טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים – שממית בתים

"ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים, ובקשו לטמא כל הסעודה כולה. באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו את המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל. באו ושאלו אותו. אמר להם: בית המטבחים רותח או צונן? אמרו לו: רותח. אמר להם: לכו והטילו עליה כוס של צונן. הלכו והטילו עליה כוס של צונן, וריחשה. וטהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה. נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל, נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל" (פסחים, פח ע"ב).

פירוש: וְשׁוּב פַּעַם אַחַת נִמְצֵאת הַלְּטָאָה מתה בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם של בית המלך והלטאה היא מן השרצים שנבלתם מטמאה במגע וּבִקְּשׁוּ לְטַמֵּא כָּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ, בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה, בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה, אָמְרָה לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אָמַר לָהֶם: בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם היה רוֹתֵחַ (חם מאוד) אוֹ צוֹנֵן? אָמְרוּ לוֹ: רוֹתֵחַ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְהַטִּילוּ עָלֶיהָ על הלטאה כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן. הָלְכוּ וְהִטִּילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן וְרִיחֲשָׁה (וזחלה מעט) ונמצא שעדיין היא חיה וכיון שכך טִהֵר רַבָּן גַּמְלִיאֵל כָּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ שהרי שרץ חי אינו מטמא. והעירו: נִמְצָא מֶלֶךְ תָּלוּי בְּמַלְכָּה, וְנִמְצֵאת מַלְכָּה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְנִמְצֵאת כָּל הַסְּעוּדָה של המלך תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שממית בתים   שם באנגלית: Mediterranean House Gecko   שם מדעי: Hemidactylus turcicus


נושא מרכזי: מהי לטאה ומהו הרקע לעצתו של רבן גמליאל?


הלטאה נזכרת רק פעם אחת במקרא ברשימת השרצים הטמאים: "וְהָאֲנָקָה וְהַכּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" (ויקרא, י"א ל'). בתרגום יונתן במקום מפורשת הלטאה כשממית: "ומינקת חיויא וכוחא ושממיתא וקיצונא וסלמנדרא". בתרגומים לועזיים שונים מתורגמת הלטאה Lacerta שממנו נגזר השם של משפחת הלטאיים. תמיכה בזיהוי המוצע ללטאה ניתן למצוא במשנה: "... וכן בהמה וחיה אינן מטמאין, עד שתצא נפשם. התזו ראשיהם, אף על פי שמפרכסין, טמאין, כגון זנב של הלטאה שהיא מפרכסת" (1) (אהלות, פ"א מ"ו). תכונה זו של השרת הזנב בשעת מצוקה מאפיין את רוב מיני הלטאיים וייתכן וההבדלים הקטנים שבין המינים לא היה בהם די על מנת לקבוע שמות נפרדים למינים השונים. גם רס"ג תרגם את הלטאה (ויקרא, יא ל') בשם כללי המתייחס למיני לטאות שונים (עט'איה).

בניגוד לזיהוי הכללי שהצגתי עד עתה הרי שאבן ג'נאח בספר השורשים (ערך "לטא") מזהה את ה"לטאה" כמין מסויים. בתרגום מערבית של רבי יהודה אבן תיבון נכתב: "ובלשון ערב עט'איה והיא על תולדת (2) השרץ הנקרא בערבי סאם אברץ וראיתי כפירוש מלות המשנה שהיא סאם אברץ". כאמור עט'איה הוא שם כללי ללטאות אך סאם אברץ הוא שם של מין אחד או קבוצה מצומצמת יותר. בלאו מציין במילונו שהלטאה המכונה סאם אברץ היא שממית החומות (3) (tarentola mauritanica). על פי אותה מסורת שכנראה הייתה מקובלת בספרד פירש גם הרמב"ם (בפיהמ"ש, אהלות, שם): "ולטאה הוא "אלסאם אברץ" וכו'". לדעת ז. עמר "אלסאם אברץ" היא שממית הבתים (4) ומשמעות השם היא "סם (רעל) המצורע". צבעה הוורוד וגופה המכוסה בגבשושיות הזכירו את פניו של מצורע ומכאן התפתחה אמונה עממית מוסלמית קדומה שנגיעה בשממית גורמת לצרעת. את מחלת הצרעת בבני אדם שלא נגעו במודע בשממיות ייחסו למעברן על פניהם בעת שישנו. נבחר בשממית הבתים כנציגת ה"לטאות" לא רק בגלל זיהוי זה אלא גם משום שהיא נפוצה יותר בבתים בהשוואה למיני לטאות אחרים וסביר להניח שהיא נמצאה בבית המטבחיים של המלך. תפוצתה הרבה במשכנות אדם מסבירה מדוע מדוע היא שימשה כמשל לבעל חיים משיר זנב מפרכס ("הגעני כזנב הלטאה").

מין נפוץ נוסף הוא המניפנית שגם היא מין שממית אלא שהיא מעדיפה להתמקם באיזורים נטושים שבהם פעילות תושבי הבית מצומצמת. בדרך כלל אנו מוצאים את המניפניות מסתתרות בארונות חשמל, ארגזי תריס וכו' אך לא בסדקים הקרובים למוקדי הפעילות בבית. מסיבה זו ייתכן והשממית המוזכרת ביחס לחטאו של אמון היא מניפנית ולא שממית הבתים: "מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח. אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח וכו'" (סנהדרין קג ע"ב) (ראו עוד במאמר "והעלה שממית על גבי המזבח"). ניתן להניח שעם הפסקת עבודת הקרבנות השממיות מצאו להן מסתור במזבח ואפשר היה לצפות מרחוק במסעות הציד שלהן על גביו. 

העצה שנתן רבן גמליאל לאנשי בית המלך להטיל "כוס של צונן" על הלטאה, על מנת לגרום לה לפרכס, קשורה לתופעה פיסיולוגית הנקראת "התרגלות" (הביטואציה). תופעה זו מתבטאת בירידה בעוצמת התגובה לגירוי מסוים בעקבות חשיפה ממושכת אליו. ה"התרגלות" מוכרת לנו היטב בתופעות רבות למשל בחוסר רגישות לצלילי רקע קבועים דוגמת קול תיקתוק שעון בחדר שינה. מאידך גיסא כניסה פתאומית לברכת מים קרים ביום קיץ חם מעוררת תגובה עצבית חזקה מאד עד כדי סכנה (ראו במאמר "מה הורג את הטריאתלטים?"). במקרה המתואר בסוגייתנו הלטאה (שכנראה הייתה במצב פיסיולוגי ירוד וקרובה למוות) נחשפה במשך זמן ממושך לטמפרטורת הסביבה בה שהתה ולכן לא הגיבה. גם במצב שבו רוב המערכות משותקות עדיין ייתכן שמערכת עצבית שנותרה פעילה תגיב לגירוי חדש ולא מוכר כמו שינוי חד בטמפרטורה. שאלת רבן גמליאל נועדה לקבוע מהי טמפרטורת הסביבה ובלשון רש"י: "בית המטבחים רותח או צונן - כלומר: נמצאת ברותחין או בצונן". המגע עם המים הקרים שהיו גירוי חדש, ושונה באופן קיצוני, גרם לתגובה עצבית שהתבטאה בפירכוס הלטאה. 

שממית בתים      צילם: ZooFari		מניפנית  – פרט צעיר     צילמה: תהילה רענן

(1) משנה זו היא אחת מהמקורות לפסיקה סביב שאלת מעמדו של מוות מוחי ביחס לקביעת רגע המוות
(2) את המילה שאבן תיבון תרגם 'תולדת' אפשר לתרגם גם מבנה גוף או מראה חיצוני. תודה לד"ר חנוך גמליאל על תרגום המקור הערבי של אבן ג'נאח.
(3) השם העברי הוא על פי מ. דור, לקסיקון זואולוגי, עמ' 336.
(4) לזיהוי זה יש יתרון על פני זיהויו של בלאו משום ששממית החומות נפוצה בעיקר בחלק המערבי של אגן הים התיכון ולא מצויה באזורנו. בדומה לשממית הבתים גם שממית החומות נפוצה במגורי אדם ודומה מאד במבנה, בגוונים ובהתנהגות לשממית הבתים. 
 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 165-166)
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 192-193.

לעיון נוסף:

פורטל הדף היומי: והעלה שממית על גבי המזבח

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.