טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אין אדם דר עם נחש בכפיפה – נחש

"תניא, היה ר"מ אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יחזור וידירנה. ידירנה, במאי מתקן לה? אלא יחזור ויקניטנה, כדי שתדור בפניו ויפר לה, אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה" (כתובות, עב ע"א).

פירוש: עוד שנינו במשנה: וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּימֶת. ומדוע עליו להוציאה בשל כך שאָמַר מָר [החכם]: בַּעֲוֹן נְדָרִים שאין מקיימים אותם בָּנִים מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "טוב אשר לא תִדור משתִדור ולא תשלם. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ... למה יקצוף האלהים על קולך וחיבל את מעשה ידך", וְאֵיזוֹ הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. רַב נַחְמָן אָמַר: מֵהָכָא [מכאן] יש ראיה לדבר, ממה שנאמר: "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם" (ירמיה ב, ל), "לַשָּׁוְא" כוונתו עַל עִסְקֵי שָׁוְא, שאתם נודרים ואינכם מקיימים. תַּנְיָא [שנויה ברייתא], הָיָה ר' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁנּוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּימֶת לא יגרשנה, אלא יַחֲזוֹר וְיַדִּירֶנָּה. ותוהים: יַדִּירֶנָּה?! בְּמַאי [במה] מְתַקֵּן לָהּ (אותה) אם מדיר אותה? אֶלָּא הכוונה היא: יַחֲזוֹר וְיַקְנִיטֶנָּה (וירגיזנה) כְּדֵי שֶׁתִּדּוֹר בְּפָנָיו וְאחר כך יָפֵר לָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אין זו תקנה מועילה, לפי שאֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה (בסל) אחד, שאין יכול למנוע אותה כל הזמן מלנדור, ומוטב שיוציאנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: נחש   שם באנגלית: Snake   שם מדעי:  Serpentes

שם נרדף במקורות: חיויא, עכנאי


נושא מרכזי: מהי כפיפה ומהו הנחש הדר בתוכה?

לנושאים נוספים העוסקים בנחש ראו: "נחש – ריכוז נושאים וקישוריות"

לדעת רש"י הכפיפה היא מין סל: "בכפיפה - בתוך סל אחד שכשלא ישמר ישכנו אף זה יבא לידי שתקלקלנו". הכוונה לכלי הנקרא בלשון המשנה גם כפיפה מצרית כמו למשל: "נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית וכו'" (שבת, פ"כ מ"ב). הערוך (ערך "כפפה") אינו מבחין בין כפיפה לכפיפה מצרית וכולל אותן יחד בערך משותף: "פי' קופות שעושין מן הגומא ומכל הנסרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק' ואחד הן". אחד מחומרי הגלם להכנת הכפיפה או לפחות את "אוזניה" (כנראה ידיות הנשיאה) היה נצרי דקל כפי שאנו לומדים בגמרא בשבת (עח ע"ב): "הוצין כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית". מפרש רש"י: "הוצא - של לולבי דקל. כפיפה מצרית - סל העשוי מצורי דקל". חומר גלם זה היווה רקע לשאלת הגמרא (בבא בתרא, כב ע"א): "פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו?" (ראו במאמר "פיל שבלע כפיפה מצרית").

הכפיפה שימשה ככלי קיבול למטרות שונות. במשנה בתרומות (פ"ט מ"ג) אנו לומדים שהניחו בהן מזון לבהמות: "... והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה". בכפיפה המצרית ניתן היה להשתמש ככברה משום שהרווחים בין הנצרים מאפשרים לנוזלים להסתנן החוצה. התקנתה לשימוש היתה מלאכה מסובכת במיוחד שאפילו אומן התקשה בה: "סנדל עמקי וכיס של שנצות ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית. רשב"ג אומר אף סנדל לדיקי כיוצא בהן הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין שההדיוט יכול להחזירם. לא אמרו אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה" (כלים, פכ"ו מ"א). ר"ש: "... ורבי יוסי סבר דאע"פ שהן מותרין טמאין כיון דהדיוט יכול להחזירה, והוא מכפיפה שאף האומן אין יכול להחזירה אלא אם כן בקי הוא ביותר". קשה להסיק מהמשנה מהו המרכיב שאף האומן מתקשה להחזירו אך אולי הכוונה לאותן "אוזנים" שהוזכרו בגמרא בשבת שבלעדיהן לא ניתן להשתמש בכפיפה. "אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים" (עירובין, כא ע"ב).

מהמשנה בסוטה (פ"ב מ"א) ניתן להסיק שהכפיפה המצרית היתה חפץ נחות ולכן סימלה את השפלת הסוטה: "היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה. כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת ... רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה". מנחת הסוטה היתה משעורים שהם מאכל בהמה אך גם הובאה בכלי שבו מניחים את מאכל הבהמה ("תולה כפיפות בצוארי בהמה"). מעמדה הנחות של הכפיפה המצרית מוזכר בגמרא בסוטה (יד ע"ב): "... קתני מיהא: בקלתות של כסף ובקלתות של זהב! אמר רב פפא, אימא: בכלים הראויין לכלי שרת. מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא, כמאן? דלא כרבי יוסי ברבי יהודה! דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ - רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר! אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה, אימר דא"ר יוסי בר' יהודה בחשובין, בפחותין מי אמר? לית ליה לר' יוסי בר יהודה הקריבהו נא לפחתך?"(1). על פי דברים אלו מעמדה של הכפיפה נחות אפילו מכלי עץ.

המפרשים דנים במשמעות השם כפיפה מצרית תוך כדי השוואה לחבל מצרי האמור לגבי מנחת סוטה: "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות מעבירים ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכו'" (סוטה, פ"א מ"ו). הרמב"ם מצטט את הירושלמי: "ובירושלמי למה חבל מצרי שעשת מעשה מצרים". לדעת תוס' יו"ט (סוטה, פ"א מ"ו) על פי הירושלמי גם כפיפה מצרית נקראת על שם מצרים ("... ולפיכך נראה דלירושלמי כפיפה מצרית דלקמן יש לפרש גם כן ממצרים". רש"י (שבת, קלט ע"ב) ורע"ב מפרשים שכפיפה מצרית היא סל העשוי מ"צורי דקל" (עלי דקל) ומכאן נובע שמה "מצרית". השוואה זו נאמרת במפורש על ידי הר"ש: "כפיפה מצרית - כמו חבל מצרית דפ"ק דסוטה (דף ז ב) וכמו צורי דקל דשילהי רבי עקיבא (דף צ ב) מביא נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין מהם כמין חוטין ועושין מהם חבלים וכפיפה". בגמרא בעירובין (נח ע"א) אנו מוצאים את הקשר בין הנצרים והחבל המצרי: "תני רב יוסף: שלשה חבלים הם: של מגג, של נצר, ושל פשתן. של מגג לפרה - דתנן: כפתוה בחבל המגג, ונתנוה על גב מערכתה. של נצרים לסוטה - דתנן: ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה. של פשתן – למדידה".

מקור הביטוי "אין אדם דר עם נחש בכפיפה" (יש גרסאות בהן נכתב "בכפיפה אחת") הוא אולי מנהגם של "מאלפי נחשים" לשכן את נחשיהם בסלי נצרים (ראו בתמונה). "מאלפי הנחשים" מציגים לקהל נחשים כגון קוברות או צפעים שלכאורה "מאולפים" או "מהופנטים" ונעים בכעין ריקוד לקול צלילי חליל. לאמיתו של דבר הקוברה חירש לחלוטין לצלילי החליל משום שהוא חסר אוזן חיצונית, או שהוא מסוגל לשמוע צלילים מסוימים בלבד. הוא אינו מנסה להכיש את "מאלפו" משום שהוא עוקב אחר התנועה הבלתי פוסקת של החליל, התנהגות שנראית לצופה מהצד כמעין ריקוד של הקוברה. מהפנטי הנחשים נוקטים באמצעי זהירות כגון חליבת ארס הנחש או עקירת שיני הארס שלו. בנוסף לכך הם יושבים במרחק בטוח מטווח ההכשה של הנחש, השוכב לרוב בתוך סל.
 

(1) פירוש: קָתָנֵי מִיהָא [שָנָה התנא על כל פנים] שמניחים את המנחה בתחילה בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וּבִקְלָתוֹת שֶׁל זָהָב שהביא מביתו, ולא בכלי שרת שהוקדשו לשם כך! אָמַר רַב פַּפָּא: אֵימָא [אמור] במשנתנו שאת שאר המנחות מניחים בְּכֵלִים של מתכות יקרות הָרְאוּיִין לִכְלֵי שָׁרֵת אם היה מקדישם. ומעירים: מִכְּלָל פירוש זה למשנה אתה למד שכְּפִיפָה מִצְרִית לֹא חַזְיָא [ראויה] לכלי שרת אפילו אם יקדש אותה, כְּמַאן [כשיטת מי] שלֹא כְּשיטת ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: כְּלֵי שָׁרֵת שֶׁעֲשָׂאָן שֶׁל עֵץ, רַבִּי פּוֹסֵל וְר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה מַכְשִׁיר. ודוחים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] שהוא כשיטת ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה, אֵימַר [אמור] שאָמַר ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה להתיר בִּכלי עץ חֲשׁוּבִין, אבל בִּפְחוּתִין כגון כפיפה מצרית מִי [האם] אָמַר? וכי לֵית לֵיהּ [אין נראה לו] לְר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה מה שנאמר "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח)?! שדבר שאין נותנים אותו כמתנה לשליט ("פחתך") ודאי אין מביאים אותו למקדש.




"מאלפי נחשים" בהצגת רחוב ברג'יסטן          צילם: ConyJaro

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.