טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
גמלים של ערביא, אשה גובה פרנא מהם – גמל
"אמר רבי ינאי: בשמים של אנטוכיא הרי הן ככספים. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: גמלים של ערביא, אשה גובה פרנא מהם. אמר רב פפי: הני תותבי דבי מכסי, אשה גובה פרנא מהם" (כתובות, סז ע"א).
פירוש: אָמַר ר' יַנַּאי: בְּשָׂמִים שֶׁל אַנְטוֹכְיָא הֲרֵי הֵן כִּכְסָפִים. משום שבאנטיוכיא היו עושים מסחר בהם, וכאשר אשה מכניסה אותם בנדוניה, יש לדון בהם כאילו הכניסה לו כסף מזומן. וכיוצא בזה אָמַר ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר' יוֹחָנָן: גְּמַלִּים שֶׁל עֲרָבְיָא (של עֲרָב) אִשָּׁה גּוֹבָה פָּרְנָא (כתובה) מֵהֶם. משום ששם הם נושאים ונותנים בהם, והריהם כמו כספים במקום אחר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גמל שם באנגלית: Arabian camel Dromedary שם מדעי: Camelus dromedarius
שם נרדף במקורות: בכרה, נאקה (נקבות)
נושא מרכזי: הקשר בין יהודי ערביה והגמלים
לנושאים נוספים העוסקים בגמל - לחץ כאן.
היכן היא ערביה?
ערביא או ערביה היא פרובינציה שהתקיימה החל משנת 106 לספירה בשטח שהיה בעבר הממלכה הנבטית וסופח לאימפריה הרומית. גבולה הדרום מערבי היה מצרים והיא כללה את מרכז ודרום סיני. בצפון מערב היא גבלה ביהודה וכללה את הנגב שמדרום לבקעת באר שבע. בעבר הירדן הפרובינציה גבלה בצפון בסוריה. במזרח ערביה גבלה במדבר לאורך קו לא ברור עד מפרץ אילת. רמז למיקומה ניתן למצוא בגמרא בעירובין (יט ע"א): "גן עדן, אמר ריש לקיש: אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו, ואם בערביא - בית גרם פתחו, ואם בין הנהרות הוא - דומסקנין פתחו". דומסקין היא דמשק(1) אך זהותו של בית גרם פחות ברורה. ב"כפתור ופרח"(2) נאמר: "... ובית גרם חקרתי עליו והוא למזרח עזה ביושר, לכמו יום וחצי, וקורין לו מג'דל גרס(ם) בגימ"ל רפה וריש בלועה, ושם עין רצה והולכת והוא מקום הערביים". לדעת קליין (מתוך האנציקלופדיה המקראית) מקור שמו של קעילה הגרמי(3) הוא בשם עירו בית גרם בערביא, שהיא אחד מפתחיו של גן עדן, ולדעתו היא נמצאת בחבל גבל (?) הפורה שמדרום לים המלח.
כותב הערך ש. א. ליונשטאם חולק על זיהוי זה ולדעתו יש לגרוס "בית גרס" (Gerasa) בירת ערביא עיר הנקראת בימינו ג'רש. בתקופה הרומית במאות השניה והשלישית לספירה נמנתה גרש עם הערים הגדולות והמפוארות במזרח דבר המסביר מדוע היא נחשבה לפתחו של גן עדן. קיימות עדויות על יישוב יהודי בג'רש עוד מימי ינאי המלך. במקום נמצאו חורבותיו של בית כנסת מהמאה ה – 5 לספירה ובו פסיפסים מרשימים. בית כנסת זה נבנה במקום הגבוה ביותר בעיר כמתחייב בהלכה. יהודים חיו בערב הסעודית החל מימי חורבן הבית הראשון ולמן המאה הראשונה לספירה ישנן עדויות כתובות על מצבות קבורה הנושאות שמות יהודים. היהודים חיו בערב בשבטים בנאות מדבר לאורכם של נתיבי המסחר השונים.
מעמד הגמלים בערביה
מדברי רבי יונתן ניתן להסיק שבערביא היה לגמלים מעמד מיוחד ולכן הם לא נחשבו כמטלטלין רגילים (על מעמדם ראו ב"הרחבה"). מתוך הידוע לנו על אורח החיים במדבריות ערב אנו משערים שלגמלים היה תפקיד מרכזי במסחר והם שימשו כבהמת המשא העיקרית בשיירות שחצו את המדבר הערבי בדרכן מהמזרח הרחוק לנמלי הים התיכון. ייתכן והעובדה הבאה תוכל להעיד על מרכזיותו של הגמל בחיי ערביא. לאחר שהקיסר טריאנוס כבש את ערביה מדי הנבטים שנת 106 לספירה הוא ציין את הארוע על גבי מטבעות שמצידן האחד מוטבע דיוקנו ואילו בצד השני מופיע גמל.
על המקום המרכזי שתפסו הגמלים בחיי היהודים בערביא אנו לומדים גם מסוגיה העוסקת בכלאי הכרם: "בערביא מקיימין קוצים בשדות לגמליהן" (בבא בתרא, קנו ע"ב). מפרש הריטב"א: "... והיינו ההיא דקוצים בכרם שמקיימים בערביא שיש להם גמלים לרוב ואין נוהגים כן בשאר מקומות מפני שאין להם גמלים לרוב, והיינו דאמרינן מי דמי ערביא אתרא, כלומר אתרא דגמלי וכו'". משתי סוגיות אלו ניתן ללמוד שיהודים חיו בערב והיו ברשותם גמלים בתקופה שבה נאמרו הלכות אלו. עובדה זאת נתמכת גם במקורות הסטוריים חיצוניים. קיימת מסורת בקרב הבדואים שהיהודים בחיג'ז אף קדמו להם בשימוש בגמל.
אורחת גמלים בבקעת הירדן. צילם: Ishai Parasol
הרחבה
היהודים בערביה
בגרש התקיימה קהילה יהודית מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה ה – 5 לספירה. אנו לומדים על כך מעדויות חז"ל, מיוסף בן מתתיהו, משרידי בית כנסת ומהשרידים הארכיטקטוניים בשער הדרומי של גרש. בפסיפס בית הכנסת משולבים סמלים יהודיים כשבראשם מנורת שבעת הקנים ותיאור המבול ותיבת נח. בספור התיבה משלובים רעיונות שנלקחו ממדרשי חז"ל. בשנת 530/31 הוקמה כנסיה על שרידי בית הכנסת דבר שסימל את קיצה של הקהילה היהודית בגרש.
על נוכחותם של יהודים בערביא אנו לומדים ממקורות נוספים על אלו שהוזכרו לעיל. בירושלמי (וילנא, תענית, פ"ב) אנו לומדים: "אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו רבי חונה בשם ר"ש בן חלפותא העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון הדא הוא דכתיב [יואל א יח] מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. א"ר אחא בערביא עבדין כן"(4). מאפיין ייחודי נוסף של אנשי ערביא העולה מהמקורות הוא שפתם שבעזרתה הצליח האמורא הארצישראלי לוי לפענח מילים מקראיות שמשמעותן נשכחה במהלך הדורות מאז החורבן(5) (בתקופתו דיברו בא"י ארמית סורית): "אמר רבי לוי בערביא קורין לאימרא יובלא [יהושע ו ה] והיה במשוך בקרן היובל (ירושלמי, וילנא, ברכות, פ"ט). "מי שת בטוחות חכמה מהו בטוחות בטויא או מי נתן לשכוי בינה הדא תרנגולתא. א"ר לוי בערביא צווחין לתרנגולת שכויא" (ויקרא רבה, וילנא, קדושים, פרשה כ"ה)". "אתה מוצא כשיצר הקדוש ברוך הוא חוה קישטה והביאה לאדם, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב כב), מהו ויבן, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדילתא בנייתא וכו'" (תנחומא, בובר, וירא סימן ד') ועוד (תודה לר' יוסף אביב"י על עזרתו בניסוח קטע זה).
מעמד הגמלים לעניין גביית כתובה
הבנת דברי רבי יונתן נתונה למחלוקת ראשונים. לדעת רש"י "גובה פרנא מהם" הכוונה שהגמלים נידונים ככספים, שאם האשה מכניסה אותם בנדוניה מוסיפים לה שליש. בניגוד לדעתו, כמעט כל הראשונים (מרב נטרונאי גאון עד לתלמידי הרמב"ן ואחרים) מסבירים (כדעת רבינו תם בתוס' ד"ה גמלים) שהכוונה היא שכיון שעיקר מסחרם ועיסוקם של בני ערביא הוא בגמלים הרי הם כקרקעות והאשה גובה מהם את כתובתה. פסיקה זו היא הבסיס העקרוני לתקנת הגאונים שאשה יכולה לגבות את כתובתה גם ממטלטלים משום שבזמן הזה רוב בני האדם אינם בעלי קרקעות והם מסתמכים על מטלטלין.
(1) "כיוצא בו דרש רבי יהודה: משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, זה משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך וכו'" (ספרי, דברים, דברים פיסקא א').
(2) חיבורו של רבי אשתורי הפרחי מהמאה ה-14.
(3) "וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמעַ הַמַּעֲכָתִי" (דברי הימים א', ד י"ט).
(4) קרבן העדה: "של רמיות. שעשו רמיות בתשובתם כדי שירוחמו: סייחים. חמורים וסוסים קטנים: והוו אילין וכו'. והיו אלו העגלים צועקים מבפנים ואלו הפרות צועקים מבחוץ שיותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו': אמרין. לשמים אם אין את מרחם לית אנן מרחמין על אלו: בערביא. עושין כן ביום התענית".
(5) על הצורך ללמוד פירושי מילים ועל אופן הלימוד נוכל לקרוא בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עט: "[במאה קשיטה] דילמא ר' חייה רבה ור' שמעון בן חלפותא שכחון מילין מן הדין תרגומה ואתון להדא אגדה דערבייה למלפינה מן תמן, שמע קליה יאמר לחבריה תלי הדין טעונה עלי, תלי הדין יהבה עלי השלך על י"י יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק (תהלים נה כג) וכו'". תודה למורי ורבי הרב א. ל. על ההפנייה למקור זה.
מקורות עיקריים:
אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', ערך "גרמי", עמ' 558.
אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', עמ' 558.
אתרים ומקומות בירדן – אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל, תשנ"ו 1995, 133-136.
ויקיפדיה (ערך "יהדות חצי האי ערב").
ויקיפדיה (ערך "ערביה").
מדור החיים ב"תלמוד המבואר".
The Camel Ancient Ship of the Desert And the Nabataeans
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
