טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה – תרנגול הבית
"אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה, וקסבר רבה: כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה. ורבה לטעמיה, דאמר רבה: מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב ... והא תניא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב. ואם איתא, ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן! אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן" (ביצה, ב ע"ב).
פירוש: ... וקסבר [וסבר] רבה בענין זה, כי כל ביצה דמתילדא האידנא [שנולדה עכשיו] כבר מאתמול גמרה לה [נגמרה להיווצר], ורק יציאתה לחוץ היתה היום. ומשום כך הביצה שנולדה ביום טוב שלאחר השבת לא תאכל, משום שהיא הוכנה ביום השבת, ונמצא שנהנים מדבר שהוכן בשבת לצורך יום טוב (אף שלא הוכנה בידי אדם אלא בידי שמים), שלא כדין. ומעירים: ורבה האוסר להנות אפילו מדבר שלא הוכן בידי אדם, הולך בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר רבה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בענין המן: "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" יש ללמוד לדבריו מדיוק המילים כי יום חול ("ביום השישי") מכין לשבת, ויום חול מכין ליום טוב, אבל אין יום טוב (שאף הוא מוגדר כ"שבת" לענין זה) מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב ... והא תניא [והרי שנינו בתוספתא]: השוחט את התרנגולת ביום טוב ופקע את בטנה ומצא בה ביצים גמורות בקליפתן, אלא שעדיין לא הוטלו מותרות לאכלן ביום טוב. ואם איתא [יש] מקום לגזור אם כן ליגזר [שיגזור] משום הנך דמתילדן ביומיהן [אלה שנולדות ביומן, בו ביום] ויאסרו אף ביצים אלה שבתוך התרנגולת! אמר ליה [לו] רבה: מכאן אין להקשות, כי ביצים גמורות ממש הנמצאות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא [דבר שאינו מצוי הוא], ומילתא דלא שכיחא [ודבר שאינו שכיח] לא גזרו בה רבנן [חכמים], שאין גזירותיהם אלא בדברים המצויים, שאנשים עשויים לטעות בהם, אבל במקרה נדיר לא גזרו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תרנגול הבית שם באנגלית: Chicken שם מדעי: Gallus gallus domesticus
שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא
נושא מרכזי: מהו גמר יצירת הביצה?
תרנגול הבית - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות לחץ כאן.
במאמר זה כוונתי העיקרית להציג לקורא את מערכת הרבייה של התרנגולות כפי שהיא מוכרת לנו היום. לא כל הפרטים שנאמרו בסוגיה זהים למוכר לנו אולי משום שבמהלך השנים שחלפו חלו שינויים בפיסיולוגיה של רביית התרנגולות. שינויים מסוג זה עשויים להגרם מסלקציה של תכונות מועדפות ומהתפתחויות טכנולוגיות כמו למשל תאורה חשמלית בלולים המגבירה את קצב הטלת הביצים. אחד מהשינויים רמוז, אולי, בדברי הגמרא (ביצה, ד ע"א): "אמר רבי זירא: תאכל אגב אמה. היכי דמי? אמר אביי: כגון שלקחה סתם, נשחטה הובררה דלאכילה עומדת, לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת". מדברי אביי משתמע שמדובר בתרנגולת העשוייה לשמש הן כמאכל והן לביצים ולכן רק לאחר השימוש בפועל ניתן לקבוע לשם מה נקנתה. בזנים המודרניים (שלא כתרנגולת הערבית) קיימת הפרדה בין המיועדים להטלה ובין פטמים ולכן כבר בעת הרכישה ברורה מטרתה.
מערכת הרבייה של התרנגולת
מערכת הרבייה של העופות בכלל ותרנגולות בפרט, בדומה למערכת הרבייה ביונקים, כוללת שתי שחלות ושני מובילי ביצים אלא שבניגוד ליונקים וכהתאמה לתעופה השחלה ומוביל הביצים הימניים התנוונו ונותרו כשריד בלבד (תמונה 1). ייצור הביצים מתבצע בשחלה ומוביל הביצים השמאליים. השחלה היא צבר של זקיקים (זקיק = הביצית והמעטפת שלה) מתפתחים הממוקמת במרכז קו דמיוני המחבר בין צוואר התרנגולת וזנבה קרוב לגב. בעת בקיעת הנקבה השחלה מפותחת במלואה אם כי עדיין קטנה. היא מכילה 13,000-14,000 זקיקים קטנים הגדלים בעזרת תוספת נוזל חלמון. הביצית מתפתחת מתא בודד העטוף במעטפת הויטלנית המונעת חדירת מים. מקור הצבע של הביצית או החלמון מפיגמנטים שומניים מסיסים שאותם התרנגולת מפיקה ממזונה. לפני התחלת תקופת ההטלה הראשונה מרקם השחלה חלק אך לקראת ההתבגרות הוא הופך לגרגירי כתוצאה מהתפתחות הזקיקים. קרוב לתקופת ההטלה השחלה נראית כאשכול ענבים. הביצית הבשלה אקוויוולנטית פחות או יותר לחלמון הביצה משום שהוא מהווה את רוב נפחה.
החלק החשוב השני במערכת הרבייה של התרנגולת הוא מוביל הביצים (oviduct). מוביל הביצים הוא צינור מפותל ארוך המחולק ל – 5 חלקים עיקריים: חצוצרה (infundibulum), מגנום (magnum), מיצר (isthmus), "רחם" (uterus) והנרתיק (vagina). החצוצרה קולטת בעזרת תנועת ריסים את הביציות המשתחררות בעת הביוץ מהמעטפת הקרומית העוטפת אותן. מעטפת הביצית נקרעת לאורך קו הנקרא סטיגמה (suture line). הביוץ מתרחש 30-75 דקות לאחר הטלת הביצה הקודמת. בחצוצרה גם נאגרים תאי הזרע המפרים את הביציות. המגנום מפריש את שכבת החלבון העבה (לובן הביצה = albumen). תהליך עטיפת החלמון בחלבון במגנום נמשכת כ – 3 שעות. החלמון ושכבת החלבון העבה נעים מהמגנום למיצר תוך כדי סבוב סביב ציר הביצה דבר הגורם ליצירת החלצות העשויות כעין פתילים משני צידי החלמון. תפקיד החלצות לעגן את החלמון והעובר אל קרומי הביצה. עיגון החלמון חשוב אצל עופות הדוגרים על ביציהם, שכן הם מגלגלים והופכים אותן במהלך הדגירה.
במיצר נמצאת בלוטה העוטפת את החלבון והחלמון בשני קרומי הקליפה. תהליך זה נמשך קצת למעלה משעה. השלב הממושך ביותר בתהליך יצירת הביצה מתרחש ב"רחם" שם שוהה הביצה כ – 20 שעות. במקום זה מתכסה הביצה בקרום הלבן הדק ובקליפה. קליפת הביצה עשוייה מגיר ו – 47% ממינרל זה בגוף התרנגולת (מהעצמות והמזון) מועברים לבניית קליפת הביצה. בלוטת הקליפה מפרישה גם פיגמנטים המעניקים לביצה את צבעה (כאשר הקליפה איננה לבנה). מה"רחם" הביצה נעה לנרתיק שם היא שוהה זמן קצר עד להטלתה. התהליך כולו נמשך בין 24-28 שעות. לנרתיק אין תפקיד משמעותי ביצירת הביצה. הוא בנוי משרירים המסייעים לדחוף את הביצה מחוץ לגוף התרנגולת. בנרתיק יש גם בלוטות שבהן נשמרים תאי זרע.
תמונה 1. מערכת הרבייה בתרנגולת החיצים הכחולים מציינים בלוטות.
מקור: Jacquie Jacob, University of Kentucky מקור:
תמונה 2. שחלת תרנגולת - "שלל של ביצים"
מערכת הרבייה הנקבית של התרנגולת בעיני חז"ל
עיקרו של התהליך הפיסיולוגי שתיארתי היה מוכר לחז"ל ולמפרשים. רש"י (ביצה, ו ע"ב) למשל פירש: "ביצים גמורות - ואפילו בלא קליפה לבנה, אלא שהחלמון לבדו גמור, ואף על פי שמעורה עדיין בגידין שריא, כדלקמן מדפליג ר' יעקב עליה, ואמר: אם היו מעורות בגידין אסורות". השלב שאליו מתייחס רש"י הוא השלב הקודם לחריגת הביצה. בשלב זה הביצה הגיעה לשיא התפתחותה בשחלה כלומר החלמון הגיע לשיא גדלו אך הוא מחובר עדיין לכלי הדם בשחלה ("מעורה עדיין בגידין"). המאירי (שם, ו ע"ב) מתייחס לקרום הויטליני העוטף את החלמון: "השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אפילו בלא קלפה אלא שהחלמון לבד גמור באותו הקרום שעליו אפילו היו מחוברות עדין בגידין שבבשר מותר לאכלן בחלב וכו'".
מונחים נוספים המופיעים בגמרא נוגעים לשחלה. כנראה שקיימת אבחנה בין שלבי ההתפתחות הראשונים של השחלה בהם מרקם פני השטח מגורגר באופן אחיד. שלב זה קודם להבשלת הביציות והוא נקרא "אשכול של ביצים". בהמשך מתחילות הביציות לגדול ולהבשיל ופני השטח אינם אחידים אלא זרועים בביציות בגדלים שונים. שלב זה נקרא בלשון הגמרא "שלל של ביצים". לאבחנה זו יש משמעות הלכתית משום ש"אשכול של ביצים" נחשב לחלק אינטגרלי של התרנגולת בניגוד ל"שלל של ביצים": "גופא, השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב. רבי יעקב אומר: אם היו מעורות בגידין אסורות. מאן תנא להא, דתנו רבנן: האוכל מנבלת עוף טהור, מן השלל של ביצים, מן העצמות, ומן הגידין, ומן הבשר שנתלש מן החי טהור. מן האשכול של ביצים, מן הקורקבן ובני מעיין, או שהמחה את החלב וגמעו טמא וכו'" (שם, ז ע"א). מפרש רש"י: "מן השלל של ביצים - כשהן כבושין ושלולין וקבועין בשדרה, כלומר, האוכל אותם ביצים בעודן מעורין בגידין ... שלל - בשט"א (צרור, חבילה), כמו שלל של כובסין (שבת מח, ב) ... מן האשכול - מבשר השדרה שהביצים אדוקים שם.
לגבי השלב האחרון של מעבר הביצה במוביל הביצים לאחר יצירת הקליפה הסידנית כתב רש"י (שם): "ומגדלת אפרוחים - ולענין דין מקח וממכר אתמר, דאם נולדה - נגמר בשולה וראויה לגדל ממנה אפרוחים, אבל נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים וכו'". התוספת של רש"י לדברי הגמרא היא המונח "נגמר בשולה". אכן ביצה שלא שהתה במוביל הביצים לא תבקע באופן תקין משום שנבט העובר זקוק לחום גוף התרנגולת (חום זה גבוה מחום הדגירה) להשלמת התפתחותו.
"כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה"
כאמור, אין בידי הסברים וודאיים לדברי הגמרא אך אנסה להעלות הצעות למחשבה וביקורת. לאור העובדה שמשך זמן מעבר הביצה בצינור הביצים החל מהביוץ עד ההטלה נמשך 24-28 שעות ייתכן שדברי רבה מתייחסים רק לביוץ. הביצית החורגת משהשחלה סיימה את התפתחותה העיקרית ("מאתמול גמרה לה") והמשך התהליך במעבר לאורכו של צינור הביצים אינו משנה את תכונותיה הבסיסיות. תפקידו היחיד לספק לה חמרי הזנה נוספים עבור העובר והגנה לצורך השהות בסביבה החיצונית.
קושי בולט בהצעה זו הוא כיצד ניתן לייחס לביצה בתחילת דרכה במוביל הביצים את התואר "גמרה לה" שהרי עדיין עליה לעבור תהליכים רבים במוביל הביצים ואם כן אין היא "גמורה". על פי הגמרא ביצה כזו (ביצה, ו ע"ב) אינה מסוגלת לגדל אפרוחים: "... אלא עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים, במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים. למאי נפקא מינה למקח וממכר". הגדרת ביצה גמורה כביצה שסיימה את המעבר במוביל הביצים מובאת במפורש בתוספות (ב ע"ב):
"מלתא דלא שכיחא היא - וקשה דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ואם כן מאתמול גמרה לה ותאסר בלא גזרה מספק? וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר ובירושלמי פליג בהא".
מתוך דברי הגמרא ופירושי הראשונים עולה שקיימות שתי הגדרות ל"גמר" יצירת הביצה ועלינו לבחור מביניהן על פי ההקשר. לגבי דברי הגמרא "כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה" הצעתי להגדיר את "גמר" הביצה כשלב של ההתפתחות המירבית של הביצית בשחלה וחריגתה מתוכה אל מוביל הביצים. ראיות להגדרה זו ניתן למצוא בדברי הראשונים:
"ביצים גמורות - ואפילו בלא קליפה לבנה, אלא שהחלמון לבדו גמור, ואף על פי שמעורה עדיין בגידין - שריא, כדלקמן מדפליג ר' יעקב עליה, ואמר: אם היו מעורות בגידין אסורות" (רש"י, ביצה, ו ע"ב).
"ומצא בה ביצים גמורות וכו' ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות - תימה כיון דגמורות כיצד היו מעורות? ופירש הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל לא נתקשה עדיין השפופרת מבחוץ רק הקרום על כן קאי רבי יעקב וקאמר אם היו מעורות ולפי הספרים דלא גרסי גמורות ניחא והכי גרסינן ומצא בה ביצים מותרות לאכלן בחלב רבי יעקב אומר כו'" (תוספות, ביצה, ז ע"א):
דברי רש"י והתוס' מעידים על כך שמונח "גמר" הוא יחסי ואיננו מחייב שהביצה תהייה במבנה הסופי שלה. אמנם מחד גיסא הביצה "נגמרה" אתמול אך כל זמן שלא סיימה את המעבר בצינור הביצים אין הדבר נחשב ל"גמר" לגבי יכולתה לגדל אפרוחים. רמז לפרשנות זו ניתן למצוא גם בשיטה מקובצת:
"וקסבר רבה כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה - פירוש ואותו גמר שגורם לה להיות ביצה ולצאת לאויר העולם חשיבא הכנה והיינו הכנה דממילא כיון שבאה הכנה זו על ידי שמים דומיא דירידת המן דהוי כביצה שנולדה".
לדבריו ה"גמר" שהתרחש אתמול איננו הטלת הביצה בסוף דרכה אלא שלב מוקדם שבעקבותיו מתחיל התהליך ההופך אותה לביצה היוצאת לאוויר העולם. אכן, הביוץ הוא השלב שבעקבותיו מתרחשת שרשרת אירועים שסופה הוא ההטלה. באופן מפורש יותר אנו מוצאים את הרעיון בדברי המאירי:
"... ושמא תאמר והלא מכל מקום נגמרה מאתמול ואם תמצא לומר שאין זה ודאי ושמא לא נגמרה עדין מ"מ ספק תורה היא והלא ספק נולדה ביום טוב ספק בחול אסורה. פירשו חכמי האחרונים שכל שלא נולדה אין גמר של אמש הכנה גמורה שהרי לגדל אפרוחים אינה כלום ואף לאכילה אינה חשובה כל כך ונמצא שהלידה גומרת גמר של אמש. וכן רמזוה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות ר' חנינא ור' מונא חד אמר לא דמי טעם אכילתה בפנים לטעם אכילתה בחוץ כלומר ואין גמר של אמש גמור וחירינא אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ כלומר וכל שלא נגמרה לכל דבר אינו גמר וכן יראה לך מתלמוד שלנו בסוגיית ביעי דפעייא למאן שאמרו שם ביצה עם יציאת רובה נגמרה ר"ל נגמרה לגדל אפרוחים".
"ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא"
דברי רבה בשלב זה של השקלא וטריא מתייחסים לביצים גמורות לחלוטין הראויות למאכל ולגידול אפרוחים. ההסתברות למצוא ביצים בשלב זה הוא קטן מאד משום שהביצים הגמורות נמצאות בנרתיק זמן קצר הנמדד בדקות ספורות. ייתכן גם ודברי רבה מבטאים את העובדה שקצב הטלת הביצים בזני התרנגולות של העת העתיקה הטילו ביצים מעטות בהשוואה לזני המטילות של ימינו. סלקציה של זנים המיועדים להטלה ותאורה במשך 24 שעות גרמו לכך שתרנגולות עשויות להטיל למעלה מ – 300 ביצים בשנה. מאידך גיסא בזני הבר הקרובים לתרנגול הבית עונת הקינון מוגבלת לתקופה קצרה והם מטילים כ – 12 ביצים בעונה. ניתן לשער שבתחילת תהליכי הביות מספר הביצים המוטלות היה קטן יותר מאשר בימינו. באמצע המאה ה- 20 מספר הביצים הממוצע היה כ - 120 אך פיתוח גנטי מואץ הביא לערכים הידועים בימינו.
לעיון נוסף:
"העיוות הגנטי של תרנגולות בתעשיית הביצים"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
