טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

זה המקבץ צואת כלבים – כלב הבית

"והמקמץ. מאי מקמץ? אמר רב יהודה: זה המקבץ צואת כלבים. מיתיבי: מקמץ זה בורסי! ולטעמיך, תיקשי לך מתניתין: המקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי! בשלמא מתניתין לא קשיא: כאן בבורסי גדול, כאן בבורסי קטן, אלא לרב יהודה קשיא! תנאי היא, דתניא: מקמץ זה בורסי; ויש אומרים: זה המקמץ צואת כלבים" (כתובות, עז ע"א).

פירוש: שנינו במשנה בין שאר המלאכות הבזויות בהן עוסק הבעל: "וְהַמְקַמֵּץ". ושואלים: מַאי [מה פירוש] "מְקַמֵּץ"? אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה הַמְקַבֵּץ צוֹאַת כְּלָבִים לצורך עיבוד עורות (בורסקאות). מֵיתִיבֵי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: "מְקַמֵּץ" זֶה עצמו בּוּרְסִי! ומשיבים: וּלְטַעְמִיךְ [ולטעמך, לשיטתך] תִּיקְשֵׁי [תִקשה] לְךָ מַתְנִיתִין [משנתנו עצמה] שנאמר בה "הַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחוֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי", שמכאן רואים שהמקמץ והבורסי אינם אותה מלאכה! ומסבירים: בִּשְׁלָמָא מַתְנִיתִין לָא קַשְׁיָא [נניח משנתנו עצמה אינה קשה], שאפשר לומר כי כָּאן שאמרו בורסי בנפרד ממקמץ, הרי זה בְּבוּרְסִי גָּדוֹל, שהוא עשיר ועוסק בעיבוד הרבה עורות, ואילו כָּאן בברייתא שאמרו שמקמץ הוא בורסי, הרי זה בְּבוּרְסִי קָטָן, שאינו מעבד אלא מעט עורות. אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה קַשְׁיָא [קשה]! ומשיבים: מחלוקת תַּנָּאֵי [תנאים] הִיא בזה, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: "מְקַמֵּץ" זֶה בּוּרְסִי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה הַמְקַמֵּץ (מקבץ) צוֹאַת כְּלָבִים, ור' יהודה סובר כאותם יש אומרים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)

שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  השימוש בצואת כלבים בתעשיית הבורסקאות

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.

במשנה (כתובות, פ"ז מ"י) נמנו שלושה עיסוקים שבגינם כופים אדם לגרש את אשתו: "ואלו שכופין אותו להוציא ... והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי, בין שהיו בם עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו וכו'". אדם העוסק בפעולות אלו מדיף ריח רע שאין אשתו יכולה לשאת. אנשים העוסקים במלאכות אלו פטורים מלעלות לרגל בגלל אותה סיבה: "דתניא: אחרים אומרים, המקמץ, והמצרף נחשת, והבורסי - פטורין מן הראייה, משום שנאמר כל זכורך, מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך" (חגיגה, ד ע"א).

על פי שתי חלופות ההגדרה של מלאכת ה"מקמץ" המובאות בסוגיה ("מקבץ צואת כלבים" או "בורסי") ניתן להניח שצואת כלבים שימשה לצורך עיבוד עורות. בגמרא בברכות (כה ע"א) נאמר: "אמר רבא, לית הלכתא כי הא מתניתא (בכל הני שמעתתא) אלא כי הא דתניא: לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן". מפרש רש"י: "בזמן שיש בהן עורות - אצואת כלבים וחזירים קאי, שדרכן לתתן בעבוד העורות, אבל צואת אדם - אפילו בלא עורות, שהרי אין דרכן לתתן שם, הלכך על כרחך בלא עורות קאמר". על הקשר בין צואת כלבים ועורות אנו לומדים בילקוט שמעוני (בא, רמז קפז): "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ... כתיב לכלב תשליכון אותו ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר המקום תנו לו שכרו ... ואמר כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפלין ומזוזות וכו'".

לאור העובדה שתעשיית הבורסקאות נזקקת לאיסוף צואת כלבים נוכל להבין את דעת הסבורים ש"מקמץ" הוא בורסי ואת ההבדל בין "בורסי גדולה" ו"בורסי קטנה". אם הבורסקאי אוסף בעצמו את צואת הכלבים ניתן לכנותו בשם "מקמץ". דבר זה מעשי כאשר מדובר בכמות עורות קטנה כלומר ב"בורסי קטנה" (רש"י מפרש: "בורסי קטן - שהוא עני ויש לו עורות מעט")(1). ב"בורסי גדולה" היה צורך להעזר באדם מיוחד שזו היתה מלאכתו (אחד מהפועלים או אחר) על מנת לאסוף את צואת הכלבים(2).. לדעת רב יהודה החולק, "מקמץ" הוא מלאכה נפרדת שאיננה מיועדת אך ורק לצורך עיבוד עורות ויש לה מטרות נוספות כמו למשל כביסה ולכן אין היא נקראת "בורסי". השיטה מקובצת (כתובות, שם), מביא שני הסברים למקור הצחנה של ה"מקמץ" לשיטת רבי יהודה: "זה המקמץ צואת כלבים. פירוש מקבצם מועט מועט בכל מקום שמוצאם ומתוך כך הוא מסריח. הר"י מטראני ז"ל. ורש"י לא פי' כן אלא שהסרחון הוא מחמת שריית הבגדים בהם". הרמב"ם בפיהמ"ש בכתובות (שם) כתב: "מקמץ, המקבץ צואת כלבים לעבד בה". הוא קבע שצואת כלבים משמשת לעיבוד אך לא קבע במפורש מהו הדבר שמעבדים בעזרתה.

רש"י (כתובות, עז ע"א) תיאר שימוש נוסף לצואת כלבים: "מקמץ צואת כלבים - לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים". תאור מפורט יותר מובא בפירושו לבבא בתרא (יז ע"א): "נברכת הכובסים - חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם. והיו להם שתים: אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן בגמרא, ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה נדיין". על המחמצן כתב: "מן המחמצן - נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין" (בבא בתרא, יט ע"א). רש"י עצמו במסכת חגיגה (ד ע"א) פירש: "המקמץ - מפרש במסכת כתובות: המקמץ בידו צואת כלבים, ואומר אני: כי לתקן בהן עורות, שקורין קורדוו"ן שמעבדין אותן בצואת כלבים. מקור הלעז קורדוו"ן בצרפתית עתיקה הוא בשמה של העיר קורדובה בספרד. שם זה התגלגל ל – Cordwain והוא מתאר סוג מסוים של עור המשמש בתעשיית הנעליים או כינוי לאדם הקשור לתעשייה זו.
 

בורסקאות

עפוץ (Tanning) הוא תהליך שבעזרתו הופכים עור (skin) של בעלי חיים לעור מעובד (leather) שנשמר זמן ארוך יותר ופחות רגיש לתהליכי ריקבון. במהלך העפוץ חל שינוי בלתי הפיך במבנה החלבונים המרכיבים את סיבי העור. באופן מסורתי העפוץ מתבצע בעזרת טאנין (tannin) ומכאן המונח Tanning. השם טאנין נגזר משמו, בגרמנית עתיקה, של עץ האלון שממנו, בעיקר, הופקה תרכובת זו. הכנת העור לעפוץ מתבצעת על ידי סלוק הבשר, השומן והשיער בעזרת תמיסת סיד או אפר עץ, הקצעתו בעזרת סכין קהה ולבסוף ייבושו. תמיסות הסיד והאפר גם מנקות את מארג סיבי העור ומאפשרות את החדירה והפעולה של תרכובות העפוץ. עפוץ עשוי להתבצע בעזרת חומרים צמחיים או בעזרת מינרלים. 
 

בורסקאות בעת העתיקה

הבורסקאות בשיטות העתיקות היתה כרוכה בריחות רעים ולכן נחשבה למלאכה בזויה. היא והעוסקים בה הורחקו לשולי היישובים: "אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי ולטבילה ולבית המים וכו'" (מגילה, פ"ג מ"ב). "מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה" (בבא בתרא, פ"ב מ"ט). תהליכי העפוץ ידועים מזה אלפי שנים. בסביבות 2500 לפניה"ס השומרים השתמשו בעור שהודק בעזרת מסמרי נחושת עבור גלגלי מרכבותיהם.

העור הגיע בדרך כלל לעיבוד כשהוא יבש ומלוכלך באדמה ודם קרוש. בשלב הראשון היה צורך להשרות אותו במים על מנת לנקותו ולרכך אותו. לאחר מכן הוא קורצף על מנת לסלק את שאריות הבשר והשומן. בשלב הבא הוסרו השערות על ידי השריית העור בשתן, מריחת תערובת סיד בסיסי או השארתו להרקב כמה חודשים ולאחר מכן השרייה בתמיסת מלח. לאחר שהשערות השתחררו מבסיסן ניתן היה להסירן בקלות בעזרת סכין. המשך העיבוד התבצע בעזרת השרייה בתערובת גללים ומים ותסיסה שהתבססה על אנזימים שיוצרו על ידי חיידקים הנמצאים בהם ובעיקר של כלבים ויונים. כנראה שהיו שני סוגי עיבוד שנועדו למטרות שונות כאשר באחד השתמשו בצואת כלבים ואילו בשני השתמשו בגללי יונים ותרנגולות (3). לשתי צורות עיבוד אלו שמות שונים באנגלית (כלבים – puering, יונים – bating). עדיין לא הצלחתי לעמוד על ההבדלים בין השיטות אך ייתכן והן קשורות לעובדה שגללי עופות מכילים ריכוז גבוה של חומצת שתן(4). צואת הכלב מכילה אנזימים מהלבלב ששימשו לפרק חלבונים לא-קולגניים בעור. שלב זה מאפשר לנקות את העור ולפרום את הקשרים בין הסיבים ובכך לרכך אותו יותר מאשר לשמר אותו.

לעיתים הגללים עורבבו עם מים בחביות גדולות והעורות נילושו בתוכן עד שהתרככו לרמה הרצויה בהשפעת האנזימים הבקטריאליים. הלישה בתמיסת הגללים התבצעה בעזרת הרגלים ונמשכה שעתיים עד שלוש שעות. הצירוף של שתן, גללי בעלי חיים ובשר נרקב הפך את סביבת הבורסקאים ואותם למצחינים. ילדים שהועסקו באיסוף גללים היו מראה שכיח בערים בעת העתיקה. "מוסד" שכיח נוסף בפינות רחובות היה כלים שבהם נאסף שתן ששימש את הבורסקאים ואת הכובסות.
 

בורסקאים במרקש             צילם: Donar Reiskoffer
 

(1) הריטב"א הבין ברש"י בניגוד למשתמע ממנו בפשטות ש"בורסי גדול גרוע מבורסי קטן". הסיבה להבדל עשויה להיות כמות העורות הגדולה יותר הגורמת לצחנה רבה יותר.
(2) על פי הסברנו ברור מדוע המלאכה בבורסי קטנה נקראת "מקמץ" ומדוע היא מאוסה יותר מבורסי גדולה. הבדל שונה בין בורסי גדולה וקטנה נאמר על ידי הריטב"א: "בשלמא מתניתין לא קשיא כאן בבורסי גדול וכו'. פירוש ותנא בורסי גדול העומד על הפועלים שאינו מאיס כל כך משום רבותא דרישא, ותנא בורסי קטן שמתעסק במלאכה שהוא מאוס יותר משום רבותא דסיפא דהיכא שקבלה עליה אין כופין לרבנן". על פי הסברו לא ברור מדוע נקרא בעל הבורסי הקטנה בשם "מקמץ" שהרי אינו אוסף דבר (הריטב"א מדייק מהלשון "מקמץ" שאין מדובר בבורסי). על פי הסברנו הדבר ברור שהרי בעל בורסי קטנה מקבץ את צואת הכלבים בעצמו. 
(3) "bating" כנראה במשמעות "הפחתה" בגלל תוצאות פעילותה המתבטאים בהידקקות העור.
(4) נקודה נוספת שעדיין אינה ברורה לי היא מדוע הועדפה צואת הכלב על פני חיות משק אחרות. ייתכן מאד שגללי הבהמות הצמחוניות לא התאימו למטרה זו בגלל אחוז גבוה של חומר צמחי בניגוד לכלבים שתזונתם מבוססת על בשר. סיבה נוספת הקשורה לראשונה היא שעדיף היה להשתמש בגללי אוכלי העשב להסקה ולכן הם לא שימשו לתעשיית הבורסקאות. היום ממליצים לא להשתמש בגללי אוכלי בשר לדישון גינות משום שהם עלולים להכיל פריזיטים גורמי מחלות.


 

לעיון נוסף:

ריטב"א (כתובות, עז ע"א).

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.