טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
נבח בך כלבא עול – כלב הבית
"גמרא. אמר רב: הלכה כרבי שמעון. ודוקא בתו, אבל בנו לא. דאמרי אינשי: נבח בך כלבא עול, נבח בך גורייתא פוק" (עירובין, פו ע"א).
פירוש: גמרא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּר' שִׁמְעוֹן לענין זה. ומעירים: וְדַוְקָא שהלך לבית בִּתּוֹ, אֲבָל הלך לבית בְּנוֹ לֹא, אין הוא בטוח שיוכל להתארח שם, שמא לא תרצה כלתו בכך, ויצטרך לשוב לביתו. דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי [שאומרים האנשים] בפתגם מקובל: נָבַח בְּךָ כַּלְבָּא [כלב] עוּל [הכנס], נְבַח בָּךְ גּוּרְיְיתָא [נבחה בך כלבה] פּוֹק [צא], כלומר קשה התנגדותה של נקבה, כגון כלתו, שבודאי לא יעמוד בנו כנגדה, מהתנגדותו של זכר, כגון חתנו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
נושא מרכזי: מה הקשר בין זוויג הכלב ותוקפנותו?
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.
בעבר פגשנו דוגמה להשלכות פסיכולוגיות, מהתנהגות כלבים על התנהגות האדם ובסוגייתנו אנו נתקלים בדוגמה נוספת. בעירובין (סא ע"א) מצאנו ("כלבא בלא מתיה שב שנין לא נבח") שהשוואה לאופן בו מתנהג כלב מחוץ לעירו מהווה נימוק מדוע אין חשש לתוקפנות של בני עיר אחת כאשר הם בעיר אחרת: "דתניא: התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתן, ואין בני חמתן עולין לגדר. מאי טעמא? ... כי אזלי להתם נמי מטטרגי להו? כלבא בלא מתיה שב שנין לא נבח וכו'"(1). בסוגייתנו משתמשת הגמרא בפתגם עממי המתאר את ההבדל בין התנהגות כלב זכר לכלבה כנימוק להבדל הלכתי בין ההולך לשבות אצל בנו לעומת השובת אצל כלתו.
בשורות הבאות לא אתייחס לעצם ההשוואה בין הפסיכולוגיה של האדם ובעלי חיים, הדורשת דיון לעצמה, ואסתפק בנסיון לבדוק את הבסיס העובדתי לפתגם העממי. בדרך כלל נחשבים הזכרים, במיני היונקים, תוקפניים יותר מאשר הנקבות ואילו כאן מתהפכת הקערה על פיה ודווקא הנקבות נחשבות למסוכנות יותר. ייתכן והסיבה להבדל הוא במניע לתוקפנות הכלב. הזכרים אכן תוקפניים יותר מהנקבות כאשר הם מגינים על הטריטוריה שלהם או מנהלים קרבות שליטה. בדרך כלל ההגנה על הטריטוריה מסתכמת בנביחות שנועדו להרתיע פולש אך לאחר שהוא חדר לתוכה הן הופכות למיותרות ("כלב נובח אינו נושך"). בדרך כלל, לאחר כמה דקות, כאשר הכלב מזהה שמתקיימת תקשורת נינוחה בין האדם הנכנס לבית לבין הדיירים הוא "מבין" שאין מדובר בפולש אלא ב"ידיד".
לעומת זאת, נביחות הנקבה עלולות לנבוע מצורך להגן על גוריה. במצב זה כניסה לתוך הבית והתקרבות לגורים מגבירה את האיום עליהם וחציית "קו האדום" כלשהו תגרור תקיפה ממשית המתבטאת בנשיכות. כאמור, כניסה לתוך הבית הופכת את נביחות הזכר למיותרות ואילו אצל נקבות המטפלות בגורים היא מגדילה את האיום. התופעה של תקיפות על ידי נקבות המטופלות בגורים מוכרת במיני יונקים רבים ואף בקבוצות אחרות בבעלי חוליות כמו עופות. למשל, התקרבות יתר לקיני דורסי לילה עלולה להיות מסוכנת. אחד המקרים המפורסמים הוא של חוקר ציפורים שאיבד את עינו בהתקפת דורס לילה בעת שניסה לטבע את הגוזלים בקן. חזירי בר נוהגים לברוח מהאדם אך נקבה עם גורים עלולה להוות סכנת מוות.
.jpg)
כלב כנעני צילום: Matilda
(1) פירוש: דְּתַנְיָא [שהרי שנינו בברייתא]: הִתִּיר רַבִּי שֶׁיְהוּ בְּנֵי גֶדֶר יוֹרְדִין בשבת לְחַמְּתָן, וְאֵין בְּנֵי חַמְּתָן עוֹלִין לְגֶדֶר. מַאי טַעְמָא [מה הטעם] ... ושואלים: כִּי אָזְלִי לְהָתָם, נַמִי מְטַטְרְגֵי לְהוּ [כאשר הולכים בני גדר לשם לחמתן, גם כן יפצעו אותם שם] את בני חמתן, ומה הועילה התקנה? ועונים על פי משל העממי: כַּלְבָּא בְּלָא מָתֵיהּ, שַׁב שְׁנִין לָא נְבַח [הכלב שלא במקומו, שבע שנים אינו נובח]. שאף שהכלב נובח על הכל כשהוא במקומו, כשאינו במקומו מפחד הוא ואינו נובח. אף בני גדר, כשהם מצויים בעיר אחרת אינם מעיזים כל כך.
רשימת מקורות:
ויקיפדיה: "כלב כנעני".
"כלב כנעני" באתר Petnet
לעיון נוסף:
בפורטל הדף היומי: בחינת מעמדם של הכלבים במקרא וספרות חז"ל – "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
