טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בוצינא טב מקרא – מלון הקת'א
"... אם כן, למה כתב לה וכו'. ותימא ליה: מכל מילי סליקת נפשך! אמר אביי: יד בעל השטר על התחתונה. ואימא: מפירי! אמר אביי: בוצינא טב מקרא. ואימא: מירושה! אמר אביי: מיתה שכיחא, מכירה לא שכיחא, וכי מסליק איניש נפשיה - ממילתא דלא שכיחא, ממילתא דשכיחא - לא מסליק איניש נפשיה" (כתובות, פג ע"ב).
פירוש: וְאֵימָא [ואמור] שסילק עצמו מִפֵּירֵי [מפירות], שהרי מתנה או מכירה של הקרקע כולה היא דבר גדול וביחס לזה הפירות הם רק סכום קטן, ומדוע לא נאמר שדווקא מן הפירות סילק את עצמו? אָמַר אַבַּיֵי: משל הוא בפי האנשים: "בּוּצִינָא [קישוא] הנמצא ביד טַב מִקָּרָא [טוב מדלעת] שתבוא לאחר זמן", ולכן אנו מניחים שזכותו בפירות עכשיו חשובה לו יותר מאשר אפשרות של מכירה שעשויה לבוא רק בעתיד. ושואלים: וְאֵימָא [ואמור] שמִירוּשָׁה רוצה לסלק את עצמו, שהוא הפחות, שהרי ייתכן שימות עוד לפניה! אָמַר אַבַּיֵי: מִיתָה שְׁכִיחָא [מצויה], אבל מְכִירָה לָא שְׁכִיחָא [אינה מצויה], שאין אדם נוהג למכור ירושת אבותיו, וְכִי מְסַלֵּיק אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ [וכאשר מסלק אדם עצמו] אנו מפרשים שהוא מסלק עצמו מִמִּילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא [מדבר שאינו מצוי], אבל מִמִּילְּתָא דִּשְׁכִיחָא לָא מְסַלֵּיק אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ [מדבר שמצוי אין אדם מסלק עצמו]. רַב אַשִׁי אָמַר טעם אחר, שאנו מדייקים בלשון השטר, שאמר בו "דין ודברים אין לי בִּנְכָסַיִיךְ" משמע וְלֹא בְּפֵירוֹתֵיהֶן, וכן "בִּנְכָסַיִיךְ" משמע בחייך שהם שייכים לך וְלֹא לְאַחַר מִיתָה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: מלון הקתא שם באנגלית: Hairy Cucumber שם מדעי: Cucumis melo var. chate
שם נרדף במקורות: קישות, קישוא שמות בערבית: פאקוס
שם עברי: דלעת הבקבוק שם באנגלית: Bottle Gourd שם מדעי: (Lagenaria siceraria (L. vulgaris
שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא
נושא מרכזי: מדוע ה"בוצינא" עדיף מה"קרא"?
לנושאים נוספים העוסקים בקשואים - הקש\י כאן.
הפתגם המקביל בלשון ימינו למשל "בוצינא טב מקרא" הוא: "טובה ציפור אחת ביד מאשר שתים על עץ". מפרש כאן רש"י על פי שיטתו במקומות נוספים (ראה במאמר "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"):
בוצינא טב מקרא - בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה והאומר לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי או המתן עד שיגדילו וקח גדולה טוב לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה יולד יום אף כאן חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר ומיד מביטול מכר שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא תמכור".
פירוש רש"י מבוסס על ההנחה שגם "בוצינא" היא דלעת אלא שהיא עדיין בשלב מוקדם יותר בהשוואה ל"קרא". הערוך (ערך "בצין") והתוס' (סוכה, נו ע"ב) חולקים על זיהוי ה"בוצינא" עם הדלעת ולדעתם מדובר בקישוא ולכן עליהם לפרש באופן שונה את המשל. יש לזכור שהדלעת והקישוא בלשון חז"ל אינם חופפים לשמות בני זמננו. על זהות הקישוא והדלעת ראה במאמרים "אין לך מר בקשות אלא פנימי שבו" ו"מחתכין את הדלועין לפני הבהמה") ותמונות 1-3. פירוש הפתגם על פי תוס':
"בוצינא טבא מקרא - משל הדיוט הוא האומר לחברו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא תניחה טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה כך פי' בקונטרס. ור"ת מפרש: דעל כרחך בוצינא וקרא שני מינים הם, דקשואין מתרגמינן בוצינא, ודלעת היינו קרא, כדמוכח בנדרים פרק הנודר מן המבושל (דף נא.) דאמרינן מאי דלעת הרמוצה? קרי קרקוזאי. וקישואין ודילועין ב' מינים כדמוכח במסכת כלאים (פ"ג מ"ה) דתנן: נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו, ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן. ועוד ראיה מהא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מח.) בוצינא מקטפיה ידיע משמע דלאחר שנגמר הפרי נקרא בוצינא. ואומר ר"ת: שהקישות מין פרי קטן מדלעת שממהר להתבשל ויכול לתולשו מיד, והדלעת גדולה ואינה ממהרת להתבשל, ואין יכול לתולשה עד לאחר זמן, ואוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן".
לאור ראיותיו נראה שפירוש תוס' הסובר ש"בוצינא" הוא קישוא מבוסס יותר: א. אונקלוס מתרגם את הפסוק "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים וכו'" (במדבר, יא ה'): "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן, ית בוציניא, וית אבטיחיא, וכרתי ובוצלי ותומי". בתרגום יונתן (שם) אנו מוצאים: "דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן בלא תפקידתא ית קטיא וית מלפפופניא וכו'". מתקבלת כאן זהות בין שני התרגומים והשמות "קשואים" – "בוציניא" – "קטיא" הם שמות נרדפים. ב. מדברי הפתגם העממי במסכת ברכות האומר "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" משתמע שלא ייתכן ובוצין הוא דלעת צעירה שהרי היא עדיין לא סיימה את התפתחותה ומנין לנו לדעת מה יהיה בסופה. ב. מדברי הפתגם העממי בסוגייה בברכות (מח ע"א) "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" משתמע שלא ייתכן ובוצין הוא דלעת צעירה שהרי היא עדיין לא סיימה את התפתחותה ומנין לנו לדעת מה יהיה בסופה.
בניגוד לרש"י המפרש שהמשל משווה בין שלבים שונים של אותו גידול (דלעת) הרי שלשיטת ר"ת ההשוואה היא בין גידולים שונים המתפתחים בקצב שונה. לקשוא פרי קטן המבשיל (או נאכל) מוקדם יותר ואילו לדלעת פרי גדול המאחר להתבשל. על מנת להעריך את הריאליה שבהסבר זה עלינו לזהות את המינים בהם מדובר ולבדוק את משך זמן הבשלתם ואופן אכילתם. לגבי הדלעת התמונה ברורה, פחות או יותר, וכנראה הכוונה לדלעת הבקבוק ואילו זיהוי הקישוא נתון למחלוקת בין שתי אסכולות (ראו במאמר "אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו"). האחת מזהה את הקישוא עם מלון הקתא והשנייה עם מלפפון הגינה. בין כך ובין כך מדובר במינים שעיקר אכילתם היא בעודם פירות "בוסר" וללא בישול. הדלעת נאכלת לאחר הבשלתה, מרקמה קשה והיא זקוקה לבישול ממושך. פרט מעניין הוא שמלון הקתא נחשב לפרי שהבשלתו המהירה ביותר מבין כל המינים בקבוצה והיא נמשכת כחודשיים וחצי. (1)
צמד המינים "בוצינא" ו"קרא" מעומתים זה לעומת זה במשל עממי נוסף ("היינו דאמר אינשי"): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות. בית הנשים מיבעי ליה? אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו. היינו דאמר אינשי: איהו בקרי ואתתיה בבוציני" (מגילה, יב ע"א). מפרש רש"י לשיטתו בזיהוי ה"בוצינא": "איהו בקרי - דלועין גדולות. בוציני - דלועין קטנות, כלומר, דבאותו מין עצמו, זה נואף וזו נואפת, הוא אומר להראות את יופיה, והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה". "טורי אבן" (שם) מתקשה להסביר את המשל על פי שיטת ר"ת הסובר ש"בוציני" ו"קרי" הם מינים שונים. מביא ה"טורי אבן" את פירוש תוס' שנ"ץ בשם הר"ש: "איהו בקרא שהעלים גדולים מכסים אותה ואיתתא בבוצינא שהעלים קטנים ואינם מכסים אותה כלומר עוד היא מזנה בפרהסיא יותר ממנו עכ"ל". עלי הדלעת אכן נחשבים לגדולים במשפחת הדלועיים ומימדיהם מגיעים ל – 40*40 ס"מ.
רבי ישעיה פיק מפנה בהערה על גליון הגמרא במגילה לערך "קר" (ד') בערוך שם מובאת תשובה נוספת הקשורה לאופן שבו הוא מפרש את המילה "בוצינא": "... היינו דאמרי אינשי איהי בקרי ואתתיה בבוציני. פירוש האיש אם לא ימצא אשה לזנותה נוקב בקרא נקב קטן לזנות בו, וכך האשה אם לא תמצא זכר תעשה מקשואין מקום זכרות לזנות בו".
 |
|
 |
|
תמונה 3. מלפפון הגינה צילום: מלפפונים PDH |
|
תמונה 4. מלון הקתא |
(1) Paul T. Nicholson, Ian Shaw. Ancient Egyptian materials and technology pp. 635
רשימת מקורות:
מרדכי כסלו, 'לזיהוי הקישואים, הדלועים, האבטיחים והמלפפונות'. בספר "מנחת ספיר" בעריכת ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, עמ' 447-496.
לעיון נוסף:
באתר צמח השדה: ירוקת החמור ; בוצין מפורץ .
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
