בעושין שלא לשמה
פסחים נ ע"ב
"רבא רמי: כתיב (תהלים נז, יא) כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וכתיב (תהלים קח, ה) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, הא כיצד? כאן - בעושין לשמה, וכאן - בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה".
פירש רש"י: "עושין לשמה - מעל שמים, ושלא לשמה - עד לשמים, דמצוה מיהא קא עביד, כדרב יהודה". גם התוספות בסוף ד"ה 'וכאן' פירש על שלא לשמה: "...אפילו הכי גדול עד שמים חסדו", כלומר: 'שלא לשמה' הוא רק עד שמים, ו'לשמה' הוא מעל שמים.
וקשה, הרי רבא הזכיר עד שמים לפני מעל שמים, ואחר כך הזכיר לשמה לפני שלא לשמה, משמע שעד שמים הוא לשמה.
ועוד קשה, שאמרו במסכת ערכין דף טז ע"ב:
"בעא מיניה רבי יהודה בריה דר' שמעון: תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה, הי מינייהו עדיפא? אמר ליה: ולא מודית דענוה לשמה עדיפא? דאמר מר: ענוה גדולה מכולם, שלא לשמה נמי עדיפא, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
ואם תמצי לומר שלשמה הוא מעל שמים וגדול משלא לשמה, יש מקום לדחות – שמא רק ענוה לשמה גדולה מכולם, ואילו ענוה שלא לשמה נמוכה יותר ופחותה מתוכחה לשמה.
ועוד קשה שאמר רב נחמן בר יצחק במסכתות נזיר דף כג ע"ב; והוריות דף י ע"ב: "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה", ותיקנה הגמרא ואמרה: "אימא: כמצוה שלא לשמה", ומה קשה בגירסה הראשונה אם לשמה הוא מעל שמים וגדול משלא לשמה?
אלא שאדרבה, לשמה הוא עד שמים – כשעושה רק לשם שמים. ואילו שלא לשמה הוא מעל שמים – כי אז אין יצר הרע מפריע כהרגלו ליצר הטוב המכוין לשמה, אלא דוקא מדרבנו שמתוך שלא לשמה יעסוק ביתר שאת בתורה ובמצות, עד שמגיע למעל שמים!
