סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

כורכמא דרישקא זביני לך – כרכום

 

"אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה - קני ליה משפוליה עד תהומא מתקיף לה רבא, ולימא ליה כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל? אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה" (בבא בתרא, לז ע"ב).
"אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ואי כורכמא דרישקא זבין ליה מאי הוי ליה למעבד? איבעי ליה למחוי" (בבא בתרא, לח ע"א).


שם עברי: כרכום הגינה    שם באנגלית: Saffron    שם מדעי: Crocus sativus

שמות נרדפים במקורות: מוריקא

נושא מרכזי: מהו הכורכומא רישקא? 
                    מדוע צמח זה נבחר להדגים את הרעיון ההלכתי בסוגיה?

 

הכרכום (Crocus) הוא סוג צמח רב שנתי ממשפחת האירוסיים הכולל כ – 90 מינים המאכלסים בתי גידול מגוונים ממרכז אירופה ומזרחה עד סין. בישראל גדלים כ- 10 מינים הנכללים בסוג זה. הצלקות של מין תרבותי של כרכום – כרכום הגינה (Crocus sativus) הן המקור לתבלין חשוב ויקר בצבע צהוב - הזעפרן. הזעפרן נחשב מזה עשרות שנים לתבלין היקר ביותר ביחס למשקלו מחירו של ק"ג אחד של תבלין מגיע עד 6,000 דולר. יש עדויות על השימוש בכרכום לפני יותר מכ - 3,000 שנים. הצלקות (ראה בשרטוט ובתמונות) נאספות מתוך הפרח כאשר הוא בשיא פריחתו לאחר מכן הן מיובשות ונמכרות שלמות או כאבקה טחונה לתיבול, רפואה, בושם וצביעת מזון. לפחות מדברי התוספתא (מעשר שני פ"א י"ד) עולה שעיקר תפקיד הכרכום היה בהענקת צבע לתבשיל ולא בטעם. רבי שמעון אומר משום רבי אליעזר: כרכום אין ניקח בכסף מעשר לפי שאין בו טעם אלא למראה. הכרכום שימש גם לצביעת טקסטיל.

רש"י והרשב"ם במקומות שונים מפרשים: "כורכמא דרישקא ... קרוג אוריינטי"ל" שתירגומו "כרכום מזרחי".(1) רוב החוקרים מסכימים לזיהוי זה ומשערים שבתקופת המשנה והתלמוד שימש הכרכום כגידול מועדף לניצול שטחים קטנים בגלל מחירו הרב ובהקשר זה הוא נזכר בסוגיות רבות. אם לגבי המילה "כורכומא" הדברים ברורים די הצורך הרי שהתוספת "רישקא" מסופקת יותר. יש מפרשים על פי משמעות המילה בסורית סיבים או שיער. כרכום הסיבים מובנו כרכום העשוי מסיבים. תיאור זה מתאים לאופן בו נראה הכרכום לפני שחיקתו שהרי הצלקות של הפרח נראות לאחר איסופן כסיבים דקים או שערות. בערוך מפורשת המילה "רשק" כנרד (שם בושם) וא"כ כורכמא דרישקא הוא כרכום של נרד או אולי תערובת של שני בשמים.

בסוגייתנו מובא הכרכום כדוגמה לצמח שלאחר תקופת הגידול נהוג לעקרו ולכן אין הוא חלק מן הקרקע. רבא מקשה על נהרדעי הסוברים שכאשר אדם קונה דקל הוא קונה גם את הקרקע שמתחתיו עד לתהום. לדעתו אין הקרקע שייכת לבעל הדקל אלא רק בימי חיי העץ ולאחר שימות יקצוץ אותו ויעזוב את המקום כפי שמקובל בכרכום. הכרכום הוא רב שנתי בעל פקעת המשמשת כאיבר אגירה.(2) בקיץ עלי הצמח מתייבשים ונותר רק החלק התת קרקעי השרוי בתרדמה. החלק המנוצל בכרכום הוא צלקות הפרח ולכן לאחר תקופת הגידול והעשרת הפקעת בחומרי תשמורת, המיוצרים בעלים, ובעקבות התייבשות החלק העל קרקעי, ניתן להעתיק את הצמח ללא נזק למקום אחר. בלשון רש"י במקום: "...היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא תהני לו הקרקע עוד".

מגדלי פרחים רבים נוהגים לעקור את הפקעות (או איברי אגירה אחרים) בסוף העונה, לשמור אותם במקומות מוגנים משיני בעלי חיים ומזיקים אחרים, ולשותלם לקראת עונת הגידול הבאה. העקירה מאפשרת גם להפריד פקעיות חדשות מהפקעת הראשית (או בצלצולים בצמחי בצל) לצורך ריבוי הצמחים והכוונת עונת הפריחה הבאה בעזרת תיזמון שתילת הפקעות. ההשוואה של רבא בין הדקל לכרכום מדגישה ואף מקצינה את העובדה שהצמח נמצא בקרקע שמתחתיו במשך תקופה מוגבלת בלבד.

בהמשך הסוגייה עולה השאלה מה, באמת, יעשה בעל שדה שמכר כרכום רק לצורך גידול, ללא הקרקע, במשך שלוש שנים על מנת שלא יטען המגדל שיש לו חזקה בקרקע? והתשובה היא שעליו למחות ולהודיע שלא מכר גם את הקרקע.

רעיון זהה לגבי ארעיות השימוש בקרקע בעת גידול הכרכום (למרות היותו רב שנתי) קיים בסוגיה נוספת בגמרא. הגמרא דנה בזכויותיו של חוכר קרקע, לאחר סיום תקופת החכירה, בצמחים שצמחו בצד הגידולים העיקריים שעבורם השדה נחכרה. מסופר על רב פפא שחכר שדה לגידול אספסת ובמשך הזמן צמחו גם דקלים. כאשר הסתיימה תקופת החכירה הוא טען שיש לשלם לו גם עבור עליית ערך השדה בגלל הדקלים שאותם הוא התכוון להשאיר בשטח. במהלך הסוגיה עולה הטיעון שרב פפא דרש תשלום גם בגין הדקלים משום שהם תפסו מקום של אספסת ולכן נגרם לו נזק. "אמר ליה (בר הפלוגתא היה רב שישא בר רב אידי) מאי פסדתיך? ידא דאספסתא, שקול ידא דאספסתא וזיל. אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי. אמר ליה: גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת, שקל כורכמא רישקא וזיל, אין לך אלא דמי עצים בלבד" (בבא מציעא ק"ט ע"א). רב שישא טען לרב פפא: הנימוק לכך שאינך מסתפק רק בתשלום עבור שטח גידול האספסת שהפסדת בגלל הדקלים, משום שרצית לגדל כרכום, שערכו רב, הוא חרב פיפיות. טענה זו משמיטה מתחת לרגליך את הנימוק שהתייחסת לדקלים כהשקעה ארוכת טווח בשדה שעבורה אתה מבקש את מלוא עליית הערך של השדה. כרכום הוא גידול למשך עונה אחת ואם כן גם את ערך הדקלים שלטענתך תפסו את מקום הכרכום יש לחשב כגידול לתקופה קצרה ולחשב את ערכם כדמי עצים ולא על פי עליית ערך השדה בגלל צמיחתם.

מהסוגייה בבבא מציעא שהבאנו עולה מאפיין נוסף של הכרכום. מדובר בגידול בעל ערך רב ולכן טוען החוכר שהפסדו בשדה איננו רק ערכה של אספסת אלא ערכו של כרכום.

בסוגייתנו מוזכר הכרכום כדוגמה לצמח בושם מעולה ולכן סימל את יופיה של בת איוב. רש"י מפרש: "כורכמא דרישקא - כרכום של גן הגדל בגינה: במיניה - שהוא מעולה ממין שאר בשמים".

 
 

 

 
כרכום הגינה – החץ מצביע על הצלקות מהן מכינים את תבלין הכרכום   כרכום חורפי – קרוב משפחה של כרכום הגינה הגדל באיזורים ים תיכוניים בישראל.


 

הרחבה


רוב הפרשנים זיהו את הכרכום המקראי והנזכר בספרות חז"ל עם צמח הכרכום כפי שהוא נקרא בפינו היום. מקור השם הוא בסנסקריט(3) בה הוא נהגה Krokos בדומה לשם הלטיני של הכרכום – Crocus. בארמית וערבית הצמח נקרא זעפרן כנראה הטייה של המילה אספר (Asffar) שתרגומה לערבית הוא צהוב. את הפסוק בויקרא "אשה כי תהייה זבה" (ויקרא, ט"ו י"ט) מפרש תרגום יונתן: "ואנתתא ארום תהי דייבא אדם סמוק ואוכם ומוריק הי כגון זעפרנא או הי כמו דגרגישתא או הי כמזג חמר סימוק ..". לפי התרגום צבע הזוב צהוב כעין הזעפרן. ההקבלה המדוייקת למשנה: "חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בית שמאי אומרים: אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ובית הלל מטהרים" (נדה י"ט ע"א) ממקמת את הזעפרן מול הכרכום.

הצבע הצהוב קשור לאבקה המיוצרת על ידי שחיקת הצלקות. הצלקות עצמן הן בצבע ארגמני. בשפות אירופיות שונות משמש השם זעפרן בהטיות ושינויים קלים. באנגלית, למשל, .Saffron הכרכום שימש לצביעת צבע צהוב ולכן שימשו הטיות של המלה כרכום בפעלים המתייחסים לצבע צהוב. מכאן למשל הביטוי "נתכרכמו פניו" - כלומר הצהיבו מבושה או ממחלה. צבע זה היווה במשך הדורות סימן לזיהוי והשפלה של יהודים.

הכרכום מוזכר פעם אחת במקרא כצמח בושם: "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים, ד' י"ג-י"ד). בשמים דומים מוזכרים גם בברייתא בתיאור הקטורת: "תנו רבנן: פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום, משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר וכו'" (כריתות ו' ע"א).

הכרכום מוזכר בתלמוד פעמים רבות כצמח שגידלוהו בארץ ולדעת פליקס(4) הכוונה לכרכום הגינה. פליקס מתפלמס עם לעף הסובר שהכרכום המקראי והמוזכר בברייתא הוא צמח שונה מהכרכום בתלמוד. לדעתו הכוונה במקורות הקדומים לצמח הנקרא כורכומה ארוכה (Curcuma longa ) הקרוב לזנגוויל וגדל בהודו. בגלל צבעם הדומה של חומרי הגלם המופקים מהכרכום והכורכומה ארוכה הועבר מאוחר יותר שמה של האחרונה לכרכום. לעף מסיק את עמדתו מתוך כך שהן הפסוק בשיר השירים והן הרשימה של סממני הקטורת כוללים שמות של צמחים הגדלים בהודו. מעניין לראות שאכן במקורות מאוחרים שונים קיים בילבול בין הכרכום והכורכום למרות שמדובר בצמחים ממשפחות שונות. אגב הבילבול רב גם בפי סוחרי וצרכני שני סוגי התבלינים. חלק הצמח המנוצל בכרכום והכורכום שונה. בכורכומה ארוכה - ה"כרכום ההודי" מפיקים שמן אתרי מקנה השורש ואילו בכרכום מנצלים את צלקות הפרח. קיימת סברה שהכרכום שגידלוהו בארץ הוא צורה מתורבתת של המין כרכום נאה (Crocus pallasii) הגדל בצפון הארץ ובכמה אתרים בהרי יהודה.
 

ביולוגיה

תפוצת הסוג כרכום היא הולוארקטית(5) והיא כוללת את האזורים האירו-סיבירי, הים-תיכוני והאירנו-טורני. מרכז התהוות הסוג הוא בהרי הבלקן ובמזרח התיכון.

הכרכום הוא סוג במשפחת האירוסיים. חלק מהחוקרים סוברים שהאירוסיים נגזרו ממשפחת השושניים. למעשה ניתן לראות דמיון רב בין שלוש המשפחות הקרובות: שושניים, נרקיסיים ואירוסיים, אך קיימים הבדלים חדים ביניהן המסייעים באבחנה. לשלוש המשפחות יש סמטריה דומה שבה קיימים בפרח 4-5 דורים (קומות של איברים) כאשר בכל דור יש שלושה איברים. בשושניים ובנרקיסיים קיימים 5 דורים לפי הסדר הבא (מלמטה למעלה): 3 עלי כותרת, 3 עלי כותרת, 3 אבקנים, 3 אבקנים, 3 עלי שחלה. האירוסיים נבדלים משתי הקבוצות הראשונות בכך שיש להם רק דור אחד של אבקנים כלומר רק 3 אבקנים (ראה בתמונות) ושלוש צלקות. האירוסיים והנרקיסיים שונים מהשושניים במיקום השחלה יחסית לעטיף (עלי הכותרת). לאירוסיים ונרקיסיים שחלה תחתית ואילו לשושניים שחלה עילית.(6)  

תפוצת העיקרית של האירוסיים היא באזורים בעלי אקלים משתנה מעונה לעונה, עם העדפה לבתי-גידול פתוחים, עשבוניים, או בתות וחורשים דלילים. ברוב המינים עונת הפעילות היא רק בחלק מהשנה ובחלק האחר הצמח נמצא בתרדמה. כל האירוסיים הם עשבוניים בעלי איבר אגירה תת-קרקעי (קנה שורש, פקעת או בצל). העלים סרגליים ומקופלים בדרך כלל לאורכם.

מאפייני הסוג כרכום הם הפקעת עטופה בקליפות סיביות, קרומיות או עשויות כרשת, שבמקורן הן שרידים של בסיסי עלים. הפקעת חד-שנתית, כל שנה היא מתרוקנת, ומעליה מתמלאת פקעת חדשה, הנמשכת כלפי מטה על-ידי שורשים מתכווצים. הפרחים בוקעים יחידים, כל פרח עטוף במתחל קרומי בן 1- 2 עלים. הפרח סימטרי, זקוף, בצורת משפך או גביע צר. בשעת הפריחה השחלה ממוקמת מתחת לפני הקרקע ורק עם הבשלת הזרעים מתארך עוקץ הפרח ומעלה את הפרי מעל לפני הקרקע. לפרח 3 אבקנים. המאבקים גדולים, מוארכים ובסיסם דמוי-חץ. עמוד-העלי מתפצל ל - 3 סעיפים, ובמינים רבים מתפצל כל סעיף לאונות נימיות רבות. הפרי הלקט (פרי יבש דמוי קופסה) מוארך הנפתח ב - 3 קשוות.

המין המתורבת הוא רב שנתי הפורח בסתיו לאחר תרדמת הקיץ. הוא אינו קיים כצמח בר. הוא צמח עקר שאב המוצא שלו הוא כנראה המין הים תיכוני Crocus cartwrightianus שמוצאו מכרתים ולא כפי שחשבו בעבר במרכז אסיה. הוא טופח על ידי מגדלים שהעדיפו צמחים בעלי צלקות ארוכות ככל הניתן. הצלקות הקיימות היום במין זה הן בצבע ארגמן ובאורך של 25–30 מ"מ. הזרעים אינם פוריים ולכן הרבייה מותנית בסיוע האדם.(7) יש צורך לעקור את הפקעות מתוך הקרקע להפריד ולשתול מחדש. מכל פקעת אם חד שנתית מתקבלות כעשר פקעיות. הצמח גדל בצורה המיטבית באור שמש ישיר ובקושי בתנאי צל. המיקום הטוב הוא במדרונות הפונים אל השמש. מרחקי השתילה והעומק משפיעים על היבול והם תלויים בתנאי הסביבה הספציפיים לכל איזור. הגידול האופטימלי הוא בקרקעות תחוחות ומנוקזות היטב העשירות בחומר אורגני.

איסוף הצלקות צריך להתבצע במהירות עם עלות השחר משום שהפרחים קמלים במהירות עם חלוף היום. בנוסף לכך הפריחה של האוכלוסיה מוגבלת לתקופה של שבוע עד שבועיים. שתי עובדות אלו מחייבות גיוס כח עבודה רב ומיומן על מנת לרכז מאמץ במשך תקופה קצרה. מ – 150 פרחים ניתן להפיק גרם של צלקות יבשות. כדי לייצר 12 גרם זעפרן יבש יש צורך בק"ג אחד של פרחים.

הזעפרן מכיל כ – 150 תרכובות שונות נדיפות ומעוררות ניחוח. יש בו גם תרכובות פעילות לא נדיפות כמו למשל ליקופן. הליקופן הוא פיגמנט מסוג קרוטינואיד בצבע אדום מבריק, המצוי בעגבניות ובפירות אדומים אחרים. ליקופן הוא הקרוטינואיד(8) השכיח ביותר בגוף האדם והוא אחד מנוגדי החמצון הקרוטינואידים החזקים ביותר.

 

הכרכום בתלמוד

"כוס עקרין: מאי כוס עקרין? אמר רבי יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא, ומתקל זוזא גביא גילא, ומתקל זוזא כורכמא רישקא, ולישחקינהו בהדי הדדי. לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא, לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר וכו'" (שבת ק"י ע"א).

הגמרא דנה בעקבות המשנה האוסרת לשתות בשבת משקה המיועד אך ורק לתרופה. אחד ממשקים אלו הוא כוס עקרין והגמ' מתארת את דרך הכנתו. אחד ממרכיבי הכוס הוא הכרכום במשקל זוז שיש לשחקו עם שאר הסממנים. הכרכום מכיל תרכובות רבות בעלות ערך רפואי ולכן תועלת השימוש בו לזבה וחולה ירקון מעוגן היטב במציאות.

"גמרא: דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא? רב הונא ורב חסדא, חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין, וחד אמר כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אינה מפיגה טעמה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא" (ביצה י"ד ע"א).

הגמרא דנה בהבדל בין מלח לתבלינים ביחס לאיסור לשחוק אותם לפני השימוש ללא שינוי ביו"ט. בנושא זה חולקים בית הלל ובית שמאי. מחלוקתם היא רק לגבי תבלינים ואילו במלח לכו"ע יש לשחוק בשינוי. חולקים רב הונא ורב חסדא בטעם ההבדל. אחת הנפק"מ בין שני טעמי האיסור הוא השימוש במוריקא. בדברי רש"י: "אי נמי - תבלין של מוריקא איכא בינייהו, שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום, ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום, והוא לא היה יודע מה יבשל מחר, ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי". הכרכום אכן משמש לתיבול מאכלים ולדעת הגמ' הוא איננו מאבד מטעמו אם ישחק מבעוד יום. השחיקה של הכרכום היא כנראה בעת הכנתו מהצורה בו הוא נאסף ונשמר כלומר צלקות יבשות. באופן זה הוא לא ניתן לשימוש ולכן יש לשחוק אותו.

טעמו המיוחד של הכרכום נובע בעיקר משתי תרכובות: ספרנל שהינו תוצר התפרקות של התרכובת פיקרוקין. הספרנל הוא שמן נדיף המעניק לכרכום את הארומה הייחודית שלו. תרכובת חשובה אף יותר לניחוח של הכרכום היא בעלת שם מורכב 2-Hydroxy-4,4,6-trimethyl-2,5-cyclohexadien-1-one. תרכובות זו תורמת הרבה יותר לריחו וטעמו של הכרכום למרות שכמותה קטנה בהרבה מהספרנל. מחקר חדש מצא שתרכובות זו משמשת כפרומון בחיפושית קליפה מסויימת. כרכום יבש רגיש מאד לאור וחמצן ולכן יש לאחסן אותו בכלי שאיננו חדיר לחמצן ובמקום חשוך. בקבוקון זכוכית בעל צבע כהה עשוי להתאים למטרה זו. הגמרא מייחסת לכרכום עמידות ביחס לתבלינים אחרים והדבר ניתן להסבר למרות רגישותו לאור וחמצן. א. ייתכן ובתנאים שתארנו של העדר חמצן ואור הוא עמיד יותר בהשוואה לתבלינים אחרים. ב. מחקר הראה שהכרכום עמיד יותר בהשוואה לתבלינים אחרים בתנאי חום.

"אמר רבי יהושע בן לוי: סם דלריא דרדרא. מאי דרדרא? אמר אביי מוריקא דחוחי. רב פפא אליס ובלע ליה, רב פפי אליס ושדי ליה" (גיטין ע' ע"א).

לדברי אביי התרופה לדלריא שהיא אולי מחלה המבטאת ברעידות היא מוריקא דחוחי. רש"י מפרש: "קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל". ייתכן והכוונה למין אחר של כרכום אולי כרכום חורפי (ראה תמונה) שניתן למוצאו בשדות קוצים.

"ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום" (בבא קמא פ"א ע"א). "ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום. אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכה אלא ליטול הימנו צרור. אמר רב חסדא ואפילו בשבת" (בבא קמא פ"א ע"ב).

ההיתר שנאמר כאן להתפנות מאחורי הגדר הוא אחת מעשר התקנות שתיקן יהושע לישראל. לדעת רב אחא בר יעקב הכוונה לנטילת צרור (חלוק אבן) מתוך הגדר. לפירושים השונים הדגש "ואפילו בשדה מלאה כרכום" הוא מפני יוקרו של צמח זה. לרבינו יונתן הכוונה שמותר ליטול צרור מהגדר למרות שבכך פוגע בשלמות הגדר ועלול לגרום נזק לכרכום היקר. בשיטה מקובצת מובא הסבר שההיתר הוא לעקור צרור מהקרקע למרות הסכנה שיחד איתו יעקור את אחד מצמחי הכרכום שבשדה. גם לפירוש זה הדגש הוא על ערכו הרב של הכרכום. ההיתר של רב חסדא ליטול בשבת לפי הפירוש הראשון הוא דווקא כאשר הצרור לא מחובר בטיט לגדר האבנים. לפירוש השני נטילת הצרור מהקרקע אסורה רק משום מוקצה ומשום כבוד הבריות חכמים התירו את איסור זה.

"אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא" (בבא מציעא ק"ז ע"ב).

רב יהודה הזהיר את רב אדא שעסק במדידת שדות למדוד באופן מדוייק על מנת שלא יכשל בגזל משום שכל טעות קטנה היא בעלת משמעות גדולה משום שניתן לגדל בשטח קטן כרכום שדמיו יקרים. רש"י מפרש: "כורכמא רישקא - כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט, והוא משובח שבכורכמין". כפי שראינו בכל פרח יש שלוש צלקות ודי בצלקת אחת כדי לתבל קדרת תבשיל ולכן היא בוודאי שווה פרוטה ויש בה דין גזל.

"אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: לדידך דאמרת רבייה באה לעולם, מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב? אמר לו: נהי דלא נכפלו בשמות אבל נכפלו ביופי, דכתיב: ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות, ויקרא שם האחת ימימה, ושם השנית קציעה, ושם השלישית קרן הפוך. ימימה שהיתה דומה ליום, קציעה שהיה ריחה נודף כקציעה, קרן הפוך, אמרי דבי רבי שילא: שדומה לקרנא דקרש. מחייכו עלה במערבא קרנא דקרש לקותא היא? אלא אמר רב חסדא: ככורכמא דרישקא במיניה שנאמר כי תקרעי בפוך עיניך" (בבא בתרא ט"ז ע"ב)

הכרכום מוזכר כדוגמה לצמח בושם מעולה ולכן סימל את יופיה של בת איוב. רש"י מפרש: "כורכמא דרישקא - כרכום של גן הגדל בגינה: במיניה - שהוא מעולה ממין שאר בשמים".

 

  


 

(1) אוצר לעזי רש"י, הרב משה קטן
(2) צמחים רבים אוגרים חומרי תשמורת באיברי אגירה תת קרקעיים המשמשים כמחסנים לשעת הצורך. איברי אגירה אלו הם מסוגים שונים כמו למשל בצלים, פקעות, קני שורש ושורשים מעובים.
(3) היא שפה הודו-איראנית. זוהי ככל הנראה השפה העתיקה ביותר מבין משפחת השפות ההודו-אירופיות.
(4) יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 249).
(5) זה שמה של ממלכת צמחים המשתרעת על פני כל היבשות הצפוניות.
(6) שחלה עילית היא שחלה הממוקמת מעל הנקודה ממנה יוצאים עלי העטיף.
(7) העקרות נובעת מכך שהצמח טריפלואידי כלומר יש לו שלוש מנות כרומוזומים במקום שתים ולכן לא מתאפשרת חלוקת הפחתה לצורך יצירת תאי המין.
(8) הקרוטנואידים הם משפחה גדולה של צבענים (פיגמנטים) האחראים לצבעם הצהוב, הכתום והאדום של ירקות ופירות רבים. כיום מוכרים 600 קרוטנואידים התורמים להפחתת הסיכון לתחלואה במחלות שונות כמו מחלות לב, שבץ, מחלות וסרטן. בגלל היותם נוגדי חימצון הקרוטנואידים עשויים גם להאט תהליכי הזדקנות, להפחית סיבוכים הקשורים בסוכרת, ולשפר את תפקוד הריאות.

 
 

רשימת מקורות:

פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 249-250).

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 235,250).

Wikipedia – Saffron

 

לעיון נוסף:

זהר עמר, ספר הקטורת (עמ' 112-117) על זיהוי הכרכום, הכרכום בקטורת, זיוף הכרכום, גידול הכרכום בתקופה העתיקה.

מאמרו של עוז גולן  - איזכורים רבים של הכרכום במקורות תורניים כולל ראשונים ואחרונים.

אתר צמח השדה

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר