מה עדיף, לשמה או שלא לשמה?
הוריות י ע"ב
"אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שנאמר: (שופטים ה) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך, מאן נינהו נשים באהל? שרה, רבקה, רחל ולאה.
איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!
אימא: כמצוה שלא לשמה".
מאמר זה נמצא גם במסכת נזיר דף כג ע"ב, אך בנוסח מעט שונה:
"אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה.
והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן!
אלא אימא: כמצוה שלא לשמה, דכתיב: (שופטים ה) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך, מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה".
סדור העניין שבהוריות מבואר יותר, כי לשון "מנשים" - יותר מנשים, מתאים במיוחד להוה אמינא. וצריך לומר שגם במסקנה לא חלקו על משמעות הלשון "מנשים" - יותר מנשים, אלא שביארו שלמרות שלכאורה לשמה חשוב משלא לשמה, לדברי רב יהודה אמר רב מעלתם למעשה שוה.
ולכאורה לא מובנת כלל קושיית הגמרא:
"איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!".
אדרבה! כיון שכל מעלת 'שלא לשמה' להביא ל'לשמה', הרי שמעלת ה'לשמה' גדולה יותר! ולכן דוקא ניחא שמעלת יעל שלא נהנתה מבעילתו של אותו רשע, גדולה ממעלת האמהות שסוף סוף גם נהנו מהיותם באהל עם האבות הקדושים.
אלא על כרחך שכוונת רב יהודה אמר רב כדלקמן:
הרי העוסק שלא לשמה האמור פה, מדובר שמכוין גם לשם שמים ולא רק להנאתו, כמוכח בכמה סוגיות.
ומחדש רב יהודה, שאל תאמר שכיון שמכוין גם להנאתו הרי שמפחית בזה את מעלת המצוה.
אדרבה ואדרבה. ככל שממציא לעצמו פירות, פרסים, והנאות מהמצוה, כך הוא רק מנעים עליו את המצוה, ומדרבן את עצמו לחבבה ולהזדרז לעשותה.
