טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות – פיל
"לא אכלה דרך כבוד, מאי? אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר: בכאיסר, וחד אמר: בכדינר. אמרי דייני דפומבדיתא: עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות. רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זה חזקה" (כתובות, פ ע"א).
פירוש: ושאלו: אם לֹא אֲכָלָהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד מַאי [מה], כלומר, מהו השיעור שייחשב כאכילה? אָמַר עוּלָּא: פְּלִיגִי בָּהּ תְּרֵי אֲמוֹרָאֵי בְּמַעַרְבָא [נחלקו בכך שני אמוראים בארץ ישראל], חַד [אחד מהם] אָמַר: שאכל בְּשיעור של כְּאִיסָּר, וְחַד [ואחד מהם] אָמַר: בִּכְדִינָר. אָמְרִי [אמרו] דַּיָּינֵי דְפּוּמְבְּדִיתָא: עֲבַד [עשה] רַב יְהוּדָה עוּבְדָא [מעשה] בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת (ענפים) שלקח הבעל מנכסי האשה והאכילם לבהמתו, אף שאין זה מדרך הבהמה לאוכלם, והחשיב לו זאת כאכילה מנכסיה. ומעירים: רַב יְהוּדָה לְטַעֲמֵיהּ [לטעמו, לשיטתו] בענין אחר, שאָמַר רַב יְהוּדָה: אדם שהחזיק באחוזת קרקע ואֲכָלָהּ, שאכל מיבול אותה אחוזה כשהיו אילנותיה עָרְלָה, או שְׁבִיעִית, או כִּלְאַיִם, שהפירות אסורים הֲרֵי זוֹ נחשבת לקנין חֲזָקָה בקרקע, כיון שיכול היה ליהנות מן הזמורות המותרות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פיל אסייתי שם באנגלית: Asian Elephant שם מדעי: Elephas maximus
שם נרדף במקורות: פילא
נושא מרכזי: מהו מזון הפיל?
לריכוז נושאים וקישוריות על הפיל הקש/י כאן.
הגמרא אינה מפרטת מה היה השימוש שעשה רב יהודה ב"חבילי זמורות" אך ביטוי זה מוכר לנו מהגמרא במסכת שבת (קכח ע"א): "תנו רבנן: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין? ורבן שמעון בן גמליאל: נעמיות שכיחי פילין לא שכיחי" (1). בהסתמך על סוגיה זו מפרש רש"י: "עבד רב יהודה עובדא - דחשבה אכילה בחבילי זמורות שהן מאכל לפילין והאכיל מהן הבעל לבהמתו וכו'".
הפיל מוזכר בתלמוד 11 פעמים דבר המלמד על כך שניתן היה לראותו בארץ ישראל ובבל. עדות נוספת לכך, ניתן לראות בפסיפסים מתקופה מקבילה, פחות או יותר, שבהם מופיע הפיל האסיאתי (תמונה 1). ברור למדי שההכרות של חז"ל עם הפיל לא הייתה מבוססת רק על אמצעים גרפיים (ציורים, פסיפסים, פיתוחים וכד') או אפילו ראיה מרחוק, שדי היה בהם כדי להמחיש את פרטי המבנה החיצוניים שלו כמו למשל גודלו (2). מסוגיות שונות מתברר שלחז"ל היו ידיעות מדוייקות גם לגבי המזון, דרך העיכול וההתנהגות של הפיל.
חכמים ידעו שמערכת העיכול של הפילים איננה יעילה ומכאן נבע הספק של רבי אמי (בבא בתרא, כב ע"ב): "פיל שבלע כפיפה מצרית, והקיאה דרך בית הרעי, מהו?". ספקו היה האם סל שנקלע מנצרים שעברו דרך מעי הפיל ונפלטו נחשב ככלי גללים ולכן איננו מקבל טומאה. הספק מבוסס על העובדה שיעילות עיכול התאית בפילים נמוכה מאד ולכן הנצרים, העשויים מתרכובת זו, ונפלטים מבית הרעי כמעט ואינם מעוכלים (ראו בהרחבה במאמר "פיל שבלע כפיפה מצרית"). היעילות הנמוכה של מערכת העיכול של הפילים הביאה לכך שעליהם לאכול כמויות מזון גדולות ולא רק בגלל גודלם הרב. צורך זה גרם בסופו של דבר להתפתחות התאמות ומנגנונים המאפשרים לאכול גם פריטי מזון קשים כמו קליפות וגזעי עצים. מערכת השיניים שלהם מסוגלת ללעוס עצה והחטים (3) (Tusks) מאפשרים לקלף קליפות עצים (תמונה 2).
בסוגייתנו אנו לומדים על כך שהפילים ניזונים מזמורות שהן ענפים שנקצצו מגפנים ועצים נוספים. סוג מזון זה נאכל ברצון על ידי פילים בניגוד לבעלי חיים אחרים הזקוקים למזון רך ועדין יותר שעליו למדנו במשנה (שבת, עו ע"א): "המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה כמלא פי גמל, עמיר כמלא פי טלה, עשבים כמלא פי גדי, עלי שום ועלי בצלים; לחים כגרוגרת, יבשים כמלא פי גדי" (4).
תמונה 3. חט מגולפת מסוף המאה ה – 11 צילם: Jastrow
הרחבה
בניגוד לאיזכורים הרבים יחסית של הפיל בתלמוד הרי שבמקרא אנו פוגשים אותו רק בהקשר לשנהביו: "... אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש, נשאת זהב וכסף, שנהבים וקפים ותכיים" (מלכים א' י כ"ב) ופסוק דומה גם בדברי הימים (ב' ט כ"א). רוב המפרשים והמתרגמים מזהים את השנהב עם שן הפיל. "הב" בסנסקריט, טמילית (5) מצרית וסורית הוא פיל ואם כן משמעות ה"שנהב" היא שן פיל. כך מפרש שם רש"י: "שנהבים וקפים ותוכיים - שן דפיל וקופין וטוסין". ברד"ק: "שנהבים וקופים ותוכיים - תרגם יונתן שן דפיל וקופין וטווסין. שן הפיל ידוע, והקוף גם כן שדומים פניו לפני אדם וטווס הוא העוף הנקרא בלע"ז פאוו"ן". הרלב"ג מפרט יותר מהי שן הפיל: "שנהבים - הם שני הפיל הגדולים אשר מהם יהיה מה שישתמשו ממנו במלאכה וואור"י בלע"ז" (וואור"י = Ivory). כוונתו לחטי הפיל ששימשו למלאכת גילוף ובנייה אומנתית.
פירוש יחידאי מובא ברש"י בדברי הימים ב' (ט כ"א): "שנהבים - שן פיל ופיל עצמו". י. אהרוני אימץ גישה קיצונית יותר ולדעתו חטי הפיל נקראות "שן" ואילו "שנהבים" הם הפילים עצמם. את דעת יחיד זו הוא נימק בשלוש סיבות:
א. לאחר שנמנו בפסוק המתכות היקרות הוא מסתיים בבעלי חיים – קופים ותוכים – ואם כן גם השנהבים הם בעלי חיים. טיעון זה לא משכנע משום שכנראה החלק העיקרי שאותו ניצלו בפיל היה השנהב ואילו הקופים והתוכים הובאו חיים.
ב. הקופים והתוכים נמנו בלשון רבים ואם מדובר בחומר "שנהב" היה צריך למנותו בלשון יחיד כמו הזהב והכסף. גם טיעון זה נראה לי בעייתי משום שלכסף וזהב אין לשון רבים ואילו חטי פיל רבות נקראות שנהבים.
ג. בכל המקומות האחרים במקרא בהם נזכר השנהב הוא נקרא בשם "שן" ולא שנהב. למשל: "ויעש המלך כסא שן גדול ויצפהו זהב מופז" (מלכים א' י י"ח).
אין ספק בדבר השימוש בשנהב בארץ בתקופת המקרא משום שנמצאו פריטים עשויים שנהב באתרים רבים מתקופה זו. במגידו נמצאו כ- 300 פריטים של חפצים שונים עשויים שנהב מהמאה ה – 13 לפנה"ס (מקור). בשומרון נמצא מבנה העשוי שנהב מהמאה ה- 9 לפנה"ס. ההנחה היא שהוא (או דומה לו) היה בית השן המוזכר בספר מלכים: "ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה ובית השן אשר בנה וכו'" (מלכים א' כב ל"ט) (תמונה 4). נמצאו פסלים וחפצי שנהב במקומות שונים בארץ מתקופות מוקדמות או מאוחרות יותר (6) יחד עם חפצים העשויים מניבי היפופוטם (בהמות). ממצאים אלו מצביעים על יבוא השנהב מאפריקה דרך מצרים שבה היה מרכז גדול לעיבוד שנהב.
לדעת מ. דור העובדה שחטי הפיל האפריקאי (תמונה 5) גדולות מאלו של האסיאתי, ומתאימות יותר לגילוף, תומכת בסברה ש"שנהבים" הם פילים אסיאתים מבויייתים שהובאו עם קופים ותוכים (טווסים) (7) משום שלא היה הגיון לייבא שנהבים מדרום מזרח אסיה כאשר ניתן היה להשיגם באיכות טובה יותר במצרים. נוכחות הפילים עצמם בתקופה זו מסופקת יותר אך עדות מסויימת לקיומה ניתן לקבל מחותמות (מ- 2,500 – 1,500 לפנה"ס) המתארות פילים מבוייתים. השם פיל מובא רק בספרים החיצוניים, כאשר אנטיוכס הביא פילים במלחמתו נגד ישראל: "ואת אנטיוכס מלך אסיה הגדול אשר בא עליהם למלחמה ולו מאה ועשרים פיל ופרשים ורכב וחיל רב מאד וינגף לפניהם" (מקבים 1 ת' 6).
 |
|
 |
|
תמונה 4. שער משוחזר משנהב מהמאה ה-8 לספירה, שנמצא באתר הארכאולוגי ארמון הישאם. צילם: דני |
|
תמונה 5. פיל אפריקני צילם: מגיסטר
|
כאמור, בניגוד למקרא הרי שבספרות חז"ל מופיעים איזכורים רבים יחסית של הפיל. אנו יכולים לשער שבתקופה זו הוא היה מוכר היטב למרות שלא היה נפוץ ("פילין לא שכיחי"). ייתכן ובגלל נדירותו היחסית הוא נחשב כפלא: "הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו. פילים, פלאי פלאות נעשו לו" (ברכות, נו ע"ב). במשנה הפיל נזכר פעם יחידה בדיון לגבי השאלה האם בעלי החיים שונים הם במעמד של חיה או בהמה: "שור בר מין בהמה, ורבי יוסי אומר מין חיה. כלב מין חיה, ר"מ אומר מין בהמה. חזיר מין בהמה, ערוד מין חיה, הפיל והקוף מין חיה, ואדם מותר עם כולם למשוך ולחרוש ולהנהיג" (כלאים, פ"ח מ"ו). תמימות הדעים לגבי הפיל משקפת את העובדה שלמעשה הפילים לא בוייתו (עד ימינו) והם רק מאולפים. פילים אסיאתים מאולפים הובאו ארצה אך לא גידלו אותם והם לא התרבו. עד היום הפילים המשמשים לעבודה במזרח אסיה ניצודים בטבע. ייתכן וגם בארץ השתמשו בפילים למשא, ומכאן נובע הספק: "דתניא: נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו אין זה עירוב" (עירובין, לא ע"ב). רש"י: "קוף ופיל - פעמים שהן מלומדים".
(1) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בתוספתא: מְטַלְטְלִין בשבת אֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַצְּבָיִים, וְאֶת הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַיּוֹנִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מְטַלְטְלִין שִׁבְרֵי זְכוּכִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַנַּעֲמִיּוֹת (בנות היענה). אָמַר לֵיהּ [לו] ר' נָתָן לרבן שמעון בן גמליאל: אֶלָּא מֵעַתָּה אף חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת יְטַלְטְלוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַפִּילִין! ומשיבים, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל היה מתרץ: נַעֲמִיּוֹת שְׁכִיחִי [מצויות], ואילו פִּילִין לָא שְׁכִיחִי [אינם מצויים].
(2) על גודל הפיל אנו לומדים משאלת רב יוסף (קידושין, כה ע"ב) לגבי אופן קנין פיל: "... רבי שמעון אומר: זו וזו בהגבהה. מתקיף לה רב יוסף: אלא מעתה, פיל לרבי שמעון במה יקנה? אמר ליה אביי: בחליפין; אי נמי, בשוכר את מקומו. רבי זירא אמר: מביא ארבעה כלים ומניחן תחת רגליו". רש"י מפרש שם: "במה יקנה - שאי אפשר להגביהו".
(3) השיניים הבולטות מהפה ועשויות שנהב.
(4) פירוש: משנה. ומעתה לפירוט שיעורי דברים שכרגיל נחשבים הם בעיני בני אדם, ומצניעים כמותם: הַמּוֹצִיא תֶּבֶן הרי זה מתחייב אם הוציא בשיעור כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. עֵצָה שהיא מאכל גס יותר יש בו צורך בשיעור גדול יותר וכדי להתחייב על הוצאתו צריך הוא להוציא שיעור כִּמְלֹא פִּי גָמָל, שכן פרה כרגיל אינה אוכלת מאכל זה. עָמִיר, שהוא קש דק כִּמְלֹא פִּי טָלֶה. עֲשָׂבִים כִּמְלֹא פִּי גְדִי הקטן יותר מפי טלה. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְּצָלִים, אם היו לַחִים וראויים למאכל אדם, שיעורם כשיעור סתם מאכלי אדם והוא כַּגְּרוֹגֶרֶת. ויְבֵשִים שיעורם כִּמְלֹא פִּי גְדִי, וְכל אלה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לכדי שיעור בו יתחייב המוציא מִפְּנֵי שֶׁלּא שָׁווּ זה לזה בְּשִׁיעוּרֵיהֶן.
(5) שפה המדוברת עד היום בסרילנקה ובדרום מזרח הודו.
(6) במערת המטמון בנחל משמר נמצאו חפצים משנהב ומיבי היפופוטם מהתקופה הכלקוליתית. מצבור גדול של חפצי שנהב מתקופה מאוחרת נמצא הארכאולוגי ארמון הישאם ליד יריחו מהמאה ה- 8 לספירה.
(7) על מוצא הקופים והתוכים ראו במאמר "ואי אתי קוף רמי להו אידי".
מקורות עיקריים:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 57-58).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
