טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

גינברא ומרתכא וכבריתא – זנגביל

 

"מאי אסותיה? אמר אביי: גינברא ומרתכא וכבריתא, וחלא דחמרא ומשחא דזיתא ונטפיק חיורא, ושייפי ליה בגדפא דאווזא" (גיטין, פו ע"א).

פירוש: ושואלים בדרך אגב: מַאי אָסוּתֵיהּ [מה רפואתו] של השחין? אָמַר אַבַּיֵי: גִּינְבָּרָא וּמַרְתְכָא וְכַבְרִיתָא [זנגביל, וסיגי כסף וגופרית], וְחָלָא דְּחַמְרָא [וחומץ יין] וּמִשְׁחָא דְּזֵיתָא [ושמן זית] וְנַטְפִּיק חִיוָּרָא [לבן], וְשָׁיְיפִי לֵיהּ בְּגַדְפָא דְּאַוָּוזָא [ומורחים אותו בנוצה של אווז] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: זנגביל          שם באנגלית: Ginger          שם מדעי: Zingiber officinale

שם נרדף במקורות: זנגבילא, הימלתא (?) 


נושא מרכזי: לזיהוי ה"גינברא".


הערוך (ערך "גנבר") מפרש: "... מאי אסותיה? אמר אביי: גונברא ומרתכא וכבריתא פי' זנגביל (תמונות 1-2) ובלשון לעז זינזיברי". באופן זהה פירש גם רש"י: "גינברא - כמשמעו זנגבי"ל". צמח זה נקרא בצרפתית ובשפות אירופיות שונות gingembre. זיהוי אחר מובא על ידי הרב בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (ערך "גנבר"): "פירוש יונברא בלשון רומיי. מין אילן, אשר עלהו לא יבול, ולקליפתה ריח טוב והיא נבקעת מעצמה ונוטף שרף ריחו טוב אשר לו וגם לגרעיני האילן יש סגולות ברפואה". על פי זיהוי זה והתיאור הכוונה לשרף המופק מעץ הערער, הנקרא בלטינית Juniperus, ולאצטרובליו (תמונות 3-4).  

גרעיני הערער הם כנראה האצטרובלים הנקביים. אצטרובלים של המינים ערער ארזי (Juniperus oxycedrus) וערער אדום (Juniperus phoenicea) נמצאו במצרים העתיקה בקברים במקומות רבים. לאור כך שעצים אלו אינם צומחים במצרים משערים שהם יובאו למצרים כנראה מיוון. על פי המקורות היווניים שימשו אצטרובלי הערער כתרופה זמן רב לפני שהשתמשו בהם כמזון. היוונים השתמשו באצטרובלים באירועים האולימפיים בגלל האמונה שהם מחזקים את הסיבולת הפיסית הדרושה לתחרויות האתלטיות. הרומאים השתמשו באצטרובלי הערער כתחליף זול לפלפל השחור והמאורך היקרים שיובאו מהודו. פליניוס הזקן כתב שהם שימשו בגלל חריפותם גם לצורך זיוף תבלינים יקרים אלו. פליניוס סבר בטעות שהפלפל השחור גדל על עצים הדומים בצורתם לעצי הערער. בספרות המדעית מקובל שלשמן אצטרובלי הערער יש מגוון רחב של פעילויות פרמקולוגיות. כמה חוקרים דיווחו על שמן זה כאנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי. ייתכן ולכן נחשב הערער כתרופה לשחין שהוא מחלת עור הנגרמת על ידי מיקרואורגניזמים כחיידקים או פטריות. 

ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "גנבר") זיהה את ה"גינברא" עם המינרל צינובר (Cinnabar) הנקרא ביוונית κινναβαρι (κινναβαρίτης) (תמונה 5). מינרל זה הוא סולפיד הכספית (HgS) שצבעו אדמדם. צינובר נכרה באימפריה הרומית כמקור לכספית, וכמה מן המכרות שכרו הרומאים משמשים גם כיום כמקור לצינובר. קאהוט מציין את הצינובר כמקור ל"כסף חי" שהוא אחד מכינויי הכספית.  
 

תמונה 1. קנה שורש הזנגביל          צילם:  Frank C. Müller		תמונה 2. חתך רוחב בקנה שורש        צילם:  Sanjay Acharya

 

תמונה 3. ערער ארזי - אצטרובלים ועלים          צילם:  David.gaya		תמונה 4. ערער אדום - אצטרובלים ועלים        צילם:  Júlio Reis

 

 תמונה 5. גוש צינובר          צילם:  JJ Harrison

הרחבה

הזנגביל (מכונה גם ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המגיע לגובה של כמטר. הוא יוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח גבעולים זקופים דמויי קנים כלפי מעלה. העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים. עמוד הפריחה עולה ישירות מקנה השורש והוא דמוי יתד המכוסה בחפים ירוקים. מכל חפה מבצבץ פרח אחד או יותר בצבע לבן או ירוק צהבהב הפורחים מספר ימים.

החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה אך לא מפרשת מדוע: "בפלפל ובגלגל מלח. פלפל לריח הפה, גלגל מלח לדורשיני. וכל דבר שנותנת לתוך פיה זנגבילא, אי נמי: דרצונא"(1). ייתכן וטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה בדומה לפלפל. הזנגביל שימש כצמח תרופה: "כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה להאי מעלי להאי, בר מזנגבילא רטיבא, ופילפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן דמעלי לכולי גופיה"(2) (פסחים, מב ע"ב). מפרש שם רש"י: "כל דמעלי - לחולי זה קשה לזה, המועיל ללב קשה לעינים, או לאחד מתחלואי שאר האברים". צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו: "הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא".

לאור זיהוי הזנגבילא עם הצמח הנקרא היום זנגביל מעניין לעיין בדברי הריטב"א בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז): "וכן האוכל זנגביל לח אע"פ שהוא אילן כיון שאינו אוכל מן הפרי אלא מן העץ מברך בורא פרי האדמה, ועל היבש ולא כלום". אם אכן אנו מזהים את הזנגביל בדומה לריטב"א הרי עולה מדבריו שהעובדה שהצמח רב שנתי מגדירה אותו כ"אילן" למרות שחלקו העל-קרקעי עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול (3). הלכה זו עשוייה להקרין לפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה המורכב משכבות קונצנטריות של גלדים רבים הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה (4). מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שאם החלק הנאכל בזנגביל היה הפרי (או על פי הטור עיקר הפרי) הרי שברכתו היתה בורא פרי העץ ואם כן כך צריכה להיות ברכת פרי הבננה משום שחלקה התת-קרקעי רב-שנתי והיא עיקר הפרי.  
 

השימוש בזנגביל  

הזנגביל משמש בימינו לשלוש מטרות עיקריות:

1. תיבול מאכלים. במטבח ההודי משתשים בזנגביל כמעט לכל מאכל, וניתן למצוא אותו גם במטבח האיראני, התימני וכן בארצות אירופה. בארצות הברית משמש בעוגיות זנגביל.

2. בסיס למשקה דמוי בירה הנקרא "ג'ינג'ר אייל" ולתה, הן מזנגביל טרי והן מזנגביל יבש.

3. רפואה עממית ומודרנית. הזנגביל משמש כצמח מרפא בארצות המזרח וארצות ערב מדורי דורות. למשל, בסין הוא משמש כטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות למעלה מ-2,000 שנה. הזנגביל הוא אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה, יש המאמינים שזנגביל משפיע על מערכות גוף שונות, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, אנטי-בקטריאלי, עוזר בהפרעות עיכול, מעכב התכווצויות בקיבה ומקל על בחילות בוקר. יהודי תימן מאמינים שהוא עוזר לפתרון בעיות ראיה ולטיפול בשיעול ובליחה.

זנגביל עשוי להפחית כאבים מדלקת פרקים, למרות שהמחקרים בנושא אינם אחידים. בימינו רופאים ממליצים על שימוש בצמח במקרי בחילות וקלקולי קיבה קלים. יש מקום לשימוש גם במקרי דלקות ובפרט דלקות פרקים, מחלות לב וסרטן. רכיבי הזנגביל יעילים כלפי סוג מסוים של שלשולים שהוא מן המובילים בין גורמי המוות בקרב ילדים בארצות מתפתחות. משערים כי זינגרון, החומר שנותן לזנגביל את חריפותו, פועל נגד אנטרוטוקסין, חומר רעיל המופרש על ידי חיידק המעיים אשריכיה קולי, וגורם לשלשולים.‏ החומרים הפעילים החשובים בצמח הם שמן אתרי ופנולים.
 

---

(1) פירוש: שנינו במשנה שאשה יוצאת בַּפִּלְפֵּל וּבְגַלְגַּל מֶלַח בפיה. ומסבירים: פִּלְפֵּל מחזיקה בפיה כדי לְהפיג את רֵיחַ הַפֶּה, וגַּלְגַּל (גרגר) מֶלַח לְדוֹרְשִׁינֵי (כאב שיניים). ומה ששנינו במשנה שאשה יוצאת בשבת בכל דָּבָר שֶׁנּוֹתֶנֶת לְתוֹךְ פִּיהָ מתפרש שהוא זַנְגְּבִילָא [זנגביל], אִי נַמִי דַּרְצוֹנָא [או גם כן קנמון].
(2) פירוש: ואומרים כלל: כָּל מִילֵּי [דבר] רפואה דִּמְעַלֵּי לְהַאי [שמועיל] לחולי או לאבר [זה] קָשֶׁה לְהַאי [לזה], וְכל דבר שקָשֶׁה לְהַאי מְעַלֵּי לְהַאי [מועיל לזה], בַּר [חוץ] מִזַּנְגְּבִילָא רְטִיבָא, וּפִילְפְּלֵי אֲרִיכָתָא [זנגביל לח, ופלפלים ארוכים], וּפַת נְקִיָּיה, וּבָשָׂר שָׁמֵן, וְיַיִן יָשָׁן, דִּמְעַלֵּי לְכוּלֵּי גּוּפֵיהּ [שמועילים לכל איברי הגוף].
(3) בטור (אורח חיים, סוף סימן רב) נפסק להלכה באופן דומה: "... וזנגבילא רטיבתא בפה"א שהיא ראויה לאכילה ומ"מ כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בפה"א וכו'". על דברים אלו כתב הב"ח: "... ומה שכתב וזנגבילא רטיבתא בורא פרי האדמה שהיא ראויה לאכילה ומכל מקום כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בורא פרי האדמה. לכאורה קשה הלא זנגבילא הוא שקורין אותו אינגב"ר ולפי הנשמע הוא השורש שתחת הקרקע ואין שם פרי אחר אלא אותו השורש והוא עיקר הפרי ופשיטא דאין לברך עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה ומאי קאמר כיון שאינה עיקר הפרי וכו' ובספר רבינו כתב יד ישן ראיתי כתוב איפכא וזה לשונו ומכל מקום כיון שהוא עיקר הפרי מברכין עליו בורא פרי האדמה והכי פירושו אף על גב שהיא ראויה לאכילה אין מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה כיון שהזנגביל שהוא השורש שתחת הקרקע הוא עיקר הפרי לא מה שגדל למעלה מן הקרקע על כן אין לברך בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה ואפשר לקיים גירסת הספרים דסבירא ליה דעיקר הפרי הוא מה שגדל למעלה לא הזנגבילא שהוא תחת הקרקע ולכן אף על פי שהיא ראויה לאכילה כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בורא פרי האדמה כדלעיל גבי עלין ותמרות של צלף". ראו עוד בריטב"א בהוצאת מוסד הרב קוק (שם, הערה 3).
(4) באקלים טרופי מחזור החיים של צמח כזה הוא כשנה. בישראל, בתנאי אקלים סובטרופי, התהליך נמשך בין שנה וחצי לשנתיים.

 
 

רשימת מקורות עיקריים:

ח.י, קאהוט, ערוך השלם, ערך "גנבר".
ויקיפדיה: "זנגביל"

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)