טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
טולא דפרחא, טולא דזרדתא – עוזרר קוצני
"חמשה טולי הוי; טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא, טולא דפרחא, טולא דזרדתא איכא דאמרי: אף טולא דארבא, וטולא דערבתא ... בי פרחי רוחי, דבי זרדתא שידא, דבי איגרי רישפי. למאי נפקא מינה? לקמיעא ... פרחא דבי זרדתא שידי. הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא משיתין שידי. למאי נפקא מינה? למיכתב לה קמיעא. ההוא בר קשא דמתא דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא, עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן. אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא, כתב לה קמיע לחדא שידא. שמע דתלו חינגא בגויה, וקא משרו הכי: סודריה דמר כי צורבא מרבנן, בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך. אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה, כתב לה קמיעא דשיתין שידי. שמע דקא אמרו: פנו מנייכו מהכא" (פסחים, קיא ע"ב).
פירוש: חֲמִשָּׁה מיני טוּלֵי הָוֵי [צל מסוכנים הם]: טוּלָּא דְּדִיקְלָא יְחִידָא [צל דקל יחיד], טוּלָּא דְּכַנְדָּא [צל האילן הקרוי כנדא], טוּלָּא דְּפִרְחָא [צל הצלף], טוּלָּא [צל] האילן ששמו זְרַדְתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש אומרים]: אַף טוּלָּא דְּאַרְבָּא, וְטוּלָּא דַּעֲרַבְתָּא [צל של אניה וצל של ערבה] ... ומעירים: בֵּי פִּרְחֵי [מזיקים הנמצאים ליד הצלף] נקראים רוּחֵי. דְּבֵי זְרַדְתָּא [אלה שליד הזרדים] קרואים שֵׁידָא [שדים] דְּבֵי אִיגְרֵי [אלה המצויים בגגות] קרויים רִישְׁפֵי [רשפים]. ושואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [למה, מה יוצא מכאן, למעשה]? לענין קָמֵיעָא [קמיע] אם כותבים קמיע למי שניזוק באחד מהם צריך לדעת מה שם המזיק שהזיקו ... פִּרְחָא דְּבֵי זְרַדְתָּא [אותם המזיקים הנמצאים בזרדים] קרויים שֵׁידֵי [שדים] ומעירים: הָא זְרַדְתָּא דִּסְמִיכָה לְמָתָא [אותו זרד שסמוך לעיר] לֹא פָּחֲתָא מִשִּׁיתִּין שֵׁידֵי [אינו מכיל פחות מששים שדים]. ושואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מסיפור זה]? ומשיבים: לְמִיכְתַּב לָהּ קָמֵיעָא [לכתוב לה קמיע למספר זה]. כמסופר: הַהוּא בַּר קַשָּׁא דְּמָתָא דְּאָזֵיל וְקָאֵי גַּבֵּי זְרַדְתָּא, דַּהֲוָה סְמִיךְ לְמָתָא [אותו מושל העיר שהיה הולך ועומד ליד אילן הזרדתא שהיה סמוך לעיר], עָלוּ בֵּיהּ שִׁיתִּין שֵׁידֵי וְאִיסְתַּכַּן [עלו עליו ששים שדים והסתכן]. אֲתָא לְהַהוּא מֵרַבָּנַן דְּלֹא יָדַע דִּזְרַדְתָּא דְּשִׁיתִּין שֵׁידֵי הִיא, כָּתַב לָהּ קָמֵיעַ לַחֲדָא שֵׁידָא [בא לתלמיד חכם אחד שלא ידע שזרדתא כזו של ששים שדים היא, וכתב לו קמיע לשד אחד]. אותו אדם שָׁמַע דְּתָלוּ חִינְגָא בְּגַוֵּיהּ, וְקָא מַשְׁרוּ הָכִי [כאילו עושים חגיגה בתוכו ושרים השדים כך]: סוּדָרֵיהּ דְּמָר כִּי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן [סודרו של אדוני כמו של תלמיד חכם], בָּדֵיקְנָא בֵּיהּ בְּמָר דְּלֹא יָדַע [בדקנו את אדוני ואינו יודע] להגיד "בָּרוּךְ" ברכה על לבישת הסודר, שהיו השדים מלעיגים שתלמיד חכם זה אינו יודע כיצד לכתוב בקמיע. אֲתָא הַהוּא מֵרַבָּנַן דְּיָדַע דִּזְרַדְתָּא שִׁיתִּין שֵׁידֵי הֲוָה [בא אחד החכמים שידע שזרדתא היא בת ששים שדים] וכָּתַב לָהּ קָמֵיעָא דְּשִׁיתִּין שֵׁידֵי [קמיע של ששים שדים], שְׁמַע דְּקָא אָמְרוּ [שמע שאומרים]: פָּנוּ מִנַּיְיכוּ מֵהָכָא [פנו את חפציכם מכאן] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עוזרר קוצני שם באנגלית: Spiny Hawthorn שם מדעי: Crataegus azarolus var. aronia
שם נרדף במקורות: עוזרדין, עוזרדין, טולשי, זרדתא שמות בשפות אחרות: ערבית - זערור
נושא מרכזי: : לזיהוי הזרדתא
הסוגיה עוסקת בעץ ששמו זרדתא הנחשב כמקום משכן לשדים ולכן מסוכן להתקרב אליו ולשהות בצילו. מובן מאליו שלא נוכל לדון בענייני שדים אך לפחות ננסה לפענח את זהות העץ. עץ זה מוזכר גם בגמרא בקידושין (עג ע"ב) העוסקת בדיני יוחסין: "זרדתא סמיכא למתא יש בו משום אסופי, ואם לאו אין בו משום אסופי"(1). בבבא מציעא (קט ע"א) אנו לומדים: "רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא, קדחו ביה זרדתא. כי קא מיסתלק אמר להו: הבו לי שבחאי. אמר רב פפאי: משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מולייתא? אפילו רב פפא לא אמר אלא דאית ליה פסידא, הכא מאי פסידא אית לך?"(2). מסוגיה זו ניתן להסיק שהזרדתא הם עצי בר שהרי מסופר שהם גדלו מאליהם. רמז נוסף לזהות הזרדתא ניתן לקבל ממהלך הסוגיה בכתובות (עט ע"א): "... אבא זרדתא, ופירא דכוורי אמרי לה: פירא, ואמרי לה: קרנא. כללא דמילתא: גזעו מחליף פירא, אין גזעו מחליף קרנא"(3). מפרש רש"י: "זרדתא - אילנות של עוזרדין ולא היו פריין חשוב להן וקוצצין אותן לעצים". רש"י מזהה בין זרדתא ועוזרדין שעליהם נאמר במשנה (דמאי, פ"א מ"א): "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה וכו'".
העוזרד הוא כנראה עץ בר בסוג עוזרר בעל פרי דמוי תפוח קטן הניתן לאכילה אם כי בעל איכות ירודה. בארץ ניתן למצוא כמה מינים של הסוג עוזרר ובעיקר העוזרר הקוצני (C. azarolus var. aronia) או על פי שיטת מיון אחרת (Crataegus aronia) (תמונה 1) והעוזרר האדום (C. azarolus var. azarolus) (תמונה 2). לענ"ד כוונת המקורות בעיקר לתת המין (או המין) עוזרר קוצני, הנפוץ מאד בחורשים בארץ, שפירותיו צהובים בעת הבשלתם. לאחד ממופעיו (pontica) פירות גדולים יותר בקוטר 1.2-1.5 ס"מ בצבע לבנבן והוא נמכר בשווקים על ידי הערבים. במאמר "השיתין, והרימין, והעוזרדין" הרחבתי בסקירת השיטות השונות בזיהוי העזרד ובשורות הבאות אתרכז בפירושים שנאמרו בהקשר לשם הארמי "זרדתא".
הלעזים הכתובים ברש"י, בסוגיות השונות, בפירוש זרדתא דומים, אם כי לא זהים, אולי כתוצאה משיבושי העתקה או בגלל הדמיון בין המינים. בקידושין (עג ע"ב): "זרדתא דסמיכא למתא - אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי"ר בלע"ז וכו'". לדעת ד"ר מ. קטן(4) יש לגרוס שורביי"ר (sorbier) כלומר המין בן חוזרר הציפורים (Sorbus aucuparia) (תמונה 3). בבבא מציעא (קט ע"א): "קדחי ביה זרדתא - בההיא משוניתא, צמחו בה אילנות של עוזרדין, קורמיי"ר (cormier) בלעז". בשם זה נקרא בצרפתית המין בן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica) (תמונה 4). בסוגייתנו נכתב: "זרדתא - שונדכיי"ר". לדעת ד"ר מ. קטן יש לגרוס "שורביי"ר".
הערוך (ערך "זרדתא") תירגם את שם זה ל"ייזבא". לדעת הרב ח. י. קאהוט (הערוך השלם, ערך "זרדתא") כוונת הערוך לשיזף התרבותי (תמונות 5-6) הנקרא באיטלקית zizziba ובגרמנית Brustbeerbaum. כתב רבי יהוסף שוורץ ב"תבואות הארץ" (ח"ב הערה 28) בערך "אטד" שאותו זיהה כשיזף: "הפרי עגול וקטן מאד, ומהם יגיעו לגודל הלוזים ועינו אדום כהה והוא מכלכל מיץ מתוק וגרעין קשה ונאכל חי. ובלשון אשכנז נקרא הפרי Brustbeer והעץBrustbeerbaum וברומית Zizyphus lotus . ז. עמר(5) סבור שבפירושי הגאונים (ובעקבותם פרשני ימי הביניים כדוגמת הערוך ורש"י) הוחלף העוזרר בחוזרר או בן החוזרר (ולכן הוא כונה לעיתים בשם "גבירא") או בשיזף. מקור ההחלפה הוא בדמיון בגודל וצורת הפירות של עצים אלו. כתב תנחום הירושלמי (ב', ערך "עזרד"): "אמרו צמח שנקרא גבירא ואינו מתקשר אל תפוחים ואין זה אלא פירות עץ, והם דומים לתפוחים אבל הם קטנים, ונקראו זערור והם דומים לצאלים בצורתם ושיעורם".
קאהוט עצמו נקט בקו שונה לחלוטין לזיהוי הזרדתא לדעתו מדובר במילה פרסית שמשמעותה אילן סרק. הוא מוסיף שעל פי אמונת הפרסים אילנות סרק מאכלסים שדים. הוא מביא את דברי השיטה מקובצת (כתובות, עט ע"א) הגורס "כללא דמלתא גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא. וה"ג ר"ח ז"ל ופירש אבא זרדתא ערבי נחל זקנים וגזעם מחליף הן, ופירא דכוורי נמי כמי שגזען מחליף הן שפרין ורבין וכו'". השיטה מקובצת מזהה זרדתא עם ערבי נחל אולי כתוצאה מכך שגרס שעצים שגזעם מחליף הם קרן. עצי ערבה מתחדשים במהירות לאחר שנקצצים בניגוד לעוזרר או החוזרר המתחדשים בקצב איטי.
 |
|
 |
|
תמונה 1. עוזרר קוצני - פירות בשלים צילמה: שרה גולד |
|
תמונה 2. עוזרר אדום |
 |
|
 |
|
תמונה 3. בן חוזרר הציפורים צילם: Genet |
|
תמונה 4. בן חוזרר תרבותי צילם: BotBln |
 |
|
 |
|
תמונה 5. שיזף תרבותי צולם בגינת ישראל כ"ץ |
|
תמונה 6. שיזף תרבותי צילם: Frank C. Müller |
(1) פירוש: וכן אם מונח הילד בזרדתא סמיכא למתא [חורשה הסמוכה לעיר] שהוא מקום שאין מצויים בו אנשים יש בו משום אסופי, ואם לאו [לא] אין בו משום אסופי.
(2) פירוש: מסופר: רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי קַבֵּיל אַרְעָא וְאַהֲדַר לֵיהּ מְשׁוּנִיתָא, קָדְחוּ בֵּיהּ זְרַדָתָא [קיבל קרקע והקיפה מסביב בגדר אדמה, ובינתיים צמחו בה עצים]. כִּי קָא מִיסְתַּלֵּק [כאשר הסתלק] מן השדה אָמַר לְהוּ [להם]: הֲבוּ [תנו] לִי שְׁבָחַאי [את שבחי] עבור העצים שגדלו. אָמַר רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאָתִיתוּ מִמּוּלָאֵי [שבאתם מאנשים קצוצים] אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיתָא [אומרים אתם דברים קצוצים]?! כי משפחת אביי התייחסה לבית עלי שהיו מתים בקיצור ימים. והסביר לו: אֲפִילּוּ רַב פַּפָּא לֹא אָמַר שמגיע לו עבור שבח הדקלים אֶלָּא דְּאִית לֵיהּ פְּסֵידָא [כשיש לו הפסד], שהרי צמחו הדקלים בתוך השדה ומיעטו ממנו, ואולם הָכָא מַאי פְּסֵידָא אִית [כאן מה הפסד יש] לְךָ, שהרי גדלו העצים במקום שאין זורעים בו, וכיון שלא הפסדת דבר אין ראוי לך לקבל.
(3) פירוש: נפלו לאשה בירושה אַבָּא [יער] של עצי סרק, זְרַדְתָּא [עץ עוזרד], שאין פירותיו חשובים, או פֵּירָא דְּכַוְורֵי [בריכת דגים], נחלקו מה דינם, אָמְרִי לָהּ פֵּירָא [יש אומרים שכל אלה נחשבים כפירות] וְאָמְרִי לָהּ קַרְנָא [ויש אומרים שהם נחשבים כקרן], משום שאינם מתחדשים, ולבסוף הכל כלה. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא [כללו של דבר]: כל דבר שכאשר כורתים אותו ונוטלים אותו גִּזְעוֹ מַחֲלִיף וצומח מחדש הרי הוא נחשב פֵּירָא [פרי] ודבר שאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף נחשב כקַרְנָא [קרן].
(4) ב"אוצר לעזי רש"י".
(5) גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 241-242).
רשימת מקורות:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 55-56, 105-109).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 223-225).
ח. י. קאהוט, הערוך השלם, ח"ב עמ' 321, ערך "זרדתא".
לעיון נוסף:
בצמח השדה: "עוזרר אדום", "עוזרר קוצני".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
