סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים – ערער

 

"ניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה: קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. אל תיקרי ברותים אלא ברית ים. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא היתה, והיתה מאירה כשל זהב" (יומא, לח ע"א).


שם עברי:  ערער     שם באנגלית:  Juniper    שם מדעי:  Juniperus
 
שם נרדף במקורות: ברוש, ברות, בראתא, ברותא, ברתא, אברות, יברות.


נושא מרכזי לעיון: לזיהוי הברותים 

 

עץ הברתים - ה"ברוש"(1)

קצה חוט לזיהוי הברתים הם דברי הגמרא בראש השנה (כג ע"א, בבא בתרא, פ ע"ב)(2): "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן ארז קתרום עץ שמן וברוש, קתרום אמר רב אדרא דבי רבי שילא: אמרי מבליגא ואמרי לה זו גולמיש. ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב, עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ארז ארזא, שטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא וכו'". לשיטת רב יהודה נמנו ארבעה מיני ארזים, ואולי הכוונה למיני מחטניים, כאשר הברוש הנקרא ברתא הוא אחד מביניהם.

מקור נוסף הוא מדרש (שיר השירים רבה, וילנא, פרשה א ב'): "רהיטנו ברותים ... דבר אחר: רהיטנו ברותים מקום שהכהנים רהוטים בברותים, היינו מאי דאמר (מלכים א' ו') ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים וכו'". המדרש מזהה בין הברותים שעליהם הלכו הכהנים במקדש לבין הברושים ששימשו לריצופו. יונתן מתרגם ברוש ל"בירון" (גירסאות אחרות: ברותא או ברתין) ובתרגום הפשיטתא בספר ישעיהו ברותא (תרגומו איננו עקבי בפסוקים אחרים). גם רס"ג תירגם בישעיהו ברות'(3).

על פי זהות זו בין הברות והברוש פירש רש"י את הגמרא בפסחים (ד ע"א): "ההוא דהוה קא אזיל ואמר: אכיף ימא אסיסני ביראתא. בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב: זבולן לחוף ימים ישכן" (פסחים ד ע"א). מפרש רש"י: "אכיף ימא אסיסני ביראתא - אתקן בירונות, אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים, ותמיד היה משתבח בשפת הים, ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא, ופירוש כך היה משתבח בשפת הים ואומר תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים, ולשון זה הגון, סנה בלשון ארמי אסנה, ברוש ברותא".

השם ברותא או גירסאות שונות שלו מוזכר כעץ שניתן היה להשתמש בו כתחליף לארז לטהרת המצורע: "תני אמר רבי יודה: שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו. אמר לי, יהודה בני: תן לי סנדלי, ונתתי לו. ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי: יהודה בני, בזו טיהרתי שלשה מצורעין. ולמדתי בה שבע הלכות, שהיא שליברות, וראשה טרף, ואורכה אמה, ועובייה כרביע כרע מיטה וכו'" (ירושלמי, סוטה, פ"ב דף יח טור א /ה"ב). בתוספתא (נגעים, פ"ח הלכה ב') הספור דומה אך גירסת שם העץ שונה במעט: "ולמדתי בה שבע הלכות: שהן של אברית וראשה טרוף ארכה אמה ועבייה כרבוע כרע המטה וכו'". בספרא (מצורע, פרשה א) הגירסה היא: "שהיא של ברות ובראשה טרף". מוצאים אנו הקבלה בין השמות "יברות", "אברית" ו"ברות".
 

מאפייני הברוש

על תכונותיו של הברוש ניתן לעמוד בעיקר מפסוקי המקרא אך חלקם הגדול הולם את רוב הצעות הזיהוי ולכן לא ניתן לקבוע על פיהם את הצעה המועדפת. הברוש הוא ירוק עד ומכאן הדימוי בהושע (יד ט): "אפרים מה לי עוד לעצבים ... אני כברוש רענן ממני פריך נמצא"(4). הברוש הוא עץ גבוה המסמל יחד עם הארז את גאוות סנחריב על השיגיו במלחמתו: "... אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו וכו'" (מלכים ב, יט כ"ג). אמנם הברוש הוא עץ גבוה אך הארז גבוה ממנו. בזכריה (יא ב') אנו מוצאים השוואה בין גובה הארז, הברוש והאלון: "הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר". מפרש המלבי"ם: "הילל ברוש - הברוש הוא גם כן מין ארז ופחות ממנו, והאלון הוא פחות משניהם וכו'".

הברוש גדל בהרי הלבנון ובחרמון כפי שאנו מוצאים בפסוקים רבים. סנחריב אומר: "... אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו וכו'" (מלכים ב, יט כ"ג). שלמה ביקש מחירם מלך צור עצים לבנין בית המקדש מהלבנון: "ושלח לי עצי ארזים וברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון וכו'" (דברי הימים ב, ב ז'). "ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך" (יחזקאל, כז ה'). בנבואה על מפלת מלך בבל מצאנו: "גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון וכו'" (ישעיהו, יד ח'). "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה" (תהילים, כד ט"ז-י"ז).

לברושים היה תפקיד חשוב בבניה. בנו מהם אוניות כפי שכבר ראינו לעיל בפסוק "ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך" (יחזקאל, כז ה'). ברושים שימשו כמקור חשוב לעץ לבנין בית המקדש כפי שמצאנו בבקשת שלמה מחירם: "ושלח לי עצי ארזים וברושים ואלגומים מהלבנון" (דברי הימים ב, ב ז'). חירם אכן נענה לבקשת שלמה ומשלוחי העץ הגיעו לירושלים: "וישלח חירם אל שלמה לאמר ... אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים" (מלכים א, ה כ"ב). לברושים היה תפקיד בחיפוי הקירות והרצפה: "ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים" (מלכים א, ו ט"ו). "ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים ויחפהו זהב טוב וכו'" (דברי הימים ב, ג ה'). "ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים הדלת האחת וכו'" (מלכים א, ו ל"ד).

העובדה שעצי הברוש לא היו גבוהים כארזים גרמה לכך שתפקידם העיקרי בבנייה היה שונה. בניגוד לארז ששימש בעיקר להכנת קורות הרי שלברוש היו תפקידי חיפוי, בניית רהיטים ודלתות. בשיר השירים (א י"ז) נאמר: "קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים". פירוש המילה "רהיטנו" עשוי להוות מפתח להבנת תפקידם של הברושים ומכאן אולי ניתן לקבל גם רמזים לזהותם. במדרש (שיר השירים רבה, וילנא, פרשה א ב') מצאנו: "רהיטנו ברותים ... דבר אחר: רהיטנו ברותים מקום שהכהנים רהוטים בברותים, היינו מאי דאמר (מלכים א' ו') ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים וכו'". על פי מדרש זה "רהיטנו" הוא פועל המתאר את הליכת או ריצת הכהנים על רצפת הבית. מכאן מסיק רבי יוחנן (שם): "אמר רבי יוחנן: למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים, שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים". בשיר השירים (שם) מפרש רש"י: "רהיטנו - לא ידעתי אם לשון קרשים או לשון בריחים אך ידעתי שאף בלשון משנה שנינו רהיטי ביתו של אדם הן מעידים בו". בגמרא (יומא, לח ע"א) הוא מפרש: "רהיטנו - לשון דלת, שהוא רץ ונועל רץ ופותח". פירוש נוסף מובא באבן עזרא (שיר השירים, שם): "ברותים - אין לו חבר ויש אומרים שהוא ברושים ויש אומרים כי רהיטנו הוא כמו ברהטים(5) בשקתות המים אם כן יהיו ברותים כמו אבני שיש". לדעת י. פליקס(6) הכוונה במילים "רהיטנו ברותים" היא לקורות משום ש"רהטא" בסורית היא קורה. דבריו עומדים, כמובן, בסתירה למדרש והמפרשים.

על ההבדל בין השימוש בארז ובברוש נוכל ללמוד מהפסוק ביחזקאל (כז ה'): "ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך". מפרש רש"י: "את כל לוחתים - הלוחים שנעשית האניה מהם. ארז מלבנון - שם יער שהארזים מצויין בו. תורן - הוא העץ הזקוף וגבוה התקוע בספינה שבו תולין המפרש שקורין בוייל"א בלע"ז ובו נקבים בראשו שהחבל שמושכין בו הספינה נכנס ויוצא בו מש"ט בלע"ז". הארז הגבוה משמש להכנת התורן ואילו מהברוש הנמוך יותר הכינו את הלוחות מהם בונים את גוף הספינה.

ייתכן וההבדל בתפקידם של הארז והברוש בבניית הספינה נובע לא מגבהם השונה אלא מהבדל ברמת היציבות שלהם. במדרש שיר השירים רבה (שם) מצאנו "רהיטנו ברותים ... , אמר ר' יוחנן אין אדם נהנה מן הברותים הזה, למה שהיא נכפפת, היא דעתיה דר' יוחנן, דא"ר יוחנן אני כברוש רענן, אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים וכו'". העובדה שהברוש "מתכופף" מונעת את השימוש בו כקורה או כתורן ולכן הוא ראוי רק לציפוי והכנת לוחות לספינה.
 

זהות ה"ברוש"

לזיהוי הברוש המקראי הוצעו חלופות רבות ונדון בעיקר בשתים מהן: א. שני מינים מהסוג ערער (Juniperus). ב. ברוש מצוי – Cypress (Cupressus sempervirens).
 

א. ערער ברושי (ערער רם) Juniperus excelsa וערער גלעיני Juniperus drupacea. 

במכתב ששלח א. אהרונסון לע. לעף בתאריך 27.7.1911 הוא מספר על מסעותיו בחרמון בהם מצא שרוב עצי הערער כבר נכרתו לצורך הפקת פחם אך המעטים שנשארו נקראו בפי התושבים בשם "ברות'א". מקום שבו נותר עץ בודד של ערער גלעיני (תמונה 1) נקרא "ברות'איה". גם לעף ופליקס סברו שמדובר במיני ערער ובמיוחד המין ערער ברושי (תמונה 2) הגדל בלבנון ובחרמון ונקרא שם בפי התושבים "ברתא". מפסוקים רבים במקרא משתמע שהברוש הוא שכנו של הארז בלבנון ואכן ערער ברושי יחד עם הארז והאשוח הקיליקי מרכיבים את רצועת עצי המחט בהרים הגבוהים של טורקיה, לבנון והחרמון. בחרמון הישראלי שרדו פרטים בודדים של הערער ואילו הארז והאשוח בוראו במהלך מאות השנים האחרונות. גם מבנה הערער הברושי מתאים לפסוקי המקרא משום שהוא מגיע לגובה של 30 מ' ועשוי לשמש כמקור לקורות לבנייה. בדיקה של קורות מבתים בכפרי החרמון הצביעה על שימוש מסיבי במיני ערער לצרכי בנייה. שני מיני הערער נקראו ביוונית Brathy וברומית Bratus והם נקראים בפי התושבים באזור תפוצתם בשם ברותא. שמם של מיני הערער באכדית הוא "ברש" (burashu). ז. עמר מביא דוגמאות נוספות מהספרות מהן משתמע שקיימת זהות בין הברותא והערער (ראו בספרו). אחת מהן היא זיהוי המובא על ידי אסף הרופא: "פרי עץ, הנקרא בלשון ארם בורתא, ובלשון יוון ברותיוס הוא עצי ברושים, ובלשון ערב אבהיל".
 

         
תמונה 1.  ערער גלעיני        צילם: אלי ליבנה     תמונה 2.   ערער ברושי        צילם: אבנר כהן

 

ב. הברוש כעץ Cyparissos

תרגום השבעים מפרש בכמה מקומות את השם "ברוש" כעץ Cyparissos הנקרא בעברית בת זמננו ברוש(7) (תמונה 3). במחקר שנערך על קורות עץ שפונו, בעקבות שיפוצים, מגג מסגד אל אקצה נלקחו דגימות מכ – 140 קורות. נמצא שכמעט רבע מהן היו מארז הלבנון וכמחציתן מאלון טורקי. בדיקות פחמן 14 אפשרו לתארך את הקורות ולחלקן לכמה תקופות. חלקן היה מתקופת בניית המסגד אך חלק מהקורות היו מהתקופה הביזנטית ואף מתקופת הבית הראשון. מתקופת הבית הראשון נמצאו קורות ארז, ברוש ואלון. מעניין ששלושת מינים אלו מוזכרים בזכריה (יא ב'): "הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר". ייתכן ונוכחות הברוש בין הקורות העתיקות והעדרו של הערער יש בהם כדי לתמוך בהשערה שהברוש המקראי הוא הברוש המצוי. מאידך גיסא סבר י. פליקס שלא ייתכן שהשתמשו בעצת הברוש (Cupressus sempervirens) לציפוי קירות בית המקדש משום שלקרשיו ריח חריף לא נעים שאינו מתנדף גם לאחר שנים רבות. בנוסף לכך עץ זה גדל פה ושם בלבנון אך לא במקומות גבוהים כחרמון הוא שניר שצויין כמקום גידולו של הברוש (יחזקאל, כז ה'). לעץ זה אין חשיבות רבה לבנייה והתקנת כלים כפי שנאמר על ה"ברוש".
 

זיהויים נוספים

תרגום עקילס הוולגטה ומדרש תנחומא זיהו את הברוש כאשוח (Abies). "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו, ברוש אלטין וכו'" (תנחומא, ורשא, תרומה סימן ט). רש"י ורד"ק מזהים את הברוש כעץ אשכרוע (Buxus). מפרש רש"י (ראש השנה, כג ע"א): "ברתא - בוס"ו בלעז". לעז זה הוא האשכרוע הנקרא בצרפתית Buis (ראו עוד במאמר "ובה שני גורלות. של אשכרוע היו"). הרד"ק (ערך "ברש") תירגם: "... מין ממיני ארז בוש"ו בלעז". מולדנקה מזהה את הברוש כמין של אורן (Pinnus) ובמיוחד אורן ירושלים (תמונה 4) אך גם אורן ברוטיה. זיהוי זה בעייתי משום שאורן ירושלים לא גדל בלבנון ואילו אורן ברוטיה אמנם גדל שם אך לא בסמיכות לארז. לדעת ז. עמר ה"ברוש" הוא עץ מחטני וייתכן ושם זה כולל את שני הסוגים: ברוש (Cupressus) וערער (Juniperus) משום שהם דומים זה לזה במבנה עליהם הקשקשני ובית גידולם.
 

         
 תמונה 3.  ברוש    תמונה 4. אורן

 

הרחבה

הברות או הברתא מופיעים בהקשר שונה לחלוטין בגמרא במנחות (סג ע"א): "... וב"ה אומרים: כלי היה במקדש ומרחשת שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים, ואומר: וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, אלמא על שום הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם" (מנחות, סג ע"א). ברייתא זו עשוייה לתרום לזיהוי ה"ברות" משום שאולי היא מתארת את מבנה פרי עץ זה. ייתכן ומבנה זה הוא גם המבנה של כפתורי המנורה וזאת על פי הגמרא (שם, כח ע"ב): "... וגביעין למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין וכו'". ההשוואה בין "תפוחי הברתים" ו"תפוחי הכרתיים" תלויה במחלוקת גירסאות בגמרא ובשורות הבאות אתייחס לשתי הנוסחאות.  
 

תפוחי הברתים  

דרך לקבוע את זהות הצמח שעליו גדלו "תפוחי הברתים" היא בעזרת השוואה בין "תפוחי הברתים" ו"בלוטי היוונים". מדברי הגמרא משתמע שצורתם דומה ולשניהם מבנה שאיננו כדורי שהרי על המרחשת נאמר: "ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים". לגבי בלוטי היוונים הדבר מובן היטב שהרי לבלוט יש מבנה סגלגל דמוי ביצה מאורכת (על בלוטי היוונים ראה במאמר "וכמין בלוטי היוונים"). לגבי תפוחי הברתים כותב הרמב"ם (בית הבחירה, פ"ג הלכה ט'): "... והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין וכו'". אמנם הוא גורס כרותיים אך מדבריו נוכל להסיק לפחות לגבי צורת הבצק. תאור המבנה הביצתי של כפתורי המנורה על פי הרמב"ם אמנם מתאים לזיהוי בלוטי היוונים כבלוטי האלון, אך הוא מעורר קושי רב אם נזהה את "תפוחי הברתים" (הדומים לבלוטי יוונים) עם מיני הערער או עם הברוש. בניגוד לבלוטים המאורכים הרי שאצטרובלי הערער והברוש כדוריים, כמעט לחלוטין, ואי אפשר לייחס להם מבנה ביצתי (תמונות 5-6). מנקודת ראות זו דווקא לחלופת אורן ירושלים יש יתרון משום שלאצטרובל הצעיר יש מבנה מאורך (אם כי חרוטי ולא ביצתי) (תמונה 7). גם תאורו של הערוך (ערך תפוח) לתפוחי הברתים אינו מתאים לפרי כדורי משום שלדעתו רוחב תפוחים עולה על עובים. לשונו של רבינו גרשום (מנחות, סג ע"א) מורכבת ועדיין לא הצלחתי לפענחה: "דכלי היה במקדש ומרחשת שמו ודומה מצד אחד כמין כלבוס כמו פגום כעין זה (כאן מופיע שרטוט של מלבן שבסיסו הוא המימד הרחב) ועמוק היה הכלי כמין תפוחי הברתיים עגול כולו חוץ ממקום הכינוס ונמוך שאינו עבה הרבה".

כמוצא לקושי לזהות עם תפוחי הברתים עם אצטרובלי הערער הברושי והגלעיני בגלל צורתם הכדורית אני מציע לזהות אותם עם אצטרובלי מין ערער שלישי – הערער האדום (Juniperus phoenicea). גם משרעת תפוצת מין זה היא באזור הים תיכוני ממרוקו ופורטוגל מזרחה לאיטליה, טורקיה ומצרים. מזרחה בהרי הלבנון, ירדן ובמערב ערב הסעודית בקרבת ים סוף. בדרך כלל הוא גדל בקווי גובה נמוכים בקרבת החוף אך מגיע גם לגובה 2,400 מ' בדרום טווח התפוצה שלו בהרי האטלס. עץ זה היה ידוע גם בארץ ישראל (אם כי ייתכן ולא גדל בה) ונעשה בו שימוש לבנייה ומעידים על כך אתרים עתיקים בנגב. כמחצית מעצי הבניה במצדה הם ערערים, כנראה מאֱדום. גם בין עצי ההסקה במכרות הנחושת בתמנע נמצאו עצי ערער (8). היתרון בזיהוי זה הוא בכך שאחד ממופעיו או על פי הגדרה אחרת תת מין שונה (Juniperus phoenicea var. turbinata) המוגבל כיום לדיונות חול חופיות הוא בעל אצטרובלים סגלגלים (תמונות 8-9). בפלורה פלסטינה (9).מתוארת צורת האצטרובלים של הערער האדום כך: "subglobular or ovoid". תאור זה מתאים לתאורם של תפוחי הברתים במקורות כמו למשל דברי הרמב"ם (בית הבחירה, פ"ג הלכה ט') שהוזכרו לעיל: "... והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין וכו'".
 

     
 תמונה 5. ערער גלעיני  - איצטרובלים          צילם:  אלי ליבנה    תמונה 6. ברוש מצוי - איצטרובלים





תמונה 7. אורן ירושלים - איצטרובל          צילם: חיים מאירסון
 

      
 תמונה 8. ערער אדום          צילמה: שרה גולד   תמונה 9. ערער אדום - "אצטרובל" במבט מהצד – נמצא במערת הרומח.     מתוך: א. שמחוני ומ. א. כסלו.

 

תפוחי הכרתים

בכת"י מופיעות גרסאות אחרות ובמקום תפוחי הברתים נכתב "תפוחי הכרתים" (או כרותים). רש"י (מנחות כח ע"ב) זיהה את ה"כרתיים" כשם של מקום. בעקבות גרסה זאת יצא א. הראובני לכרתים על מנת לחפש צמח ייחודי לאי הנושא תפוחים (10). הוא גילה את המין מרווה כרתית הנושא עפצים בגודל דובדבן או אגוז שצורתם כתפוחים. עפצים אלו נאכלים בעודם צעירים. השם המדעי של הצמח הוא Salvia pommifera ומשמעותו "נושאת התפוחים". לדעת א. הראובני ארץ ישראל ובבל היו קשורים לכרתים ולכן גם תושבי מקומות אלו הכירו את "תפוחים" אלו והשתמשו בהם על מנת לתאר מבנה של חפצים. אחד מחפצים אלו היו כפתורי המנורה כדברי שמואל בשם "זקן אחד": "... כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים" (מנחות כח ע"ב). העפצים חובקים את הגבעול כמקשה אחת והוא ממשיך לצמוח מעליהם ולגדל עלים. העלעלים שעל ראש תפוחי הכרתיים הם כעין הפרח שעל הכפתורים במנורה. א. הראובני מעלה את ההשערה שייתכן ושמו של האי כפתור המקראי נגזר ממבנה העפצים דמוי הכפתורים. מין קרוב למרווה הכרתית הנמצא בארץ הוא המרווה המשולשת (Salvia fruticosa) שגם לה עפצים דמויי תפוחים הנאכלים בעודם ירוקים. הם טעימים, עסיסיים וריחניים וגם בהם צורת כפתור ופרח העשויים מקשה אחת עם הגבעול. גם שמה הלטיני של המרווה המשולשת נגזר מכך שהיא נושאת פירות. לדעת נ. הראובני סביר כי כפתורי המנורה שיקפו את תפוחי המרווה המשולשת אך כאשר נזקקו אמוראי בבל לתארם הם השתמשו בדוגמת "תפוחי הכרתיים" שהיו מפורסמים יותר בבבל כמעדן שיובא מהאי כרתים. 

מפגש מאוחר יותר עם "תפוחי הכרתים" היה לא. דנין שסייר אף הוא בכרתים וכתב (11): "כיום ברור שיש בכרתים שני מינים שונים הניכרים ונבדלים זה מזה. הם שיחניים, נושאים עפצים דמויי תפוחים וקרויים בשם העממי פסקומילו ("מילו" ביוונית הוא תפוח. מ.ר): מרווה משולשת – Salvia fruticosa הגדלה גם בארץ, ומרווה כרתית – Salvia pommifera שגדלה בכרתים ובדרום יוון". 
 

      
 תמונה 10. מרווה משולשת         צילמה: שרה גולד   תמונה 11. מרווה משולשת - עפץ         צילמה: שרה גולד

 

 


(1) השם "ברוש" נכתב במרכאות לציין שהכוונה לשם המופיע במקורות ולא לעץ Cupressus הנקרא בשם זה בימינו.
(2) כפי שנראה להלן הברתים הם ברושים אך גם זיהויו של הברוש איננו חד משמעי.
(3) לעומת זאת בשיר השירים תירגם "שרבין" כפי שתירגם את השם "תאשור".
(4) תאור הברוש כעץ מניב פרי מעורר קושי שהרי הוא נמנה בין מיני ה"ארז" שהם עצי סרק. י. פליקס הציע שהכוונה לערער רם שיש לו פרי קטן ראוי לאכילה. לחילופין הוא הציע שהושע התכוון לחזון אחרית הימים שבהם ישאו גם עצי סרק פירות בדומה לארז בנבואת יחזקאל (יז כ"ג): ".... ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר".
(5) רש"י (בראשית, ל ל"ח): "ברהטים - במרוצת המים, בבריכות העשויות בארץ, להשקות שם הצאן".
(6) עצי יער ונוי, עמ' 174 הערה 28.
(7) התרגום איננו עקבי בכל המקומות.

(8) Simchoni, O. and Kislev, M. E., 'Relict Plant Remains in the 'Caves of the Spear', Israel Exploration Journal, Vol. 59, No. 1 (2009), pp. 47-62.

(9) תודה לפרופ' מ. א. כסלו על ההפניה למקורות חשובים.
(10) 'כפתורי המנורה והתפוחים הכרתיים', לשוננו, חוברת א' 1928. על פי נ. הראובני 'טבע ונוף במורשת ישראל', עמ' 125-128.
(11) באתר "צמחיית ישראל ברשת".


מקורות עיקריים:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 159-161).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 79-80).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (172-175).
א. שמחוני ומ. א. כסלו (תש"ע). שרידי מזון של יושבי מערות הרומח בסופו של מרד בר-כוכבא, בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, קובץ שני, (עמ' 127-108). ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה.

לעיון נוסף: 

ש' לב-ידון, נ' ליפשיץ וי' ויזל, "כרונולוגיית טבעות של קורות עצי ארז הלבנון מגג מסגד אל-אקצה", ארץ-ישראל, י"ז (תשמ"ד), עמ' 96-92.
ערכים ב"צמח השדה": "ברוש מצוי";  "ערער ברושי";  "ערער גלעיני ", "ערער אדום", "מרווה משולשת".

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר