|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לבר מכרו משא – בן-חוזרר תרבותי"כללא דמילתא: כל דנפיש ענפיה קשי טוליה, וכל דקשי סילויה קשי טוליה, לבר מכרו משא, אף על גב דקשי סילויה לא קשי טוליה. דאמרה לה שידא לברה: פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך, וקטיל לדידיה" (פסחים, קיא ע"ב).פירוש: כְּלָלָא דְּמִילְּתָא [כללו של דבר]: כָּל אילן דְּנָפֵישׁ עַנְפֵּיהּ [שמרובים ענפיו] קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [קשה מסוכן להיות בצילו], וְכָל אילן דְּקָשֵׁי סִילְוֵיהּ [שקשה העץ שלו] קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [קשה הצל שלו], לְבַר [מחוץ] לעץ הקרוי מִכְּרוֹ מָשָׁא, אַף עַל גַּב דְּקָשֵׁי סִילְוֵיהּ לֹא קָשֵׁי טוּלֵּיהּ [אף על פי שקשה עצו לא קשה צלו], דַּאֲמָרָה לָהּ שֵׁידָא לִבְרָהּ [שאמרה לה השידה לבנה] פִּירְחִי נַפְשִׁיךְ מִכְּרוֹ מָשָׁא, דְּאִיהוּ הוּא דְּקָטֵיל לַאֲבוּךְ, וְקָטֵיל לְדִידֵיהּ [עזבי את העץ כרו משא משום שהוא זה שהרג את אביך והרג את עצמו] שאילן זה מזיק לשדים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
כרומשא – בן-חוזרר (Sorbus) או עוזרר קוצני
מסכום דברי המפרשים בזיהוי ה"עזרד" עולה תמונה מורכבת של קבוצת זיהויים הכוללת מינים שהמרחק הטקסונומי ביניהם קטן ולכאורה משתמע ש"כרומשא" הוא ה"עוזרד". זהותו המדוייקת נתונה למחלוקת המפרשים (על כך ראו "השיתין, והרימין, והעוזרדין") בין המזהים אותו עם העוזרר הקוצני או האדום (תמונות 1-2) לבין המזהים אותו כאחד ממיני בן-חוזרר (תמונות 3-4). בסעיף "כרומשא כעץ קוצני" להלן אציע תימוכין לזיהוי הראשון. הרב ש. א. וורטהיימר (בספר "קהלת שלמה" (1). מסיק מדברי רב האי גאון שקיימת אבחנה בין שני המינים – כרומשא ועוזרד. לדעתו יש לחלק בין עוזרדין שהם "אלזערור" (עוזרר קוצני) ובין כרומשא הנקרא בערוך "גובירי" (בן-חוזרר). הוא סבר שלא תתכן זהות בין כרומשא ובין עוזרדים שהרי הגמרא בחרה להשתמש בשם זה ולא בשם המשנאי עוזרדין. לחילופין הוא מציע ששני השמות מייצגים צמח זהה משום שאולי העץ עצמו נקרא כרומשא ואילו פירותיו נקראים עוזרדים. בהקשר זה הוא מביא את הצעתו של ע. לעף (תחת השם "חכם אחד") לגרוס בפירוש הערוך (ערך "כרומשא") במקום "תורמוס" "קורמיש". על פי תיקון זה כרומשא הוא אחד ממיני בן החוזרר. הלעזים המופיעים במפרשים הם של מיני בן-חוזרר כמו בן-חוזרר הציפורים (קורמי"ש) ובן-חוזרר תרבותי (שורביי"ר). במדור "החיים" ב"תלמוד המבואר" מוצע לזהות את הכרומשא עם מין בן-חוזרר אחר הגדל בחרמון הנקרא בן-חוזרר סוככני (Sorbus umbellata) (תמונות 5-6). כרומשא – תורמוס
הערוך (ערך "כרמשא") פירש את שם זה: "פי' תרמוס סלבאטיקו". ח.י קאהוט דוחה את הסבר זה שהרי מדברי הגמרא משתמע שמדובר בעץ הנותן צל ואילו התורמוס הוא צמח חד שנתי קטן. על מנת ליישב את קושי זה הוא מסביר בעקבות ע. לעף שצ"ל "קורמיש" במקום "תרמוס" "תורמוס" וא"כ גם לדעת הערוך מדובר בעץ בן-חוזרר (האם ייתכן וקיים קשר בין קורמיש לכורמשא?). כרומשא כעץ קוצני
נקודה מעניינת, שכמעט לא מצאתי לה התייחסות בכתובים, עולה מתוך התיאור של "כרומשא" בסוגייה. אומרת הגמרא: "כללא דמילתא: כל דנפיש ענפיה קשי טוליה, וכל דקשי סילויה קשי טוליה, לבר מכרו משא". אמנם מפרשים כאן רש"י ובעקבותיו הרשב"ם: "דקשה סילויה – עצו" אך דבריהם לא מובנים שהרי בדרך כלל סילוא מתפרש כקוץ. למשל "רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא" (2). (סנהדרין, פד ע"ב) או "הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא, חדא ומתחזיא כתרתי מייתינן סילוא ובזעינן לה"(3). (חולין, מז ע"א) ועוד. במהדורת שוטנשטיין (הערה 6) מוצע לפרש שכוונת רש"י והרשב"ם שעצו של העץ מזיק על ידי קוציו. אם נקבל את הצעה זו הרי שכרומשא הוא עץ בעל קוצים ואם כן הכוונה אולי לעוזרר הקוצני. בתשובות הגאונים (עו) מופיעה הפסקה הבאה: "כל דקשי סילויה קשי טוליה לבר מטולא דכרמושא. מהו כרמושא. הוא עץ ונקרא [פריו בלשון ישמעאל אלגבירא ויש לאילן ענפים הרבה ויש בו קוצים הרבה]". הנחה זו פותחת פתח להבנת פישרה של רשימת מיני העצים שצילם קשה: "טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא, טולא דפרחא, טולא דזרדתא". על פי הזיהויים שהצעתי הרשימה כוללת עצים קוצניים בלבד:(4) דקל, שיזף, צלף ועוזרר קוצני. לדקל אין אמנם קוצים רגילים אך בסיסי העלים היבשים יוצרים מרקם קוצני. על פי גישה זו ניתן להציע הסבר ריאלי לסכנה הקיימת בשהות בצל עצים אלו. אדם השוהה זמן רב בצילם עלול ברגע של חוסר תשומת לב להיפגע מקוציהם.
(1) הודפס בירושלים, תרנ"ט.
רשימת מקורות:ח. י. קאהוט, הערוך השלם, ערך "כרמשא". לעיון נוסף:בצמח השדה: "עוזרר קוצני", "בן-חוזרר סוככי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
