"צפרדע" (יש להעיר שזיהוי זה איננו הכרחי שהרי תתכנה אפשרויות נוספות לחוסר הידיעה). בויקרא (יא) פירש: "והצב - פרוי"ט שדומה לצפרדע". על פי רש"י לצב יש שם נרדף המוזכר בגמרא בנדה (נו ע"א): "אמר רבא: הני זבוגי דמחוזא, כי שלדן קיימת – טמאין". מפרש רש"י: "זבוגי - פרוי"ט הנמצאים יבשים במחוזא והוא צב ויש שקורין אותו בלעז בו"ט". ד"ר מ. קטן(8) תרגם את שני לעזים אלו לקרפדה. הוא כתב ש – froit ו – bot הם שני שמות של אותו בעל חיים בפי אנשים שונים. במסכת עבודה זרה (מ ע"א) פירש רש"י: "ביצת השרץ - צב והלטאה מטילי ביצים הן צב הוא כוכורי"ל בלע"ז הדומה לצפרדע וכו'". בגרסה שעמדה לפני ד"ר קטן נכתב בוטירי"ל (boterel) ולכן תרגם קרפדה קטנה (bot - boterel) ולדעתו מדובר בשני מיני קרפדה. את הגרסה כוכורי"ל שבדפוסים הוא קושר לשם האיטלקי coccodrillo כלומר תנין.

לענ"ד ספק אם ניתן להתבסס על פירוש רש"י משום שבדומה לזיהויים נוספים(9) פירושו הושפע מהעובדה שחרדון-הצב לא היה קיים במערב אירופה(10). כנראה שבעל "תפארת ישראל" סבר שהצב הוא "צב השריון" ולא הקרפדה: "והצפרדע. שאין בה טומאה כלל, והוא הדין שרץ אחר שאינו מח' שרצים הנ"ל, כגון נחש וכדומה, רק נקט צפרדע, מדדומה בתמונתו לצב [כשיוציאוה מנרתיק ביתה] שהיא א' מח' שרצים, ולהכי אפשר שיהיה מסופק בין נגיעת זה לזה וכו'" (יכין, טהרות, פ"ה מ"א). לזיהוי ה"צב" עם חרדון-צב יש יתרון מסוים על פני זיהויו כקרפדה או "צב השריון" משום שהביטוי "והצב למינהו" מצביע על כך שקיימים כמה מינים דומים לצב דבר שספק אם קיים במינים אלו. דבר זה אפשרי כאשר מדובר בחרדון-צב שהרי קיימים בארץ מיני חרדונים נוספים (חרדון צב הדור,(11) חרדון מצוי, חרדון המדבר וחרדון סיני). בניגוד לכך קשה להניח שקיימים מינים דומים ל"צב השריון" שלא נכללו תחת שם זהה(12). התייחסות התורה לחרדון-צב מובנת היטב לאור העובדה שבעבר נהגו הבדואים אשר חיו במדבר לצוד אותו ולאכול את בשרו וביציו.
 

"צב" – חמוס או מין דומה

במילון "לעזי רש"י בתנ"ך" של י. א. גרינברג (ערך "צב") מזוהה הצב כאחד מהטורפים הקטנים כנמיה וחמוס שאותו הוא מכנה תלא-אילן. זיהוי זה אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שרש"י מזהה את הצב כבעל חיים המטיל ביצים. במסכת חולין (סד ע"א) פירש: "ביצת השרץ - צב והלטאה מטילין ביצים וכו'" וכך גם בדף קכ"ו ע"ב: "ביצת השרץ - יש שרץ שהוא מטיל ביצים צב והלטאה וחומט".

הרד"ק (שורש "צב") תירגם ללעז "גריישנ"ט". בהערה 3 שם (מהדורת ברוליני 1847) התרגום שהובא ללעז זה (Graisant) הוא קרפדה. לעומת זאת באתר ORT נטען ש – Graisant בספרדית עתיקה הוא חמוס. המפרש שם העדיף את תרגום זה משום שעל פיו רשימת השרצים פותחת ברצף של יונקים. הוא מזהה כנראה את פרוי"ט ברש"י ו – פרווייט"א בחזקוני עם ה – ferret באנגלית או faruita באיטלקית שמקורם בשם הלטיני לחמוס furittus שפירושו "גנב קטן". לאור העובדה ש – Graisant בצרפתית עתיקה היא קרפדה ובכדי ליישב את הפירוש באתר ORT עלינו להניח שלמילה זו משמעות שונה בשתי השפות. אפשרות נוספת היא שפירוש זה התבסס על השם של הסמור, אב המוצא המשוער של החמוס, הנקרא בכמה שפות אירופאיות בשם grison או נגזרת שלו. בקאטלונית שאולי משקפת את הספרדית העתיקה נקרא הסמור (Grisó gros). 
 

               
תמונה 1.  קרפדה ירוקה       צילם: Marek Szczepanek   תמונה 2.  חמוס         צילם: Malene Thyssen

  
הרחבה

חרדון-הצב הוא לטאה גדולה וכבדת גוף ממשפחת החרדונים (Agamidae). אורכו מגיע ל – 80 ס"מ, משקלו כמה ק"ג וצבעו חום-אפור בדרגות שונות. גופו שטוח ומכוסה קשקשים. הרגלים מפותחות והראש העגלגל נישא על צוואר ברור. הזנב קוצני ומשמש להגנה. חרדון-צב חופר מחילות עמוקות שבהן הוא מסתתר. בשעות היום ניתן לראות את חרדון-הצב כשהוא מתחמם בשמש על סלעים. מזונו הוא בעיקר צמחים, מהם הוא משיג גם מים, ומעט חרקים. בארץ ישראל ניתן למצוא אותו באיזורי מדבר בעלי טמפרטורה גבוהה, בדרך כלל מעל 40 מעלות, בערבה, בנגב ובבקע ים המלח.
  


(1) מדברי רב הונא משתמע בברור שערוד וצב הם מינים שונים דבר העומד בניגוד לעולה מתוך השוואה של מדרשים מקבילים המתייחסים למינים אלו. ב שמות רבה (וילנא, שמות פרשה א') מסופר: "ד"א איש מצרי משל לאחד שנשכו הערוד, והיה רץ ליתן רגליו במים. נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו, אמר לו התינוק: אילולי אתה כבר הייתי מת, אמר לו: לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך". הסיבה לריצה אל המים בעקבות נשיכת הערוד מובאת בספר הלכות גדולות (סימן א' - הלכות ברכות, פ"ה עמ' נ"ח): "אמרינן במערבא כל מי שנשכו ערוד, אם הוא קודם למים מת ערוד ואם ערוד קודם למים מת אדם, ורבי חנינא בן דוסא היה מתפלל ונשכו ערוד זמן לו הקדוש ברוך הוא מעין תחת עקבו ונגעו רגליו במים ומת ערוד. מאידך גיסא מובא בפירוש חומת אנך (דברי הימים, א' י"א) ספור מקביל המתייחס ל"חדרונא" (הכוונה כנראה לחרדונא): "בניה בן יהוידע. יומא חדא דחקת רגליה בחדרונא דמית ונחת לשילוח ותבר גזיזא דברדא וטבל ... כן כתב בתרגום דה"י".
(2) פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה מהדורת הרב יוסף קאפח, ירושלים תשכ"ג עמ' צז. הרב קאפח מזהה את הצ'ב עם לטאה גדולה שיש לה שריון על הזנב תיאור המתאים לחרדון-צב.
(3) בגרמנית Landschildkröte הוא צב יבשה.
(4) בגרמנית Laubfrosch הוא הדו-חי אילנית.
(5) ת"א, תשט"ו, עמ' 100.
(6) ספק רב אם הקדמונים הבחינו בין המינים וספק גדול יותר אם די בהבדלים הקטנים ביניהם כדי להפריד בין מעמדם לעניין טומאה. לדעת הרב א. בן דוד השם קרפדה מוטעה ומקורו בדברי הגמרא בחולין (סג ע"א): "באות שבשרצים קורפדאי". לדעתו הקרפדה נחשבה שרץ בניגוד לצפרדע משום שהיא מאוסה יותר ועל עורה בלוטות ארס.
(7) על ההבדל בין שרצים וצפרדעים אנו לומדים גם במסכת קידושין (פ ע"א): "כדתנן: עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם, ונמצאו חתיכות בעיסה, אם רוב שרצים טמאה, אם רוב צפרדעים טהורה".
(8) ב"אוצר לעזי רש"י". על פירוש רש"י לחלד והעכבר כתב ד"ר קטן: "שני הלעזים האחרונים מופיעים בכתבי היד בגרסאות שונות ומשונות. כפי הנראה נשכחו שמות החיות האלה בדורות שאחרי רש"י. במקום froit קוראים בשלושה כתבי יד בוט"ו (צ"ל בו"ט bot).שם אחר לקרפדה, ובשנים טרטוג"א tartuge או משהו דומה, כלומר צב.
(9) למשל פירושו ל"אישות" (ראו במאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן").
(10) משרעת תפוצתו של חרדון-צב היא מיוון לדרום-מערב אסיה וצפון-מזרח אפריקה.
(11) אולי הוא הנקרא "צב חברבר": "צב זה הצב למינהו לרבות מינים של צב חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא וכו'" (ספרא, שמיני, פרשה ה').
(12) בארץ קיים מין דומה הנקרא "צב מדבר" אך ההבדלים בינו לבין הצב המצוי קלים וקשה להניח שהם נחשבו מינים שונים. קשה למצוא מינים דומים לקרפדה מלבד הצפרדע שאיננה נחשבת שרץ וחפרית עין החתול הדומה לשתיהן.
 

  

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה מקראית (ערך "צב"), עמ' 649.
הרב א. בן דוד, 'שיחת חולין'.
הרב ל. לוויסון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 230.
הרב א. סמט, 'צידת בעלי חיים איטיים בשבת', תחומין יח תשנ"ח, עמ' 296.

לעיון נוסף:

ד. טלשיר, 'שמות חיים –בעלי חיים, מקומות ואנשים', מוסד ביאליק, ירושלים. בין ריאליה ללשון עמ' 4-5.

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר