סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


תמרי משחנן, משבען, משלשלן, מאשרן, ולא מפנקן – תמר מצוי

 

"ואמר רב חנא בגדתאה: תמרי - משחנן, משבען, משלשלן, מאשרן, ולא מפנקן. אמר רב: אכל תמרים אל יורה. מיתיבי: תמרים, שחרית וערבית - יפות, במנחה - רעות, בצהרים - אין כמותן; ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה, וחולי מעים, ותחתוניות! מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא, מידי דהוה אחמרא, דאמר מר: השותה רביעית יין אל יורה. ואיבעית אימא, לא קשיא: הא מקמי נהמא, הא לבתר נהמא, דאמר אביי, אמרה לי אם: תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקולא, בתר נהמא כי עברא לדשא" (כתובות, י ע"ב).

פירוש: עוד מביאים מה שאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה [מבגדד]: תַּמְרֵי [תמרים] יש בהן כמה מעלות, שהן: מְשַׁחֲנָן [מחממות], מַשְׂבְּעָן [משביעות], מְשַׁלְשְׁלָן [משלשלות], מְאַשְׁרָן וְלָא מְפַנְקָן [מחזקות ואינן מפנקות]. אָמַר רַב: אָכַל תְּמָרִים אַל יוֹרֶה הלכה, משום שהתמרים יש בהן כדי לשכר. מֵיתִיבֵי [מקשים] על כך: תְּמָרִים, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יָפוֹת לאוכל אותן, בְּמִנְחָה רָעוֹת לאוכל אותן, בַּצָהֳרַיִם אֵין כְּמוֹתָן לטוב, וּמְבַטְּלוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מַחֲשָׁבָה רָעָה (דאגה), וְחוֹלִי מֵעַיִם, ומחלת התַּחְתּוֹנִיּוֹת (טחורים). הרי שתמרים בדרך כלל טובים הם! ומשיבים: זו איננה סתירה, מִי אָמְרִינַן דְּלָא מַעֲלוּ [האם אמרנו שאינן מעולות]? עַלּוּיֵי מַעֲלוּ, וּלְפִי שַׁעְתָּא טָרְדָּא [מעולות הן, ולפי שעה גורמות הן טירדה ושכרות]. מִידֵי דַּהֲוָה אַחַמְרָא [כשם שהוא הדבר לגבי יין]. שאָמַר מָר [החכם]: הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן אַל יוֹרֶה, למרות שהוא משקה טוב. וְאִיבָּעֵית אֵימָא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה], הָא [זה] כשאוכל אותן מִקַּמֵּי נַהֲמָא [לפני הלחם], יכולות הן להזיק והן משכרות. הָא [זה] כשאוכל אותן לְבָתַר נַהֲמָא [אחרי הלחם], ואז מעולות הן. שאָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם (אומנתי): תַּמְרֵי מִקַּמֵּי נַהֲמָא [התמרים שאוכלים לפני הלחם] הן כִּי נַרְגָּא לְדִיקּוּלָא [כמו גרזן לדקל], כלומר, מזיקות ביותר. אבל האוכלם בָּתַר נַהֲמָא [אחרי הלחם] הרי הן כִּי עַבְרָא לְדַשָּׁא [כמו בריח לדלת] שמחזקות ומועילות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מעמדם של התמרים כמזון?
 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



התמונה המתקבלת מעיון בדבריהם של האמוראים לגבי מעמדם של התמרים כמזון מורכבת למדי. בסוגייתנו אנו לומדים על יתרונותיהם אך גם על חסרונותיהם. מחד גיסא התמרים מזינים ומספקים לגוף אנרגיה רבה אך מאידך גיסא הן משלשלות. מפרש כאן רש"י: "בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע. אין כמותם - וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו. האיסור שהטיל רב על הוראה לאחר אכילת תמרים קשור אולי לכך שהסוכר הרב האגור בתמרים עלול, בתנאים מסויימים, לתסוס ולהפוך לכוהל ושתוי אסור בהוראה. מדברי רש"י לא ברור האם כוונתו לכך שהתמרים משכרות במעט או שמשפיעות על מצב הרוח באופן אחר. מפרש רש"י: "אל יורה - שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור ... מבטלות מחשבה רעה - דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא".

על יכולת התמרים לשכר מעיד אחד מהמוצרים שהוכנו מזני התמרים הלחים שלא ניתן היה לשמר אותם טריים. זנים אלו שימשו להכנת מוצרים בעלי חיי "מדף ארוכים" והם דבש תמרים ויין תמרים כפי שתיאר ד"ר עקיבא לונדון:

"החקלאי מיצה את נוזל התמרים, ובתהליך בישול איטי העיסה הייתה הופכת לדבש, המקביל בטעמו לדבש הדבורים. האפיק השני לשימוש בעודפי התמרים היה על ידי מיצוי עיסת התמרים והפיכתה ליין-תמרים, ביריחו ובסביבתה (ארמונות החשמונאים, בקומראן, ועין פשחה) נתגלו מערכות של משטחי דריכה, הדומים בצורתם לגתות היין שנמצאו בכל מרחבי הר-חברון הרי-ירושלים והרי בנימין ושומרון, אלא שגידול הגפן כענף מרכזי התרכז בהר הגבוה, מאחר והגפן דורש מים, מנות קור רבות, הפרשי טמפרטורה יום –לילה, ועוד, תנאים אלו קיימים בהר הגבוה ולא באזור יריחו. ככל הנראה הגתות שימשו להפקת יין - התמרים, שתהליך הפקתו היה דומה לעשיית יין רגיל.

פליניוס בספרו סקר את טיבם של זני התמרים וכך כתב: "הבא בתור המפורסם ביותר הוא הקריוטי, הם (התמרים) מספקים מזון רב, אולם גם מיץ, וממנו נוצרים עיקר היינות של המזרח, אלה משפיעים השפעה חזקה על הראש. התכונה הבולטת של זן זה הוא, המיץ השמנוני שהם מפרישים. הם מתוקים מאד בדומה קצת לטעם היין וכמו זה של הדבש", קרוב לוודאי שמעיסת התמרים היו נעשים גם מיני מתיקה, כגון ריבות, עוגות וכיוצא בזה" (המקורות מופיעים בעבודת הדוקטוראט של ד"ר לונדון).

בגמרא בשבת (קמ ע"ב) למדנו על הוראת רב חסדא לבנותיו: "... לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא וכו'". מפרש שם רש"י: "שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה". הגמרא בתענית (ט ע"ב) מספרת: "עולא איקלע לבבל, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא! בליליא צערוהו. אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא!"(1). מחד גיסא ראה עולא בתמרים מזון ממריץ ללימוד תורה ומאידך גיסא גילה את הסכנה באכילה מרובה של תמרים: "בליליא צערוהו. אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא!". מפרש רש"י: מצערים - בשלשול, דאמרו תמרי משחנן ומשלשלן. מלא צנא דסכיני בזוזא - שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה, ומצערים אותן". גם שיכר תמרים נחשב למזיק: "ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף"(2) (שבת, קמ ע"ב).

פרי התמר בעל הרכב תזונתי מגוון, הכולל ריכוז גבוה של סוכרים, מלחים, ויטמינים וסיבים תזונתיים, ולכן הוא מתאים לשמירה על אנרגיית הגוף במצבי חסר מתמשכים. אכילתו של התמר, על פי הרפואה העממית, מומלצת ביותר לסובלים מאנמיה ולחולי לב. על פי הרפואה הסינית התמר מתאים לטיפול במצבי עייפות, תשישות וירידה בתאבון. מחקר שערכו חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם בראשות פרופסור מיכאל אבירם מצא שלמרות תכולת הסוכרים הגבוהה של התמר אין הוא גורם לעלייה ברמות הסוכר בדם. במחקר שנערך על נבדקים בריאים, נמצא כי אכילת מאה גרם תמרים ליום במשך כחודש, לא גרמה לעלייה ברמות הסוכר בדם. לא זו בלבד, אלא שרמות השומנים (טריגליצרידים) בדם ירדו באופן משמעותי, כמו גם מידת החמצון של השומנים בדם". בכך מצטרף התמר לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים. במחקר זה נחקרו זני החאלאווי והמג'הול ונמצא כי זן החאלאווי הוא בעל תכונות בריאותיות עדיפות במעט על אלו של המג'הול. 
 

        
תמונה 1.  תמר - זן חלוואי           צילמה: יעל  י.    תמונה 2.  תמר - זן מג'הול         צילמה: יעל י.

 


(1) פירוש: עולא איקלע [הזדמן] לבבל במסעותיו, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא [ראה שמוכרים מלוא הטנא תמרים בזוז]. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא [מלוא הטנא דבש תמרים בזוז אחד, והבבליים אינם עוסקים בתורה]? שאם המזונות המשובחים הללו זולים כל כך, יכולים אנשים לעסוק בתורה, שאינם צריכים לעמול קשה לפרנסתם. ואף הוא עצמו אכל תמרים הרבה. בליליא צערוהו [בלילה ציערו אותו], שהתמרים גרמו לו לשילשול, אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא, ובבלאי עסקי באורייתא [מלוא הטנא סכינים בזוז מוכרים בבבל, והבבליים בכל זאת עוסקים בתורה]! וגדול כוחם שהם לומדים, שהרי אי אפשר לחיות על תמרים בלבד.
(2) פירוש: וְאָמַר רַב פַּפָּא: הַאי מַאן [מי] שאֶפְשָׁר לו לְמִישְׁתִּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא [לשתות שכר ושותה יין] עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תַּשְׁחִית". וְאולם מעירים על דברים אלה: לָאו מִילְּתָא הִיא [אין זה דבר נכון] כי "בַּל תַּשְׁחִית" דְּגוּפָא [של הגוף] עֲדִיף, וטוב לאדם שישמור על גופו במזון טוב מאשר ישמור על ממונו. 
 
 
 

מקורות עיקריים:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'מטעי התמר בתקופת בית שני המשנה והתלמוד', עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'ענף התמרים בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית', עלון הנוטע שנה ס"ד, אפריל 2010, עמ' 37


 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר