טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש – בקר

"מתניתין: בית שמאי אומרים: הקדש טעות הקדש, וב"ה אומרים: אין הקדש. כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש" (נזיר, לא ע"א).

שם עברי: בקר      שם באנגלית: Cattle    שם מדעי: Bos taurus

שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.


נושא מרכזי: על המשמעות הביולוגית של הצבע הלבן והשחור בבקר? 

לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.

במשנתנו צבעי השוורים מהווים סימן לזיהוי בלבד אך למעשה צבעים אלו קשורים במידה רבה למאפייני התנהגותם. למאפיינים אלו השפעה על ערכם וכך ניתן להבין את המשנה במנחות (פי"ג מ"ח): "... שור במנה והביא שנים במנה לא יצא, ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר. שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן לא יצא; קטן והביא גדול יצא, רבי אומר: לא יצא". ממשנה זו משתמע באופן ברור שיש קשר בין צבע השוורים ובין מחירם בשוק בדומה להשפעת גודל השור על מחירו. על קשר זה עמד התוס' (מנחות, קז ע"ב) שכתב: "שחור והביא לבן - חלוקים קצת כדאמר פ"ה דנזיר (דף לא:) ופ"ק (דף ג) אוכמא למשכיה סומקא לבישריה חיורא לרידיא". על הקשר בין צבע השוורים והתאמתם לתפקידם ראו במאמר "אוכמא בחיורא לקיא, חיורא באוכמא לקיא".

ככלל מקובל להניח שלצבע כהה יש יתרון בחיי בר משום שהוא מגן מפני קרינת על-סגול הגורמת לנזקים לעור (הזדקנות עור, כוויות ומלנומה). במהלך ביות בעלי חיים שונים הם איבדו את צבעם המקורי וחלקם אף הפך ללבן. דוגמה טיפוסית לתופעה היא המעבר מהצבע השחור של שור הבר אל מגוון צבעים רחב בגזעי הבקר המבוייתים (גם התהליך ההפוך אפשרי ועל כך ב"הרחבה"). לעיתים השינוי בצבע הוא תוצאת לוואי לא מכוונת אך לעיתים היא מכוונת על מנת להשיג יתרונות. המופע הלבן של הכבשים הוא תוצאה של סלקציה מכוונת לטובת צמר נוח יותר לצביעה. בין העופות מוכר היטב ההבדל בין תרנגול הבנקיבה הצבעוני והתרנגול המבויית הלבן. למעשה הצבע הלבן שולט כמעט בכל גזעי התרנגולות הגדלות במשק האדם. 

נפתח בהכרות קצרה עם הגורם האחראי להופעת הצבע הכהה בבעלי חיים בכלל וביונקים בפרט. הצבע נובע מהצטברות פיגמנט הנקרא מלנין הגורם לגוונים כהים בקבוצות בעלי חיים רבות (יונקים, עופות, זוחלים ועוד). המלנין נוצר בתאים הנקראים מלנוציטים והוא משפיע על צבע העור, אך הוא מצוי גם בשיער ובעיניים. אחד משני סוגי המלנין העיקריים הוא בצבע שחור חום וככל שריכוזו בעור, בשיער או בנוצות גבוה יותר הם כהים יותר. בדרך כלל הצבע הלבן בעור בעלי החיים נגרם כתוצאה מכשלון המונוציטים לנדוד מהרכס העצבי אל העור. הרכס העצבי הוא קבוצת תאים עוברית שממנה נוצר חוט השדרה ורקמות נוספות בגוף. משמעות הדבר היא שמוצא המלנוציטים בעור זהה למוצא תאי חוט השדרה כלומר תאי עצב. מסיבה זו מלנומה מסוכנת מאד. בניגוד לגידולי עור שניתן לנתח בקלות הרי שמלנומה היא למעשה גידול ברקמה עצבית שתאיה עלולים לנדוד ולהתרבות במקומות מסוכנים כמו המוח.

הסיבה הנפוצה להופעת צבע לבן בבקר היא פגם בייצור המלנין ולכן לפרטים מסוג זה יש עור לבן וגם פרווה לבנה תופעה הנקראת לבקנות. מחד גיסא יש לפרווה לבנה יתרון משום שאין היא מתחממת כפרווה שחורה אך מאידך גיסא חשיפה של פרטים בעלי עור לבן, חסר מלנין, לשמש מסוכנת. לאחרונה נמצא פתרון ל"צוואר בקבוק" זה באמצעות החדרת גן הגורם לצבע שיער לבן במנגנון שונה. בניגוד לעור הסופג את המלנין על ידי העברה פסיבית הרי שהחדירה לשיער מתבצעת באופן אקטיבי. מוטציות הפוגעות במנגנון החדרת המלנין לשיער או לנוצות גורמות להופעת פרטים בעלי עור כהה אך בעלי שיער לבן. לפרטים מסוג זה יש יתרון משום שהם נהנים משני העולמות. בעוד שייצור המלנין בהם תקין, ולכן עורם כהה, הפרווה נשארת לבנה משום שאין הוא מועבר אל תוך השערות.
 

תמונה 1. בקר הבית - מופע חום ושחור		תמונה 2.  בקר הבית - מופע לבן וחום

  
הרחבה 

לכל בעלי החיים המבוייתים הנמצאים במשק האדם יש אבות מוצא שהם מיני בר. מוצא הכלב מהזאב, מוצא חזיר הבית הוא מחזיר הבר, מוצא הסוס מהטרפן (tarpan) ומוצא הבקר הוא בשור הבר (aurochs). המינים המבוייתים נוצרו במהלך דורות רבים כתוצאה מהכלאות סלקטיביות בהן נבררו פרטים בעלי תכונות רצויות. במשך הזמן התרבו הצאצאים המבוייתים אולם כמה מאבות המוצא נעלמו מהעולם כדוגמת שור הבר והטרפן. בעשרות השנים האחרונות מתבצעים בעולם נסיונות לבצע "ברירה הפוכה" (back-breeding) על מנת "להחזיר לחיים" מינים שנכחדו בגלל ביות או תת מינים של מיני בר שנכחדו לאחרונה דוגמת הקואגה (quagga) שהיא תת מין של זברה והאריה הברברי. 

"ברירה הפוכה" היא תהליך אפשרי משום שחלק גדול מהמטען התורשתי של אבות המוצא או תת המינים הנכחדים שרד בצאצאיהם המבוייתים או בתת המינים הקרובים. בסופה של ברירה זו ניתן לקבל בעלי חיים הדומים לאבות המוצא או תת המינים המקוריים. ל"ברירה הפוכה" יש יתרון על פני שיבוט בעזרת D.N.A המופק משרידים של אבות המוצא משום שבעזרתו ניתן לקבל אוכלוסיה שלמה ולא פרט בודד. 
 

"ברירה הפוכה" של שור הבר

שור הבר שנכחד בשנת 1627 היה גדול בהרבה מאשר גזעי הבקר המבוייתים. גובה כתפי הזכר נע בטווח שבין 160 – 180 ס"מ וגובה כתפי הנקבה מסביב ל – 150 ס"מ. צבעו היה חום-שחור עם רצועות קצרות מפותלות בצבע בהיר. צבע הנקבות והצעירים היה אדמדם. לזכרים ולנקבות היה כנראה אזור בהיר סביב החרטום. הקרניים היו מוטות לפנים ומפותלות כלפי פנים. למרות שמבנה הקרניים היה אופייני מאד לשור הבר הייתה גם שונות באורכן, עוביין, פיתולן ומיקומן יחסית לקדמת הראש. אחד מהנסיונות המוקדמים והמפורסמים של "ברירה הפוכה" היה של האחים Heck שפיתחו, בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, זן בקר (Heck cattle) שלדעתם דומה לשור הבר (תמונה 3). אחריהם נערכו עוד מספר ניסיונות שהמשותף להם הוא קבלת גזעי בקר בעלי צבע שחור. להלן אראה שהתיאוריה שלהם אינה עומדת במבחן המציאות.

שור הק (Heck) טיפוסי הוא בגובה 140 ס"מ וגובה הפרה 130 ס"מ. משקל השור מגיע ל – 600 ק"ג. ההק נמוך ב – 20-30 ס"מ משור הבר וגודלו אינו עולה על גזעי הבקר האחרים. הגודל איננו המאפיין היחיד שההק שונה משור הבר. גם מבנה הגוף שונה. בעוד שמבנה גופו של שור הבר היה "אתלטי" הרי שההק מגושם בדומה לגזעים המבוייתים האחרים. רגליו קצרות יותר וגופו ארוך בניגוד לשור הבר שבו גובה הכתפיים היה כמעט כאורך הגוף. להק יש ראש קטן וקצר באופן יחסי ואילו לשור הבר היה ראש גדול ומאורך על צוואר שרירי. לשור הבר היו שרירי כתפיים מפותחים שנישאו על ידי עוקצי חוליות ארוכים החסרים בהק. לסיכום הפרופורציות וצורת הגוף של ההק אינם דומים באופן משמעותי לשור הבר והוא איננו שונה מגזעים רבים של בקר מבויית. 

לקרני שור הבר היה מבנה קבוע פחות או יותר. מבבסיסן הן גדלו לכיוון החוצה ומעלה ולאחר מכן קדימה ופנימה והקצה שלהן פנה פנימה ולמעלה. הקרניים היו ארוכות ועבות והגיעו לאורך של 80 – 100 ס"מ וקוטר של 10 ס"מ ואף יותר. קרני ההק היו שונות בפרטים רבים. בדרך כלל הן התפתלו כלפי מעלה או החוצה במידה רבה יותר בהשוואה לשור הבר והן אינן מגיעות לאורך ועובי קרני שור הבר. לעיתים קרובות קרני ההק מזכירות במידה רבה את מבנה קרני גזע הבקר ממנו הוא פותח – הבקר האפור.

בצבע הפרווה ההק עשוי להיות דומה לשור הבר בכך שלזכרים פרווה שחורה עם פסים בהירים מפותלים ולנקבות צבע חום אדמדם. עם זאת לעיתים לשוורי ההק עשוי להיות אוכף בהיר על הגב שלא היה בשור הבר. גם הדו-צורתיות המינית בצבע הפרווה איננה חד-משמעית ושוורים ופרות עשויים להיות בצבע שחור עם אוכף בהיר. בנוסף עשויות להופיע נקבות שחורות או שוורים בעלי צבע בהיר. מופעים נוספים של ההק כוללים פרטים בצבע אפור או אפרפר, פרות בצבע בז' וכתמים לבנים באופן דומה לגזע הולשטיין). 

ההבדלים הרבים בין ההק ושור הבר הובילו לניסיונות מחודשים לפתח את גזע אב המוצא תוך שימוש בטכנולוגיות ביולוגיות חדישות. לצורך זה נבחרו גזעים אחרים שמשערים יעניקו יתרונות לגזע שיתקבל. המאפיינים הרצויים הם יכולת לעמוד בתנאי אקלים קשים, רעייה בשדה במהלך כל השנה, עצמאות ואופי שקט. מאפיין אחרון זה איננו עולה בקנה אחד עם תכונותיו של שור הבר אך כנראה הוא הכרחי למין שמעוניינים לגדל בשמורות טבע. אחד מהפיתוחים הוא זן מתקדם יותר הנקרא Taurus cattle (תמונה 4) תוצאה של הכלאה בין ההק המסורתי וגזעי בקר הדומים יותר לשור הבר בעיקר מדרום אירופה. משתמשים בהם בעיקר לשימור נופים טבעיים. 
 

תמונה 3.   Heck cattle                 צילם:  Walter Frisch		תמונה 4.   Taurus                      צילם: DFoidl

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.