טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה - פשתה תרבותית
"ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר - שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת - שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה, אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין" (מגילה יט ע"א).
פירוש: ואמר עוד ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בענין מגילה: מגילה נקראת "ספר" ונקראת "אגרת" ללמדנו: נקראת "ספר" שאם תפרה (חיבר את יריעות הקלף שלה) בחוטי פשתן פסולה, כשם שספר תורה שנתפר כך פסול. ונקראת "אגרת" שאם הטיל בה בתפריה שלשה חוטי גידין שבהם תופרים ספרי תורה, אולם אינו אלא תפירה חלקית כשל אגרת כשרה, ואין צריך לתפור את היריעה בשלימות כבספר תורה. אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין, כלומר, שהתפרים יהיו במרחק שוה זה מזה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ
נושא מרכזי: מדוע רב חידש דווקא פסול של חוטי פשתן?
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
לשיטת רב הדרך היחידה הכשרה לתפירת יריעות מגילה היא בעזרת גידים. הלכה זו נובעת מהשוואה לספר תורה ופסיקה שאין לתפור בו בפשתן. השוואה זו מופיעה בדברי רש"י: "שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה - דאיכא למאן דאמר במסכת מכות ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה". הכוונה לסוגיה במסכת מכות (יא ע"א): "ספר שתפרו בפשתן, פליגי בה ר' יהודה ור"מ, חד אומר: כשר, וחד אומר: פסול. למ"ד פסול, דכתיב: למען תהיה תורת ה' בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף כל לתופרן בגידין. ואידך? כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש. אמר רב: חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא. ולית הלכתא כוותיה"(1).
לאור העובדה שקיימים חומרים נוספים מהם ניתן להכין חוטים כמו צמר, כותנה ומשי נשאלת השאלה מדוע מתרכז הדיון דווקא סביב תפירה בפשתן? דוגמה לשימוש בחומרים אחרים אנו מוצאים במשנה בכלים (י"א ח'): "... קטלה שחוליות שלה של מתכות בחוט של פשתן או של צמר נפסק החוט החוליות טמאות שכל אחת ואחת כלי בפני עצמה חוט של מתכות וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ושל זכוכית וכו'". במשנה זו מוזכרים חוטים של צמר ומתכת בנוסף לחוטי הפשתן.
ניתן להניח שהתשובה לשאלה נעוצה בכך שהתפירה בחוט של פשתן היתה האיכותית ביותר וקרובה לתפירה על ידי גידים ולכן היוותה אפשרות מעשית סבירה שדרשה התייחסות הלכתית. פסילה של חוטי פשתן גוררת בעקבותיה (בקל וחומר) פסילה של כל שאר החוטין שאיכותם ירודה יותר. על חוזקו של הפשתן אנו לומדים גם מתוך כך שהוא הועדף לקליעת רשתות ציד: "אמר ליה ר' חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא, ומגדלנא נישבי וציידנא טביא וכו'"(2) (כתובות, קג ע"ב). (עוד בנושא זה ראו במאמר "ומגדלנא נישבי וציידנא טביא"). מקור מפורש לעמידותו של אריג פשתן בהשוואה לצמר אנו מוצאים בגמרא בבא מציעא (כט ע"ב): "מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום. למימרא דניעור מעלי לה? והאמר רבי יוחנן: מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו ינער כסותו בכל יום! אמרי: בכל יום קשי לה, אחד לשלשים יום מעלי לה. איבעית אימא: לא קשיא; הא בחד, והא בתרי. איבעית אימא: לא קשיא; הא בידא, והא בחוטרא. איבעית אימא: לא קשיא; הא בדעמרא, הא בדכיתנא"(3). מפרש רש"י: "דעמרא - קשה לה, שנמתחת ונקרעת".
לסיבי הפשתן יש כמה יתרונות בהשוואה לצמר כבשים וסיבים ממקורות צמחיים אחרים (למשל צמר גפן – כותנה בלשון ימינו) והוא נחשב לסיב הטבעי החזק ביותר. חוזק סיבים כולל כמה פרמטרים אך אסתפק בהשוואת עמידותם של הסיבים הטבעיים הנפוצים לכוחות מתיחה (tensile) משום שרשתות לציד בעלי חיים צריכות להיות חזקות די הצורך על מנת שלא תקרענה במהלך ניסיונות ההימלטות שלהם. הנתונים הבאים מבטאים את עוצמת כוח המתיחה, שיש להפעיל עד קריעת הסיב, ביחידות Grams per denier) gr/den:
צמר: יבש: 1.0-1.7
לח: 0.8-1.6
כותנה: 3.5-5.0
פשתן: 5.5-6.5
יתרון חשוב נוסף של סיבי הפשתן הוא אורכם הגדול יחסית (מסיבה זו גם המשי בעל הסיבים הארוכים עמיד לכוחות מתיחה). סיבי הכותנה קצרים משום שהם אינם סיבי גבעול אלא סיבים המלווים את זרעי הפרי ומשמשים כאמצעי הפצה על ידי הרוח (ראו בתמונה). סיבים ארוכים קלים לטוויה ואינם נפרמים בקלות. חוט השזור מסיבים ארוכים חזק בהרבה ועמיד למתיחה (גם כאשר חומר הסיב איננו חזק) משום שסיביו חופפים זה לזה על פני קטע ארוך ולכן קשורים זה לזה באופן הדוק, בניגוד לסיבים קצרים החופפים רק בקצוותיהם. חוטים השזורים מסיבים קצרים ניכרים במראה "פרום" המזכיר צמר. חסרון זה קיים גם בצמר כבשים בנוסף לכך שהם אינם עמידים לכוחות מתיחה כפשתן.
 |
|
 |
|
תמונה 1. חתך רוחב בפשתה המראה את מיקום הרקמות השונות: Ep= אפידרמיס, C= קליפה, BF= סיבי שיפה, P= שיפה, X= עצה, Pi= ליבה צילם: Ryan R. McKenzie |
|
תמונה 2. קנבוס - הפרדת הקליפה מליבת הגבעול מקור |
 |
|
 |
|
תמונה 3. שדה כותנה ליד אופקים |
|
תמונה 4. הלקטים בשלים של צמר גפן - כותנה |
הרחבה
הפשתן או בשמו המקראי פשתה הוא אחד מהגידולים העתיקים ביותר לסיבים. בעבר הפשתה היתה צמח הסיבים הנפוץ, החשוב והיקר ביותר בעולם. הפשתן שימש למטרות שונות כמו הפקת שמן מזרעיו (ראה תמונות להלן) אך בעיקר לתעשיית אריגים מסוגים שונים. מחומר גלם זה הוכנו אריגים פשוטים מחד גיסא ומאידך גיסא אריגים יקרים ביותר. כנראה שמחיר האריג היה תלוי באופן הכנתו. על פשטותו של אריג הפשתן ניתן ללמוד מהמסופר בירושלמי בסנהדרין (פרק ב דף כ טור ג /ה"ו): רבי יוחנן סלק גבי ר' יודן נשייא נפק לגביה בחלוקא דכיתנא, אמר ליה: חזור ולבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביופיו תחזינה עיניך". רבי יוחנן דרש מרבי יודן הנשיא להחליף את חלוק הפשתן שלו לחלוק צמר משום כבוד הנשיא. מאידך גיסא אנו לומדים על מעמדם המיוחד של בגדי הפשתן מדברי הגמרא בכתובות (נט ע"ב): "ותני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן וכו'". לכאורה היה מקום ללמוד על חשיבותם של בגדי הפשתן מעצם השימוש שנעשה בהם בבבית המקדש שהרי יחזקאל (מ"ד יז-יח) מתנבא על הכהנים: "בגדי פשתים ילבשו ... פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם אך למעשה אין הדבר כך. מהניגוד לבגדי הכהן הגדול שהתעטף ביום הכפורים בבגדי פשתן יקרים ניתן אולי להגיע למסקנה הפוכה והיא שהפשתן נבחר לבגדי הכהונה דווקא בגלל פשטותו. אנו מוצאים שהכהנים הגדולים לבשו ביום כפור בגדים העשויים מאריגים יקרים: "בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה ובין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז" (משנה יומא, פ"ג מ"ז). כך גם בגמרא ביומא (לה ע"ב): "אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה, ולובשה, ועובד בה עבודת יחיד, ומסרה לציבור. אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני שנראה כערום. ומי מתחזי? והאמר מר: חוטן כפול ששה. אמר אביי: כחמרא במזגא". מפרש רש"י: "כחמרא במזגא - כיין הנראה מחוץ לכלי זכוכית, ואף על פי שהזכוכית עבה, כך היה הפשתן מוצהב, ונראה בשרו מתוכה". מפאת קוצר היריעה נדון, אי"ה, במקור שמם ואופן אריגתם של האריגים השונים רק בעתיד.
כמבוא להבנת מבנה חוטי הפשתן והמלאכות השונות הקשורות להכנתם, כפי שהן מתוארות בסוגיות שונות בש"ס, נפתח בתאור מבנה גבעול הצמח בכלל והפשתה בפרט. בחתך הגבעול בתמונה 1 ניתן להבחין ברקמות שונות הממלאות תפקידים שונים. במרכז נמצאים תאי הליבה (Pi) המשמשים בעיקר כמקום לאגירת חומרי התשמורת של הצמח. מחוץ לליבה ניתן לראות את רקמת העצה (X) המשמשת להובלת מים ומינרלים מהקרקע לעלי הצמח. הרקמה החיצונית לעצה היא השיפה (P) המשמשת להעברת תוצרי ההטמעה (הסוכרים המורכבים בפוטוסינתיזה) מהעלים לכיוון הליבה והשורשים. הן העצה והן השיפה בנויות בעיקר מתאים מתים המאורגנים כעין צינורות ארוכים להובלת החומרים השונים. בין העצה והשיפה ממוקמת רקמה של תאים עובריים הנקראת קמביום שהתחלקותם מביאה להיווצרות העצה (כלפי פנים) והשיפה (כלפי חוץ). בגבעול הצעיר העצה והשיפה מאורגנים בצרורות (ראה במאמר "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא") מסביב לליבה ואינם יוצרים טבעת רציפה כפי שניתן לראות בחתך הרוחב בתמונה 4 במאמר הנ"ל. החלק הפעיל בתאי העצה והשיפה הנותר לאחר מות התאים הם דפנות התאים העשויים מתאית. התאית היא חומר קשה, עמיד יחסית מפני פירוק על ידי מיקרואורגניזמים ומעניקה לגבעול את יציבותו. בחתך הפשתה בתמונה להלן ניתן לראות שבין תאי השיפה עוברים סיבים נוספים (BF – בצילום). הם נראים כעיגולים חלולים בצבע לבן המחזקים את הגבעול ומעניקים לו גם גמישות. בניגוד לצינורות העצה והשיפה הקשים ובנויים משרשרת תאים נפרדים הרי שהסיבים ארוכים ורציפים ולכן הם נותרים שלמים גם לאחר הפרדתם מהגבעול. נסיים את סקירת החתך בשכבה החיצונית העוטפת את הגבעול ומגינה עליו – הקליפה (Ep).
תהליך עבוד הפשתן נועד בעיקרו להפריד את הסיבים מיתר חלקי הגבעול. התהליך כולל שימוש באמצעים מכניים אך גם תהליכי רקבון המפרקים את התאים החיים ומאפשרים להרחיק אותם מהסיבים הרצויים. בתמונה 2 ניתן לראות את הפרדת שכבת הסיבים מהחלק הקשה במרכז, הכולל את העצה והליבה בצמח סיבים חשוב אחר, הקנבוס.
(1) פירוש: סֵפֶר תורה שֶׁתְּפָרוֹ את יריעות הקלף שלו בְּפִשְׁתָּן, פְּלִיגִי בָּהּ [נחלקו בכך] בדינו של ספר זה ר' יְהוּדָה ור' מֵאִיר, חַד [אחד מהם] אוֹמֵר: כָּשֵׁר, וְחַד [ואחד מהם] אוֹמֵר: פָּסוּל. ומסבירים את דעותיהם: לְמַאן דְּאָמַר [לדעת מי שאומר] פָּסוּל, טעם הדבר הוא דִּכְתִיב [משום שנאמר] "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך... לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ", וְאִיתַּקַּשׁ [והוקשה, הושוותה] כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בפסוק זה לִתְפִילִּין, שנזכרים קודם בפסוק זה: מַה תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי לְתוֹפְרָן בְּגִידִין אַף כּל היריעות של ספר תורת ה' צריך לְתָפְרָן בְּגִידִין הלקוחים מבהמה. וְאִידָךְ [והאחר] סבור: כִּי אִיתַּקַּשׁ [כאשר הוקשה הושוותה] התורה לתפילין הרי זה דווקא לענין לְמוּתָּר בְּפִיךָ, שאין עושים יריעות ספר תורה אלא ממין בהמה שמותר באכילה לישראל, אבל לְפרטי הִלְכוֹתָיו לֹא אִיתַּקַּשׁ [הושוותה]. אָמַר רַב: חָזֵינַן לְהוּ [ראיתי אותן] לִתְפִילִּין דְּבֵי חֲבִיבִי [של בית דודי, ר' חייא] דִּתְפִירִי בְּכִיתָּנָא [שהם תפורים בפשתן], וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ [ואין הלכה כמותו] אלא תפירתן צריכה להיות דווקא בגידים.
(2) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' חִיָּיא: אֲנָא עָבְדִי [אני עושה] שלֹא מִשְׁתַּכְּחָה [תשכח] תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. דְּאַיְיתִינָא כִּיתָּנָא וְשָׁדְיָינָא וּמְגַדַּלְנָא נִישְׁבֵּי וְצָיִידְנָא טַבְיָא וּמַאֲכִילְנָא בִּישְׂרָא לְיָתְמֵי [שאני מביא פשתן וזורע ואורג מן הפשתן רשתות, וצד צבאים].
(3) פירוש: שנינו במשנה שאם מָצָא כְּסוּת הריהו מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם. ושואלים: לְמֵימְרָא [האם נאמר] מכאן כי הנִיעוּר מַעֲלֵי [יפה] לָהּ לכסות? וְהָאָמַר [והרי אמר] ר' יוֹחָנָן כעצה טובה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּרְדִּי אוּמָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כלומר, רק מי שיש לו אורג העובד תמיד בתוך ביתו ואיננו חושש להשחתת בגדים יכול להרשות לעצמו שיְנַעֵר כְּסוּתוּ בְּכָל יוֹם! אָמְרִי [אומרים] ומתרצים: ניעור בְּכָל יוֹם קַשֵּׁי [קשה, מזיק] לָהּ לגלימה, ואולם אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם מַעֲלֵי [מועיל] לָהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] ותרץ בדרך אחרת: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה], הָא [זה] שהוא מועיל הרי זה בְּחַד [באדם אחד] שמנער, וְהָא [וזה] שזה מזיק הרי זה בִּתְרֵי [בשנים] שמנערים יחד. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה], הָא [זה] שיפה הוא ניעור בִּידָא [ביד], וְהָא [וזה] שמזיק הרי זה בניעור בְּחוּטְרָא [במקל]. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה]: הָא בִּדְעַמְרָא [זה בבגד של צמר] יפה לו הניעור, הָא בִּדְכִיתָּנָא [זה בבגד של פשתן] מזיק לו הניעור (רי"ף).
לעיון נוסף:
והם מתאוים לכלי פשתן – פורטל הדף היומי
פשתה תרבותית – צמח השדה
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
