טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם – יונת הבית
"א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר: וראמה וישבה תחתיה. מאי תחתיה? כתחתיה. וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא? אמר רבה: אמר לי ההוא סבא, לדידי חזי לי ירושלים קמייתא ותלתא פרסי הויא. ושמא תאמר יש צער לעלות? ת"ל: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (בבא בתרא עה ע"ב).
שם עברי: יונת הבית שם באנגלית: Domestic pigeon
שם מדעי: Columba livia domestica שמות נרדפים במקורות: תסיל
לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.
הרב שטיינזלץ ב"עיונים" (התלמוד המבואר) מביא את דברי המהר"ל המפרש שכוונת דברי רבי יוחנן היא שלמרות שירושלים גבוהה שלוש פרסאות כלומר היא למעלה מהחומר יש אפשרות לבני אדם קרוצי חומר להתעלות ולהגיע אליה ללא צער. אולי היונים מובאות כאן כמשל לקשר ההדוק הקיים בין ישראל לקב"ה או בין ישראל לירושלים. הקשר בין היונים וארובותיהם או שובכיהם הוא קשר אמיץ וקבוע ומתקיים גם לאחר שהיונה מתרחקת במסעה. הקשר ההדוק בא לידי ביטוי בהלכה בדיני ממונות: "מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר יונים" (בבא בתרא, ע"ח ע"ב). על פי פירוש הרשב"ם הן הדבורים והן היונים בטלים ביחס לכוורת ולשובך. היונים הן חלק אינטגרלי מהשובך. כשם שהיונה מוצאת את דרכה ללא קושי ("ללא צער") בעזרת מנגנוני הניווט המשוכללים שלה כך כנסת ישראל תמצא את דרכה לירושלים "הגבוהה" לעתיד לבוא.
יונה – הפרט הנראה בתמונה הוא תוצר הכלאה של יונת סלע עם יונת בית.
יונה – הצבע הירקרק בעורף היונה נובע מצבע פיסיקלי. צבע זה הוא תוצאה של שבירת קרני האור בנוצה.
צוצלת – השם המלא הוא תור הצוצלת.
צילם: משה חובב - ירושלים
הרחבה
שמות העופות תור ויונה מוזכרים במקרא ובספרות חז"ל פעמים רבות מאד אך האבחנה ביניהם לא ברורה תמיד ל"אדם מן הישוב" המחליף בין יונה לתור הן בעת לימוד המקורות התורניים והן בחיי היום יום. למעשה התור והיונה הם שני סוגים שונים השייכים לאותה משפחה – משפחת היוניים (Columbidae) הנכללת בסדרת היונאים (Columbiformes). הצוצלת הנפוצה ביותר, במשכנות האדם, מבין כל משפחת היוניים, שייכת לסוג תור ושמה המדעי המלא הוא תור הצוצלת (Streptopelia senegalensis) ואיננה יונה. גם באנגלית האבחנה ברורה בין יונה - Pigeon ובין תור - Dove.
היונה מופיעה לראשונה במקרא בשליחות נח כדי לבדוק האם ניתן לצאת מן התיבה: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ח' ח'). עיקר האיזכורים של היונה הם בהקשר של קרבנות ובעיקר כאפשרות חלופית לקרבן יקר יותר (קרבן עולה ויורד): "וְאִם לא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַה' אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעלָה'" (ויקרא, ה' ז'). גם הזב המטהר מביא תורים או בני יונה. ראוי לשים לב לכך שבניגוד לתורים היונים מובאות כשהן צעירות – בני יונה ולא יונים. ליונים מיוחסות תכונות חיוביות רבות הן בגלל קולה העדין, המראה ואורח החיים שלה ואכן הן במקרא והן בספרות חז"ל. אנחנו מוצאים שהיא משמשת כדמות להשוואה לרעיה: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד" (שיר השירים ד' א'), "אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה" (שם, ו' ט') ופסוקים נוספים. כנסת ישראל נמשלה ליונה: "ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות? משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף וגו' מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן" (שבת מ"ט ע"א).
זיהויה של היונה איננו מוטל בספק. האיזכור הרב שלה במקורותינו בהקשרים שונים מקביל לממצא הארכאולוגי הרב של דמויות יונים באותם הקשרים. למשל, היונה מסמלת יופי ואכן דמותה היא אחת מהדמויות הבולטות כקישוט בתבליטים, ציורי קיר ופסיפסים בבתי כנסת ומקומות אחרים. גם ההקבלה הרבה בין מעמדה של היונה בחיי האדם בימינו למתואר במקורות מחזק את הביטחון בזיהויה. כבעבר גם היום היא משמשת כמקור לבשר משובח, אמצעי תקשורת, תחרויות, הימורים ונוי.
ביולוגיה
יונת הבית היא תוצאה של אלפי שנות ביות מיונת הסלעים (Columba livia). קיימים היום מאות זנים שונים ומשונים של יונת הבית. קיימים זנים המשמשים לבשר, למירוצים, ליופי וכו'. קיימים זנים שעברו ברירה חזקה לתחרויות "יופי" עד כדי כך שקשה לזהות אותם כיונים. לזנים רבים אין אפשרות להתקיים בטבע בכוחות עצמם. ליונת הבית תפוצה כלל עולמית, כמו מין המוצא - יונת הסלעים. עיקר תפוצת יונת הסלעים היא באסיה ואמריקה הצפונית אם כי קשה לדעת מהו התחום המדוייק בגלל תהליכי הביות מחד גיסא וחזרה לטבע של זנים מבוייתים מאידך גיסא. היונה יציבה בכל תחום התפוצה שלה. בישראל קשה למצוא יוני סלעים "טהורות" משום שרוב האוכלוסיות הכליאו עם יוני בית. רוב הפרטים של יוני הסלע בישראל נמצאים ממזרח לפרשת המים, לכל אורכה של הארץ. יוני הבית מרוכזות ביישובים, שדות, מתבנים וכל מקום שיכול לספק מזון בשפע.
כאמור, התור והיונה הם שני סוגים שונים השייכים לאותה משפחה – משפחת היוניים (Columbidae). בני הסוג יונה שניתן לראות בארץ בנוסף ליונת הסלע הנפוצה יחסית הם: יונת עצים (חורפת מצויה) ויונת ענק (חורפת נדירה). בני הסוג תור בארץ הם הצוצלת שהיא מין גר בארץ, תור מצוי המקייץ אצלנו ותור הצווארון היציב.
משפחת היוניים אחידה למדי ועיקר ההבדלים בין המינים הם בגודלם. כולם בעלי גוף מגושם, צוואר קצר וראש עגול וקטן. המקור ארוך מעט בהשוואה לאוכלי זרעים אחרים בעל מבנה עדין. בבסיס המקור יש עור רך בעל מרקם ספוגי – הדונגית שבה נפתחים הנחיריים דמויי הסדק. הרגליים קצרות והאצבעות ארוכות. האצבע האחורית ארוכה ונמצאת בגובה אחד עם שאר האצבעות.
ליונים יש שתי תכונות בלעדיות בהשוואה למיני עופות אחרים: אופן השתייה ויצירת "חלב" בזפק. היונים משתמשות במקורן לשתייה באופן דומה לאופן בו אנו שותים משקה בעזרת "קשית". הן יונקות את המים על ידי טבילת מקורן עד הנחיריים ושותות בלגימה אחת את כל הכמות הדרושה. בעופות אחרים השתייה מתבצעת על ידי טבילת המקור במים, הרמת הראש והזרמת המים מהמקור לגרון.
"חלב" היונים נוצר בזפק וצורתו כגושי גבינה קטנים. מקורו בתאים מתים, שמוצאם בתאי החיפוי הפנימי של הזפק המתפרקים לנוזל סמיך ומזין. נוזל זה מורכב בעיקר ממים והוא עשיר באבות המזון: חלבונים ושומנים. הוא נוצר בשני הזוויגים לקראת בקיעת הגוזלים בהשפעת ההורמון פרולקטין. (1) זכר היונה יוצא דופן מבין כל שאר בעלי החוליות בכך שהוא מייצר "חלב" ומשתתף בהזנת צאצאיו. לאחר הבקיעה מאכילים שני ההורים את הגוזלים ב"חלב" בלבד. מסיבה זו מטילות היונים שתי ביצים וכל הורה מאכיל את אחד מהגוזלים. כדי לאכול על הגוזלים להחדיר את מקורם ללוע הורים. מסיבה זו התפתחות הנוצות בקדמת ראש הגוזלים ובלחייהם מאוחרת. במהלך התפתחות הגוזלים הולכת וגדלה הכמות היחסית של הזרעים בתערובת שההורים מאכילים על חשבון ה"חלב". החל מגיל 28 יום היונים ניזונות בעיקר מזרעים. המזון המיוחד של גוזלי היונים מקשה על גידולם במדגרות כפי שמקובל לגבי תרנגולות. ליונים קיבת שרירים מפותחת (קורקבן), והן בולעות אבנים המסייעות בטחינת הזרעים בקיבה. מנגנון טחינה זה מהווה תחליף לשיניים הקיימות ביונקים. מקור העופות חסר שיניים ולכן הטחינה מתבצעת רק לאחר בליעת הזרעים. סוג המזון מכתיב ליונים צורך להגיע למקורות מים לעיתים קרובות יחסית. בניגוד לעשב ועלים המכילים מים הרי שבזרעים כמות מים מעטה בלבד.
היונים מונוגמיות ומחליפות בן זוג רק כאשר אחד מבני הזוג מת. מסיבה זו מהוות היונים סמל לחיים זוגיים מוצלחים. בדברי הגמרא: "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה" (עירובין ק' ע"ב). תכונה זו מאפיינת את יוני הסלע אך לא את יוני הבית. יונת הסלעים חברותית, הן בעת הקינון והן בשאר ימות השנה ולכן קל היה לבייתה לצורך גידול בשובכים. בית הגידול של יונת הסלעים הוא נופי מצוקים ולכן יונת הבית לא התקשתה למצוא בעיר תחליפים דומים כמו בתים.
ליונים יכולת מעולה לחזור לשובך ממנו יצאו בגלל נאמנותן ויכולת הניווט המעולה שלהן. תכונה זו הביאה לשימוש ביונים למטרות תקשורת כיוני דאר כבר לפני אלפי שנים. יוני הדואר מסוגלות להעביר ידיעות למרחק של 1000 ק"מ במהירות ממוצעת של 70-60 קמ"ש. נושא ניווט היונים נחקר ונסקר באלפי פירסומים מדעיים. נמצא שיונים משתמשות בחושים שונים ובזיכרון מעולה למצוא את דרכן. הן משתמשות בחוש הראייה (הכרת פני השטח וניווט על פי השמש), חוש הריח ואף תחושה של קווי הכח המגנטיים של כדור הארץ. מחקרים חדשים מלמדים שאיבר חוש זה ממוקם בבסיס המקור.
בנוסף לערכה של היונה בחיי האדם כמקור מזון, אמצעי תקשורת ושעשוע יש לה גם תפקיד שלילי כמעבירת מחלות. רוב המחלות מועברות על ידי הלשלשת. היונים נגועות בטפילים שונים והן עלולות להעביר אותם לאדם.
היונה בתלמוד
"משנה: מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה ... רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין מלא שגר היונה. גמ': חמשים אמה ותו לא? ורמינהי אין פורסין נשבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס. אמר אביי: מישט שייטי טובא, וכרסייהו בחמשים אמתא מליא. ומישט שלשים ריס ותו לא? והתניא ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס. רב יוסף אמר: בישוב כרמים, רבא אמר: בישוב שובכין וכו'" (בבא בתרא כ"ג ע"א).
מסוגייתנו ניתן ללמוד פרטים רבים על התנהגות היונים. משנה: מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה ... (בבא בתרא כ"ג ע"א). רש"י מפרש מרחיקין השובך מן העיר - שהיונים מפסידין זרעוני גנות. כלומר אסור לאדם לבנות שובך במרחק קטן יותר מ – 50 אמה מהעיר בגלל הנזק שגורמות היונים לזרעים. הדגש בהסבר רש"י הוא על זרעוני גינות ולא על סתם פירות או גרגירי תבואה שכבר צמחה בגינות. היונה אמנם צמחונית אך היא ניזונה רק מזרעים הנמצאים על גבי הקרקע ולא מגרגירי תבואה או קטניות הנמצאים עדיין בשיבולים ובתרמילים. כמובן שאין היונה מזיקה לפירות כפי שמזיק להם הבולבול. שיטת התוס' שונה והוא מפרש שההרחקה היא בגלל התבואה "הנשטחת בגגות העיר כדי לייבש" אבל אין חשש לתבואה בשדות כי אסור לזרוע סביב העיר במרחק של 1000 אמה.
היונים הן בעל חיים חברתי ועפות בלהקות גדולות מאד. ממחקרים שונים עולה שקיימת תקשורת בין הפרטים לגבי מקומות עשירים במזון ולכן הקמת שובך בסמוך לשדה זרועה עלולה לגרום לנזק רב מאד. בגלל התנהגותן המיוחדת של היונים הן נחשבות באופן כללי כבעל חיים המועיל לאדם משום שבניגוד לצמחי תרבות שבהם הזרעים נשארים צמודים לגבעול עד הקציר או האיסוף הרי שצמחי בר מפזרים את זרעיהם לאחר ההבשלה. מסיבה זו היונים כמעט שאינן פוגעות ביבולים אלא אוספות את הזרעים של צמחי הבר ובכך מונעות מהם להתפתח במספרים גדולים בשדות מעובדים. רבי יהודה סובר שהנזק עלול להגרם גם במרחק גדול יותר ולכן דורש הרחקה גדולה יותר: "רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין מלא שגר היונה" (שם). צלע ריבוע של בית כור הוא כ – 274 אמות ואם כן לא ניתן, לדעת רבי יהודה, לבנות שובך אם אין מכל צד שלו בית כור (אם נמקם את השובך במרכז ריבוע בשטח של ארבעה בתי כור הרי לכל צד יש מרחק של בית כור) כלומר מרחק של 274 אמות. מרחק זה גדול ביותר מפי 5 מאשר לדעת ת"ק ומרחק זה מקביל ל"מלוא שגר היונה". רש"י במקום מפרש: מלא שגר היונה - מרוצת פריחתה פעם אחת. לפירוש תוס' אין מחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה מהו גודל "שגר היונה" והם חלוקים רק לגבי השאלה באיזה מרחק מהשובך היונה אוכלת. הרמב"ם בפירוש המשניות (בבא בתרא פ"ב מ"ה מפרש באופן שונה לחלוטין: "ושגר היונה הם צבור היונים שמפריחין ביחד, כמו שגר אלפיך שפירושו עדרי הצאן". לענ"ד אם לפירוש התוס' אין מחלוקת לגבי המרחק שיונה פורחת בפעם אחת והמחלוקת בין ת"ק ורבי יהודה היא לגבי המרחק שבו היונים ניזונות הרי שלפי הרמב"ם המחלוקת היא אולי לגבי המדד שעל פיו מעריכים את הנזק שנגרם על ידי היונים. לת"ק הקריטריון לקביעת מרחק הנזק הוא התנהגות הפרט הבודד והמרחק מהשובך שבו עיקר אכילתו ואילו לשיטת הרמב"ם הקריטריון הוא התנהגות הלהקה, כלומר השגר, והמרחק שהיא מתרחקת מהשובך. מחקרים מצביעים על כך שבממוצע יונים כחלק מלהקה עפות למרחקים גדולים יותר מאשר פרטים בודדים. לרבי יהודה קביעת המרחק מתבססת על התנהגות השגר והוא מתרחק יותר מאשר היונים הבודדות.
מקשה הגמ' על גודלו של מרחק ההרחקה שהמשנה קבעה: "חמשים אמה ותו לא? ורמינהי אין פורסין נשבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס. אמר אביי: מישט שייטי טובא, וכרסייהו בחמשים אמתא מליא" (שם).
הגמ' מתקשה מדוע לגבי איסור הנחת מלכודות ללכידת יונים האיסור הוא במרחק של עד 30 ריס שזה מרחק של כ – 4 מיל ואילו לגבי הנזק שהיונים גורמות המרחק הוא 50 אמה בלבד. אביי מתרץ שאמנם היונים עפות למרחק גדול יותר (מישט שייטי טובא") אך עיקר אכילתן הוא בקרבת השובך (וכרסייהו בחמשים אמתא מליא). מתצפיות בהתנהגות איסוף המזון ביונים אנחנו לומדים שהיונים מעבירות זו לזו מידע, לגבי אתרי הזנה שופעים בשתי שיטות עיקריות: א. העברת מידע במקומות הלינה המשותפת. ב. מעקב של פרטים מסויימים אחר פרטים אחרים שעפים באופן החלטי למקום שאכלו בו ביום שעבר. היונים מתפזרות במרחבים סביב מקומות הלינה ומתקבצות בהדרגה במהלך היום לקבוצות הולכות וגדלות סביב מקומות עשירים במיוחד. מתועדת תופעה שבה להקות יונים שהגיעו למקום הזנה עשיר ישבו במנוחה ולא אכלו עד שהצטרפו קבוצות נוספות. אם נחזור לנאמר בסוגייתנו. האכילה מתבצעת על ידי הלהקה כולה באתרים עשירים, ובדרך כלל הם יהיו סמוך למקום הלינה (השובך). להקה גדולה מסוגלת לחסל את כל הזרעים בשדה. פרטים בודדים וקבוצות קטנות עשוייים באופן אקראי להגיע למרחקים גדולים בהרבה ולכן חל איסור להניח מלכודות גם במרחק של 30 ריס.
"ומישט שלשים ריס ותו לא? והתניא ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס. רב יוסף אמר: בישוב כרמים, רבא אמר: בישוב שובכין וכו'" (שם).
לדעת רב יוסף תתכן הגדלה של טווח התעופה של היונים בסביבה ידידותית יותר – ישוב כרמים. מקומות המחסה מאפשרים מנוחה ועל ידי כך יכולים היונים להתרחק יותר. העובדה שישוב הכרמים רק מאפשר תעופה רחוקה אך לא ניזוק בעצמו (אם היה נזק היה צריך להרחיק ממנו) קשורה באופן הדוק לתפריט המיוחד של היונים. הם ניזונות מזרעים ולכן אינן גורמות נזק משמעותי לכרם. מקובל בין החוקרים להעריך את מרחק התעופה היומי של היונים ב – 15-20 ק"מ. מרחק זה איננו שונה מהותית מהמרחק של 100 ריס.
"משנה: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו .. . אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, ואי דליכא, ודאי מההוא נפל? הכא במאי עסקינן במדדה, דאמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מנ'" (בבא בתרא כ"ג ע"ב).
הגמרא מלמדת אותנו שלגוזל הנופל מהשובך יש טווח קצר יחסית לתנועה והוא מוגבל ל – 50 אמה. במינים רבים של ציפורים גוזלים הנופלים מהקן בשלב התפתחות מתקדם זוכים להמשך הטיפול של הוריהם על הקרקע (אם הם מוסתרים מפני טורפים) ולכן במרחק לא גדול מהקן (או בסוגייתנו מהשובך) הגוזל עשוי להמשיך להיות פעיל. לחילופין ייתכן שזה המרחק שהגוזל יכול להתקדם ללא טיפול ההורים.
"וליזיל בתר רובא דעלמא? הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים, דאם איתא דמעלמא אתי, כיון דמידדי לא מצי אתי, דכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה, מידדי, ואי לא לא מידדי" (שם).
הגמ' מוכיחה שהגוזל הגיע מאחד משני השובכים שביניהם הוא נמצא ולא מאחד משובכי העולם משום שהוא נמצא בשביל בין כרמים. במקרה כזה אין הוא רואה אלא את השובכים שעל השביל ומאחד מהם הוא הגיע. אין הוא יכול להגיע משובך אחר שהרי כאשר אין הוא רואה את השובך ממנו נפל אין הוא מתקדם. ייתכן ואכן הגוזל שומר על קשר עין עם השובך משום שכך הוא מבטיח לעצמו שגם הוריו יראו אותו ויגיעו להאכילו. לחילופין ייתכן שגוזל לא מתרחק יותר מ – 50 אמה לא מתוך "בחירה" אלא כתוצאה מכך שאם הוא מתרחק יתר על המידה הוא אינו מקבל טיפול מהוריו וכתוצאה מכך מת.
מאי מפריחי יונים? הכא תרגומה אי תקדמיה יונך ליון, רבי חמא בר אושעיא אמר ארא (סנהדרין כ"ה א').
לפירוש רש"י יש כאן עדות להימורים הקשורים למרוצי יונים כפי שנהוג עד היום. בלשונו: "אם תקדמיה יונך ליון - ליוני אתן לך כך וכך". לפי רבי חמא בר אושעיא מפריחי יונים הם ציידים הלוכדים יונים השייכות לאחרים: "ארא - אשתליו"ן, מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן, ויש בהן גזל"
משנה: כשר בתורין פסול בבני יונה כשר בבני יונה פסול בתורין תחלת הציהוב בזה ובזה פסול: גמרא תנו רבנן תורין גדולים כשרים קטנים פסולים בני יונה קטנים כשרים גדולים פסולין נמצא כשר בתורין פסול בבני יונה כשר בבני יונה פסול בתורין (חולין כ"ב ע"א).
בעת התפתחות הנוצות בנקודת המעבר בין גוזל לבוגר מופיעות נוצות צהובות בצוואר. בשלב זה הן התורים והן בני היונה פסולים. התורים עדיין צעירים מדי ואילו בני היונה כבר עוברים לשלב הבוגר ונפסלים.
אמר רחבה אמר רבי יהודה: תסיל פסול משום תורין וכשר משום בני יונה, דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה. מתיב רב דניאל בר רב קטינא: כל העופות פוסלין מי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת, ואם איתא ליתני חוץ מיונה ותסיל? א"ר זירא זה מוצץ ומקיא וזה מוצץ ואינו מקיא (חולין ס"ב ע"א).
מהלך הדיון על פי רש"י: הגמרא מנסה לקבוע אם מינים מסויימים הם בני יונה או תורים והקריטריון שנבחר הוא פסילת מי חטאת כתוצאה משתיית העוף. הפסול עלול להגרם כתוצאה מנטיפת מים ממקור הציפור בעת השתייה. הפסול נובע מכך שמים אלו הם רוק או מים שנעשתה בהם מלאכה. תסיל הוא אמנם מין יונה אך פוסל את המים משום שמים נוטפים ממקורו בעת השתייה ואילו יונה מוצצת את המים באופן שתארנו לעיל ולכן אינה פוסלת. בלשון רש"י: "פוסלין מי חטאת - אם שתו מהן מפני שאין מוצצין אלא מגביהין פיהן לאחר שקולטות את המים והמים נופלים מפיהם ...". התאור הביולוגי מתאים לחלוטין לאופן השתייה הייחודי של היונים.
(1) הורמון זה אחראי להפרשת החלב ביונקים.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 263-267)
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 260)
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 135-138).
Feral pigeons, 1995. R. F Johnston and M. Janiga Oxford University press (196-201).
לעיון נוסף:
יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך (עמ' 242). על הפסוק ויהי אפרים כיונה פותה (הושע ז').
Feral pigeons, 1995. R. F Johnston and M. Janiga Oxford University press.
ספר זה סוקר בהרחבה את מרבית ההיבטים של יונת הסלעים בכללם תהלית ביות יוני הבית, מבנה, התנהגות ועוד.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
