טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ואין מוציאין עמה אדומה – בקר הבית
"והוציא אתה שלא יוציא אחרת עמה, כדתנן: לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו. ואין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו" (יומא, מב ע"ב).
פירוש: ועוד נדרשת הפרשה בדרך משמע ממילא: "וְהוֹצִיא אתָהּ" לדקדק שֶׁלּא יוֹצִיא פרה אַחֶרֶת עִמָּהּ. כְּדִתְנַן [כפי ששנינו במשנה]: לֹא הָיְתָה פָּרָה רוֹצָה לָצֵאת מעצמה ורוצים להוציא עימה פרה אחרת שתלך עימה אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ פרה שְׁחוֹרָה שֶׁלּא יאמְרוּ שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ, וְאֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ פרה אֲדוּמָּה אחרת שֶׁלּא יאמְרוּ שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ בבת אחת, וכל מלאכה אחרת הנעשית בשעת עשיית הפרה פוסלת אותה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: שור, פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: מקור מגוון צבעי הפרות
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
בסוגייתנו מתוארת תופעה המושכת עניין רב בקרב ביולוגים והיא קיומם של מופעי צבע שונים בתוך מין ביולוגי אחד. הברייתא מתארת שני מופעי צבע של פרות – אדום ושחור (תמונה 1). במשנה בנזיר (פ"ה מ"א) נוסף לרשימת הצבעים גם צבע לבן: "בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש. כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש". המונח המקצועי לתופעה זו הוא "פולימורפיזם" (רב צורתיות מינית - polymorphism). מקובל להבחין בין מצב בו קיימים באוכלוסיה כמה מופעים בעלי תכונות שאינן רציפות, כמו למשל סוג הדם באדם (A, B, AB, O)ׂ הנקרא "פולימורפיזם" לבין מצב בו תכונות משתנות באופן רציף כמו גובה ומשקל הנקרא "ווריאביליות". הפרות המתוארות במשנה ובגמרא הן בצבע אדום, שחור ולבן ללא צבעי ביניים ואם כן מדובר בתכונה לא רציפה.
.jpg)
תמונה 1. פרה אדומה ופרה שחורה
מינים רבים של צמחים ובעלי חיים מגלים שונות בצבע (רציפה ולא רציפה) שמקורה בתהליכים טבעיים ו/או בסלקציה מכוונת של האדם. אחת הדוגמאות הידועות בעולם הצמחים היא צבעיהם של מופעי הצמח כלנית (תמונה 2). בעולם בעלי החיים מגלה החילזון הימי סהרנית שונות בצבע הקונכייה (תמונה 3). מקובל לומר שלשונות בצבעים יש חשיבות להתאמת המין לבית גידולו אם כי לא תמיד יודעים החוקרים כיצד. עדיין לא ידוע מה חשיבות הפולימורפיזם בכלנית אך לעומת זאת צבעי הסהרונית מסווים אותה מפני טורפים משום שהם מותאמים למגוון הצבעים של סלעי חוף ים סוף שם היא חיה.
.jpg) |
|
 |
|
תמונה 2. כלנית - מופעי צבעים שונים |
|
תמונה 3. סהרונית - מופעי צבעים בחוף ים סוף |
בנוסף לשונות הקיימת באופן טבעי במיני בר היא נפוצה גם בצמחים ובעלי חיים מבוייתים כתוצאה של סלקציה מכוונת. לעיתים מטרת הסלקציה היא ליצור זנים בצבעים שונים מאשר צבע זן הבר בעיקר בחיות מחמד. למשל, האדם אחראי למגוון הצבעים (או חלקם) בדגי קוי (תמונה 4) שהם מופעים של הקרפיון וצבעי דגי הגופי (תמונה 5). במקרים אחרים השונות בצבע איננה מכוונת אלא תוצאה של סלקציה של תכונה אחרת הקשורה במקרה לגן האחראי לצבע מסויים. אמנם גם כאן מתקבלת שונות בצבע אך היא תוצר לוואי של סלקציה לטובת תכונות אחרות. דוגמה לתופעה זו הוא הקשר בין צבע הפרה והתאמתה לתפקיד מסויים כפי שאנו מוצאים בגמרא (נזיר, לא ע"ב): "ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה, חיורא לרדיא. והאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא! כי אמרי בתורא דקרמונאי"(1). ניתן לשער שבחלק מהמינים המבוייתים השונות היא תוצאה של שילוב בין שונות טבעית באב המוצא (מין הבר) ובין סלקציה שהתבצעה מאוחר יותר על ידי האדם. דוגמה לשילוב מעין זה נוכל למצוא בבקר הבית שבויית מבקר הבר. במין הבר אנו מוצאים דו-צורתיות (dimorphism) המתבטאת בין השאר גם בשונות בצבע שאת עקבותיה ניתן לגלות גם בבקר הבית(2).
מוצא צבעי הבקר
הבקר המבויית המודרני התפתח מאב מוצא קדום אחד שהוא בקר הבר (aurochs). הפרט החי האחרון המוכר נהרג על ידי צייד בשנת 1627 בשמורת טבע ליד וורשא, פולין. ייתכן ופרטים מעטים של המין שרדו במקומות אחרים גם מאוחר יותר אך אין עדויות לקיומם. בבקר הבר הייתה קיימת דו-צורתיות מינית בדומה למיני בקר רבים אחרים. השור נראה שונה מאד מהפרה. מבנה הגוף שלו היה גדול יותר וקרניו היו ארוכות ועבות יותר (אורך הקרן בזכר עד 107 ס"מ ובנקבה עד כ – 70 ס"מ). צבע הפרווה של הזכר היה שונה לחלוטין מצבע פרוות הנקבה. מציורי קיר במערות מתקופת הקרח, מעדויות היסטוריות מהמאה ה – 16 (תקופה שקדמה להכחדת מין זה) וממחקרים מודרניים שנערכו בזני בקר רבים ניתן לשחזר את צבעי הפרווה. העגלים משני הזוויגים נולדו בצבע ערמוני. צבע הזכרים הפך לאחר כחצי שנה לחום כהה או שחור עם פס לבן לאורך השדרה. לעומת זאת צבען של הפרות (נקבות) נשאר חום אדמדם גם עם ההתבגרות. לשני הזוויגים היה חרטום בצבע בהיר. תחריטים מצפון אפריקה מראים בקר בר שעל גבו כעין "אוכף" בעל צבע בהיר אך מעבר לכך אין עדויות על שונות בתוך המין בכל אזור התפוצה שלו. ציורי קיר בקברים מצריים עתיקים מראים בקר בעל פרווה חומה-אדמדמה בשני הזוויגים עם "אוכף" בהיר אך מצורת הקרניים שלו ניתן להסיק שהפרטים המופיעים בהם הם של בקר מבויית. זני בקר פרימיטיביים מציגים צבעי פרווה דומים לבקר הבר כולל הצבע השחור של הזכר, הפס הבהיר לאורך הגב, פה בהיר ודו-צורתיות זוויגית בצבע הפרווה. אין זה מפתיע שהצבע האדום והשחור הם הצבעים הנפוצים ביותר בבקר גם היום משום שהם מייצגים את הצבעים המקוריים של אב המוצא. גנים נוספים משנים את התבטאותם (modifier genes) של הגנים המקוריים וגורמים לטווח אפשרויות רחב יותר שאותו אנו רואים בגזעי הפרות בימינו אך כנראה לא היה מוכר בעת העתיקה. הבקר הקדום שימש לשלוש מטרות: בשר, חלב ועבודה. מאוחר יותר מילאו סוסים את תפקיד העבודה וכתוצאה מכך נבררו גזעים שמילאו תפקיד אחד בלבד (בשר או חלב) ובמקרים מסויימים את שני התפקידים.
פרה אדומה
המופע החשוב ביותר של הבקר ביהדות הוא המופע האדום ששימש להכנת "מי חטאת": "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול" (במדבר, יט ב'). אומרת המשנה (פרה, פ"ב מ"ה): "היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה ... היו בה שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מאדים, עיקרן מאדים וראשן משחיר, הכל הולך אחר הנראה, דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחר העיקר". מקור ההלכה ששערות בצבע אחר פוסלות הוא מדיוק בפסוק: "אמר יתעלה אדומה תמימה, ואמרו אם תמימה למומין הרי כבר נאמר אשר אין בה מום, אלא תמימה תמימה לאדמות כלומר שכולה אדומה" (הרמב"ם בפיהמ"ש, שם).
שאלה שעמדו עליה חז"ל מדוע פרה אדומה היא דווקא נקבה ולא זכר: "ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה כך אמר הקב"ה תבא פרה ותכפר על מעשה העגל" (במדבר רבה, וילנא, חקת פרשה יט). על פי דברינו ניתן אולי ליישב קושי זה בדרך של "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"(3). הצבע האדום של הפרה הוא חום ערמוני (שהרי אין פרה אדומה ממש(4)) ובגזעים העתיקים היה זה צבען של הנקבות בלבד. עיקר טעם לקיחת פרה אדומה דווקא (אם ניתן לייחס טעם ל"חקת התורה") הוא בצבע האדום המסמל חטא ("אם יהיו חטאכם כשנים") ולשם כך יש לקחת פרה נקבה. על פי הסבר זה נראה, לכאורה, שהמילה "אדומה" מיותרת שהרי כל פרה נקבה היא גם אדומה. ניתן להשיב שאכן יש צורך בצירוף המילים "אדומה תמימה" לצורך הדיוק, שערכה המשנה, ש"תמימה" מתייחסת דווקא לצבע ולא לתכונה אחרת. מעניין לגלות שאבן עזרא (במדבר, שם) מדייק מהמילה "תמימה" הלכה שונה(5): "פרה אדומה תמימה - שלא תהיה קטנה". על פי דבריו יש לתורה צורך לכתוב "תמימה" גם אם כל הפרות הנקבות הן בצבע אדום אלא שיש בהן גם שערות בצבע שונה.
תמונה 6. בקר הבר מקור
הרחבה
צבעם של בעלי חיים משך את התעניינותם של ביולוגים מאז ימי דרווין. לצבע יש חשיבות בתחומים רבים: חיזור, הסוואה, תקשורת, תרמורגלוציה (בקרת טמפרטורת הגוף) והגנה מפני טפילים ומפני חדירת קרינתU.V (קרינת אולטרא סגול עלולה לגרום לנזקים למטען התורשתי שאחד מביטוייהם הוא מחלת הסרטן). באופן מסורתי נחקרה הגנטיקה של צבע הפרווה ביונקים במינים מבוייתים בגלל כמה סיבות: 1. במינים מבוייתים אילן היוחסין של הפרטים ידוע ומתוכו ניתן להסיק על אופן התורשה. 2. ניתן לנתח את משמעות הצבע בעזרת מספר גדול של פרטים. 3. לעיתים קרובות גזעים או שושלות הם הומוזיגוטים לצבע מסויים (בעלי גן זהה לתכונה מסויימת. הכוונה שההורה הזכרי וההורה הנקבי תרמו תכונה זהה). 4. ניתן לבצע הכלאות בצירופים שונים ולבדוק את התוצאה. 5. למינים מבוייתים יש מגוון צבעים רחב כתוצאה של ברירה מלאכותית (על ידי האדם).
בניגוד ליונקים מבוייתים הרי שהשונות בצבע הפרווה במיני בר קטנה יותר, אחידה במראה ומותאמת היטב לתנאי הסביבה. מינים שונים בסביבה דומה עשויים להיות דומים זה לזה למשל דב הקוטב וארנבת שלג או עירבוב צבעים באופן שדגם צבע מתאים לתבנית אור וצל בסביבה (זברה ונמר). כאשר מין מסויים נפוץ בטווח גיאוגרפי רחב ניתן למצוא בו שונות בצבעים בהתאמה לאזורי המחיה השונים שלו.
(1) פירוש: אָמַר [יכול היה לומר] לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי אָמַרִי [כאשר אמרתי] שלבן מעולה יותר הרי זה דווקא בְּתוֹרָא דְּקַרְמנָאֵי [בשור של הקרמונאים] ובמין זה של שוורים הלבנים הם המובחרים, אבל בשאר מקומות שוורים שחורים הם המובחרים, ובזה עוסקת המשנה. ומביאים מה שאָמַר רַב חִסְדָּא עוד בענין של שוורים: אוּכָּמָא [שור שחור] טוב לְמַשְׁכֵיהּ [לעורו], סוּמְּקָא [שור אדום] לְבִשְׂרֵיהּ [לבשרו], חִיוָּרָא [שור לבן] לְרִדְיָא [לחרישה]. ומקשים: וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא [שחור בין הלבנים ליקוי, חסרון, הוא], משמע שהשחור גרוע בכל דבר! ומשיבים: יכול רב חסדא לומר: כִּי אָמַרִי בְּתוֹרָא דְּקַרְמוֹנָאֵי [כאשר אמרתי דבר זה דווקא בשור של קרמונאי], אבל באחרים לא.
(2) בבקר הבית אין בהכרח קשר בין צבע לזוויג בדומה לבקר הבר.
(3) אך ורק אם נניח שגזע הבקר שהיה ברשות בני ישראל במדבר היה מבין הגזעים שבהם קיימת דו-צורתיות זוויגית בצבע הפרווה בדומה לבקר הבר ולגזעים קדומים מסויימים. הדיון במשנה עוסק, כמובן, בגזע אחר הדומה לרוב הגזעים המודרניים בהם נותקה הזיקה בין הזוויג והצבע.
(4) ראה מאמרו של הרב ב. לנדאו.
(5) ולא את דין המשנה ששערות בצבע שונה פוסלות את הפרה האדומה.
רשימת מקורות:
Van Vuure, C.T. History, morphology and ecology of the Aurochs (Bos primigenius). Lutra 45-1, 2002
לעיון נוסף:
הרב ב. לנדאו, 'לפרשת חוקת - פרה אדומה למעשה'
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
