|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ועל ארבה וחסיל ועל חיה רעה – ארבה המדבר
"תנו רבנן: על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון, ועל הירקון, ועל ארבה וחסיל ועל חיה רעה. רבי עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון בכל שהוא, ארבה וחסיל אפילו לא נראה בארץ ישראל אלא כנף אחד מתריעין עליהן" (תענית, כב ע"א).
שם עברי: ארבה המדבר שם באנגלית: Desert locust שם מדעי: Schistocerca gregaria
נושא מרכזי: מהם ילק, גזם וחסיל?
לריכוז המאמרים שנכתבו על ארבה המדבר לחצו כאן.
בעת העתיקה, ובמידה מסויימת גם בימינו, פלישות של נחילי חגבים לאזורים חקלאיים גרמו לנזקים עצומים ולרעב. הנביא יואל (א ד'-י"ב) מתאר באופן מפורט את נזקי אותם חגבים לגידולים השונים: "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל ... כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ. שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ ... הבִישׁוּ אִכָּרִים הֵילִילוּ כֹּרְמִים עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה. הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי הבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם". יואל מונה קבוצה של חגבים בעלי שמות שונים (גזם, ארבה, ילק וחסיל) שזהותם המדוייקת נתונה למחלוקת. באופן כללי ניתן לחלק את הפירושים לכאלו הרואים את השמות השונים כסמלים לבין פירושים ריאליים.
האברבנאל בפירושו ליואל כתב: "... ולכן זכר ד' מינים גזם ארבה ילק חסיל לרמוז לאותם ארבע המלכויות וכו'". "הגזם - מלך בבל, שגדולתה ורשעתה גוזמא רבה, או שנבוכדנצר גזז כל האומות. ארבה - פרס, מפני ריבויים. ילק - יוון שילוק בלשונו. חסיל - רומי שכרתה חמדת ישראל". מדברי מפרשים אחרים משתמע שיואל מנה מיני חגבים שונים. רש"י פירש: "יתר הגזם וגו' - גזם ארבה ילק חסיל מיני גובאי הם ונתנבא עליהם שיבאו ובאו באותן הימים וכלו כל פרי העץ וירק השדה". אבן עזרא: "יתר הגזם - בא תחילה אמר יפת כי גזם כמו גוזז והמ"ם כמו חנם ריקם וילק שילוק בלשונו תרגם כורת וחסיל כמו יחסלנו". רד"ק: "יתר הגזם - מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה בשנה השנייה כי לא באו ד' המינים בשנה אחת אלא זה אחר זה בד' שנים, וכן אמר ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו', ויש אומרים כי נקרא גזם על שם שגוזז את התבואה, וארבה לפי שהוא הרב שבמינים, וילק לפי שהוא לוקק ולוחך את העשב וחסיל לפי שהוא כורת את הכל מן יחסלנו הארב', ותרגם יונתן מותר זחלא אכל גובא מותר גובא אכל פרחא מותר פרחא אכל שמוטא".
רוב החוקרים מניחים שהפסוקים ביואל מתארים מציאות ריאלית ומנסים לזהות את משמעות השמות השונים.
א. לדעת מ. דור מדובר במיני חגבים שונים המסוגלים להתלהק. הארבה או הגובי הוא ארבה המדבר (Schistocera gregaria) (תמונות 1-4), הילק הוא הארבה הנודד (Locusta migratoria) (תמונה 5) והחסיל הוא הארבה המרוקני (Dociostaurus marocanus) (תמונה 6).
ב. השמות השונים הם שמות נרדפים של ארבה המדבר, העלול להגיע בארבעה גלים נפרדים. למשל, במכת הרבה בשנת תרע"ה (1915) התקיפו את המושבה רחובות, מארבעה כיוונים, ארבעה נחילי ארבה, שלמרות היותם ממין ביולוגי אחד היו בגוונים שונים. לפחות שנים מבין הגוונים קשורים לשלב ההתפתחותי של הארבה. בשלב הרבייתי הארבה בצבע צהוב (תמונה 3) וקודם לכן הוא בצבע וורוד (תמונה 4).
שתי אפשרויות אלו הוצעו על ידי פרשנים שונים ביניהם רבי תנחום הירושלמי שכתב:
ג. י. אהרוני ואחריו רוב החוקרים המודרנים הציעו שהשמות השונים מייצגים דרגות התפתחות שונות של הארבה. הילק הגזם והחסיל הם כינויי השלבים הצעירים של הארבה לפני הצמחת הכנפיים. הסבר זה מבוסס את התרגום הארמי המכנה אותם בשם "זחלא" (או "שמוטא"). התרגומים מכנים את שלב הבוגר בשם "גובא" או "קמצא". על פי הסבר זה הארבה הגיע בזחילה ולא בתעופה לכן נקט הנביא בפעלים "ילכון" ו"ירוצון" (יואל ב ד-ט) ולא "יעופון". לדעת י. אהרוני סדר הופעת השמות בפסוקים מייצג את סדר דרגות ההתפתחות הארבה.
מדברי המשנה (תענית, פ"ג מ"ה) משתמע שהארבה והחסיל נעים בלהקות: "על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה ועל החרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת". מפרש רש"י (תענית, יט ע"א): "מתריעים בכל מקום - אם יראו באספמיא מתריעין בבבל, בבבל מתריעין באספמיא, כדקתני טעמא בסיפא: מפני שהיא מכה מהלכת, אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין, כדי שלא תבא עליהן". לפחות על פי דברי רבי עקיבא ניתן לשער שמדובר בלהקות מעופפות החולפות על פני מרחקים גדולים כפי שאנו לומדים מהתוספת שלו לדברי המשנה: "... רבי עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון בכל שהוא, ארבה וחסיל אפילו לא נראה בארץ ישראל אלא כנף אחד מתריעין עליהן" (תענית, כב ע"א). העובדה שיש להתריע אפילו כאשר נראה כנף אחד, כלומר פרט אחד (רש"י: "כנף אחד - עוף אחד של אותו מין, כעין צפור כל כנף"(1)), מצביעה על כך שמינים אלו נעים בלהקות מעופפות ולכן ברור שבעקבות הפרט הראשון תגיע כל הלהקה. אביחי בנימיני וכותב שורות אלו זיהו, בעת סיור בחולות ניצנים, מספר פרטים בודדים של ארבה המדבר כמה ימים לפני הפלישות הגדולות של שנת 2004. נוכל גם להסיק שהן הארבה והן החסיל הם מינים שאינם חיים באופן קבוע בארץ ישראל שאם לא כן כיצד ניתן לקבוע האם הפרט שנצפה איננו שייך לאוכלוסיה המקומית שאין בה סכנה (2). השימוש במונח "כנף אחד" ביחס לפרט אחד של החגבים מעיד על כך שמדובר בשלבים המעופפים. מסקנה זו עשויה להכריע בויכוח לגבי זהותו של החסיל שאותה נבחן בשורות הבאות.
הסברו של י. אהרוני ורוב החוקרים המודרנים שהשמות השונים מייצגים דרגות התפתחות שונות של הארבה, כאשר הילק הגזם והחסיל הם כינויי השלבים הצעירים של הארבה לפני הצמחת הכנפיים, אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהארבה והחסיל נקראים "מכה מהלכת" והמונח "כנף אחד" שבו השתמש רבי עקיבא. ראיה נוספת לכך שהחסיל הוא שלב מעופף היא העובדה שלרבי עקיבא מתריעין גם כאשר נראה פרט בודד. בשלב המעופף ניתן לצפות שבעקבות פרט או פרטים בודדים (חלוצים לפני המחנה") תגיע הלהקה כולה אך לא תתכן הופעה של זחל בודד, שתנועתו מוגבלת למרחקים קצרים, מבלי ששאר בני הלהקה יהיו בסביבתו.
סביר יותר, אם כן, שהארבה נמצא כבר בשלב המעופף אלא שכאן קיימות שתי חלופות להסבר: א. על פי מ. דור השמות השונים מייצגים מיני חגבים שונים. ב. מדובר במופעים הקשורים לשלב ההתפתחותי של ארבה המדבר. לאור העובדה שהארבה המרוקני הוא מין החי באופן קבוע בארץ ישראל קיים קושי לזהותו כחסיל כהצעתו של מ. דור. אמנם מדי כמה שנים חגב זה מתרבה מאד ויוצר להקות גדולות הגורמות לנזקים אך לא ניתן לייחס אותו לכלל האומר ש"אפילו לא נראה בארץ ישראל אלא כנף אחד מתריעין". לאור ניתוח זה, לפחות על פי סוגייתנו, ההסבר הסביר לשמות החגבים הוא שהם מייצגים גילאים שונים של השלב המעופף. כך הציע למשל ז. עמר שסבר שהחסיל הוא ארבה בוגר לפני שהגיע לבגרות מינית.
|