טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אילימא גלופקרי וסדיני – פשתן

"דבי רבי ישמעאל תנא: אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים, ושל ימות הגשמים בימות החמה. מאי ניהו? אילימא גלופקרי וסדיני, ליחוש דלמא קורא אחדיה, אי נמי חמה אחדיה" (גיטין, ע ע"ב).

פירוש: דְּבֵי [בבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל תָּנָא [שנה]: אוֹמְרִים לוֹ בשאלה אם רוצה דברים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְשֶׁל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה כדי לבדוק האם דעתו צלולה. ושואלים: מַאי נִיהוּ [מה הם] דברים אלה? אִילֵימָא [אם תאמר] ששואלים אותו אם הוא רוצה גְּלוֹפְקְרֵי [מעיל חם] בימות החמה וכן סְדִינֵי [סדין דק] בימות הגשמים, והוא עונה שרוצה אין בזה הוכחה שאין הוא בר דעת, שיש לומר: לֵיחוּשׁ דִּלְמָא קוֹרָא אַחֲדֵיהּ [נחשוש שמא קור אחז אותו] אף שהוא ימות החמה, אִי נַמִי חַמָּה אַחֲדֵיהּ [גם כן חום תפס אותו] בימות הגשמים, ומה שמשיב כך אינו סימן שאינו מבין, אלא שמא הוא מרגיש קור וחום באותה שעה, אבל דעתו צלולה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: פשתה תרבותית   שם באנגלית: Flax   שם מדעי: Linum usitatissimum

שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ


נושא מרכזי: מהו סדין ומדוע הוא נועד לשימוש "בימות החמה"?

לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.

בגדי פשתן מוערכים מימי קדם עד ימינו בגלל התחושה הקרירה והרעננות שהם מעניקים גם במזג אוויר חם. ברומא הפשתן שימש במקרים רבים להכנת בגדי קיץ. ייתכן ולכך התכוון רבי חייא: "ותני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן וכו'" (כתובות, נט ע"ב). מפרש רש"י: "שיעדן - את זיוה אישקלויי"ר בלעז (להבריק, לצחצח וליפות (1)עוגן). המונח "לעדן" מתייחס להשפעות ישירות שיש לבגד הפשתן על הגוף בדומה לסיכת שמן זית: "תניא, רבי יהודה אומר: אנפיקנון שמן זית שלא הביאה שליש, ולמה סכין אותו? שמשיר את השיער, ומעדן הבשר" (שבת, פ ע"ב). בסוגייתנו תפקידו של הפשתן בהכנת אריגים לקיץ בא לידי ביטוי בבדיקה שנועדה לקבוע את מצבו הנפשי של אלם, לצורך כתיבת גט. מפרש כאן רש"י: "וסדיני - אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות הגשמים" כלומר השימוש הסביר של סדיני פשתן הוא בקיץ משום שאינם מחממים ולא בחורף. העובדה שהסדין אינו מחמם כמו הגלופקרי (בגדי צמר) באה לידי ביטוי בהלכה המובאת בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ג הלכה כ'): "אין טומנין את החמין כתחלה בשבת אבל מוסיפין עליהן כלים רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדין ונותן את הגלופקרין נוטל את הגלופקרין ונותן את הסדין וכו'". התוספתא מחדשת שמותר להחליף את הסדין שחומו מועט בגלופקרין המחממים יותר.

בעברית המודרנית יש למונח "סדין" משמעות ברורה והוא מתייחס ליריעת הבד שבעזרתה מצפים את המזרונים או מתכסים בה. המשמעות במקורות מורכבת יותר ולכאורה ניתן להסיק מדברי סוגייתנו שהכוונה לבגד העשוי פשתן. מסקנה זו נובעת מכך שהאדם הסביר השתמש בסדין דווקא בקיץ ואילו רצון להשתמש בו בחורף העיד על בעיה בכושר השיפוט. אמנם מובן טוב יותר מדוע יש להשתמש בקיץ בבגדי פשתן אך ייתכן ויש חשיבות גם לסוג האריג המכסה את המטה עליה שוכב הישן ואם כן הסדין המוזכר בסוגיה עשוי להיות גם במשמעות זו.

את הסדין אנו פוגשים לראשונה בספר משלי (לא כ"ד) בפרק המתאר את מעשיה של "אשת החיל": "סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי". אין בפסוק זה רמז לאופיו של הסדין אך מפרשים במקום ראו בו סוג בגד: "סדין - מין לבוש עשוי להתעטף" (מצודת ציון). המלבי"ם מפרש: "סדין, הסדין אשר עשתה ותמכור, שהוא הבגד שארגה ע"י דרכי הבינה שבו יארוג המושכלות איש אל אחיו וכו'". בספרות חז"ל, בדרך כלל, הסדין הוא יריעת בד אך מהמשנה במסכת עדיות (פ"ד מ"י) משתמע שהוא בגד העשוי מאריג פשתן: "... סדין בציצית, בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבים וכו'". מפרש הרמב"ם: "וסדין, בגד פשתן שמתעטפים בו הגברים. בית שמאי אין מחייבין אותו בציצית, לפי שהציצית בפשתן שעטנז מחמת התכלת שאינה אלא מן הצמר התכול, וזה מותר ביום שהוא זמן ציצית, לפי שאין חובת הציצית אלא ביום, שנאמר וראיתם אותו, ובא בקבלה פרט לכסות לילה. ודרך בני אדם ללבוש טליתותיהם בלילה, ואם לבשו בלילה ויש בו התכלת חייב מלקות לפי שאין אנו אומרים אתי עשה דחי לא תעשה אלא ביום שלבישתו מצות עשה. ובית הלל לא גזרי משום כסות לילה".

כאמור, בספרות חז"ל הסדין הוא בדרך כלל יריעת בד ונפנה לכמה דוגמאות. במשנה במסכת שבת (פ"כ מ"ה) הסדין מתפרש כאריג המשמש לשכיבה: "הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו אלא מנענעו בגופו, ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו וכו'". מפרש רע"ב: "או שהיה עליו כר או סדין - דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו". בהקשר דומה מופיע הסדין גם במשנה במסכת כלים (פכ"ח מ"ה): "... כר שעשאו סדין וסדין שעשאו כר כסת שעשאה מטפחת ומטפחת שעשאה כסת טמא זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא לשם אחר טהור". מפרש הרמב"ם: "... והכר והסדין שכולן יחד טמאין במדרס מפני שכולן ראוין למשכב וכו'". בתוספתא (סוטה, ליברמן, פ"ג הלכה ג) נאמר על הסוטה: "היא פירסה לו סדין לכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליו וכו'".

במהלך עבודת יום הכיפורים שימש הסדין כמחיצה: "פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג וכו'" (יומא, פ"ג מ"ד). מפרש הרמב"ם: "סדין של בוץ, סדין של פשתן". מקורות נוספים שבהם סדין משמש כמחיצה הם במשנה במסכת סוכה (פ"א מ"ג): "פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר וכו'" ובמסכת כלים (פ"כ מ"ו): "סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת וכו'". בתוספתא (סוכה, ליברמן, פ"א הלכה ח'): "ולא עוד אלא שאדם זוקף את המטה ופורס עליה סדין כדי שלא תכנס חמה לא על האכלים ולא על המת וכו'". בתוספתא (שבת. ליברמן, פ"ה הלכה י"ג) מתואר שימוש בסדין כהגנה מפני גשם: "... מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש ונתנו לו סדין ואחזו בשתי ידיו ויצא בו מפני הגשמים".

מפירושי הרמב"ם ל"סדין" ניתן להסיק שהסדין ששימש כמחיצה והסדין ששימש כבגד זהים בצורתם ולמעשה מדובר באותן יריעות בד פשתן שהשתמשו בהן באופנים שונים. במסכת שבת (פ"כ מ"ה) פירש: "וסדין, "אלרדא" הקטן הידוע אצלינו בשם "אלאחראם". בערבית בת זמננו "אלרדא" (رِدَاء) על פי מילון איילון שנער הוא מעיל או לבוש ואילו "אלאחראם" (إحرام) הוא מצב של קדושה שהמוסלמים מחוייבים לו לקראת העלייה לרגל. בשם זה נקרא גם הלבוש המיוחד למצב זה העשוי יריעות בד לבנות, ללא תפרים, העוטפות את הגוף (תמונה). אותן יריעות עשויות לשמש לכיסוי המטה אך גם כבגד פשוט. כך נוכל להבין את פירושו בעדיות (שם): "וסדין, בגד פשתן שמתעטפים בו הגברים ... ודרך בני אדם ללבוש טליתותיהם בלילה וכו'" ופירושיו למשניות אחרות שבהן התייחס לסדין כ"ראוי למשכב".




ילד עוטה גלימה הנקראת בערבית "אלאחראם".           מקור
 

תודה לשמואל ברויאר על עזרתו בתרגום מערבית.

(1)  ב"אוצר לעזי רש"י". 
 

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי: "והם מתאוים לכלי פשתן";  "פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם";  "כלי פשתן בכיתנא רומיתא".
בצמח השדה: פשתה תרבותית.





א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.