טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו – חמור

"אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי, שלח להו: שדרוה לי, שלחו ליה: שלח סימנא, שלח להו: דחיוורא כריסיה. שלחו ליה: אי לאו דנחמני את, לא הוה משדרנא ליה ניהלך, אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו?" (גיטין, מה ע"א).

פירוש: אַבַּיֵי אִירְכַּס לֵיהּ חֲמָרָא בֵּי כּוּתָאֵי [אבד לו חמור בין הכותים], שָׁלַח לְהוּ [להם]: שְׁדַרוּהּ [שלחו אותו] לִי. שָׁלְחוּ לֵיהּ [לו] בתשובה: שְׁלַח סִימָנָא [סימן] וניתן לך אותו. שָׁלַח לְהוּ [להם] סימן: דְּחִיוָּורָא כְּרֵיסֵיהּ [שכריסו לבנה]. שָׁלְחוּ לֵיהּ [לו]: אִי לָאו [אם לא] שנַחְמָנִי אַתְּ [אתה] שאנו יודעים שאדם צדיק וישר אתה, לֹא הֲוָה מְשַׁדַּרְנָא לֵיהּ נִיהֲלָךְ [היינו שולחים אותו אליך], אַטּוּ כּוּלֵּי חֲמָרֵי לָאו כְּרֵיסַיְיהוּ חִיוָּורִין נִינְהוּ [וכי כל החמורים אין כריסם לבנה]? אלא לך אנו מאמינים שאכן החמור הוא שלך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)     שם באנגלית: Donkey, Domestic ass    

שם מדעי: Equus africanus asinus 
 
שם נרדף במקורות: חמרא  


נושא מרכזי: צבע בטנם של חמורים

 

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

כאז כן גם היום, באופן קבוע, בטנם של החמורים לבנה למרות השונות הרבה הקיימת בגוון שאר הגוף (תמונות 1-3). ייתכן שהמקור הגנטי לתכונה זו נמצא באב המוצא של חמור הבית – הערוד (תמונה 4). התופעה של בטן (או גחון) לבנה, או לפחות בהירה יותר, נפוצה מאד בקבוצות רבות של בעלי חיים ולא רק בסדרות מחלקת היונקים. ניתן למצוא אותה בזוחלים כמו נחשים, עופות ואף בחסרי חוליות. ההסבר המקובל לתופעה מדגיש דווקא את חשיבות הצבע הכהה בחלק הגבי. לעומת זאת הצבע הבהיר של הגחון אינו נובע מיתרון כלשהו מלבד העובדה שבכך נחסכת השקעת אנרגייה מיותרת הדרושה לסינתזת פיגמנטים. 

צבע העור ביונקים, הנוצות בעופות או קשקשי הזוחלים נקבע על ידי כמה פיגמנטים שהמפורסם בהם הוא המלנין. פיגמנט זה מעניק לכיסוי הגוף גוונים כהים (בעיקר שחורים או חומים). ביונקים המלנין נמצא בעיקר בעור אך הוא מצוי גם בשיער ובעיניים. לפיגמנט זה יכולת בליעת אור בטווח רחב של אורכי גל והוא יעיל מאד בבליעת קרינת על-סגול (UVR). לקרינה זו השפעה מזיקה על התאים בכך שהיא פוגעת בחומר התורשתי (D.N.A) ועלולה לגרום למוטציות ממאירות. התברר, למשל, שקרינת על-סגול היא הגורם העיקרי להתפתחות סרטן עור באדם. מקובל להניח שהפיגמנטציה בעור היא הגורם העיקרי המגן על העור מפני קרינה זו. בנוסף לבליעת קרינת U.V. למלנין יש השפעה נוגדת חימצון והוא מנטרל חשוב של רדיקלים חופשיים. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך ששכיחות סרטן העור נמוכה יותר בקרב אנשים בעלי צבע עור כהה כנראה בגלל ריכוזי מלנין גבוהים יותר. קיימות עדויות להשפעתו החיובית של המלנין, כמונע פגיעה בחומר התורשתי, בבעלי חיים מקבוצות טקסונומיות שונות. העובדה שרק החלק הגבי של בעלי החיים חשוף לקרינה מסביר מדוע עליו להיות מוגן בעזרת המלנין המעניק לו צבע כהה. ייצור מלנין בחלק הגחוני מיותר ולכן כסות הגוף בחלק זה נותרה בהירה.
 

תמונה 1. חמורים - עינות צוקים		תמונה 2. חמור בסבך עינות צוקים

 

תמונה 3. חריש בחמור ושור    באדיבות בי"ס שדה כפר עציון		תמונה 4. ערוד    צולם בחי בר ביוטבתה

  

הרחבה

עדויות זואו-ארכיאולוגיות ממצרים מצביעות על כך שחמורי הבית המודרניים בויותו מהערוד באיזור זה, בתקופה הקדם שושלתית. מחקרים שהתבססו על השוואת D.N.A מיטוכונדריאלי הוכיחו בניגוד למה שסברו בעבר שמוצא החמור איננו בשני תתי מין נבדלים של הערודים (הנובי והסומלי) אלא רק בתת המין הנובי (Equus asinus africanus). שני תתי המין של הערוד עדיין קיימים אם כי נמצאים ברשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. מחקר שהשווה רצפי D.N.A מדגימות שנלקחו מחמורים מתקופות היסטוריות קדומות וחמורים מודרניים בצפון מזרח אפריקה מגלה שחמורי בית מהעת העתיקה זהים מבחינה גנטית לערודים הנוביים דבר המצביע על האפשרות שהערודים הנוביים הנוכחיים הם למעשה שרידים של חמורי בית מבויתים. יתר על כן, נמצא שביות הערודים התרחש מספר פעמים והכלאות בין ערודים וחמורי בית המשיכו להתקיים גם במשך תהליך הביות. משערים שהכלאות אלו התבצעו במכוון על ידי מגדלי החמורים על ידי קשירת אתונות ליד מקורות מים וניצול העובדה שהערודים היו נאלצים להגיע אליהם לצורך שתיה.

החמורים המצריים מתקופת הברונזה היו בעל מבנה גוף דומה לערוד דבר המצביע על אחת משתי אפשרויות: או שבשלב זה של הביות עדיין נשמרו בחמורים מאפייני אבותיהם הערודים או שהמבייתים העדיפו כמה ממאפייני הערודים עבור חלק מהמשימות שרצו לבצע בעזרתם ולכן שמרו על תכונות אלו. החמורים המבויתים היו קטנים יותר מאשר הערודים ובמיוחד היו קטנות יותר ופחות מסיביות עצמות הרגלים (metacarpals). נראה שהחמורים מהתקופות ההיסטוריות מייצגים שלב ביניים בין הערודים והחמורים המודרניים בתהליך הארוך של הביות. יש להדגיש שהממצאים הזואו-ארכיאולוגיים מצביעים על תהליך הדרגתי של השתנות בתכונות המורפולוגיות, במעבר מהערוד לחמור המודרני, לאורך התקופות  (1). 
 

---

 
 
מקורות עיקריים:

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)